החברים של ג'ורג'

צריך לדבר על גמאל

הבעיה בגמאל נתניהו היא לא הטמטום, הרשעות הבזויה, או תחושת ה”מגיע לי.” הבעיה היא שאנחנו בכלל דנים בגמאל נתניהו

גמאל נתניהו, יורש העצר המיועד של בנימין נתניהו, עלה לאחרונה לכותרות לאחר שעלתה בו חרופתו להשחית. ארגון מולד פרסם כמה פרטים מביכים על נסיך הכתר בעיני עצמו, וגמאל – שאוהב להתייחס לעצמו כ”הנסיך הארי” – העלה כמה פרסומים משמיצים כנגד מולד. לזכותם של האחרונים ייאמר שהם לא הגיבו בלפלפיות המקובלת אצל ארגוני שמאל, ושלחו לגמאל מכתב איום בתביעה שבו הוא נדרש לשלם להם 100,000 ש”ח, הסכום שמשפחת נתניהו הוציאה בתביעת דיבה מיגאל סרנה. אני חושד שהסכום לא מקרי.

בפוסטים שלו הצליח גמאל להאשים את עיתון “הארץ” בעלילה הישנה על כך שהוא נשלט על ידי חברה נאצית לשעבר, להאשים את בנו של אהוד אולמרט בכך שקיים מערכת יחסים עם הומוסקסואל פלסטיני וגרם בכך נזק לבטחון המדינה (להד”מ, ואולמרט הצעיר נכנס באמ-אמא של גמאל), והביא את הקשקושים הרגילים על “הקרן להשמדת ישראל.” מאחר ואולמרט לגמרי מסוגל להגן על עצמו, ועשה זאת היטב, נטפל בקצרה בקשקוש על “הארץ.”

עובדות:

א. בן דודו של ראש הממשלה, דוד שמרון, מספק לאביו של גמאל שירותי עריכת דין בעלות של שקל בשנה. עלותם האמיתית היא ככל הנראה מאות אלפי שקלים בשנה.

ב. דוד שמרון קיבל סכומים לא ידועים מחברת טיסנקרופ, יצרנית הצוללות. דיברו על סכומים של מיליונים אבל הסכום המלא עוד לא ידוע.

ג. טיסנקרופ היא מיזוג של שתי חברות נאציות למשעי, טיסן וקרופ. טיסן מימנה את המפלגה הנאצית ואת היטלר בימים שלפני עלייתו לשלטון. קרופ הרוויחה הון עתק ממכירת נשק למשטר הנאצי, והשתמשה במספר עצום של עובדי כפיה, ביניהם יהודים. אלפרד קרופ ישב בכלא על פשעי המלחמה האלה.

ד. המשמעות היא שבנימין נתניהו ממומן, חלקית, על ידי רווחים מעבודת הכפיה של עבדים יהודים.

ה. לגמאל נתניהו אין הכנסה משלו. הוא סמוך על שולחן אביו. מכאן נובע שגם הוא ממומן על ידי עובדי כפיה יהודים.

איך הולך לכם עם זריקת האבנים בבית הזכוכית?

אבל הסיפור הוא לא גמאל. הוא לא הטמטום, הרשעות הנבזית, תחושת האני ואפסי עוד (לפחות הקטע של האפסי תקף), או במילה חדה אחת החלאנות (דושבאגיות, בלעז) שלו. הסיפור הוא עצם קיומו של גמאל.

אף אחד לא שם לב לבניהם של ראשי הממשלה הקודמים. ילדיו של אולמרט שמרו בקפידה על פרטיותם ונשארו מחוץ לזרקורים. בניו של שרון סייעו לקנוניות הפליליות שלו, גלעד שרון חמק בעור שיניו מהעמדה לדין ועמרי שרון ישב בכלא על עדות שקר למען אביו; אבל אף אחד מהם לא נמשח למלוכה ואת אף אחד מהם לא התעקש ראש הממשלה לדחוף לפגישות עם מנהיגים זרים. בנותיו של אהוד ברק לא מוכרות לציבור עד היום. הנראות של בני משפחת פרס נמוכה ואף אחד לא חשב אי פעם שהם אמורים להיות פוליטיקאים או ממשיכי דרך. בנו של שמיר, כנ”ל. בנו של מנחם בגין היה “נסיך” ליכוד, אבל זה בזכות יחוס משפחתי מתקופת המחתרת. הוא נאבק והשיג דברים בכוחו-שלו. ילדיה של גולדה מאיר מעולם לא התקרבו לפוליטיקה, וכך גם בנותיו של לוי אשכול. ילדיו של משה שרת נותרו באלמוניותם. בנו של דוד בן גוריון, עמוס, בריון בעל שם, אכן מונה לתפקיד בכיר במשטרה, ממנו הודח בעקבות פרשת שחיתות; אבל לפוליטיקה עצמה לא נכנס ואף אחד לא חשב עליו כיורש אפילו כבדיחה.

אזרחיה של ישראל קוראים לה “המדינה”. המונח סתום, מתורגם בדרך כלל כ-The State, אבל המשמעות שלו היא “הרפובליקה של ישראל.” רפובליקה היא צורת משטר חמקמקה: משמעה הראשוני הוא “שלטון הציבור”, אבל השאלה מיהו הציבור נתונה לוויכוח. לא מעט רפובליקות לאורך ההיסטוריה היו אריסטוקרטיות/אוליגרכיות במהותן. הרפובליקה הרומאית, כמובן, וגם אלו של ונציה ורוב הקומונות האיטלקיות. הערים החופשיות הגרמניות היו רפובליקות, אבל נשלטו על ידי אוליגרכיות סוחרים ברוב המקרים. גם יוצרי הרפובליקה האמריקאית התייחסו לדמוקרטיה בחשד; חבר האלקטורים הוא שריד לתפיסה שעל טובי האזרחים להציל, במקרה חירופ, את ארצם מקריסה לתוך אוכלוסוקרטיה, שלטון האספסוף. בימיה הראשונים של הרפובליקה אזרח פעיל צריך היה להיות בעל רכוש. רק בשנות ה-50 של המאה ה-19 נתפסו כל הגברים (הלבנים, כמובן) כבעלי זכות הצבעה. מבחינה זו, הרפובליקה הצרפתית אכן היתה מהפכנית.

רפובליקה יכולה להיות דברים רבים, אבל יש דבר אחד שהיא לא יכולה להיות: מלוכה. שלטון שמועבר בירושה מאב לבן. העובדה שהשלטון בסוריה עבר מאב לבן (לאחר מותו של בן אחר), העובדה שסדאם חוסיין תכנן להעביר את השלטון לבניו, ושמובארק טיפח את בנו גמאל כיורש רק העידה על העובדה שהרפובליקות הללו היו רפובליקות בשם בלבד.

כשבנימין נתניהו מטפח את בנו כיורש; כשזה משמש כיועץ בכיר של אביו (בתחום המדיה החברתית, אבל לא רק בו); כשגמאל נתניהו הוא הראשון מבני ראשי הממשלה שמאובטח מסביב לשעון על ידי המדינה ושנהג על חשבון הציבור מלווה אותו לכל מקום; כששוב ושוב מדברים בני המשפחה על כך שהוא אמור לתפוס את מקומו של אביו בעתיד; כשהוא מופגש עם מנהיגי עולם; כשכל זה קורה והציבור מחריש, כשהמהלך הזה נתפס כסוג של גזירת גורל כמו שלטונו הנצחי של האב, גם הרפובליקה שלנו מתבררת כחלולה.

וזה מסוכן, כי בתפיסה המדינית היהודית – ככל שיש כזו – מעולם לא היתה רפובליקה, רק מלוכה. שיא החשיבה המדינית היהודית נתקע במודל ההלניסטי של מלך ומועצה, ובמאבק הקטלני הקבוע בין שני הגופים הללו (קץ ימי החשמונאים, למשל). הרפובליקניות לא טבעית לישראל, כפי שהיא לא טבעית למצרים או סוריה. היא לא היתה, יש לציין, טבעית גם לאמריקאים. המילטון רצה להכריז על וושינגטון כמלך. כשנשאל בנג’מין פרנקלין אחרי ועידת החוקה מה תהיה צורת המשטר, ענה “רפובליקה, אם תוכלו להחזיק בה.”

היא לא מובנת מאליה, ויש להיאבק עליה. ולזכור: זה יהיה משפט המלך אשר ימלוך עליכם; את בניכם יקח, וישים לו במרכבתו ובפרשיו, ורצו לפני מרכבתו; ולשום לו שרי אלפים ושרי חמישים, ולחרוש חרישו ולקצור קצירו, ולעשות כלי מלחמתו וכלי רכבו; ואת בנותיכם יקח לרוקחות ולטבחות ולאופות; ואת שדותיכם ואת כרמיכם וזיתיכם הטובים יקח, ונתן לעבדיו; ואתם תהיו לו לעבדים.

זה עדיין בידינו.

הערה מנהלתית: מאז הפוסט האחרון התקבלו מספר תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • עדו סוקולובסקי

    חירופ = חירום, לתקן

  • דוקא לבת של אולמרט כן היתה נראות מסוימת. היא פעילה בארגוני שמאל ויוצאת למחאות אתן. מעבר לזה היא חוקרת ספרות באונ' ת"א; אני עובר מדי פעם ליד המשרד שלה כשמזדמן לי להגיע לקומה 4 בבנין גילמן.

  • Dassy Holstein

    פוסט מצוין. אגב, בתו של תיסן, מרגיט בתיאני, היתה המארגנת של ארוחת ערב שבשיאה נרצחו 180 מעובדי הכפיה המוזכרים בפוסט.

    https://www.haaretz.co.il/gallery/literature/.premium-1.4194142

  • Meni Zehavi

    כל מי שיש לו ילדים בגיל ההתבגרות יכול להבין שיש הבדל בין שלושה דברים: מה שנתניהו האב (או אשתו) רוצים עבור הבן, מה שהבן רוצה עבור עצמו, ומה שהבן מוכן לעשות בשביל זה. נתניהו האב אינו יכול פשוט להוריש את השלטון ליאיר; הוא יצטרך לדאוג שזה, לכל הפחות, ייבחר לכנסת ברשימת הליכוד ויתפוס תפקיד חשוב בסיעה או בממשלה. בשביל זה, יאיר יצטרך לעבוד בכוחות עצמו; אבא יכול לעזור, בוודאי, אבל לא חסרים בליכוד מועמדים רעבים למושב בכנסת. קל זה לא יהיה.
    כדי להיבחר לכנסת, יאיר יצטרך, לכל הפחות, איזשהו ניסיון בפעילות עצמאית בעולם של מבוגרים. אצל עמרי שרון זה היה ניהול מטה הבחירות של אביו בפריימריז על רשות הליכוד, ועמרי היה אז בן 35, כמדומני. כמובן, נתניהו האב יכול לעזור ליאיר לצבור ניסיון: להקים עבורו איזה גונגו שיעסוק בהסברה או משהו, להשחיל אותו לתפקיד חשוב באיזושהי חברת השקעות (ואז, בעזרת כמה חברים של אבא וקצת חשבונאות יצירתית, אפשר להיצג את יאיר כגאון פיננסי). העובדה שדבר מכל זה טרם נעשה מצביעה על כך ש"מבצע יורש", אם אכן קיים, נמצא לכל היותר בחיתוליו. אז בינתיים, יאיר נתניהו צריך לעניין בעיקר את משפחתו ואת חבריו.

  • Nico S Roach

    בנו של שמיר, לצערנו, לא שמר על נראות נמוכה ולפחות חלק מהאנשים חשבו שהוא צריך להיות פוליטיקאי, ואף שימש כשר לענייני קידום ענייני המתנחלים (החקלאות) עד לא מזמן

  • גיל ב'

    אפילו מובארק לעג בזמנו לחאפז אסד ואמר שהבן שלו לא יירש אותו. כנראה שמאוחר יותר הרעיון מצא חן בעיניו.