החברים של ג'ורג'

הרצון לעוצמה של תומכי גבאי

לאן מוביל הרצון העיוור בהפלת נתניהו

אבי גבאי מתנהל בחודש האחרון כמי שמטרתו היא להרחיק את המצביעים הוותיקים של מפלגת העבודה. זה התחיל לפני כחודש וחצי, כשאימץ את התפיסה ש”השמאל שכח מה זה להיות יהודי”, כשהוא מסביר ש”להיות יהודי זה התורה שלנו, ההלכה שלנו.”

כשזה קרה שורה של תומכים עיוורים, שלא לומר חסידים שוטים, מיהרו לומר שמדובר במהלך טקטי מובהק: גבאי, אמרו לנו, לא חושב במונחים של המפלגה שלו אלא במובן מחנאי. הוא ירחיק את הבוחרים של העבודה, הם יילכו למרצ, ובתמורה הוא ייקח מצביעים מהליכוד, כולנו ויש לפיד, ויעביר אותם לעבודה. בכך הוא יגדיל את מחנה המרכז-שמאל ויגדיל את הסיכוי להדיח את נתניהו.

לפני שלושה שבועות, ביצע אבי גבאי מהלך נוסף בכיוון הזה, הפעם מהלך נפשע: הוא הורה לחברי הכנסת של העבודה להתעלם מהמצע של המפלגה, ובהתראה של חצי שעה הורה לסיעה שלו להצביע בעד גירוש מבקשי מקלט. הנימוק שלו להצבעה: זה לא ייראה טוב אם המפלגה תצביע, כפי שעשתה בעבר וכפי שכאמור קבע המצע שלה, להגן על מבקשי מקלט. כלומר, כדי לגרד איזה מנדט וחצי, גבאי מוכן לשלוח עשרות אלפי אנשים למקום שבו אין להם זכויות ושבו הם צפויים לרדיפה ולעתים אף למוות. דמו של כל אחד מהמגורשים הללו יהיה, בין השאר, בראשו של גבאי.

המהלך הזה, ייאמר לזכותם של תומכי עבודה רבים, גרם למחאות ולשבר. יש עדיין אנשים הגונים במפלגת העבודה, שלא מוכנים להגיע לשלטון על גופות וסבל. אבל עדיין היתה גווארדיה שיצאה להגנתו. אורי משגב כתב אז ש”אף על פי כן, רק גבאי יכול.”

זה הגיע, כמובן, אחרי שגבאי כבר אמר שהוא חושב על הסכם שלום שבו לא יפונו שום התנחלויות. אחר כך ניסה להבהיר, רמז שהוא מתכוון רק ל-80 אלף מתנחלים, אמר שהוא לא מתעסק בזכויות של הפלסטינים, ושלא כל מה שקרה בסיני צריך לקרות בגדה. אולי הוא לא קרא את הסכמי קמפ דיוויד: הם קובעים ש”לפיכך [הצדדים] מסכימים כי מסגרת זו, לפי המתאים, מכוונת מצדם להוות בסיס לשלום לא רק בין מצרים ובין ישראל אלא אף בין ישראל ובין כל אחת משכנותיה האחרות המוכנה לשאת ולתת בדבר שלום עם ישראל על בסיס זה.”

אתמול ביצע גבאי עוד צעד בכיוון: הוא אמר לסיון רהב מאיר ש”ירושלים מאוחדת יותר חשובה מהסכם שלום.” ספק אם בנט היה אומר את זה טוב יותר. אז על פי תכנית השלום – ככל שיש כזו – של גבאי, הפלסטינים יצטרכו לוותר על ירושלים ויצטרכו לחיות גם עם ההתנחלויות. אכן, ספק אם לתכנית כזו יימצא פרטנר פלסטיני.

עד אתמול, כאמור, היו לגבאי הרבה מאד תומכים קולניים, שהסבירו את ההתבטאויות שלו כצורך טקטי לקראת טקס גירוש השדים הגדול שיוציא מחיינו את בנימין נתניהו. אתמול נרשמה שתיקה. אני חושד שזה קרה לא משום שגבאי חצה איזה קו אדום, אלא משום שאחרי פיאסקו הפליטים, סקר הראה שהמחנ”צ מתכווצת ל-17 מנדטים. כלומר, אחרי כל ההליכה ימינה, גבאי “העממי” מאבד שבעה מנדטים ביחס למה שהצליח בוז’י לקושש. התומכים שלו כנראה הבינו שמהלימון הזה כבר לא ייצא מיץ. חבל רק שזה קורה לאחר שהם מכרו את נשמתם.

אורי משגב ראוי לתשומת לב מיוחדת. באפריל הוא כתב ש”רק גבאי יכול.” הוא חזר, כאמור, על האמירה הזו גם אחרי פרשת הפליטים. מצד שני, הוא גם התנבא בשעתו שבוז’י יביס את נתניהו. בוז’י, נזכיר, אמר שמפלגת העבודה לא צריכה להיראות כאוהבת ערבים שנים לפני שגבאי אמר שלזוהיר בהלול אין מקום במפלגה.

misgav

אני לא יודע מה גבאי רוצה. אני לא בטוח שהוא יודע מה הוא רוצה. אני מוכן להתנבא, עם זאת, שהמהלך הטקטי שלו ייכשל. גבאי אולי רוצה להיראות כעממי, אבל יש גבול ליכולת של מנכ”ל בזק לשעבר לעשות דבר כזה. וכאשר הוא מתחנף לימין, המצביעים של הימין מבינים שהבית מציע את המקור. את זה כבר כתבתי.

הבעיה, בהתאם, איננה גבאי. הוא פשוט עושה את מה שמפלגת העבודה עושה כבר 20 שנים. הבעיה היא התומכים שלו, שפעם אחר פעם מחפשים איזה משיח (כאן המילים של משגב, “אני מאמין”, אומרות המון) שידיח את נתניהו. האחרון, והליכוד איתו, נמצאים עכשיו במשבר של ממש, כך שיכול להיות שהוא אשכרה יודח.

אבל נתניהו הוא לא הבעיה. הוא הסימפטום. הוא סימפטום חריף במיוחד, אין ויכוח: הוא לא רק המסית הלאומי, הוא גם המשחית הלאומי. ראינו את זה בפארסת חוק השתקת המשטרה. אבל נניח שעננת הסרחון ששמה משטר נתניהו תחלוף מעלינו. האם המצב ישתפר אם הוא יוחלף על ידי גדעון סער או יאיר לפיד?

במובנים מסוימים, ברור שכן. שניהם מושחתים פחות. אבל בעיות היסוד של ישראל לא ישתנו. שתי המרכזיות שבהן היא ההתעקשות הישראלית לכפות דיקטטורה צבאית על הפלסטינים בתירוץ של “אין פרטנר”, וההחלטה המודעת של ממשלות ישראל ב-20 השנה האחרונות לבצע חלוקה מחדש של הרכוש כדי להעניק כמה שיותר ממנו לאוליגרכים. אזרחי ישראל הופכים לעניים יותר, והדרך להחזיק אותם עניים בזמן שמעמד צר מתעשר על חשבונם היא להפחיד אותם באיום בטחוני, מופרך בדרך כלל.

לא גבאי ולא לפיד מציעים פתרון לבעיה הראשונה; סער אפילו לא רואה כאן בעיה. ביחס לבעיה הכלכלית, אין שום הבדל בין סער, לפיד וגבאי. לאחרונה אמר גבאי שאין להגדיל את תקציב החינוך, למרות שההשקעה לתלמיד נמוכה מהממוצע של מדינות ה-OECD. כלומר, אם בימי שלי יחימוביץ’ קיפלה מפלגת העבודה את הדגל המדיני, גבאי מקפל גם את הדגל החברתי.

בקיצור, מי שיבחר גבאי יקבל סוג של לפיד, טיפה יותר מסורתי (אם כי לא אופתע לגלות שלפיד, אם יירד בסקרים, יגדל זקן ויפרוץ בשירת שטעטלע בעלז). בינתיים, מתוך הרצון להביס את נתניהו, השמאל מקפל את כל הדגלים שלו. מי שלא נאבק על העמדות שלו, יום יום ושעה שעה, מגלה שהן הופכות לדעות מיעוט. מי שמחקה את הימין, הופך לחלק מהימין. ובמקרה של ישראל, הימין הוא הבעיה; ומי שמצטרף אליו הופך לחלק מהבעיה. למי שעושה את זה מתוך חישוב ציני שעל ידי שקר לציבור הוא יגיע לשלטון, יגלה שכאשר יגיע לשלטון הוא חייב ליישם את המדיניות שבשמה נשבע. לאנשים האלה צריך להיות מדור מיוחד בגיהנום: האנשים שבשעת אסון למולדתם בחרו ביודעין להתייצב בצד שאינם מאמינים בו, ובכך הפכו את האסון לקשה הרבה יותר לתיקון.

הערה מנהלתית: מאז הפוסט האחרון התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

13 תגובות על ”הרצון לעוצמה של תומכי גבאי“

  1. יקיר הגיב:

    אני זוכר עוד פובליציסט שהתנבא על תבוסתו של נתניהו בבחירות, משהו בסגנון של "שולחים אותו לנהל קזינו במקאו" או משהו כזה…

  2. Y. הגיב:

    יוסי, אולי תסביר לי. למה גבאי חושב שלחזור על האסטרטגיה של הרצוג יצליח עכשיו דווקא, כשבגללה הרצוג הופל? זה עניין של דמות אישית, או מה?

    • Three Parentheses הגיב:

      חלוקת עבודה. יאיר לפיד יקח את האשכנזים, גבאי יקח את המזרחים. משהו בסגנון הזה.
      הדבר המצחיק הוא שבסופו של יום ביבי מנצח בגלל שהוא עושה קולות של מפא"יניק בטחוניסט "ממלכתי" (גזעני להחריד אבל ממלכתי). עניין הזהויות הזה לא הצליח אף פעם לשמאל, וההישג העיקרי שלו היה לסדר לכמה עסקנים ומאכערים ג'וב ועוד שורה בקורות חיים.

  3. Meni Zehavi הגיב:

    אני לא מתלהב מאבי גבאי, אבל ככל שהזן המקומי של הפרוגרסיבים — במובן האמריקאי העכשווי, לא הישראלי של שנות ה-50 — חובט בו, אני נוטה לתמוך ביו יותר.
    לא, פוליטיקאי ישראלי אינו צריך לדאוג לזכויות של הפלסטינים או מבקשי המקלט. לראשונים יש פוליטיקאים משלהם, והשניים נמצאים כאן מכוח ההגנה שמעניקות להם כמה אמנות בינלאומיות, לא מכוח היותם חלק מהקהילה האזרחית המרכיבה את ישראל (כי הם לא). כמובן, אין שום דבר פסול בלדאוג לזכויות של הפלסטינים או של מבקשי המקלט, כל עוד מי שעושים זאת הם אנשים פרטיים ועמותות למיניהם. אני אפילו תומך בהן. זו פשוט אינה עבודה לפוליטיקאים.
    לגבי "ירושלים המאוחדת", כאשר מעמידים אותה מול השלום, זה לכשעצמו אומר שיש על מה לדבר. כולנו מכירים את האמירה "טוב שארם א-שייח בלי שלום", וכולנו יודעים מה קרה לשארם א-שייח אחר כך.
    ותקציב החינוך? נו, אז גבאי אמר. העובדה הפשוטה היא שתקציב החינוך בישראל, במונחים מוחלטים, יגדל בעתיד הנראה לעין, תחת ממשלת נתניהו, גבאי, לפיד או הדבורה מאיה. הסיבה לכך היא פשוטה להדהים: הגידול הטבעי של האוכלוסייה. במילים עדינות פחות, הישראלים מביאים ילדים כמו מטורפים, והילדים האלה צריכים מסגרות חינוך. זה אומר ש-א) תקציב החינוך הכולל יגדל, ו-ב) בנסיבות האלה קשה מאוד להגדיל את תקציב החינוך פר תלמיד.
    אני לא יודע האם גבאי ממשיך את האסטרטגיה של הרצוג. אני מקווה שכן, כי הרצוג הביא חתיכת הישג בבחירות האחרונות. לעבודה יהיה קשה מאוד לחזור על ההישג הזה, שלא לומר להגדיל אותו, עם גבאי או בלעדיו. הפרוגרסיבים יכולים לבחור במר"צ אם הם רוצים. יוסי אמור דווקא לשמוח מזה.

    • Three Parentheses הגיב:

      אין בישראל שום "קהילה אזרחית", והזיקה של מישהו שהגיע מקרן אפריקה למקום הזה לא פחותה ממי שנחת לפני שבועיים מקייב או מברוקלין. הייתי אומר שהזיקה של הקודם אפילו גבוהה יותר מכיוון שהאפריקאי הנ"ל הסתכן והקריב לא מעט כדי להגיע אל הארץ המובטחת, והאחרונים פותו בסל קליטה ו/או באפשרות לשחק קאובוי בשטחים.

      • Meni Zehavi הגיב:

        אז 8.7 מיליון אזרחי ישראל — כ-20% מהם ערבים מוסלמים, דרך אגב — אינם קיימים?
        תקופת העליות הגדולות נגמרה לפני כ-20 שנה, תתעורר ותריח את הקפה. מה שנשאר הוא בדל אחוז מכלל אוכלוסיית ישראל. ישראל של המאה ה-21 אינה מדינת הגירה, לא תהיה כזאת בעתיד הנראה לעין, וטוב שכך.

        • Three Parentheses הגיב:

          המושג "קהילה אזרחית", כמובן, איננו מתייחס לכלל האזרחים במדינה. אם ישראל, במאה ה-21, קולטת הגירה מאמריקה או ממזרח אירופה רק על בסיס פריבילגיה שרירותית, אין סיבה לא לקבל גם אנשים שמוכנים להקרבה ממשית לטובת הזכות לשהות בישראל. אם יש דבר כזה "קהילה אזרחית" הוא מתבסס בדיוק על העקרון הזה, ולא על רישומי הרבנות בשנת זכצן. פליט אפריקאי אשר נאבק ברודנות הוא אזרח ישראלי טוב בהרבה מאשר כמעט כל יהודי ממוצע.

          • Meni Zehavi הגיב:

            אתה אומר "פריווילגיה" כאילו זה משהו רע. לקהילה אזרחית יש, בין היתר, פריווילגיה להחליט את מי לקבל אל תוכה. אז במקרה של ישראל, יהודים כן, שאר בני האדם לא (אלא אם יש נסיבות אישיות המצדיקות זאת, כמו נישואים לאזרח או אזרחית ישראל).
            אני גם לא יודע כמה ממבקשי המקלט מאפריקה באמת נלחמו ברודנות. חלק ניכר מהם פשוט חיפשו חיים טובים יותר, אם בשל רדיפות ואם בגלל קשיים כלכליים. לגיטימי לגמרי, אם כי ניסיון לשפר את מצבם הכלכלי אינו אמור להחיל עליהם מעמד פליט. בכל מקרה, דבר מאלה אינו מחייב מדינה כלשהי, יהודית או לא, לתת להם אזרחות.

    • גיל הגיב:

      הטענה שישראלים לא צריכים לדאוג לזכויות של פלסטינים כי לאלו יש פוליטיקאים משלהם היא הונאה. הקומון סנס הוא שפוליטיקאים דואגים לזכויות של הנשלטים משום שהם מייצגים את הריבון, את הנשלטים. להם הכוח. זה לא מתקיים בישראל – לפוליטיקאים הפלסטינים אין שום כוח והם אינם נבחרים. ממילא לנשלטים אין שום ייצוג. אם המנהיגים הפלסטינים לא מתאימים לישראל היא פשוט זורקת אותם לכלא. השליטה האפקטיבית בחייהם של מליוני בני הגזע הנחות בארץ ישראל היא בידי השלטון הישראלי (דרך הצבא), לא הפלסטיני. האחריות לזכויות של בני אדם היא בידי מי ששולט בהם. ספציפית, על פי החוק הבינלאומי, האחריות לזכויות ה"אוכלוסייה המוגנת" בשטח כבוש היא על הכוח הכובש. כל פעולה שעושה הכובש אמורה לשרת צורך בטחוני דחוף או את צרכיה וזכויותיה של האוכלוסיה המוגנת.

      • Meni Zehavi הגיב:

        יש פוליטיקאים פלסטינים. חלקם טוענים שישראל תנשוך את האצבעות או משהו, חלקם בדיוק הודיעו על ניתוק קשרים עם הממשל האמריקאי. אני לא חושב שכך הם יצליחו לדאוג לזכויות הפלסטינים, אבל זה עניינם של הפלסטינים, לא שלי.
        השליטה האפקטיבית בחייהם של מיליוני בני אדם היא באופן רשמי באחריות צה"ל (תפיסה לוחמתית וכו'). יש עוד דברים שהם באחריות צה"ל — תנאי התברואה בבסיסיו, למשל. ויש בסיסים שתנאי התברואה בהם זוועה. לגיטימי לגמרי, ורצוי, שחברי כנסת יפנו את תשומת הלב לעניין הזה מדי פעם, אבל קשה להעלות על הדעת תנועה פוליטית רצינית ששנה אחר שנה תרוץ עם הדגל של תנאי התברואה בבסיסי צה"ל.
        לדאוג לזכויות הפלסטינים, מבחינת הפוליטיקה הישראלית, זה לדפוק את הראש בקיר. אולי מספיק. אי-אפשר לדאוג לזכויות הפלסטינים יותר משהפלסטינים עצמם דואגים להן.

        • גיל הגיב:

          בחיי שאני לא מבין מה אתה עונה. מה הקשר בין תנאי התברואה בבסיסי צה"ל לזכויות הפוליטיות והאישיות של מליוני בני אדם? אם אתה מכיר בזה שהמשטר הישראלי שולט על חייהם של אותם מליונים, אז איך זה יכול להיות ש"פוליטיקאים" לא צריכים לדאוג לזכויות שלהם? אתה יכול לדמיין מצב שבו השלטון האמריקאי מתפטר מאחריותו לזכויותיהם וחייהם של היהודים באמריקה כי יש להם רבנים ומנהיגי קהילה או ארגונים כמו הליגה נגד השמצה שדואגים לזכויות שלהם? אתה תשווה את זה למצב התברואה בבסיסי הצי השישי? wtf?

          • Meni Zehavi הגיב:

            מי ששלוט בחייהם של אותם מיליונים הוא צה"ל. מוטב להשאיר לו את העניין, תחת פיקוח של בתי המשפט, ולהתערב ברמה הפוליטית רק כאשר קורה משהו שיוצא מגדר הרגיל (כמו עם תנאי התברואה בצה"ל, בעצם).
            כן, לחיות תחת שלטון צבאי זה תענוג קטן מאוד. להנהגה הפלסטינית יש סיבות טובות לצאת ביוזמה מדינית ולנסות לשכנע את הישראלים למה הם צריכים להפסיק את הכיבוש. אבל זה משהו שהפלסטינים צריכים לעשות. פוליטיקאים ישראלים יכולים גם לקדם את הפסקת הכיבוש, אבל לשם כך הם צריכים להסביר איך זה יועיל לישראלים, לא איך זה ישחרר את הפלסטינים (מה גם שאין לנו מושג האם זה באמת ישחרר אותם).
            פוליטיקאים במדינה דמוקרטית אינם טובים בלהגן על זכויות האנשים שאינם יכולים להצביע עבורם, כשם שחברות עסקיות אינן טובות בלהציע את שירותיהן בחינם. שני הגורמים פשוט יפשטו את הרגל בתנאים כאלה, ומהר.

  4. Z420 הגיב:

    עד לא כל-כך מזמן חשבתי שהביזיון שנקרא אורי משגב הוא חלק מהשמאל. גבאי הוא ימין קיצוני וגזעני לא פחות מביבי, כנראה שאפילו יותר, וכך גם כל מי שתומך בו.