האפס שהתגלם בבשר מכה שוב
יאיר לפיד לא מוצלח אפילו בתור קריקטורה של פוליטיקאי. שתי תמונות מהשבוע האחרון
אם יישאר מבוז’י הרצוג זכר, דבר שיש לפקפק בו, זו תהיה כנראה קללת עולם פוליטית: זה היה האיש שהצליח להיות יותר אפס מיאיר לפיד וסלל את דרכו.
על פי הסקרים, יאיר לפיד צפוי לגרוף הרבה מאד קולות בבחירות הקרובות, זאת למרות שהוא רשם לעצמו אפס הישגים, והוא כנראה הפוליטיקאי הגרוע והציני ביותר אחרי בנימין נתניהו ב-20 השנים האחרונות. ב”פוליטיקאי גרוע” הכוונה שלי היא שהוא, כמו נתניהו, בונה את עצמו על חורבנו של הציבור. על הציניות – ובכן, השבוע סיפק לנו שתי דוגמאות.
בתחילת השבוע, נרשם כרגיל זעם בימין: בעקבות פעילות דיפלומטית מוצלחת של הפלסטינים, שינה משרד החינוך של צ’כיה את מדיניותו והתאים אותה למדיניות של האיחוד האירופי, בכך שהגדיר את תל אביב כבירת ישראל ולא את ירושלים. לפיד החליט לרכב על הגל הפטריוטי בשנקל הזה בכל הכוח.
כמה מילים על מעמדה של ירושלים. ישראל היא המדינה היחידה בעולם שטוענת שירושלים היא בירתה. אף מדינה אחרת בעולם לא מכירה בכך. השגרירויות הזרות נמצאות בתל אביב ולא בירושלים בגלל המעבר, בתחילת שנות השמונים, של חוק ירושלים. מעמדה של ירושלים על פי החלטת האו”ם 181 הוא corpus separatum, גוף נפרד שאיננו נמצא בשליטה יהודית או פלסטינית, והמעמד הזה אושש שוב בהחלטה 194. יש קונסנסוס בינלאומי שירושלים צריכה להיות בירת הישראלים והפלסטינים – אבל ישראל חותרת בעקביות תחת המימוש האפשרי של המהלך הזה. כל זה לא מסובך במיוחד וזה שיעור א’ בלימודי הסכסוך. לפיד, שלא טרח להוציא תעודת בגרות, כמסתבר לא לקח את השיעור הזה. זה לא מפריע לו לחשוב שהוא יכול להיות שר החוץ.
מה עשה מומחה ה-Hasbara בעיני עצמו, זה שמעמיד את ה-habara מעל לכל ושולח ווטסאפים לראש עיריית לונדון כשעולה שם שלט תומך ב-BDS? כתב על הנושא לעדר שעוקב אחריו, הגדיר את ההתנהלות הפלסטינית כ”הסתה”, ושלח את העדר לכתוב מסר בצ’כית מגוגל טרנסלייט על עמוד הפייסבוק של נשיא צ’כיה. זה יראה להם!
בטוב טעם אופייני, הישראלים המכוערים של לפיד בחרו להשחית את העמוד של נשיא צ’כיה בדיוק ביום שבו העלו שם פוסט התייחדות עם הגיבורים הצ’כים שסיכלו ממוקדות את ריינהרד היידריך. ישראלים עילגים האשימו שם את נשיא צ’כיה בכל דבר אפשרי, עד וכולל תמיכה בטרור. אירונית, כפי שציין ברק רביד, נשיא צ’כיה דווקא ניסה לשנות את העמדה האירופית ביחס למעמדה של ירושלים. אופס.
טוב, נו. בשנה הבאה לפיד יוכל לקונן על עליית האנטישמיות בצ’כיה.
האם לפיד חשב שהסתערות של מזילי הריר שלו על העמוד של נשיא צ’כיה תשנה משהו? תשנה את ההחלטה הצ’כית? לא. הוא פשוט רצה המון משולהב ולהצטייר כפטריוט. האם לפיד שקל את הנזק שייגרם לישראל כתוצאה מכך? למשל, שנשיא צ’כיה יחליט שאתם יודעים מה, בעצם לא כל כך חשוב אם ירושלים לא תוכר כבירת ישראל? אם אתם חושבים שכן, אתם לא מעריכים נכון את הציניות שלו.
[…]
המקרה השני הוא השבתת הרכבת. ראש הממשלה נתניהו, שמנהל מאבק נלוז נגד שר התחבורה שלו, אדם מאוס בפני עצמו, הורה דקות ספורות לפני תחילת השבת (אמש) על הפסקת העבודות ברכבת. חוקיותה של ההחלטה הזו בספק ומרצ הגישה עתירה דחופה לבג”ץ, ובמדינה נורמלית אפשר היה לחשוב שמי שיגיש את העתירה הזו יהיה דווקא מנהל חברת הרכבת, אבל בינתיים נוצרו שיבושים קשים.
למה? כי נתניהו החליט לסנדל את כ”ץ על ידי מכירת אזרחי ישראל לחרדים. זולל השרצים והחזירים מעמיד פנים שהשבת יקרה לו והוא מוכן לתת לחרדים זכות וטו על התנהלות המדינה בשבת. הוא עשה את זה בדרך מתוחכמת: דרש מהם לאשר עבודות בשבת שהיה ברור שהם לא יכולים לאשר.
בדרך, נחשפה העובדה שאי אפשר בעצם לקיים מדינה יהודית אורתודוקסית מתפקדת, אבל כרגע כולם עסוקים בפקק הנוראי שצפוי מחר ומחרתיים. ומה עשה יאיר לפיד? ובכן, לפני כמה שנים, כשהוא היה שר אוצר, או אפילו בבחירות האחרונות – כשהוא רצה לשקם את אריה דרעי – היה ברור מה הוא היה עושה: מנצל את הגל ומאשים את החרדים בחורבן המדינה.
אבל זה לא אותו יאיר לפיד. האיש שפעם הכריז על עצמו כרפורמי (לפחות רב רפורמי אחד הגדיר אותו כ”רפורמי גרוע”), ופעם הכריז על עצמו כמאמין בכך שנשמות מתגלגלות בציפורים, מתעטף לאחרונה בטלית ושולח את אשתו לטקסי הפרשת החלה הרשמיים של יש עתיד (כן, יש כאלה.) החרדים לא קונים את ההצגה – הם מזהים חזיר שפושט טלפיים מקילומטרים – אבל לפיד ממשיך לנסות.
אז מה היתה התגובה של לפיד לבלגאן הרכבת? הוא העלה סטטוס שבו הוא קרא לתומכיו לתת מחר טרמפים לחיילים. אה, וגם לקשישים. האוכלוסיה שבין גיל 21 ל-65 – יוק.
מספר החמושים בצבא הסדיר של ישראל הוא כ-100,000. מספר האנשים שאמורים להתקע מחר בדרך לעבודה, ללימודים, ולשאר ענייני החיים הוא כ-250,000, ואם התקלות יימשכו (וכרגע נראה שהם יימשכו) כנראה שמספרם יהיה גדול הרבה יותר. אבל אלה רק אנשים שבסך הכל מנסים לחיות את החיים שלהם, והם לא מעניינים את יאיר לפיד. אלוהים יודעת מתי היתה הפעם האחרונה שהוא אשכרה פגש מישהו שנוסע בתחבורה ציבורית. לפיד מבצע כאן את היפוך הפירמידה הרגיל ביחס לצבא בישראל: לא החמושים הם אלה שאמורים לשרת את האזרחים, אלא האזרחים את החמושים. זה לא חדש אבל זה עדיין דוחה.
ובדרך, לפיד הקפיד לא לומר כלום על החרדים, על מעמדה של השבת, על השאלה האם צריך תחבורה ציבורית בשבת (כן, סתם תחבורה ציבורית בסתם שבת). כי, כמו מנהיגי העבודה בשנות ה-80 וה-90, הוא אוחז באמונת השווא שהחרדים יעלו אותו לראשות הממשלה מתישהו. שהזכרון שלהם מחיק כמו שלו וכמו של מצביעיו.
איזה אפס.
הערה מנהלתית: הכתיבה בבלוג הזה נעשית ללא תשלום, והיא מצריכה זמן ומאמץ ניכרים. אם אתם מעריכים את מה שנכתב כאן, אודה לכם אם תוכלו לתרום לקרן הבעת הרצון הטוב והתודה.
(יוסי גורביץ)
בלי קשר ללפיד, השגרירויות היו בתל אביב גם לפני חוק ירושלים. ואני לא חושב שמישהו מחשיב את תל אביב כבירת ישראל. פשוט, משום מה ירושלים היא המקום היחיד שבו עדיין מחשיבים את גבולות החלוקה של 1947. לא הקו הירוק, אלא הגבולות שהוכרזו לפני מלחמת השחרור. לפי גבולות אלו ירושלים היתה אמורה להיות שטח בינלאומי. יש הרבה צביעות בעמדה הזאת. למה ירושלים לא חלק מישראל אבל אילת כאן? ויותר מכך, למה בית לחם, שהיתה אמורה להיות שטח בינלאומי גם כן, שייכת לפלסטינים אבל מערב ירושלים לא שייכת לישראל? אני לא מדבר על השטח בירושלים שנכבש ב-1967. שלא לדבר שההחלטה מ-1947 מסריחה מקולוניאליזם. למה ירושלים ובית לחם אמורות להיות בעלות מעמד מיוחד? האם זה קשור לעובדה שכל מי שהחליט על כך היה נוצרי?
חלק מהשגרירויות הזרות היו בירושלים המערבית, הן לפני והן אחרי 1967. למעשה, שתי השגרירויות הזרות האחרונות (של קוסטה ריקה ואל-סלוודור) הועברו ממנה סופית רק ב-2006. הטריגר העיקרי להוצאת השגרירויות הזרות מירושלים לא היה מלחמה כזאת או אחרת אלא "חוק ירושלים" משנת 1980 והחלטת 478 של מועצת הביטחון של האו"ם שהתקבלה בעקבותיו. בוויקיפדיה יש ערך המוקדש לחוק הנ"ל:
https://en.wikipedia.org/wiki/Jerusalem_Law
(באותו ערך בוויקי העברית יש יותר מידע הנוגע לחוק ולתוצאותיו, אבל אני לא יודע איך הבלוג הזה יביא קישור המורכב מאותיות עבריות ולטיניות יחדיו, לכן אני מביא קישור לערך האנגלי).
באופן כללי, העיסוק בשאלת ציון או אי-ציון ירושלים כבירת ישראל הוא מיותר, כי הוא גוזל משאבים ומסיח את הדעת מבעיות מהותיות הרבה יותר של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. אבל העיסוק הזה הולם את "מדיניות האצבע בעין" האופיינית לשני הצדדים בסכסוך, במיוחד בעידן הרשתות החברתיות ודיפלומטיה-ציבורית-דה-לה-שמאטע. כמובן, לא רק הישראלים מפגינים זעם קדוש בעניין אלא גם הפלסטינים:
https://electronicintifada.net/blogs/amena-saleem/no-bbc-jerusalem-not-israels-capital
אני זוכר בתור ילד את השגרירות האמריקאית, הבריטית והצרפתית בת"א. זה היה כבר בשנות השבעים. זה נכון שהיו כמה שגרירויות בירושלים אבל לא זכור לי שגרירות כזאת של מדינה רצינית. ואני לא מתכוון לדרג של קוסטה ריקה. אבל שוב השאלה היא למה ירושלים המערבית היא לא חלק מישראל אבל בית לחם היא כן חלק מהרשות הפלסטינית.
העמדה הרשמית של ארה"ב, בריטניה וצרפת (וכנראה גם כל מדינה אחרת שמקיימת יחסים דיפלומטיים עם ישראל) אינה מניחה שירושלים המערבית היא לא חלק של מדינת ישראל. העמדה הזאת גורסת ששאלת הריבונות המדינית בירושלים שנויה במחלוקת, ותוכרע בהסדר מדיני עתידי. כפועל יוצא מכך, המדינות הרלוונטיות אינן ממקמות את שגרירויותיהן בירושלים אלא בתל אביב ופרווריה. העמדה הזאת מניחה, במשתמע, שהריבונות הישראלית בת"א ופרווריה אינה שנויה במחלוקת. אפשר להסכים או לא להסכים עם העמדה הזאת, אבל היא קוהרנטית, ואינה נשענת על החלטת העצרת הכללית הקובעת את מעמדה של ירושלים (ובית לחם) כאזור בשליטה בינלאומית.
העמדה הרשמית של ארה"ב היא שירושלים המערבית היא לא חלק מישראל. מכר שלי שנולד בירושלים וגר בתל אביב לא יכל לקבל שירות בשגרירות והיה צריך לסוע לקונסוליה בירושלים. ואם האמריקאים לא מסתמכים על הצהרת העצרת הכללית אז למה דווקא מערב ירושלים שנויה במחלוקת מכל האיזורים שנכבשו ב-1948 וחרגו מהחלטת החלוקה?
דה יורה אפשר לומר שאתה צודק (אבל באותה מידה אפשר גם לומר שארה"ב מעדיפה לא להחליט בעניין הריבונות בירושלים).
דה פקטו ארה"ב אינה מתנגדת לכך שישראל נוהגת בירושלים המערבית כחלק משטחה, ומתנגדת רשמית להתנהגות דומה של ישראל כלפי מזרח ירושלים. זה לא שארה"ב דורשת שירושלים (כהגדרתה בהחלטת 181 של העצרת הכללית) תהיה בשליטה בינלאומית. ארה"ב מכירה בכך ששאלת הריבונות על העיר שנויה במחלוקת, ומניחה לצדדים להגיע להסכם בעניין. ההתייחסות להחלטת 181 נובעת מכך שזהו המסמך היחיד שהתקבל ע"י גוף בינלאומי מוכר הקובע את גבולות ירושלים.
מה קורה כשארה"ב מתנגדת דה פקטו לסיפוח של שטח כלשהו למדינה שכבשה אותו ניתן ללמוד מכל מיני מקרים אחרים. למשל, זה:
https://www.treasury.gov/resource-center/sanctions/Programs/Documents/ukraine.pdf
בדיקה.
ומה גילית?
נ.ב. טור מקסים.
כחרדי שלא מסכים עם 99% ממה שאתה כותב כאן (דבר שמתבטא בחוסר הנכונות שלי לתרום ולו שקל להמשך קיומו של אתרך)- אתה כותב פשוט.. מקסים.
נ.ב. 2- אני ממליץ לך אישית לקרוא את "סיפור מחכם ותם" של רבי נחמן מברסלב.
האפס הוא הגרסה האשכנזית לריקנות ובערות של רגב. לאבא שלו היה לפחות אינטרגיטי- גם אם שנא כל מה שזז ושלא אשכנזי, עשיר וחילוני.
האבא שלו היה אב רוחני לרגב כשהתמנה למנכ"ל רשות השידור אחרי המהפך של 1977 כדי לבצע את מה שרגב מדברת עליו כעת. אחת ההחלטות הראשונות, הורדה מהמסך של "ניקוי ראש".
על פי ויקיפדיה ההחלטה או היוזמה להפסיק את ניקוי ראש היתה שלה היוצרים ולא של המנהלים וזה קרה מעט לפני עליית הליכוד ב1977.
הסתמכתי על זיכרון ולא ממש בדקתי. אחרי בדיקה אני רואה שלא מדובר בהורדת התכנית אלא בפיטורי מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן. בכל אופן לפיד מונה בידי ממשלת הליכוד כדי לטפל בשמאלנים של רשות השידור.
הוא הביא צבע לטלוויזיה. עד אז היה שחור לבן. וגם סרטים אמריקאים. לא היה אפס מוחלט כמו בנו.