החברים של ג'ורג'

כשהמורסה פוקעת

פרשת יגאל לוינשטיין מאפשרת לנו לקבל מבט טוב יותר על מה מלמד המגזר הערכי בעיני עצמו את תלמידיו

אפשר להתחיל במה שמוסכם על הכל: יגאל לוינשטיין ממכינת עלי הוא חלאת המין האנושי. השבוע שוב פתחה האתון הזו את פיה, והפעם היא תקפה לא את “הסוטים” – ספק אם לוינשטיין היה מעז לקרוא כך, נניח, לעבריין המין מרדכי אלון – אלא את הנשים המתגייסות לצה”ל. ספציפית, את הנשים הדתיות המתגייסות לצה”ל.

אני לא תומך בהתגייסות לצה”ל בשום צורה, ויש לי ספקות רציניים ביחס ליכולת של הגל הפמיניסטי החדש בקרב הציבור הדתי לגלות הומניזם מעבר לו עצמו; וכל ז’אנר המשוררות המתנחלות הרגישות מעלה בי קבס. אבל ביחס לדברים של לוינשטיין, צריך קודם כל לומר שהזעקה שלו ש”הם מגייסים לנו את הבנות” היא אולי אחד השקרים המצחינים ביותר שנאמרו פה לאחרונה.

בניגוד לגברים חילונים ונשים חילוניות, שאנוסות להתגייס אלא אם הן עושות שקר בנפשן, לנשים דתיות יש פטור מובנה מגיוס: הן רק צריכות להצהיר על דתיותן, והופ, הביתה. הזכות הבסיסית הזו לחופש מצפון לא מוענקת לנשים חילוניות, ושלוש מהן – תמר אלון, עתליה בן-אבא ותמר זאבי – מרצות בימים אלה מאסר בכלא צבאי בשל סירובן לשרת בצבא. הן ביקשו להמיר את השירות הצבאי בשירות לאומי – צעירות דתיות, נזכיר, לא חייבות אפילו בכך – אבל צה”ל העדיף לכלוא אותן. נשים דתיות שמגיעות לצה”ל עושות זאת מרצונן. לא בטוח, כאמור, שהרצון הזה חיובי במיוחד, אבל הן לא אנוסות מכוח חוק – והסיבה שהן מתגייסות היא לא מעט פעמים מתוך התרסה כלפי טיפוסים כמו לוינשטיין.

הנקודה השניה שראויה לציון היא שלוינשטיין אומר את הדברים, כפי שרבנים רגילים לומר דברים כאלה, בפני קהל של “אנשי שלומנו”, ולמרות שהוא מזהה את המצלמות, ומעיר שבגללן הוא לא יאמר כל מה שהוא רוצה לומר, הוא בכל זאת פוער את לועו. למרות העובדה שהוא כבר הסתבך, לא כל כך מזמן, בהתבטאויות שצולמו. אם זה מה שהוא אומר על נשות המחנה שלו כשהוא מודע לקיומן של מצלמות, נסו לחשוב מה הוא אומר על סתם חילונים או, חלילה, לא-יהודים כשהוא חושב שאין מצלמות בסביבה ושהוא יכול לשחרר כל רסן. זוכרים את “פורים שמח, יהודים” של חנן פורת? זה ייראה בערך כך, רק רע יותר.

המכינה של עלי מקבלת מימון בעשרות מיליונים ממשרד החינוך, והיא נחשבת לספינת דגל של החינוך הדתי. המבוכה, על כן, היתה רבה. בתגובה, ניסה המייסד האחר של המכינה, אלי סדן, להגן על המוסד שלו. ראוי להתייחס לדברים שלו.

אם לפרק את דבריו של סדן, אפשר לראות בהם שתי מגמות. קודם כל, ריכוך הטון של לוינשטיין תוך עמידה על הדברים עצמם. לוינשטיין אמר ששירות צבאי של נשים הוא לא טבעי (אולי חשב על דבריו של בוגר ישיבה אחר, העלוב במיל’ גרשון הכהן, ש”מקדמת דנא היו הגברים לוחמים והנשים זונות”); סדן אומר ש”לאשה יש תפקיד מיוחד, עם העדינות שלה, עם האמפתיה שלה, לא להילחם. אני סבור שלכתחילה זה לא מקום שאשה צריכה למצוא את עצמה לא בגלל שהיא לא יכולה, היא יכולה. השאלה אם זו החברה שאנחנו רוצים לבנות. אנחנו רוצים שנשים יישארו עם רצון להביא חיים ולא לגמור חיים." ואת התפקיד המיוחד הזה אפשר לתמצת במילים “כל כבודה בת מלך פנימה”, או בביטוי הגרמני הישיר יותר “Kinder, Kirche, Kuche” – מקומה של האשה הוא ב(טיפול) ב(ילדים), בכנסיה ובמטבח.

להוציא, כמובן, העובדה שסדן היה מזדעזע מעצם הרעיון שלאשה יהיה תפקיד בבית הכנסת.

מבחינת סדן ושותפו לוינשטיין, לנשים יש תפקידים מוגדרים, שהוגדרו על ידי הטבע, וכל נסיון לחריגה מהם הוא סטיה מן הטבע. כמובן, מי שהגדיר את התפקידים האלה היו גברים. אנחנו יודעים שהם שונאים הומוסקסואלים (”סוטים,” בלשון האתון; “בעלי נטיה הפוכה” בלשונו של סדן), ואם למישהו היה ספק, יש להם בעיה גם עם נשים. וכמובן, עם לא יהודים. ויהודים חוטאים. או, במילים אחרות, עם 99.97% מהמין האנושי.

הרובד המעניין האחר בדבריו של סדן הוא התפיסה הקונספירטיבית. לדעתו, וכפי שציין ישראל הראל זו תפיסה רווחת בחוגי “המגזר”, כל הרעיון של קידום נשים בצה”ל הוא מזימה של “הקרן לישראל חדשה” (כלשונו) כדי לערער את הצבא. כלומר, לא נסיון של נשים לצאת מהארון שאליו הוא ולוינשטיין (ופחות או יותר כל רב אורתודוקסי) תוחמים אותן, אלא נסיון של גופים מרושעים ועלומים למוטט את הצבא תוך שימוש בזכויות נשים ככלי.

כפי שציינתי, אני סקפטי ביחס לתפיסה של פמיניזם שמוצא את ביטויו בהריגת ילדים עזתים, אבל אני לגמרי מבין את התפיסה שאם נשים רוצות להתקדם בחברה הישראלית, הן חייבות לצאת מהמסגרות שאליהן הן נדחקו על ידי גברים; ומאחר וכוח בחברה הישראלית מגיע, בין השאר, מדרגות על הכתפיים, ומאחר והשאלה (הלא חוקית) “מה עשית בצבא” עדיין רווחת בקרב מעסיקים, לגיטימי שנשים ינסו להגשים את עצמן דרך המוסד המרכזי ביותר במדינה.

סדן לא רואה זאת כך; נשים שרוצות כוח צבאי מאיימות עליו כגבר, זה עוד מוסד שעומד להפסיק להיות נחלה גברית. מה עושים? אומרים שזה מנוגד לטבע שלהן. רק גברים צריכים להרוג ולהיהרג, רק גברים צריכים לחוות את הטראומה של קרב, רק גברים צריכים לחזור מצולקים ולשתוק על מה שראו ועשו במשך שנים. כאן, כמובן, משתלבת העמדה של סדן עם העמדה של קהלני – ומאחר ויש לי אפס אמון בתום הלב של רבנים כמו סדן, אני חושד שבכוונה הוא מעביר את השיח לשם, מקום נוח לו יותר, כך שלא יצטרך לדבר על כך שמבחינתו נשים פסולות לא רק ללחימה, אלא גם לשפיטה ואפילו לעדות.

ונקודה שלישית, וחשובה לא פחות: סדן מדבר אל התלמידים שלו. הוא מדבר איתם פוליטיקה נקיה. הוא מתעמת עם החלטה של הפיקוד הצבאי והוא מגדיר אותה כתוצאה של קנוניה של כוחות אפלים. זו לא הפעם הראשונה שהוא עושה זאת. הדברים שהוא כותב לתלמידיו ערב ההתנתקות מאלפים מאד (וכרגיל, הוא כנראה לא חשב שאיזה חילוני ימצא אותם): הוא עושה מעשה זמרי ודורש שכר כפנחס, הוא מכריז שהוא מתנגד לסרבנות ואז קורא ברמיזה לתלמידים שלו לסרב (”איש לא יוכל לשלול את האמיתיות והכנות של חייל הטוען שזה למעלה מכוחותיו, ‘לא אוכל לבצע זאת אלא אם כן תשתילו לי לב אחר’”). לאורך כל ה”מכתב” שלו לתלמידיו הוא תוקף את צה”ל ואת הממשלה הנבחרת (על הצביעות הרגילה של הטענה שסרבנות משמאל פסולה בעוד שסרבנות מימין לגיטימית אדלג הפעם; בכל זאת, מדובר ברב אורתודוקסי, לדרוש ממנו יושר אינטלקטואלי זו גזירה שאין הציבור עומד בה).

מנהל בית ספר שהיה כותב כך כלפי הצבא או הממשלה היה עף מתפקידו לפני שנפתלי בנט היה מספיק לכתוב “מטפל **”; קצין בדרגת אלוף משנה שהיה תוקף כך את הממשלה או את הפיקוד, היה במקרה הטוב עף מהצבא ובמקרה הרע יושב קצת זמן בכלא. לקצינים ולמורים אסור להטיף פוליטית. סדן הוא גם מורה וגם קצין. הוא מכשיר תלמידים ששנה אחר כך יהיו חיילים. ועל התכנים שלו אף אחד לא מפקח. הוא נמצא בעמדה שבה אף אחד אחר לא נמצא: גם מטיף לסירוב פקודה (אבל רק “בגלל חוסר יכולת”, כמובן), גם מקבל על כך בתמורה את כספי משרד הבטחון, וגם מקבל את הזכות להרעיל את המחזור הבא של מתגייסים.

העובדה שישיבות ההסדר והמכינות הדתיות הן סוס טרויאני שמטרתו, מצד אחד, לספק שירות נוח לבני “המגזר” הנעלה מכולם ושנית לקדם את העמדות הפוליטיות של המגזר בתוך הצבא היא לא בדיוק סוד צבאי. המדינה מממנת את ה”לימודים” האלה, שהליבה שלהם היא הטפת שנאה כנגד רוב האוכלוסיה (כן, רוב!) בעשרות מיליונים מדי שנה. אם ה”מכינה” של סדן ולוינשטיין היתה מדרסה, והיו נאמרים בה רבע מהדברים שהשניים משפריצים על הציבור הישראלי, היא כבר היתה נסגרת, וגלעד ארדן היה מכריז שהוא מצא שם עיתון ושלכן מדובר בזרוע של דאע”ש.

הגיע הזמן לסגור את ישיבות ההסדר והמכינות. לא ירצו להתגייס? סבבה. רווח ציבורי נקי. הדבר האחרון שאנחנו צריכים הוא אנשים שאולפו לתפיסות אנטי-דמוקרטיות במקום שבו הם יכולים להפעיל נשק.

הסיכוי שזה יקרה לא משהו, כי לחטיבה האנטי-דמוקרטית בישראל יש כוח פוליטי ניכר. בנט כבר הספיק להודיע שהוא ידון בסגירת המכינה בעלי אחרי שליברמן יחסל את הניה. אבל בינתיים, אפשר לעשות צעדי מנע. בתור התחלה, לנהל את הדיון. ראשת מרצ, זהבה גלאון, הגישה הצעת חוק (גילוי נאות: היה לי הכבוד לסייע בהכנתה) שקוראת לשלול את המימון ממכינות שרבנים בהן קוראים לסירוב פקודה או מפיצים שנאה כלפי אוכלוסיות שלמות; הקטגוריה הזו מעיפה גם את סדן וגם את לוינשטיין, ובדיוק בשל כך היא תעמיד את המגזר העליון בעיני עצמו על הטלפיים האחוריות. כתבו לחברי הכנסת מהמפלגה שבה תמכתם ובקשו מהם לתמוך בהצעת החוק המינימליסטית הזו.

הערה מנהלתית: הכתיבה בבלוג הזה נעשית ללא תשלום, והיא מצריכה זמן ומאמץ ניכרים. אם אתם מעריכים את מה שנכתב כאן, אודה לכם אם תוכלו לתרום לקרן הבעת הרצון הטוב והתודה.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • שלום ישראל

    החק לסתימת פיות רבנים הוא טפשי. נסיון לסתימת פיות תמיד פועל כבומרנג, מכמה בחינות. מלבד זאת, אפשר לעקוף את החוק בנקל. נראה שטפשי הימין וטפשי השמאל החליטו להתחרות בטפשות .

    • גיל ב'

      ומה אם "זכות המימון" של מירי רגב? זה לא תופס כאן?

      • שלום ישראל

        כבר עניתי "נראה שטפשי הימין וטפשי השמאל החליטו להתחרות בטפשות"

  • עדו סוקולובסקי

    החוק הוא לא 'לסתימת פיות' לרבנים. רק שאנחנו לא נשלם להם על השטויות שהם מפיצים. משום מה אחות בשירות הציבורי פוטרה כשהפגינה נגד מבצע 'עופרת יצוקה' כי זה נגד התקשי"ר אבל לרב אסור להגיד כלום כשהוא משתלח בצה"ל?

    • שלום ישראל

      כתבת ש"החוק הוא לא 'לסתימת פיות' לרבנים. רק שאנחנו לא נשלם להם על השטויות שהם מפיצים" – זה גם מה שאומרת מירי רגב על תשלום לבימאים. אכן, התקציב הצבורי צריך להיות מחולק לפי צרכי / רצונות הבוחרים, ואם הבוחרים מסרבים לשלם על אמירת דברים מסוימים אז יש טעם בהתחשבות ברצונם. מצד שני, גם אם נכון שהבוחרים מסרבים לשלם על דברי הרב לווינשטיין (אני בספק) עדיין: א. אין עילה לקחת מהישיבה שלו יותר מעלות דבריו (מאה שקלים? פחות?) ב. לחפש הבטוי יש ערך ארוך טווח שהבוחרים לא מביאים בחשבון, ואולי הוא צריך לגבור על רצונם. זאת שאלה שלפי אופיה מתאימה לבג"ץ.

    • שלום ישראל

      כתבת ש"אחות בשירות הציבורי פוטרה כשהפגינה נגד מבצע 'עופרת יצוקה' כי זה נגד התקשי"ר אבל לרב אסור להגיד כלום כשהוא משתלח בצה"ל?" – קשה לי לענות על זה כי אינני יודע מה טעמו של סעיף התקשי"ר הזה שגובר על חפש הבטוי. לפי הנחוש שלי מטרתו של הסעיף היא ליצור סביבת עבודה שתאפשר לכל בעלי הדעות המנוגדות לעבוד יחדיו. לפי ההנחה הזאת, הדברים שאמר הרב לווינשטיין, למרות שהם בגדר עברה פורמלית, לא סכלו למעשה את תכליתו של הסעיף, בסביבת העבודה של הרב, ונכון לפטור אותו מענש על בסיס הגנת "זוטי דברים", כלומר עברה פורמלית שהיא חסרת משמעות מבחינת האינטרס הצבורי.

      • אסףר

        אולי תלך לבדוק לפני שאתה ממציא תיאוריות?

        היא לא הפגינה בעבודה אבל כן צולמה לטלוויזיה.

        נציבות שירות המדינה טענה כנגד חוסיין כי "הפגיעה בתדמיתו של השירות
        הציבורי, בא לידי ביטוי במעשיה של הנאשמת (חוסיין, א.ח), שבאמצעות הדברים
        שמסרה לערוץ הראשון והשלט שנשאה בידיה, באמצעותם הביעה דעות פוליטיות
        מובהקות כנגד מדיניות הממשלה באמצעות צה"ל בעזה, וכעובדת מדינה, לא היתה
        אמורה להתנהג כך".

        בית הדין התקשה גם הוא לקבל את הסבריה של חוסיין וקבע כי "הנאשמת נשאה
        שלט בו כיתוב פוגע עד מאוד בחיילי צה"ל תוך יצירת "זיקה היסטורית" עם
        זוועותיו של המשטרה הנאצי, וכן השמיעה דברים בוטים כלפי חיילי צה"ל בכתבה
        שצולמה ושודרה".

        עוד נטען כנגד חוסיין כי בהוראות העבודה החלות על עובדי המדינה כתוב
        בפירוש כי "חל איסור על עובד מדינה להשתתף בהפגנה או בתהלוכה בעלות אופי
        מדיני". בכללי האתיקה החלים על עובדי המדינה נקבע בין השאר כי "עובד מדינה
        יימנע ממעשים אשר יש בהם עלבון למדינת ישראל, מוסדותיה וסמליה".

        http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-3809959,00.html

        • שלום ישראל

          תודה על הידיעה.
          ממנה נוכחתי שהנחוש שלי על סבת סתימת פיות עובדי מדינה לא היה נכון. מה הסבה הנכונה לכך שנמנע מעובדי מדינה החופש למתוח בקורת שתגרום להעלבת מוסד של המדינה, את זה אני עוד לא יודע. בכלל, היש בקורת לא מעליבה, לפחות קצת?
          אני גם לא יודע באלו תנאים בקורת תוגדר כעלבון, לכן אני לא יודע איך צריך לדון לפי התקשי"ר את ענין לווינשטיין, האם כשהתריע על תוצאות אפשריות, לדעתו, של תהליך מסוים שהונהג בצה"ל, זה בגדר "עלבון למוסד של המדינה"? נניח שהיה אומר שדוקא המנעות מגיוס בנות תגרום לנוער לזלזל בנחיצותו של כח האדם בצבא ובחשיבותו של הגיוס לצה"ל וכך צה"ל יחלש, הגם אז דבריו היו "עלבון" למדינה שהחליטה לא לגיס בנות? .
          בקצור, כדי להבין אם האסור שבתקשי"ר חל על דברי לווינשטיין, או על אותה מפגינה, אני צריך להבין את הראש של המחוקק, ובשביל זה אני צריך ללמוד פסיכיאטריה. בינתיים אני לא מבין כלום.