החברים של ג'ורג'

להישיר מבט

פעם, מזמן, עלה לשלטון בישראל שמאלני קיצוני. אחד הדברים הראשונים שעשה עם כניסתו ללשכת ראש הממשלה היה לזמן אליו את ראש השב"כ. הראש חשש מהפגישה; אחרי הכל, ארגונו היה מעורב בעבר במעקב והטרדה של פעילי מפלגתו של ראש הממשלה החדש.

אבל כל זה לא עלה כלל לדיון. הדבר היחיד, כמעט, שדרש ממנו ראש הממשלה היה להפסיק את העינויים שסבלו עצירי השב"כ. "אפילו לא סטירת לחי?", השתומם הראש. "אפילו לא זה," השיב מנחם בגין.

התנגדותו של בגין לעינויים לא נבעה רק מתפיסתו הליברלית, אם כי אפשר שהיה הליברל מבין ראשי הממשלה שלנו, עם השכלה רחבה מהדור הישן; הוא ידע היטב, על בשרו, מה משמעם של עינויים. הוא שהה כמה חודשים במרתפי הנ.ק.וו.ד., כחייל פולני.

ראש השב"כ הבטיח לציית. הוא שיקר. הם משקרים עד היום.

* * * * *

ארצות הברית רועשת בשבועיים האחרונים, לאחר שממשל אובמה התיר לפרסום את מה שזכו מיד לכינוי "מזכרי העינויים". עורכי דין מלומדים, שאחד מהם – ג'יי באייבי (Bybee) – מונה מאז לשופט בבית משפט פדרלי לערעורים, כתבו שורה של הצדקות מעוותות לעינויים. הטקסטים הנתעבים של באייבי זכה לתשומת לב מיוחדת, ובין השאר הולחנו; אנדרו סליבן הבחין מיד שבאייבי אישר לסי.איי.איי, למעשה, לשחזר את "חדר 101" של אורוול.

חדר 101 – ספוילר לרגע קריטי של "1984", אז מי שלא קרא מתבקש לעצור כאן – פועל מתוך הנחה שלכל אדם יש דבר שמפחיד אותו במיוחד, ושמולו הוא חסר אונים ושכל הגנותיו מתמוטטות. אצל וינסטון סמית' היו אלה עכברושים; אצל אבו זובדייה, טרוריסט זוטר באל קאעדה, היו אלה חרקים.

באייבי, משלמד על רגישותו של אבו זובדייה, אישר לכלוא אותו בתא קטן עם חרקים. הוא טען, ופקידי ממשל בוש ממשיכים לטעון עד היום, שלא מדובר בעינויים.

* * * * *

שיטה נוספת של עינויים שהשתמש בה הסי.איי.איי, בסיוע ובעידוד הממשל, היתה "waterboarding". הממשל, שהיה להוט להצדיק את השימוש בשיטה, טען כי היא יעילה במיוחד וכי אפילו העציר הקשוח ביותר, חאליד שייח' מוחמד – שמשטר בוש ייחס לו את תכנון פיגועי ה-11 בספטמבר – התמוטט לאחר טיפול בשיטה הזו.

המסמכים שנחשפו מעידים כי חאליד שייח' מוחמד עונה כך 183 פעמים. מה שמעלה את השאלה: אם סימולציה של הטבעה היא כה יעילה, אם מוחמד נשבר מיד, מדוע הוטבע 182 פעמים נוספות? מדוע הוטבע אבו זובדייה 83 פעמים, אם אחת היתה מספיקה?

כי עינויים לא משיגים מידע. הם משיגים הודאות. ואם מישהו לא מדבר, יכול להיות שפשוט אין לו את המידע שאתה מחפש, או שהוא עקשן במיוחד. אז בואו נטביע אותו עוד פעם. וכשזה לא יעבוד – לא יעבוד 183 פעמים ברציפות – נאיים עליו שנענה גם את הילדים שלו. אחרי הכל, עורך הדין ג'ון יו אישר. על פי דיווח אחד לפחות, הילדים – עבד, בן שבע בעת חטיפתו ב-2003, ויוסוף, בן תשע אז – עונו; בינתיים, הם נעלמו מעל פני האדמה.

ילד בן שבע וילד בן תשע, מבודדים, מורעבים, מעונים באמצעות חרקים (שוב חרקים), ואחר כך – אחר כך מתאיידים. ככה זה נגמר.

* * * * *
העינויים, והדו"חות, לא יורדים מסדר היום בארה"ב. ממשל אובאמה היה מעדיף להמשיך הלאה, אבל כלל לא בטוח שיתנו לו. אם על זה לא תהיה העמדה לדין, אז צדק ניקסון כשאמר ש"אם הנשיא עושה את זה, זה לא לא חוקי".

* * * * *
כשבוצעו פיגועי ה-11 בספטמבר, אהבה התקשורת הישראלית להתפעם מהתקף הפטריוטיות של התקשורת האמריקנית, וליבב על כך שבישראל זה לא היה עובר. לקח לאמריקנים כמה שנים להתאושש מההיסטריה של ההתקפה הראשונה על אדמה אמריקנית מאז פרל הארבור, אבל מאז הם למדו דבר פשוט: שבדיוק בעת משבר, אסור להרפות מצווארם של הפוליטיקאים. כי דווקא בעת משבר, הם יסיגו את הגדר, בטענה שהכרח וצריך ואין ברירה.

מי שחושב שהעיתונות הישראלית איננה פטריוטית דיה, כנראה שלא עקב אחר התנהלותה במשברים הבטחוניים האחרונים. היא נתנה גיבוי מלא לכל הבל פטריוטי. בין השאר, היא מקפידה שלא לדווח על הסוד הגלוי – העינויים המופעלים כלפי עצורי שב"כ – ועל הסוד האפל עוד יותר, זה שדיבר עליו היום אחד מבכירי החמאס: שהשב"כ מתנה לעיתים אישור כניסה לטיפול רפואי בישראל בשיתוף פעולה איתו.

העיתונות, שמאלנית לכאורה, שותקת. אחרי הכל, מי שמדבר נגד עינויים במזרח התיכון – לא נורווגיה, כפי שכבר ציין באשיר ג'ומאייל, מומחה בתחום – ואומר שהם פשע שמרעיל הן את המעונה והן את המענה; שהם אינם יעילים, משום שהמעונה יגיד כל דבר כדי להפסיק את הכאב, ולו זמנית; שהם אסורים משום שהם כליהם של ברברים ולא של בני תרבות; מי שאומר דברים כאלה, שלא מוכן לקבל שעינויים הם דבר פטריוטי ושמענים צריכים להיות גאים במעשיהם, חזקה עליו שהוא שמאלן תלוש, שונא עצמו ושונא עמו, תוקע סכין בגב האומה תוך כדי הרעלת בארות.

כמו מנחם בגין.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

39 תגובות על ”להישיר מבט“

  1. ג'ו הגיב:

    ואולי לציין גם את זליגת השיטה למשטרה הכחולה, ואת דרך הוצאת ההודאות שנהפכה לשיטה הסטנדרטית. זודורוב או המואשמים ברצח איילג שוחט כדוגמא.

    • ygurvitz הגיב:

      אני לא בטוח שזו זליגה. מי שמכיר את מה שעשתה המשטרה בשנות החמישים והשישים לא יופתע, וכבר בשנות השבעים הדבר עורר זעזועים (כשזה קרה ליהודים טובים, כמובן). משטרת ישראל, איך לומר, מעולם לא זכתה להערכת התושבים שעליהם היא אמורה להגן, ובמידה רבה של צדק.

    • עדיגי הגיב:

      אני לא בטוחה שאפשר להגיד בנחרצות שזדורוב לא אשם ברצח תאיר ראדה. אם כי כל העניין באמת נראה מפוקפק.

    • וורצל הגיב:

      עזוב זודורוב, הם עושים את זה גם לילדים שמעשנים קצת חשיש.

  2. א.ה. הגיב:

    אני חושש שאני מתחיל לחשוב שזה אבוד, בדורנו לפחות.

    אנחנו חברה, להזכירך, שבה חייל יכול לירות במפגין שלא סיכן את חייו רימון גז בכינון ישיר, ולצאת מזה ללא נזיפה אפילו גם לאחר מותו של אותו המפגין.

    אולי הדברים ישתנו, דור לאחר בואו של השלום (עת ילכו ברחובות אנשים שלא הפכו לפראי אדם במערבולת הסכסוך).

    • סיון פ הגיב:

      שתי דרכי משיחיות שמאלניות באותה תגובה: מצד אחד "זה אבוד", מצד שני "לאחר בואו של השלום". מאוד מורכב.

  3. BoR|S הגיב:

    על רקע הדברים, מפתיע למדי הפרסום המתואם שהיה היום בצהריי היום בדיוק (כנראה הרגע שבו הוסר הצא"פ או משהו), על המחבל מפיגוע הגרזן בבת-עין. העובדה שהדבר מתפרסם רק היום, גורמת לי לתהות באשר לנכונותו, והאם לא תפסנו מישהו שהסכים להודות, וכמה זמן לקח לכוחות הבטחון להוציא את ההודאה.

    הבדיחה על האריה ברחובות מוסקבה אקטואלית יותר מתמיד.

    • אסף רזון הגיב:

      מה זאת אומרת "פרסום מתואם"?

      אם נפתר רצח מפורסמת הודעה. כמו שאמרת ייתכן שקודם היה צו איסור פרסום שהוסר כשהמשטרה החליטה שיש לה חשוד. מרגע שהוסר, כל העיתונים מתנפלים על הידיעה. מה חשוד בזה?

      השתלשלות עניינים כזאת קורית תמיד גם אם ההודאה הוצאה בדרכים לגיטימיות וגם אם לא, ולכן אין לה קשר לשאלה.

      • ג'ו הגיב:

        העניין הוא שהוא עצור כשבועיים,אז אם אחרי שבועיים במרתפי השב"כ הוא הודה מותר לחשוד. עדיף אפילו.

  4. אורן (ירושלים) הגיב:

    אוף טופיק: ראית את זה?

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3706775,00.html

    • אור ברקת הגיב:

      הקישור הצפוי ביותר בעולם 🙂 (לא שלך – של הרב)

    • סיון פ הגיב:

      "כבר בגמרא כתוב שהם דומים" – נרגעתי

    • ג'ו הגיב:

      עוד אוף טופיק, צהל מודיע שהירוי ניסה לעשות פיגוע ואחכ משנה גרסא.

      http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1081536.html

      • דודי הגיב:

        נסה לכתוב ארבע מילים רצופות מבלי לחטוא באי-דיוק. צה"ל לא "הודיע שהירוי ניסה לעשות פיגוע" אלא שהוא נורה כי החיילים חשדו שהוא ניסה לבצע פיגוע.

        • איך זה עובד, הכיף הזה? אם אני חושד שזה שהולך מולי ברחוב הולך לעשות פיגוע, מותר לי לירות בו?

          רגע, לפני שאתה עונה: ואם הוא ערבי?

          • וורצל הגיב:

            מר דמגוג, יש הבדל קל בין ללכת ברחוב לבין להיות חייל במחסום.

            • זה נכון: היו יותר פיגועים ברחוב מאשר במחסומים, ולכן כשאתה הולך ברחוב עליך להיות חשדן כפליים. שכנעת אותי לגמרי.
              "מהמשטרה נמסר כי אבישר אמר בחקירתו כי כל מקרי הרצח אירעו לאחר שחשד שהקרבן הולך לבצע פיגוע".
              איך זה מרגיש, להיות אמיץ מאחורי כינוי וירטואלי? תמיד רציתי לנסות, אבל אני לא נו, איך קוראים לזה, שפן.

              • אסף רזון הגיב:

                עכשיו תורי לקרוא לך דמגוג.

                אדם במחסום הוא לובש מדים וככזה הוא גם מטרה (לגיטימית, יחסית) לפיגוע, גם בעל חובה לבצע מטרה צבאית/שיטורית, וגם בעל נשק וסמכות להשתמש בנשק זה למטרה שלשמה ניתן לו (סמכות ששימוש בה לרעה הוא פשע, כמובן, אבל זה לא הופך כל טעות לפשע).

              • רגע: אזרחים ברחוב אינם מטרה לפיגועים? אין להם מחויבות להגן על עצמם ועל סביבתם? אם הם נושאים נשק ברישיון, האין זו המטרה שלשמה ניתן להם?

              • אסף רזון הגיב:

                "זה נכון: היו יותר פיגועים ברחוב מאשר במחסומים, ולכן כשאתה הולך ברחוב עליך להיות חשדן כפליים. שכנעת אותי לגמרי."

                מדהים, זה מוטעה בכל-כך הרבה רמות שקשה לדעת מאיפה להתחיל.

                אנסה לתאר בצורה הכי מזוככת, ונמשיך לפי הגיון זה. מוקשים הורגים בכל שנה הרבה יותר אנשים שתעו אליהם במקרה מאשר כאלה שהיו שם במסגרת תפקידם. על-כן מסוכן יותר להסתובב סתם בעולם מאשר להכנס בידיעה ברורה לתוך שדה מוקשים.

                הייתי אומר שניתן לייחס כזה דבר לבלבול הנפוץ כל-כך בין המושגים של מספר, תוחלת, הסתברות, והסתברות מותנית (מסוג הדברים שטברסקי וכהנמן חשפו).

                אבל נמרוד הוא כזה מאור אינטלקטואלי שקשה להניח שהוא נפל בפח בסיסי כל-כך. לכן אאלץ להניח כי הוא השתמש בכשל הזה בכוונה כדי לבלבל אנשים פחותים ממנו. דמגוגיה, כבר אמרנו?

        • ג'ו הגיב:

          כתוב במפורש "בהתחלה נמסר מצהל כי האיש ניסה לבצע פיגוע" כלומר זהו הדיווח ההתחלתי שצהל העביר, אחכ הגרסא הרשמית שונתה.

          • דודי הגיב:

            טוב, אני מתנצל. הדפיקות היא בכתבה עצמה. כותרת המשנה סותרת את האמור בגוף הכתבה, שלפיו "לאחר הירי, נמסר מצה"ל כי החיילים חשדו שהפצוע רצה לבצע פיגוע".

  5. ניר הגיב:

    וכרגיל עם הפטריוטים מימין: ההתרעמותם של הרפובליקנים, לאחר פרסום המזכרים הנ"ל, הייתה, כמצופה, זעם קדוש על עצם הפרסום (למרות שהדברים היו ידועים מזמן); לא חלילה על העובדה שהממשל האמריקאי הקים (וגיבה משפטית) מערך משוכלל של מרתפי עינויים. קארל רוב הגדיל לעשות והאשים את אובמה בחיבול בטכניקות הוצאת המידע, פרי עמלם המסור של צוות רופאים ופרקליטים –
    אותם פרקליטים, אגב, שהרשיעו קצינים יפניים על שימוש ב-waterboarding כנגד שבויים אמריקאיים במלה"ע השנייה.
    לזכותם של האמריקאים – ועדות ליכולתם (מדי פעם) לקחת את האידיאלים שלהם ברצינות – התקשורת פה מתעסקת בסיפור הזה ללא סוף.

    • ג'ו הגיב:

      לא ברור כמה זו עדות רצינות האידיאלים שלהם, כיוון שהדברים היו ידועים גם בתקופת בוש אבל אז אף אחד לא טרח להזדעזע, ועכשיו כשהדברים הידועים מועלים מחדש פתאום כן בוחרים להזדעזע.

      • איתמר קרביאן הגיב:

        ראשית, כן הזדעזעו ולא מעט. רק שאז הממשל התנגד בתוקף לחשיפת מידע בנוגע לעינויים שבוצעו ובמיוחד בנוגע למידת הידיעה וההשתתפות של הממשל הבכיר בדבר. עכשיו אי-אפשר עוד לטמון את הראש בחול.

  6. אלעד-וו הגיב:

    אני תוהה אם הוא צרח "תעשו את זה לילדים שלי, לילדים שלי, רק לא לי, רק לא לי".

    ואני תוהה אם זה מה שהם עשו.

  7. ר.בקצה הגיב:

    יוסי,
    יש משהו במה שאתה אומר,אך מצאת לנכון להתמקד רק בהיבט אחד-הודאה בפשע שכבר בוצע.לא נגעת בהיבט נוסף-"שליפת" מידע מעצור לקראת אירוע,רב נפגעים או לא,שעלול להתרחש.

  8. מני זהבי הגיב:

    תיקון קטן: בגין לא הגיע למרתפי הנ.ק.ו.ד. בגלל היותו חייל פולני אלא בגלל היותו פעיל ציוני (ובאופן אירוני, מאסרו במחנה עבודת הכפייה בצפון בריה"מ הציל את חייו). הוא התגייס לצבא הפולני של אנדרס, כמו רבים אחרים במצבו, על-מנת להיחלץ מהמאסר.

  9. שלומי הגיב:

    עינויים הם אכן דבר נתעב
    אבל הם יכולים להיות הרבה יותר גרועים מווטרבורדיג:
    למשל גרימת פציעה ואז שפיכת מלח לפצעים.
    כמובן שגם עינויים "לייט" הם תועבה אך אין לבלבל בינם לבין הדבר בשיא רשעותו.

    לגבי מניעת טיפול רפואי בישראל לתושבי עזה.
    יש לי שאלה:
    האם ישראל אחראית על עזה?
    שהרי ישראל כבר לא כובשת את עזה, מטילה מצור חלקי, עדיין יש אפשרות לעבור למצריים, כן אך לא כובשת.
    אם ישראל אינה אחראית על עזה אז האם כניסת תושבי עזה לישראל אינה צריכה להיות לפי הכללים של תונעה בין מדינות?
    ומכיוון שלמדינה יש את הזכות לקבוע מי יכנס לשטחה, ואפילו מדינות ידידותיות מצריכות לפעמים קבלת ויזה, אז האם יש חובה כלשהי על ישראל לאפשר כניסת עזתים?
    זה שלמדינות עולם שלישי יש תשתיות רפואיות גרועות עדיין לא מהווה הצדקה למעבר חופשי של תושביהן למדינות המערב.

    ביי שלומי

    • אורן (ירושלים) הגיב:

      ביי.

    • אור ברקת הגיב:

      אז לטענתך כל עוד אפשר למצוא שיטת עינויים גרועה יותר (תמיד אפשר) אז שיטת העינויים הנוכחית היא "לייט"?

    • ygurvitz הגיב:

      תעדכן אותי כשתמצא שיטת עינויים מוצלחת יותר מעינוי הילדים שלך לעיניך.

    • אמנון הגיב:

      "תשתיות המים, החשמל, הביוב והתקשורת המשרתות את הפלסטינים יושארו. ישראל תשאף להשאיר את תשתיות המים, החשמל והביוב המשרתות את היישובים הישראלים שיפונו. ככלל, ישראל תאפשר המשך אספקת חשמל, מים, גז ודלק לפלסטינים, על-פי ההסדרים הקיימים. ההסדרים הקיימים, לרבות בנושא מים והתחום האלקטרו-מגנטי, יישארו בתוקפם." [3]
      הנה ציטוט של אריאל שרון.

      • איתמר קרביאן הגיב:

        "Most modern calendars mar the sweet simplicity of our lives by reminding us that each day that passes is the anniversary of some perfectly uninteresting event."

        הנה ציטוט של אוסקר ווילד. כמה שאנחנו רלוונטיים!!

  10. שלומי הגיב:

    עינוי ילדים לפני הוריהם אכן יעיל ואינו "לייט"
    אבל דיברתי על ווטרבורדינג.
    לגבי השימוש במושג "לייט" זה פשוט התנגדות לדיכוטומיה, גם עינויים נמצאים ברצף בין הגרוע ביותר לבין הכמעט לא קיים, וכאשר מתייחסים לנקודות שונות על הרצף גם ההתיחסות צריכה להיות שונה.
    כל עינוי הוא נתעב, אך לא באותה מידה של נתעבות, וניסיון להתיחס אליהם כאל מקשה אחת יגרום לזילות של העינויים היותר קשים.

    ביי שלומי

  11. שפוי הגיב:

    מספר דברים.

    א' התברר שארה"ב לא השתמשה בחרק נגד אבו זובדייה, אלא רק איימה עליו שתעשה זאת. מהמסמכים עולה שהיה רעיון להכניס אותו לתיבה קטנה ולומר לו שיש בתיבה חרק עוקצני. התכנון היה להכניס לתיבה גמל שלמה, ולהשאיר אותו שם למשך שעתיים. דומני ש*איימו* עליו שיעשו לו את זה, אך לא עשו זאת בפועל. לא כזה מזוויע.

    ב' חמורה עוד יותר היא האשמתו של הגנרל Barry McCaffrey שארה"ב *כנראה* הרגה בעינויים עשרות עצורים:
    We tortured people unmercifully. We probably murdered dozens of them during the course of that, both the armed forces and the C.I.A.
    אם זה נכון, אמות הסיפין (לא הספין) צריכות להזדעזע.

    ג' waterboarding אינו הטבעה!! הטכניקה היא זו: מכסים את פיו ואפו של העצור בסמרטוט ושופכים מים על הסמרטוט. זו נותן תחושה של טביעה. לפי הפרוטקול אין לעשות זאת למשך יותר מ40 שניות. לפי הCIA, זה נעשה בדר"כ לא יותר מ20 שניות. השיטה הופעלה רק נגד שלושה עצורים.

    ד' פרטים נוספים המראים שארה"ב לא עינתה ולא עשתה את המיוחס לה בתקשורת, כאן: http://online.wsj.com/article/SB124018665408933455.html