החברים של ג'ורג'

רבותי, ההיסטוריה חורזת

כיצד מזיק המיתוס לחיים

המשרד לנושאים אסטרטגיים, כרגיל, נתפס עם המכנסיים למטה. בכירי הלחימה ב-BDS לא ראו את זה מגיע. זה לא היה על הרדאר של אמ”ן, אבל ממנו אף אחד לא ציפה לכלום. במוסד יאשימו אחר כך קיצוץ תקציבי במעקב אחרי האקדמיה וריב סמכויות עם המחלקה למלחמה בדהלגיטימציה של אמ”ן, ובן דרור ימיני כתב עוד מאמר לוהב על ההזנחה הנפשעת של ה-hasbara. אבל כשדחקו אותו לקיר, גם הוא נאלץ להודות שזה היה תרחיש לא צפוי. לשכת ראש הממשלה מיהרה להוציא את נתניהו לסיבוב עם הכלבה קאיה ובלי שקיות איסוף בכיכר המדינה, בתקווה להסיח את דעת התקשורת, אבל זה לא עבד.

הרעה, כפי שנכתב כבר בנביאים, נפתחה מצפון. ימים ספורים לאחר שמדענים איששו את העובדה שתושבי לבנון המודרניים הם צאצאיהם של הכנענים, ושהם יושבים במקום 4,000 שנה – עובדה שגופי המודיעין יודו אחר כך שהיא היתה מול עיניהם, אבל שבאופן בלתי נסלח התעלמו ממנה – פנתה לבנון לאו”ם וביקשה לבטל את ההכרה בישראל כמדינה. באו”ם לא ידעו כיצד לאכול את הדרישה המשונה, וביורוקרטים מיהרו לציין שלאו”ם אין בעצם הליך של פירוק מדינה, אבל נאלצו להודות שהדרישה החריגה של לבנון איננה חסרת תקדים. התקדים, אירונית, היה הקמת ישראל.

הלבנונים, שנופפו בהוכחות כי הם צאצאי הכנענים, טענו כי יש להעביר לחזקתם את כל השטחים שבעבר הוחזקו על ידי כנענים, כמו גם פיצויים על רצח עם מתועד להפליא. הם ציינו כי ממשלת ישראל דחתה את החלטה 181 של האו”ם, שמכוחה הוקמה, וכי נציגיה נשענים שוב ושוב על התביעה התנ”כית לשטחים הכנעניים הכבושים; כי האב המייסד של המדינה, בן גוריון, העיד בפני ועדת פיל כי הקושאן היהודי על פלסטינה מקורו בתנ”ך; ושישראל טוענת ללגיטימציה מכוח ישיבה קודמת של יהודים בשטחה. לגיטימציה זו, ציינו הכנענים המודרנים, נשענת על רצח עם שביצעו הפולשים היהודאים בכנענים, רצח עם שהם כאמור הקפידו לתעד. על כן, טענו הכנענים, יש להתיר לצאצאי הקורבנות להחזיר עטרה ליושנה ולהחזיר להם את השטחים שנגזלו בכוח הזרוע ושמהם גלו במשך 3,000 שנים. יתר על כן, אמרו צאצאי שבעת העממים בזעם, כל אדם הטוען שיש לו זכות בשטחים הכנענים הכבושים מכוח הכיבוש של יהושע, חייב לצאת גם בתוצאות – ולפצות את צאצאי הקורבנות בסכום בל ישוער.

המחלקה המשפטית של משרד החוץ נבוכה. ציפי חוטובלי נשאה נאום לא קוהרנטי על הרש”י הראשון, זה שמתמודד באופן פרוידיאני עם הטענה ש”גזלנים היו אבותיכם” בכך שאלוהים יצר את העולם ויש לו זכות לחלק את האדמה כרצונו, אבל פקיד עירני במשרד ניתק לה את המיקרופון ולאחר מכן גררו אותה לארון. המשלחת הכנענית צפתה את המהלך מראש ודרשה בחיוך נצחון שחוטובלי תביא את האל שלה לעדות. “קראי בקול גדול,” גיחך אחד מהם, “כי אלוהים הוא, כי שיח וכי שיג לו, וכי דרך לו; אולי ישן הוא, וייקץ.”

תשומת הלב של האו”ם הוסחה מיד לאחר מכן על ידי מלחמת האזרחים הלבנונית החדשה, בין חיזבאללה ובין התנועה הכנענית המתעוררת – היסטוריונים יאשימו את העימות החריף בין חסידי מלכת השמיים ובין נסראללה, כשהראשונים מכריזים ש”מן אז חדלנו לקטר למלכת השמיים והסך לה נסכים, חסרנו כל ובחרב וברעב תמנו”, ושעל כל פנים היא הצליחה יותר מול הציונים מאשר אללה וחסידיו. תחילה סברו הכל כי זו שאלה של זמן קצר בלבד עד שכוחות החיזבאללה המיומנים יביסו את הפגאנים עגולי המשקפיים, אבל זה היה לפני שנכנס הגדוד הלהט”בי של הכורדים לתמונה.

בכירי משרד החוץ ניצלו את ההפוגה כדי לשלוח מזכרים שהעולם יראה רק ב-2087 ובהם כתבו בנימה קודרת שיש להגיע עם הכנענים לפשרה, לאור העובדה שכל קיומה של ישראל נשען על זכות היסטורית וכי לכנענים יש זכות היסטורית ארוכה יותר. הם ציינו עוד שאף שאין ולו כנעני ספציפי שיכול לטעון לבעלות על אדמה ספציפית בתחומי ישראל, עמידה על הנקודה הזו תעלה שאלות לא נוחות מבחינת ישראל, כגון זכותם של יהודים על אדמה ספציפית ללא מסמכי ירושה. המסמכים הוסתרו מהציבור במשך שנים ועל כל פנים, ספק אם דעתו של ראש הממשלה היתה נתונה להם. אף שרווח לו שפרשת הצוללות ירדה מהכותרות, הוא היה עסוק בעיקר בדיונים עם המוסד על סיוע לחיזבאללה כדי להביס את הסכנה האסטרטגית האמיתית לישראל. החלטתו להתעלם מההמלצה החד משמעית של המוסד שלא לסייע לחיזבאללה, משום שעם כניסת הגדוד הכורדי למערכה מצא הארגון את עצמו בחזית עם כל הגאים בעולם, נחשבה לימים לסיבה הסופית לנפילתו. הסיסמה החדשה של העבודה, “נתניהו חלש מול הבעל”, עשתה את עבודתה, או לפחות כך התגאה הפרסומאי בראיונות אינסופיים.

כל זה לא עזר לנציגי ה-Hasbara, שנדרשו מעתה לענות לשאלות מטרידות על אחריותה של ישראל לג’נוסייד הכנעני ולפשעים נגד האנושות שבוצעו בעי. הטענה הישראלית שהכוחות המזוינים היהודים הקפידו על מוסר לחימה והוציאו להורג את עכן בן כרמי ששלח ידו בביזה עלתה על מוקש לא צפוי כאשר יריבים ציינו בתרועת נצחון שיחד עם עכן נרצחה גם כל משפחתו, ואמרו שזו מורשת הקרב האמיתית של צה”ל. יאיר לפיד יאשים אחר כך את משרד החינוך שלא טרח ללמד את ילדיו תנ”ך, אבל ירד מהעץ הזה במהירות כאשר נפל לאמבוש שבו נשאל האם הוא מעריך את משה וכשענה בחיוב, הוטחה בפרצופו פקודת הג’נוסייד של האחרון במואבים.

[…]

מחר יציינו מאמינים יהודים את יום השנה ה-1953 לחורבן בית המקדש השני, וכרגיל במסורת היהודית, הם יטעו בתאריך. כבל כותבי התלמוד ידעו שהתאריך הנכון הוא עשרה באב. זה לא משנה: המיתוס קבר את העובדות.

והמיתוסים הלאומיים שלנו אינם מיתוסים בריאים. הם גם אינם ברקע. הם נוכחים בכל יום במדינה הזו, בכל החלטה ציבורית. אם הפנטזיה על לבנונים שדורשים חזקה על פלסטין משום שהם צאצאיהם המוכחים של עם שישב כאן לפני 4,000 שנים, עם שעל פי המיתוס היהודי הושמד בכוח הנשק, מה תאמרו על הפנטזיה שעל פיה לצאצאי קוזאקים ושבטים ערבים יש חזקה פה כי לפני 2,000 שנים ישבו כאן יהודים? במה עדיפה הפנטזיה האחת על האחרת? רק בכך שהאחת אוחזת בנשק.

כאשר אנחנו דורשים מהפלסטינים להכיר בישראל כ”מדינת הלאום היהודי”, בעוד שאנו עצמנו איננו יודעים כיצד להגדיר אותו, המיתוס התנ”כי לוחש דרך קולנו. כאשר אנחנו מדברים על “שבות” ו”חזרה למולדת”, כאשר אנחנו מעניקים זכות ילידים לאנשים שלא נולדו כאן, לוחשים פה המיתוסים של תקופת בית שני.

יהודי בית שני ודאי היו מופתעים לשמוע שהם נחשבים כלאום. הם היו קהילה דתית. רוב היהודים מעולם לא ישבו כאן. כאשר הישוב היהודי בפלסטינה הגיע לשיאו – במאה השנים שלאחר מרד בר כוכבא – רוב היהודים חיו מחוץ לפלסטינה כבר 400 שנים. אחרי הכל, האנשים שבאו לבנות את בית המקדש השני הגיעו מבבל, ומיד הסתכסכו עם הקהילה המקומית. עשרות שנים לפני שעזרא הסופר בנה את היהדות מחדש על בסיס דת ודם, היתה קהילה יהודאית משגשגת במצרים. היא תהיה קהילה מתחרה וחזקה במשך 500 שנים ויותר. הגלות הבבלית נותרה גדולה מאד, ובין לבין היתה התפוצצות יהודית באסיה הקטנה. ברומא היו מספיק יהודים במאה הראשונה, כדי שמושל ביהודה יוזהר לא להסתבך בקטטות המקומיות אם הוא לא רוצה לשמוע חרפות מהאספסוף כשישוב לרומא.

בתי הכנסת ברומא, אגב, לא פנו בכיוון ירושלים. הם היו קהילה עצמאית. המנהג לפנות לירושלים הגיע אחרי חורבן המקדש. הקהילות היהודיות היו עצמאיות, והן לא חיפשו הכוונה מיהודה. רוב היהודים לא הקפידו על המצווה העיקרית הקשורה במקום, עליה לרגל; זה היה יותר מדי כאב ראש. שליחים של הקהילות יצאו לכיוון ירושלים לפני פסח, עם כסף וקורבנות, כדי להקריב עבור כל הקהילה. שמירה על השיירות הללו היתה כאב ראש ניכר עבור הרשויות ההלניסטיות והרומאיות, אבל הן עמדו בו כמעט בלי יוצא מן הכלל.

ירושלים לא היתה מרכז, אלא לאחר שנחרבה. התפללו בכיוונה ולא עשו יותר מדי מעבר לכך. נראה היה שמטיילים יהודים בימי הביניים, ציין א.ב. יהושע, סטו מדרכם כדי לא להגיע לפלסטינה או ירושלים. את אלו שבכל זאת עלו לא מסובך מדי לספור. אי אפשר להכחיש שליהודי פלסטינה היה רגש פרוטו-לאומי: הם ניהלו מספר מרידות ראוי להערכה כנגד הכובשים הרומאים, לא פחות מאלה של הגאלים או הגרמאנים. עם זאת, הם ניהלו אותן לבדם. כמעט ולא היה סיוע של יהודים מחוץ לפלסטינה. אלה היו קהילות נפרדות, קשורות בקשרי דת וסחר, אבל לא לאום.

אבל אלה עובדות. הן סותרות את המיתוס הציוני. ונראה שהציונים פה נחושים לצאת למלחמה על המיתוס הזה, על כל פנים כל זמן שהם סבורים שהם יכולים לנהל את המלחמות הללו במינימום נפגעים. ספק אפ ישראל המודרנית היתה עומדת בקורבן הנורא של מלחמת העצמאות, אבל זה היה דור אחר, דור שדיכא את אישיותו ושתק.

האמת שהציונים לא אוהבים לשמוע היא שבין הים לירדן ישב תמיד פסיפס של קהילות. היה פה רוב או מיעוט גדול של יהודים בתקופות מסוימות, ומיעוט מבוטל עד אפסי שלהם בתקופות אחרות. ישבו כאן כנענים, צידונים, ערבים, פרסים, ארמנים, יוונים (או, למצער, הלניסטים), רומאים וביזנטים. כל אחת מהקהילות הללו תרמה את שלה למקום שבו חיה. התקופות הברוכות ביותר שלו היו אלו שבהן אימפריה סובלנית שלטה כאן: ימיהם של הפרסים והרבה שנים אחר כך, הטורקים. הצורך הרומאי למשטר את חיי הדת המקומיים, שעבד לא רע במקומות אחרים, עבד כאן די רע – אם כי, כרגיל, הם השיגו את המשת”פים שלהם באליטה הדתית.

אודן כתב ב-”ראשון בספטמבר, 1939” שלו שורה שעליה התחרט אחר כך: “עלינו לאהוב זה את זה או למות.” אי אפשר – וטוב שכך! – לכפות על אנשים לאהוב זה את זה, אבל יש ללמד אותם לכבד זה את זה ולהכיר זה בזה. כדי לחיות זה עם זה, עלינו קודם כל להרוג את המיתוסים שלנו, משום שהם זוממים להמיתנו. אנחנו הדם שעליו הם מתקיימים, הבשר שהם טורפים כדי לשרוד.

אבל בני אדם יצרו את המיתוסים ובני אדם יכולים להם. הגיע הזמן לנפץ שוב את מזבחי המולך, המיתוסים שהופכים את ילדינו לשלדים מפוחמים לקול תזמורת צבאית צווחנית. ועד אז,

Defenseless under the night

Our world in stupor lies;

Yet, dotted everywhere,

Ironic points of light

Flash out wherever the Just

Exchange their messages:

May I, composed like them

Of Eros and of dust,

Beleaguered by the same

Negation and despair,

Show an affirming flame.

[…]

הערה מנהלתית: הכתיבה בבלוג הזה נעשית ללא תשלום, והיא מצריכה זמן ומאמץ ניכרים. אם אתם מעריכים את מה שנכתב כאן, אודה לכם אם תוכלו לתרום לקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. כמו כן, אלו מכם שרוצים לשאול אותי משהו, מוזמנים לעשות זאת בפטראון – אענה על השאלות שיישלחו עד מחר בשעה 19:00.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

33 תגובות על ”רבותי, ההיסטוריה חורזת“

  1. An Cat Dubh הגיב:

    לא בטוח אם "חורזת" בכותרת מכוון או לא.

  2. Erez Schatz הגיב:

    אשמח לקישורים שלא לאתר הארץ, לא בשל חומת התשלום שאני בעדה ומברך עליה, אלא בגלל שהם חוסמים גישה לדפדפנים עם אד-בלוקר, משמע גם תעשו מנוי, וגם תצטרכו לקרוא פרסומות, אז אם יש אתרים אחרים, אשמח.

    • פעיל המחתרת הגיב:

      תגובה לא פוליטית!
      לארז, כשאתה מגיע דרך קישור לאתר הארץ, אתה קודם כל מגיע לכתבה ואז מועבר לדף חסימה. כדי לקרוא את הכתבה, נסה את הפעולות הבאות:
      1. לחץ על כפתור ה"חזור אחורה" (Back) בדפדפן.
      2. כשחזרת לכתבה, לחץ על כפתור ה Esc במקלדת כמה פעמים עד שאתה לא מועבר לדף החסימה.
      3. אם הועברת שוב לדף החסימה, חזור על סעיף 1 ו 2 עד שתצליח.

      אם הצלחת, הכתבה תראה מושחרת אבל עדיין קריאה (יש פתרון גם לבעיה זו, אבל הוא קצת יותר טכני).

      בנוסף, אתה יכול לנסות את התוסף הזה לכרום:
      https://chrome.google.com/webstore/detail/haaretz-for-free/oknjjcnihkifljkdckljcpnnfjoojadc

  3. Tom Elkayam הגיב:

    כמה התאמצת, לשווא.
    שכן המעשיה שלך כולה קורסת בדממה אל מול העובדה הבלתי מעורערת שצאצאצי הכנענים לא שימרו את התרבות הכנענית. אין כנענים, כפי שאין דינוזאורים.

    במקום, תושבי המקום היו מחליפים תרבותיות בהתאם לכובש הזמני, כך יש לנו לבנונים נוצרים, מוסלמים, דרוזים, שומרונים, יזידים, שיעים, עלאווים, פסיפס עדתי מזרח תיכוני, אלא שכנענים אין. חוץ מיונתן רטוש המנוח.

    שוב כבלעם בשעתו באת לקלל ויצאת מברך. הפוסט הזה במגוכחות שלו (המכוונת אני מניח) מדגיש את היחודיות הבלתי נתפסת כמעט של הסיפור היהודי, את העובדה שמדובר כנראה בתופעה יחידנית כמעט של שימור תרבותי, בוודאי של תקומה לאומית של עם קטן, רדוף ועתיק לפחות כמו הכנענים, היבוסים, הפלישתים, השומרים, הבבלים, והפרסים, דבר מתרבותם של כל אלו לא נותר חי, רוחות רפאים לעונן בהן. כידוע לכל, מעוננות לא יוצאים ילדים, רק שדים.

    שוב תודה.

    • Meni Zehavi הגיב:

      מהתרבות הפרסית דווקא נותרו כמה דברים חיים, בעיקר שפה, וקצת גם דת (זו הזורואסטרית). עד כמה הכנענים היו עם מגובש זו שאלה בפני עצמה, ועל היבוסים איננו יודעים כמעט כלום. אבל בסך הכל, גם במוחי ניקרה השאלה מה בדיוק עישן כותב הפוסט.
      מה שכן, במחצית הראשונה של המאה הקודמת, תחייה לאומית של האשורים הייתה בגדר אפשרות סבירה. זאת אומרת, אלמלא כמה אנשים טובים בבריטניה החליטו שאפשר לצייר גבולות איך שבא להם, לדחוס את כל מי שחי בתוכם למדינה אחת, לכתוב להם חוקה נאורה-פחות-או-יותר, והכל יהיה בסדר. מדינת כל אזרחיה, מישהו?

      • Tom Elkayam הגיב:

        משקרסה האימפריה הרומית, החלו ימי הבניים של המערב, המלחמה והמוות השחור טרפו את אירופה בחלום בלהות, סיוט שלא הסתיים באמת עד שקמה האימפריה האמריקאית שגירשה בפעם הראשונה ואז בפעם השנייה את דיבוק הירושה הרצחני שדבק בנפשם של הגרמנים, הצרפתים, האנגלים והסלאבים, כולם קורבנות האימפריה ומעריציה.

        מאז שקרסה האמפריה העותומנית,זו שירשה את האימפריה הרומית המזרחית על כל בעיותיה, אנו חוזים בימי הבניים של המזרח. המוות השחור שוב מנופף בדגלו, ורוצח מעל הבא ליד, המלחמה והמוות לא פסו לרגע. חלומות הגדולה שאבדה טורפים את נפשם של הערבים, של ארדואן, של המזרח כולו שאיבד את מרכז הכח בקונסטנטינופול, מרכז כח שעמד יותר מאלף שנים.

        זה מקביל לקריסת הקיסרות הסינית והחורבן הקומוניסטי הפסיכוטי שהתחולל בעקבותיה. רק כעת אנו רואים את סין קמה מהשבעה על מות הקיסר ופוסעת אל מקומה הראוי בקרב המדינות.

        מדינת מלחמת כל אזרחיה קוראים לזה

        • Erez Landver הגיב:

          הפסקה הראשונה שלך היא יצירת מופת של בורות היסטורית ויהירות ישראלית (אירופה רע! אמריקה טוב!) במיטבן.

          • Tom Elkayam הגיב:

            הפסקה היחידה שלך היא מופת של אי הבנת הנקרא ועלגות הכתיבה באחת, לא הישג של מה בכך.

        • Meni Zehavi הגיב:

          בימי הביניים של המערב, לא היו כוחות חיצוניים שיכלו לפלוש לאירופה, לשרטט בה גבולות כאוות נפשם ולכפות על המקומיים מסגרות מדיניות שהללו לא רצו בהן ולא ידעו מה לעשות אתן. בנוסף, יכולות ההרג של האירופים היו מוגבלות למדי מבחינה טכנולוגית, והם לא יכלו לגרום יותר מדי נזק אחד לשני.
          אחרי התפרקות האימפריה העות'מנית, למזרח התיכון לא היה הלוקסוס הזה. המעצמות שניצחו במלחה"ע הראשונה חילקו את האזור למדינות באופן שהתברר כבכייה לדורות. דרך אגב, היו אלטרנטיבות בנמצא. הצרפתים הקימו תחילה מסגרות מדינתיות נפרדות לדרוזים ולעלאווים. הבריטים חיזקו מוסדות מלוכה מקומיים בכל מקום שיכלו למצוא כאלה (באזור המפרץ הפרסי). חלק מהבעיה נעוצה בלאומנים ערבים שדרשו מסגרות מדינתיות גדולות כמה שיותר, כי הרי גדול זה יפה ומי שם לב להבדלי עדות שהם שרידי העבר הדכאני… העולם מורכב, וניסיון לנהל את החיים לעמים אחרים מורכב פי כמה. אל תעשה את זה אלא אם אין ברירה.

      • Erez Landver הגיב:

        תחייה לאומית של איזה אשורים? מיעוט נוצרי המבסס את זהותו על אימפריה שמזמן חלפה מהעולם? ומה עם שאר הקבוצות באזור? האם יש גבול לטיפשות הימנית?

        וראוי להזכיר שעיראק הייתה מדינה יציבה גם אם לא נאורה עד שבא בוש, הרס אותה וזרע מהומה במזרח התיכון שלא לצורך. את זה משום מה אנשים מסוגך שוכחים להזכיר.

        • Meni Zehavi הגיב:

          כן, אותו מיעוט נוצרי. אחת הבעיות שלו הייתה בכך שזהותו הקולקטיבית התבססה יותר מדי על הדת ופחות מדי על עבר היסטורי וייעוד היסטורי משותף. מצד אחד, דברים כאלה יכולים להשתנות, ומה שהצליח ליהודים וליוונים, למשל, יכול היה להצליח גם לאשורים. מצד שני, איתרע מזלם למצוא את עצמם במדינה כ"כ יציבה שאת המטרה של "הפתרון הסופי" של הבעיה האשורית שלטונותיה הציבו בדיוק בשנה בה איזה אדולף עלה לשלטון בברלין, 70 שנה לפני פלישתו של בוש לעיראק.
          מדינות רב-אתניות אינן עובדות, כמעט אף פעם, להוציא מקרים חריגים. אילו אותם אנשים — לרוב בריטים וצרפתים — שתכננו את עתיד המזרח התיכון סביב 1920 היו מבינים את זה, הרבה דם היה נחסך. אבל אלה היו גם אותם אנשים שתכננו את עתיד מזרח אירופה, ואנחנו יודעים איך זה נגמר שם, הרבה יותר מהר.

        • גיל ב' הגיב:

          אתה מתכוון לאותה יציבות שהיתה בברה"מ וביוגוסלביה? כן, כל עוד יש דיקטטור שמדכא את הקבוצות האתניות השונות נשמרת "היציבות". בוש אולי הקדים את המאוחר אבל בסופו של דבר חוסר היציבות היה מתפרץ, כמו שקרה בסוריה. אולי בימיו של עודאי ולא של סדאם (כמו במקרה אסד) אבל מתישהו.

    • varagor הגיב:

      "מדובר כנראה בתופעה יחידנית כמעט של שימור תרבות"

      מה עם סין ויפן (ובטח יש עוד דוגמאות שאני לא יכול לחשוב עליהן כרגע)?

      • Tom Elkayam הגיב:

        לא ממש,

        היפנים החלו לכתוב על עצמם במאה השישית לספירה לערך, כלומר קצת לפני הוולדות האיסלאם, או אחרי מות רבן גמליאל, פירוק הסנהדרין על ידי הרומאים והרבה מאד אחרי חורבן בית שני, מאוחר יחסית.

        עם זאת היפנים הם דוגמה מצויינת ללאום המשולב בדת, כלומר לא יעלה על דעתו של מישהו לכתוב ספר על כך שהיפנים הם למעשה לא עם אלא פשוט קבוצת המאמינים בשינטו השרויים תחת אשלייה שהם עם.

        הסינים וכך גם ההודים הם תרבויות עתיקות מהיהדות, אבל מדובר בקבוצות אוכלוסיה עצומות ולא בעם נרדף, חשבתי שהמילה ״שימור״ מבהירה את כוונתי.

        עם כל זאת, ישוע קדם לבודהה והשפיע משמעותית יותר ממנו. התנ״ך היהודי הוא אחת היצירות המשמעותיות ביותר שנוצרו אי פעם ואתה יודע לקרוא אותו בשפת המקור, זה לא נכון לודות ההודיות ובוודאי לא לסינית עתיקה. אפילו שפות זרות היהדות שימרה, הארמית הבבלית השתמרה קומפלט בתוך הספרות היהודית התלמודית עד היום, הכתובה שלך (אני מניח שאתה נשוי) כתובה בארמית. החסד האחרון, הקדיש, זה שאומר כל יהודי על הוריו שמתו והותירוהו יתום הוא בארמית.
        זה פשוט מגוחך הנסיון הזה להקטין את היהדות, עזוב מגוחך, נמוך מצח.

        • Meni Zehavi הגיב:

          אתה צודק בגדול, אבל איך למען השם ישוע מנצרת קדם לבודהה? עזוב את השלאה מה אנחנו יודעים על בודהה ההיסטורי, אבל לפחות אשוקה, עליו השלום, הוא דמות היסטורית לחלוטין, והוא היה בודהיסט כ-250 שנה לפני לידת ישוע. דרך אגב, היחסים בין דת בודהה לשינטו ביפן הם סיפור מורכב בפני עצמו.

          • Tom Elkayam הגיב:

            אוי ווי… צודק לגבי בודהה. אסור לסמוך על הזכרון בגילי, ויקי לפני… יום אחד אני אלמד.

        • An Cat Dubh הגיב:

          "היפנים הם דוגמה מצויינת ללאום המשולב בדת"

          איזו דת בדיוק? אני מאמין שהיפנים ישמחו לשמוע. וגם אני, בתור מישהו שבדיוק מסים תואר בלימודי מז' אסיה וניגש בדצמבר למבחן JLPT רמה N1.

          • Tom Elkayam הגיב:

            שינטו? ככה בשלוף.

            • An Cat Dubh הגיב:

              מענין, כי "שינטו" זו המצאה של יפן הטרום־מודרנית ברובה, שבתכלס נהיתה דת מדינה רק בתקופת מייג'י, והיום לא ממש: יש הפרדת דת ממדינה מאוד נוקשה, ברמה שילדים בביה"ס בקושי יודעים מי זו אמאטראסו. וזה לפני שהתחלנו לדבר על בודהיזם ונאו־קונפוציאניזם ביפן והתערובות המיוחדות שהם עושים שם, וההבדלים בין שינטו לפולחן הקאמי, ההבדלים האזוריים הקיצוניים (וזה עוד לפני שלקחנו בחשבון את האיינו ואת איי ריוקיו), ואת זה שהממשלה היפנית יעצה בעבר לתירים יפנים בחו"ל לומר שהדת שלהם היא בכלל זן.
              היפנים ממש לא מגדירים את עצמם לפי דת. יש להם גם קוד נימוסין, תפישה אסתטית, ספרות ומוזיקה, שפה, היסטוריה… בכלל, יש להם תרבות רחבת ידים בהרבה מאשר רק דת.

        • An Cat Dubh הגיב:

          "אתה יודע לקרוא אותו בשפת המקור, זה לא נכון […] בוודאי לא לסינית עתיקה."

          נשמה, עם הסינית הקלוקלת שלי אני יכול להבין bits and pieces, וסינים על אחת כמה וכמה יכולים לקרוא הרבה יותר.

          • Tom Elkayam הגיב:

            מתוק. ילד בן 12 קורא את בראשית ברצף ללא בעיה כמעט, סינית ארכאית לא ממש קריאה, עם זאת, המידע הזה מגיע מברנדון לי, מהנדס תוכנה טאיווני וחבר יקר שהטריח עצמו מלכתוב קוד חשוב ולהסביר לי יותר בגללך. עם זאת הוא לא למד לימודי מזרח אסיה, אז אולי הוא טועה.

            • An Cat Dubh הגיב:

              סיני מודרני שינסה לקרוא את קונפוציוס בשפת המקור יראה שפה עם תחביר מאוד דל: נטיות פועל מעטות, מעט מלות קישור ויחס וכן הלאה. אוצר המלים יראה בחלקו מוזר וארכאי, חלק שנה משמעות במהלך הדורות, אבל חלק ניכר יהיה נהיר למדי, ביחוד אם יש לו השכלה תיכונית.

            • varagor הגיב:

              "ילד בן 12 קורא את בראשית ברצף ללא בעיה כמעט"

              להגיד שהתנ"ך לא כתוב בשפה ארכאית ושונה לחלוטין משלנו זה הגזמה פראית. נכון, טכנית השפה עצמה היא אותה ושפה וחלקים מסוימים יהיו ברורים לקורא מודרני, אבל הרבה מאוד חלקים אחרים ישמעו כמו ג'יבריש לישראלי המודרני בלי ידע קודם.

    • Erez Landver הגיב:

      הדברים שלך לוקים בבורות הנובעת מקיבעון התפיסה הלינארית של התפתחות העם היהודי שטופחה בידי הציונות, תפיסה שלא לגמרי עומדת במבחן המציאות ההיסטורית.

      בעבר היו קיימות בארץ שלוש ישויות פוליטיות שעליהן מתבססת תפיסת הזכות הריבונית של היהודים בארץ ישראל: ישראל, יהודה וממלכת החשמונאים. השתיים הראשונות היו בעלות תרבות שונה לחלוטין מהיהדות שהתפתחה הרבה יותר מאוחר והאחרונה לא שרדה ליותר מכמה דורות ספורים כתוצאה מאופי העם היהודי בזמנה – קהילה דתית הקיימת במקומות שונים ולא עם השייך לארץ אחת בלבד ורואה בה בסיס לישות מדינית. בחשמונאים ובהורדוס לא רצו היהודים.

      זהו גם אופיו של העם היהודי לאורך כל ההיסטוריה שלו מלבד המהפכה בתפיסה הציונית שהייתה נחלתו של מיעוט שבמיעוט.

      ובחזרה לממלכות, גם בתקופתן לא היו בארץ רק יהודים. ארמים, פניקים, פלישתים, כנענים ויותר מאוחר תושבים הלניסטים שנקראו יוונים חיו בארץ לצד היהודים. זאת בנוסף שבהיסטוריה הכוללת של הארץ תקופת קיומן של הממלכות בטל בשישים. כך שאין מקום ליהירות הציונית של "אנחנו היינו כאן קודם" או של "לא היו כאן מעולם פלסטינים". התפיסה הציונית של קיום ריבונות יהודית בארץ ישראל לגיטימית גם אם היא מבוססת על עבר מדומיין שרבה בו המיתולוגיה מההיסטוריה אבל אין לה רשות להתעלם מההיסטוריה היהודית עצמה או מקיום עמים אחרים בארץ לאורך כל ההיסטוריה.

      • Tom Elkayam הגיב:

        התפיסה שלי את הההסטוריה של העם היהודי לא נובעת מתוך הציונות שכן זו צמצמה את ההסטוריה היהודית לימי התנ״ך, אני מביט על 3000 שנה של הסטוריה יהודית, נסה תקליט אחר.

        תרבות שונה? כמו שהתרבות האמריקאית בשנות החמישים שונה מזו של היום? כפי שצרפת של נפוליאון שונה מצרפת של וישי? או אולי כפי שבריטניה המודרנית שונה מזו של של ריצ׳ארד השמיני? ברור שתרבות מתפתחת ומשתנה, זו לא הנקודה ארז, תתפקס.

        הנקודה היא שישנה תרבות יהודית. הרמב״ם כתב על הסנהדרין, ר' אייזל חריף כתב על הרמב״ם, הלמדווניק דרויינוב כתב על אייזל חריף. או ביותר מילים, ישנה יצירה יהודית עניפה המכוונת ליהודים בלבד לפחות ב2000 השנים האחרונות, השפה נשמרה, היצירה הספרותית נשמרה, ספרות המוסר והפילוסופיה נשמרו, השירה והפיוט נשמרו, חפצי אמנות נשמרו. חשוב מכך לא רק שנשמרו העבודות אלא שהן בסיס ליצירה מקורית ופרשנית מתמשכת של אלפי שנים, תרבות היא לא פסל דומם, היא דבר חי ומתפתח ונושם, תרבות מקובעת היא מתה. התפתחות התרבות היהודית היא אות וסימן לחיותה של זו.

        אם אתה לא מחוייב לקיום הלאומי היהודי, הרי שאתה מוזמן לחזור לגלות, מה עוצר אותך?

        עדיין אין כאן פלסטינים, מעולם לא היו, יש אנשים שחיו כאן וראויים לכל הזכויות שמדינת הלאום של העם היהודי מעניקה ויש גם אזרחים ירדנים תחת כיבוש ישראלי. הם נטולי הסטוריה כעם נפרד, או אפילו כקבוצה, מדובר בכל האנשים שחיו במקרה בתחילת המאה העשרים בשטחי ארץ ישראל, עדות שונות, דתות שונות, חמולות, משפחות, לא עם.

        את זה לא אני אומר, את זה לימד אותנו גורביץ בפוסט קודם על בתי שחי אימפריאליים ואנשים שהגיעו לכאן בטעות. יהודים, בניגוד למגמה, לא הגיעו לכאן בטעות.

        חשוב לזכור, תושבי וילאייט ביירות ווילאייט סוריה היו אזרחים עותומנים במהלך כל תקופת צמיחת הלאומיות האירופאית ועד סוף מלחמת העולם הראשונה מבלי לגלות שום תסמיני לאומיות שניתן לדבר עליהם. בעד שיהודים כמו משה הס חיברו למשל את ״רומי וירושלים״, עד הקדימו אותו מנהיגים דתיים כמו הרב יהודה ביבאס ותלמידו המובהק הרב יהודה אלקלעי.

        אתה מבין ארז, זה לא חשוב ממש מי גר כאן בזמן זה או אחר, זה רלוונטי כמו שמעון פרס. לא הייתה כאן ריבונות מקומית, שלטון עצמי, עם חופשי בארצו. לחלק מהיהודים קשה מאד עם ריבונות עצמית, הם רגילים לפריץ, לגוי של שבת. ספר לנו ארז, למה לך קשה ריבונות יהודית?

        • Erez Landver הגיב:

          אתה מדבר על הבנת הנקרא? אין לי שום בעיה עם ריבונות יהודית. יש לי בעיה עם גזענות וצדקנות. כל מה שתיארת לגבי היהודים רלבנטי לחייהם בגולה ומדינת ישראל קיימת אך ורק כתוצאה מהתפיסה הציונית שהייתה מהפכנית לזמנה ולא מקובלת על רוב היהודים, גם אם כמה רבנים והוגים "חזו" אותה לפני קום התנועה הציונית.
          בעבר הקרוב יחסית לא היה קיים אף לאום כפי שאנחנו מכירים אותו כיום ולכן אין שום הצדקה לשלילת הזכות הריבונית של הפלסטינים. הזכות הזאת מבוססת על עצם קיומם כאן ורצונם לקיים את הזכות הזאת. מי אתה שתקבע מהו לאום לגיטימי ומהו לא?

          • Meni Zehavi הגיב:

            נו שוין. אתה נכנס לדיון בקיום ההיסטורי של לאומים כבסיס לזכויות פוליטיות בהווה, בלי שמישהו מכריח אותך. זה שטיק שעבד לציונים לא רע, אבל הם קפצו בזמנו על הקרון האחרון של הרכבת הזאת, פחות או יותר. מי שרוצה לנהל את הדיון הזה היום, מנסה לתפוס רכבת שעזבה מזמן.
            "עצם קיומם" של הפלסטינים אינו אומר הרבה. גם תושבי דימונה קיימים, ואיש אינו מציע להעניק להם ריבונות מדינית שלא במסגרת מדינת ישראל. העניין עם הפלסטינים, אלו שמעבר לקו הירוק, הוא שהם אינם רוצים להיות חלק מישראל — או לפחות, כך אומרים לנו מנהיגיהם הפוליטיים והוגי הדעות שלהם. אני מכבד את זה, כמובן. הבעיה היא שבכל הנוגע ל"רצון לקיים" את ריבונותם המדינית, הפלסטינים לא עשו הרבה. זה שמיעוט משמעותי מהם מנסה להרוג ביהודים ככל הניתן, זו הבעיה הקטנה. הבעיה הגדולה היא שכאשר היהודים יוצאים להם מהחיים, או לפחות מרוב ההיבטים המשמעותיים של החיים, הם עדיין הורגים אחד בשני במקום לבנות משהו שיכול להפוך למדינה. אני לא אומר את זה מתוך התנשאות; הדבר האחרון שמעניין אותי הוא להתנשא על מישהו. אני אומר את זה מתוך הבנה שזו חתיכת בעיה שמסבכת את קיומנו כאן לאין שיעור, וממשלות ישראל מזה 50 שנה עושות את הכל כדי להעמיק את הבעיה עוד יותר, במקום להתנתק ממנה ולמזער את נזקיה.

  4. אישרגיל הגיב:

    אוקיי מספר דברים.

    1) הכתבה בקשר למוצא הלבנוני אומרת שנעשתה השוואה בין D.N.A שהוצא מתוך שרידי גופות של כנענים קדומים אל מול 99 לבנונים ונמצאה התאמה של 93%. השאלה היא מאילו קהילות באים הלבנונים הללו? יש קהילות רבות בלבנון, שיעים, סונים, נוצרים, דרוזים וכו' האם 99 האנשים הללו כולם באו מאותה הקהילה או שמא היה פיזור נרחב על פני כל הקהילות של לבנון?

    2) אצטט את גורביץ מתוך מה שכתב "מה תאמרו על הפנטזיה שעל פיה לצאצאי קוזאקים ושבטים ערבים יש חזקה פה כי לפני 2,000 שנים ישבו כאן יהודים?"
    ואיפה ההוכחות לכך? אם כבר פתחת את הכתבה במחקר גנטי, ראוי לציין שמחקרים גנטים רבים מאוששים שליהודים המודרניים כן יש שורשים בארץ הזו. סתם אחד לדוגמא :

    https://www.livescience.com/40247-ashkenazi-jews-have-european-genes.html

    המחקר הזה אמנם אומר שהשושלת הנשית של האשכנזים היא אירופאית, אבל הוא מציין שלעומת זאת השושלת הגברית היא לבנטינית. (Near-Eastern).

    ציטוט מתוך הכתבה :

    "Past research found that 50 percent to 80 percent of DNA from the Ashkenazi Y chromosome, which is used to trace the male lineage, originated in the Near East, Richards said. "

    גם בהקשר לשושלת הנשית יש הוכחה למוצא לבנטיני חלקי :

    "All told, more than 80 percent of the maternal lineages of Ashkenazi Jews could be traced to Europe, with only a few lineages originating in the Near East."

    בנוסף יש פה פסקה שמפריכה את "תאוריית הכוזרים" (לזה גורביץ התכוון באומרו "קוזאקים") ?

    "The finding should thoroughly debunk one of the most questionable, but still tenacious, hypotheses: that most Ashkenazi Jews can trace their roots to the mysterious Khazar Kingdom that flourished during the ninth century in the region between the Byzantine Empire and the Persian Empire, Richards and Ostrer said."

    3) גורביץ ממשיך לקדם את הנרטיב השקרי שהציונות הסתמכה על דיפלומטיה בלבד, וכל מה שהציונים נאלצו לעשות זה לתבוע את הארץ ולקבל אותה על מגש של כסף. זה לא נכון. בנוסף לעבודה הדיפלומטית הייתה גם התיישבות בשטח. ללא קיום פיזי של מושבות יהודיות בשטח העולם מעולם לא היה תומך בקיום של מדינה יהודית פה, הרי אי אפשר להקים מדינה על הנייר. השטח שהוקצה למדינה היהודית ב1947 גם תאם לתוואי ההתיישבות היהודית (+ הנגב, שהיה ברומו שומם ויועד להתיישבות עתידית).

    • Meni Zehavi הגיב:

      ביסוס זהות קיבוצית על מחקרים גנטיים הוא אמונה טפלה של עידן הסגידה לטכנולוגיה.
      אילו הלבנונים שימרו את תפיסת מוצאם הכנעני, את שפתם הכנענית (ולו כשפת קודש), את הסגידה לאלי כנען ואת האמונה שככנענים, יש להם ייעוד היסטורי משותף, המחקר הגנטי לא היה משנה הרבה מבחינתם. בעצם, גם היום הוא לא ממש משנה, מלבד העניין האקדמי הגלום בו (דבר מבורך בפני עצמו, אך כזה שהשפעותיו על זהותם הקיבוצית של אנשים מן היישוב מוגבלות למדי).

  5. גיל ב' הגיב:

    הציטוט שלך לא מדוייק. נכון שהמחקר אומר שהלבנונים המודרנים הם צאצאים של כנענים. אבל לא כנענים מהשטח שעליו קמה ישראל אלא כנענים שישבו בלבנון של היום. כך שהלבנונים כבר יושבים בשטח שיש לו עליהם חזקה היסטורית. כפי שכתבת, כנען לא היתה ישות מדינית מגובשת כך שלכנעני מלבנון לא היתה שום זיקה לאיזור תל אביב, למשל.

    ויפה שאתה מעדיף להשתמש בשם "פלסטינה" לתקופה של אחרי מרד בר כוכבא כשמדובר ב"הסברה" רומאית. למה בדיוק זה עדיף על השם המקורי "יהודה"? האם אתה משתמש גם בשמות העבריים שמתנחלים נותנים לאיזורים עם שם ערבי? וזה לא שזה ממש רלוונטי לטיעון שלך.

  6. JT הגיב:

    טורקים תקופה ברוכה? השאירו איזור שלם לא מפותח ונחשל ביחס לאירופה – עניין שכל המזרח התיכון סובל ממנו עד ימינו