הצבא המוסרי יותר מדאע”ש
בשבוע שעבר, הדגים לנו צה”ל במי הוא בוחר ומה המוסר שהוא מעדיף
לפני שבוע, צפה ועלתה לכותרות שוב פרשת הרב מקדם האונס, אל”מ אייל קרים, שנחשפה במקור בבלוג הזה. לרוע המזל, היא לוותה בציטוטים שהושמו בפיו של קרים אף שזה לא אמר אותם מעולם; הדברים שאמר חמורים דיים. עיונים במשנתו של קרים העלו לא רק תמיכה באונס בזמן מלחמה (ושוב, כן – על זה הוא נשאל, על אונס מצד חיילי צה”ל בימינו, ועל זה הוא ענה בחיוב), אלא גם בעינוי שבויים, קבע שמחבלים אינם בני אדם אלא חיות, ושיש מקום לשקול פגיעה בבני ערובה – אם הם אינם יהודים.
אלאור אזריה לא היה מנסח את זה טוב יותר. ואף על פי כן, הרמטכ”ל אישר את מינויו של קרים לתפקיד הרב הראשי לצה”ל, אחרי האחרון פרסם מכתב מביך שבו לכאורה הוא חוזר בו מדבריו. אף אחד לא יוצא טוב מהסיפור הזה: לא קרים, שלהיטותו לדרגה גורמת לו לחזור בו מדברים שבהם הוא לכאורה מאמין, אבל גם לא צה”ל.
מילא קרים; אישית, אני מעדיף את אנשי הדת שלי מושחתים על הגונים. הגינות אצל אנשי דת מובילה לעתים רבות מדי לשפיכות דמים. תנו לי תאווי בצע וכבוד על פני מאמינים נחושים. וכמובן, הוויתורים שעשה קרים מסירים חלק מהסכנה שבו. הוא התמסד והתוצאה היא שהוא יתקשה לתת הנחיות לקנאים.
הבעיה היא יותר עם צה”ל. קרים, כזכור, לא רק הסתבך בפרשת אישור האונס; הוא גם כתב, בחוברת הלכות של הרבנות הצבאית שאחר כך נאלץ לגנוז, ש”ממילא התפיסה שרואה את הגויים כשקולים לישראל בזכויותיהם במדינה נוגדת את דעת התורה, ואין תןקף הלכתי לנציגי המדינה לפעול בניגוד לרצון התורה.” באותה חוברת הלכות, הוא גם כתב שרצוי למנוע מקצינות לתקוע מזוזות. יחסו לנשים כמפקדות היה ברור יותר בשו”תים שלו:
השו”תים, חשוב לציין, נכתבו כשקרים היה אזרח. הם נכתבו כמסיח לפי תומו: הוא לא חשב שמישהו יחפור אותם ושהם יהפכו לו לרועץ בדרכו אל הדרגה הנכספת. הוא אפילו לא ידע שהוא יוחזר לצבא. הם מציינים את דעתו האמיתית, נקיה משיקולי קריירה והצורך לא להביך את הממונים עליו.
אבל למרות הכל, צה”ל בחר בו לתפקיד הרב הצבאי הראשי.
חשוב להבהיר כאן שתי נקודות. קודם כל, הפסיקה בנושא האונס איננה טעות. היא עומדת קודם כל על הנקודה המרכזית של קרים כרב צבאי: שמלחמות ישראל אינן כמלחמות הגויים והן כולן מלחמות מצווה ושעל כן מותר לחיילים היהודים לעשות דברים שאינם מותרים לחיילים גויים. כך הוא פותח את התשובה שלו. זו בדיוק התפיסה של הרבנות הצבאית בעשור האחרון, שבו לא במקרה שימש בה קרים בתפקיד בכיר. היא לקחה על עצמה ליצור “חיילים יהודים” עם “מוסר יהודי.”
שנית, צה”ל בחר בקרים כרב הראשי. יש המון רבנים צבאיים. חלקם, יש להניח (לקוות?) לא השפריצו פסקי דין שבהם הם אומרים שצריך לענות שבויים (במילים האלה ממש), לירות בבני ערובה אם הם לא יהודים, לאנוס את נשות האויב ושיש בעיה עם נשים כקצינות. ואף על פי כן, צה”ל קידם את הרב שקידם את כל זה.
יכול להיות שבצה”ל פחדו לצאת מטומטמים שלא טרחו לבדוק את הרב שהם בחרו; יכול להיות שיש כאן שטיק ערמומי, נסיון לעשות פה תרגיל תומאס בקט – למנות איש דת מקורב כדי שירגיע את אנשי הדת ויתאים אותם לקו של הרמטכ”ל. כאן צריך לזכור שתרגיל בקט המקורי התפוצץ להנרי השני בפרצוף. יכול להיות שהגיעו עם קרים לדיל שקט – אנחנו ניתן לך את הדרגה ואתה תיתן לנו את פסקי ההלכה המתונים ביותר שבאפשר ואז ננפנף בהם מול הפסיכים. וכפי הראה לנו השבוע האחרון, צה”ל צריך להתמודד עם הרבה רבנים פסיכים.
יכול להיות. אבל, בשורה התחתונה, הצבא שמתיימר להיות הצבא המוסרי בגלקסיה מינה רב שתומך באונס בזמן מלחמה, בעינויים, ביחס של “חיות” ל”מחבלים”, ובכך שיש בעיה הלכתית עם מינוי אשה לתפקיד קצין. שלוש העמדות הראשונות מנוגדות לפקודות הצבא; האחרונה הופכת את השירות של נשים בו לבעייתי, בלשון המעטה. יכול להיות, אבל בסופו של דבר זה הרב שצה"ל רוצה. מעתה, הדימוי המוסרי של צה”ל הוא זה של קרים.
ובמקביל, קרה עוד משהו. בשבוע שעבר, הפסיק צה”ל את ההתעללות שלו בסרבנית הגיוס תאיר קמינר, ואחרי 155 ימים בכלא הצבאי הוא המשיך לסרב להכיר בה כסרבנית מצפון – אבל גירש אותה משורותיו בשל “התנהגות רעה וחמורה.”
אמור מעתה, תמכת אונס בזמן מלחמה – גנרל תהיה לנו; תמכת בעינויים? קבל קידום; פסלת את כל הנשים מתפקיד פיקוד? הנה, תן לי להדק לך את הדרגות החדשות. אבל שמרת על מצפונך וסרבת לשרת? איכס! זו התנהגות רעה וחמורה. מגורשת, מגורשת, מגורשת!
זה צה”ל. לאנשים בעלי מצפון אין מה לחפש בו. לכל היותר הם יהיו עלה התאנה שיכסה על מבושיו של קרים.
הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלו מספר תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.
(יוסי גורביץ)
חוששני יוסי שנתת לגנרלים הנרפים קרדיט גדול מדי. היודונאצים טהורי הגזע מנהלים כיום מלחמה כנגד הפשיסטים הקונבנציונליים. הם פועלים כעת בשני מישורים 1. הלהט"בים (הפשיסטים מחזיקים הומו מחמד) 2. נגד הפיקוד הותיק של כל כוחות חוסר הבטחון.
מבחינתם ראש החץ השני חשוב יותר והם מצפים שבעקבות המתקפה אנשיהם המאיישים כיום את דרגות הביניים יהפכו לבוסים ואז יהיה לנו אס. אס שיעשה סדר. התקפלות הגנרלים בפני הקרימינל מורה שגם צמרת הפיקוד מבינה כנראה שזמנה עבר.
השמיני
לאחרונה נתנו פרס ישראל ל'חיילים היהודים' האלה עם ה'מוסר היהודי' הזה …….אא
מאמרו של ב. מיכאל בהארץ דהיום דומה מאוד למאמר של גורביץ מה-29 במרץ 2012, שמקושר בפסקה הראשונה.
קרים הוא, כמובן, אינו הוגה מקורי בדיני מלחמה.
קודקס ההלכה היחיד שעוסק בדיני צבא יהודי עד קום מדינת ישראל נכתב במאה ה12, ע"י הרמב"ם. לקודקס קוראים "הלכות מלכים ומלחמות". נצטט ממנו מעט, תחילה במה מצווים ישראל לעשות כשהם בארץ ישראל וכמה מדיני המלך:
"שלוש מצוות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ–למנות להם מלך שנאמר "שום תשים עליך מלך" (דברים יז,טו), ולהכרית זרעו של עמלק שנאמר "תמחה את זכר עמלק" (דברים כה,יט), ולבנות להם בית הבחירה שנאמר "לשכנו תדרשו, ובאת שמה" (דברים יב,ה)"
"אין מעמידין אישה במלכות–שנאמר "מלך" (דברים יז,טו), ולא מלכה; וכן כל משימות שבישראל, אין ממנים בהם אלא איש"
"המלך מסתפר בכל יום, ומתקן עצמו, ומתנאה בלבושין מפוארין–שנאמר "מלך ביופייו, תחזינה עיניך" (ישעיהו לג,יז). ויושב על כיסא מלכות בפלטורין שלו, ומשים כתר בראשו. וכל העם באין אליו, בעת שירצה; ועומדין לפניו, ומשתחווים ארצה".
""לא ירבה לו נשים" (דברים יז,יז)–מפי השמועה למדו שהוא לוקח עד שמונה עשרה נשים, בין הנשים בין הפילגשים, הכול שמונה עשרה; ואם הוסיף אחת, ובעלה–לוקה. ויש לו לגרש, ולישא אחרת תחת זו שגירש"
"כל המורד במלך, יש למלך רשות להורגו. אפילו גזר על אחד משאר העם שילך למקום פלוני ולא הלך, או שלא ייצא מביתו ויצא–חייב מיתה; ואם רצה להורגו–יהרוג, שנאמר "כל איש אשר ימרה את פיך" (יהושוע א,יח). וכן כל המבזה את המלך, או המחרף אותו–יש למלך רשות להורגו, כשמעי בן גרא. ואין למלך רשות להרוג אלא בסיף בלבד. ויש לו לאסור ולהכות בשוטים לכבודו. אבל לא יפקיר ממון; ואם הפקיר, הרי זה גזל".
ועתה נעבור לדיני המלחמה:
"אין המלך נלחם תחילה, אלא על מלחמת מצוה. ואיזו היא מלחמת מצוה–זו מלחמת שבעה עממים, ומלחמת עמלק, ועזרת ישראל מצר שבא עליהם. ואחר כך נלחם במלחמת הרשות–והיא המלחמה שנלחם עם שאר העמים, כדי להרחיב גבול ישראל ולהרבות בגדולתו ושמעו"
"אין עושין מלחמה עם אדם בעולם, עד שקוראין לו לשלום–אחד מלחמת הרשות, ואחד מלחמת מצוה: שנאמר "כי תקרב אל עיר, להילחם עליה–וקראת אליה, לשלום" (דברים כ,י). אם השלימו, וקיבלו שבע מצוות שנצטוו בני נוח עליהן–אין הורגין מהן נשמה; והרי הן למס, שנאמר "יהיו לך למס–ועבדוך" (דברים כ,יא).
קיבלו עליהן המס, ולא קיבלו העבדות, או שקיבלו העבדות, ולא קיבלו המס–אין שומעין להם: עד שיקבלו שניהם. והעבדות שיקבלו–היא שיהיו נבזים ושפלים למטה, ולא ירימו ראש בישראל, אלא יהיו כבושים תחת ידם; ולא יתמנו על ישראל, לשום דבר בעולם.
"
"ואם לא השלימו, או שהשלימו ולא קיבלו שבע מצוות–עושין עימהם מלחמה, והורגין כל הזכרים הגדולים, ובוזזין כל ממונם וטפם; ואין הורגין אישה ולא קטן–שנאמר "והנשים והטף" (ראה דברים כ,יד; וראה דברים ב,לד), זה טף של זכרים"
" חלוצי הצבא–כשייכנסו בגבול הגויים, ויכבשו אותם וישבו מהן–מותר להן לאכול נבילות וטריפות ובשר חזיר וכיוצא בו, אם רעב ולא מצא מה יאכל אלא מאכלות אלו האסורים; וכן שותה יין נסך: מפי השמועה למדו "ובתים מלאים כל טוב" (דברים ו,יא), עורפי חזירים וכיוצא בהן. וכן בועל אישה בגיותה, אם תקפו יצרו. אבל לא יבעול אותה, וילך לו–אלא מכניסה לתוך ביתו, שנאמר "וראית, בשביה, אשת, יפת תואר . . ." (דברים כא,יא). ואסור לבעול אותה ביאה שנייה, עד שיישאנה. אין אשת יפת תואר מותרת אלא בשעת השביה, שנאמר "וראית, בשביה, אשת, יפת תואר" (דברים כא,יא): בין בתולה, בין בעולה; בין אשת איש, שאין אישות לגויים"
זהו בינתיים. יש אחרי זה קצת עניינים של המשיח וכאלה, אבל מי שרוצה לדעת מהו העולם הרוחני ממנו יונקים כמה מהרבנים המשפיעים ביותר על הציונות הדתית, ובמיוחד על הצעירים שמתגייסים-יקרא ויבין. קרים לא אמר את הדברים בואקום. הוא רק חוזר על ששמע ולמד מרבותיו.
ויכוח הביצה והתרנגולת-
אם הלאומנות גזענות (להלן הפסיכיות במאמר,והציונות הדתית מזמן גלשה כאן לפסיכיות) ,נובעים בהכרח מהדת –או שלאומנים גזענים בוחרים אפיקי הצדקה כביכול בדת.
הרי לא המפד"ל של זבולון האמר כהרי הבית היהודי והכיפות הסרוגות כיום.
ועוד ביצה ותרנגולת- האם היו משתבשים ככה גם בלי מפעל ההתנחלויות
הדת כאו היא רק תירוץ נח לתלות בו ערכים ימניים גזעניים. אפשר היה באותה מידה של קלות לבחור מהדת דברים הפוכים לחלוטין. כמו שכתבתי במקום אחר, ביום שבו יקום השליסל שידקור אוהד של בית"ר ירושלים שצועד למשחק כדורגל בשבת עם מאות אוהדים אחרים, אז אני אאמין שמדובר בדת. העובדה ששליסל דקר אשה שיש ויכוח אם אפילו היותה לסבית מהווה עבירה ולא גבר מראה שלא מדובר כאן במצוות אלא בהומופוביה ימנית שלא שונה בכלום מהומופוביה דומה של אמריקאיים לא יהודים.
הוא לא דקר לסבית אפילו. הוא דקר ילדה מקסימה שהגיעה להזדהות עם חברים והמאבק שלהם.
מהיכן לדעתך באה ההומופוביה של אמריקאים לא יהודים? מאותו ספר בדיוק. בניגוד למה שהרבה ישראלים חושבים, התנ"ך הוא ספר הקודש של הנוצרים, בנוסף לברית החדשה.
ישנו קשר נסיבתי, הדוק וישיר בין דת לבין ערכים ימניים גזעניים. דת היא לא רק תירוץ; היא גורם. בוא תמצא לי אתאיסט הומופוב. קבוצת הפסיכים היחידה בעולם שהיא גם אתאיסטית וגם הומופובית היא הראנדיאנים, ולמזלנו אין הרבה כאלו.
רק שבספר לא כתוב כלום על לסביות וברור שבמקרה הנוצרי מדובר רק בתירוץ כי באותו ספר כתובים גם חוקי הכשרות או שמירת השבת.
אני לא חושב שההכללה "אין אתאיסט הומופוב" נכונה באופן כל-כך גורף.
התעללות בתאיר קמינר? ברצינות? גורביץ, אתה לא מהעדינים
תאיר ישבה בכלא צבאי, מנסיון, עבדך הנאמן בילה 6 חודשים בכלא צבאי במצטבר. בו הו. עדיף על טירונות, בוודאי עדיף על שנתיים שירות. אין שום ערך לסירוב לשרת באופן כללי, אפשר לסרב לשרת בשטחים. אם תאמר שאתה עדיין משרת הכיבוש זכור זאת, אתה הקורא את זה משרת את הכיבוש משמעותית יותר מהעובד רסר בצריפין, הוא בעיקר עלות שאין בה תועלת לא לצבא ולא לו, אתה ממש משלם על הכיבוש ועל העובד אפרסק ואלאור עזריה. אתה קם כל בוקר ומשרת את הכיבוש, גורביץ מועיל לכיבוש יותר מתאיר במחנה שמונים.
, אין שום דבר מעורר כבוד במה שהיא עשתה היא לא דילמה דום מחיר. היא יצאה לחופשות, כתבה מאמרים של מתבגרת ב״הארץ״ , אותתה את מעלותיה התרומיות עד שידה התעייפה. ועכשיו עורכים לכבודה מסיבה בס י נ מ ט ק לא פחות, נו, צ׳ה גיברת.
אם יש דבר אחד מגוחך יותר מהדעות של שמאלנים תלאביבים, זו כמות החנופה העצמית שהם מרעיפים על עצמם על כך שהם אוחזים בהן
אה, הטיעון הזה לא הולך לך טוב.
אני, אתה ויוסי, למשל, משלמים מסים שמלבד לתחזק את הכיבוש, משמשים עוד כל מיני מוסדות שלפחות אני ויוסי לא ממש מחבבים (הרבנות, למשל). למרות זאת, יש ערך לעמדה השואפת למזער את המגע עם המוסדות הנ"ל.
אותו דבר נכון שבעתיים לגבי צה"ל, כי אחרי הכל, הרבנות אינה הורגת אנשים. צה"ל כן.
אני לא בהכרח מתלהב מסירוב לשרת בצה"ל. אבל אני חושב שאם יש אנשים המסרבים לשרת מטעמי תפיסת עולם, רצוי לכבד את זה. מדינת ישראל ממילא מכבדת את זה בפועל במקרה של ערבים, נשים יהודיות דתיות וגברים הלומדים בישיבות. אז למה לא לכבד את זה גם לגבי כל השאר?
דרך אגב, בבריטניה היו עשרות אלפי סרבני שירות בזמן מלחה"ע השנייה (שסרבנותם זכתה להכרה רשמית). זה לא הפריע לממלכה לנצח במלחמה.
ואם זה כן היה מפריע ללמלכה לנצח את הנאצים, האם היית מתנגד לסירוב הנ"ל? האם זכות הסירוב תלויה בעד כמה הסירוב מפריע למדינה לנצח?
אדם שבאמת מתנגד לשירות צבאי לא יביא תועלת אם יוכרח לשרת. השאלה היא איך לדעת מי באמת מתנגד ומי פשוט מחפש הקלות, ועד כמה מדינה מסוימת יכולה להרשות לעצמה לעצום עין ולשחרר סרבני נוחות יחד עם סרבני מצפון. זו שאלה מורכבת, שתלויה בנסיבות. במקרה של ישראל, המדינה צריכה קודם להכיר בעצם הלגיטימיות של סירוב מצפוני. אחר כך יהיה טעם לדבר על תנאי השחרור (או שירות אזרחי) של סרבני המצפון.
אני יכול להבין שמנסים להקשות את החיים לגבר שמסרב להתגייס. אבל במצב הנוכחי, כשאלפי בנות דתיות לא מתגייסות והצבא לא יכול לבדוק אפילו אם הן באמת דתיות היחס לקמינר נראה לי אדיוטי. אין פה שום אלמנט של הרתעה מפני חקייניות, כי מי שתרצה לא להתגייס מסיבות לא אידאלוגיות תוכל לעשות זאת בקלות בשיטות אחרות בלי לשבת יום בכלא. "לחזור בתשובה", ל"התחתן" וכדומה.
אידיוטי ונקמני, כן. בכל מה שנוגע לכוח אדם שאינו מועמד ליחידות עילית, צה"ל נוהג בטמטום משווע. זה חדש למישהו?
השתמטות מטעמי נוחות או נסיבות אישיות (סרבנות אפורה) אינה מאיימת על האתוס הציוני-צה"לי. המירכת יכולה לספוג המון מתשמטים/משתמטות ולמעשה סופגת בפועל בלי שום קושי. אבל הניראות של סרבנות מטעמי מצפון או מתוקף עמדה פוליטית כן. מכאן האינטרס ההכרחי לדכא את הסרבנות המצפונית/פוליטית ככל שאפשר (מבלי להפוך אותה לאירוע תקשורתי שרק יעצים את הניראות שלה). י
האיום של סרבנות מצפון או סרבנות פוליטית אינו בעיה של משאבים או כוח אדם, אלא בעיה תעמולתית: כיצד ממשיכים לגרום למאות אלפי בנות ובני אדם להפוך את עצמם בהתנדבות לפושעים כאשר מנגד נראה בבירור שיש את אלו שמסרבים לכך
רוב חיילי צה"ל לא ממש משרתים בהתנדבות — כלומר, הם משרתים כי החוק מחייב אותם, חינכו אותם לכבד את החוק, ויש מערכת האוכפת את החוק. רוב חיילי צה"ל גם אינם פושעים יותר ממני או ממך. הם לובשים מדים וממלאים פקודות, אבל לא באים במגע עם פלסטיני אחד במהלך שירותם. גם בין אלה שכן באים במגע עם הפלסטינים, הרוב ממלאים פקודות (כולל נהלי פתיחה באש) שנועדו, בין היתר, למזער את מספר הנפגעים בצד השני. לישראל אין שום אינטרס באלימות מיותרת כלפי הפלסטינים. קציני צה"ל מבינים את זה, וכנראה גם חברי הממשלה (אבל אלו האחרונים מעדיפים לעשות את עצמם כאילו הם לא, כי ככה אפשר לגרוף קולות מהאספסוף).
כל זה אינו קשור לסרבנות מצפון. כל צבא באשר הוא, לא רק צה"ל, הוא מערכת דכאנית ואלימה, גם כלפי אלו המשרתים בתוכה וגם כלפי אלו שבאים אתה במגע. צבאות חכמים מנסים למזער את האלימות, אבל לא כיעד עליון, ובהצלחה מוגבלת למדי. אפשר לגלות הבנה לאנשים שמסרבים באופן עקרוני לקחת חלק באלימות. ההכרה בסרבנות המצפון מבוססת בדיוק על זה. וכיוון שאנשים כאלה אינם רבים, זה גם לא ממש יפגע בהיקף כוח האדם העומד לרשות הצבא.
סרבנות פוליטית היא משהו אחר. זה שמישהו מוכן למלא הוראות רק אם הן תואמות את השקפתו הפוליטית, זה מתכון להרס של כל ארגון, ודאי של צבא. סרבנות מטעמי נוחות היא אותו דבר, רק מסוכן יותר (כי לרוב האנשים אין עמדה פוליטית מגובשת, אבל הם מבינים היטב מה נוח להם ומה לא).
צבא הנשען על גיוס חובה אינו יכול לאפשר דברים כאלה. וישראל, בעתיד הנראה לעין, צריכה גיוס חובה. לא בגלל הפלסטינים, אלא מפני שאנחנו חיים בשכונה דפוקה, ויש אפשרות סבירה שבשלב מסוים נצטרך מיליוני אנשים שיודעים איך להשתמש בנשק, או לשנע אספקה, או לטפל בפצועים, ושעברו הכשרה לשם כך. וכדי לתת להם הכשרה כזאת, צריך צבא סדיר.
זה ששום דבר אינו קובע שהשירות בצבא הסדיר צריך להימשך שלוש שנים (או שנתיים לנשים), וזה שמשך השירות השערורייתי הנ"ל נקבע בעידן אחר ודורש עדכון משמעותי כלפי מטה – זה כבר סיפור אחר.
ברור שלישראל אין אינטרס באלימות ״מיותרת״. מי צריך אלימות מיותרת? מי בכלל צריך משהו, כל דבר כלשהוא, ״מיותר״? אם צריך אותו, הוא לא מיותר.
אבל אלימות לא מיותרת, אוהו כמה שלישראל יש אינטרס בה. תראה, המדיניות של המשטר הישראלי היא לרושש את הפלסטינים, לגנוב את רכושם העיקרי, אדמתם, ולהעביר אותה ליהודים. אתה נשמע בן אדם הגון ואני מניח שלא ניסית אף פעם לשדוד אף אחד, וגם אני לא, אבל יש לי קצת נסיון פרקטי מאומנויות לחימה. לפני שאתה, נאמר, תופס למישהו את המפרק ומסובב לו את היד, אתה חייב ״לרכך״ אותו. להביא לו איזו מכה קטנה בגרוגרת, אגרוף לסנטר, ברכיה רצינית לבטן. אחרת יש בו יותר מדי רוח לחימה והתנגדות, הוא לא ייתן לך סתם ככה לעקם לו את היד.
כנ״ל לגבי הנסיון לשדוד מאנשים את רכושם. הם לא ייתנו לך סתם ככה, הם יתנגדו. אתה חייב לרכך אותם, להטיל עליהם אימה, להוריד להם את הראש, ״לחנך״ אותם, להוציא עין פה ועין שם, לנפח את הפרצוף לאיזה ילד. לא מתוך אכזריות גדולה – זה פשוט הרבה יותר יעיל ככה. האלימות הזו לא מיותרת בכלל, ולא שרירותית וחסרת טעם, היא מאפשרת לנו לשדוד מהפלסטינים את רכושם ולהעביר אותו ליהודים.
איפה השלב שלוקחים את רכושם? כי את המכות לפנים, לגרורגרת, לפדחת ואפילו למבושים ראיתי. את הביזה הגדולה והקתרטית לא ממש. די להיפך.
האופן בו ישראל מממשת את תוכניותיה הסיפוחיסטיות לגבי רמאללה מייצר את הרושם שישראל רוצה את רמאללה בערך באותו אופן שאתה רוצה ספוקו כטכניקה למניעת כאב בטן.
למרות כל זאת, עדיין, הדבר המופרך ביותר שכתבת היה ״המדיניות של המשטר הישראלי״ אלו סתם מלים בלי משמעות, כמו – האוקולוס ריפט של הלן קלר.
ישראל רוצה את רמאללה כמו שגיל, או אני, או אתה, רוצים ספוקו כטכניקה למניעת כאב בטן, אבל היא דווקא די רוצה את האדמות מסביב לרמאללה (או לשכם, או לחברון, או ליריחו), בתנאי שהן ריקות ואפשר להקים עליהן — או כבר הוקמו עליהן — התנחלויות.
זה הפרדוקס הציוני הידוע: הרצון במקסימום אדמה עם מינימום ערבים. הדבר הזה היה הגיוני כשלציונים לא היה כלום מלבד מה שקנו בכספם ועיבדו בזיעת אפם. אבל אותם ימים חלפו מזמן, לציונים יש מדינה שלמה עם מספיק אדמה, ואללה לבדו יודע למה הם (כלומר, אנחנו) מתעקשים לשחק במשחק המיני-מקס הזה משל היה איזו בעיה בתורת הגרפים שניתן לפתור אותה אם רק נשתמש ביותר כוח (חישובי או אחר).
בוא, תן לי את התסריט בו "בשלב מסוים נצטרך מיליוני אנשים שיודעים איך להשתמש בנשק, או לשנע אספקה, או לטפל בפצועים, ושעברו הכשרה לשם כך."
תסתכל על לוח שנה ותראה שזה 2016. מי הם אותם אויבים שיפלשו ויגרמו לנו להזדקק למיליוני אנשים וגו'? אלו שקרים ביביסטים-ימניים קלאסיים, אמונות תפלות עך כך שהשואה עדיין לא נגמרה. מי הם אותם אויבים, תן לי את שמם ומיקומם. ישראל היא הבריון הבכיין שמסתובב בגן הילדים, דופק מכות לכולם ובוכה לגננת שהם התחילו איתי ואני פוחד ורק מגן על עצמי, ואתה כמו האבא שהבן הבכיין שלו הוא בעיניו קורבן תמידי.
גיל, ישראל אכן חומדת את אדמתם של הפלסטינים. כלומר, הישראלים אוהבים לספר לעצמם שאין דבר כזה "אדמתם של הפלסטינים" כרכוש קולקטיבי; השתלטות על רכוש פלסטיני פרטי עדיין נתפסת כאן כעבירה, שמוכשרת בדיעבד מסיבות פוליטיות (וההכשר אינו עובר בקלות — ראה "חוק עמונה"). העניין הוא שישראל כבר השתלטה, בערך, על כל מה שהיא יכלה, ועכשיו היא תקועה עם אוכלוסייה מדוכאת וחסרת תקווה שלא ברור מה אפשר לעשות אתה. זה אינו מצב שקציני צבא יכולים לאהוב, אם אינם מטומטמים (והם אינם, לרוב). זה שהקצינים, בשירות פעיל ובדימוס, מנסים לרסן את הרטוריקה המסיתה של הפוליטיקאים, זה לא בגלל שהקצינים הם שמאלנים. זה שהמצב הפוליטי הדפוק בו אנו נמצאים מייצר עימות עם אוכלוסייה עוינת, ובעימות כזה אתה חייב לפעמים להפעיל אלימות נגד הצד השני כדי למנוע ממנו להפעיל אלימות נגדך, זה כבר עניין אחר. אבל אין כאן איזו תוכנית אב לדיכוי הפלסטינים וגזלה נוספת של אדמתם. יש ניסיון נואש לשמר את הסטטוס קוו, עבור הגורמים הפוליטיים – כי הוא מאפשר להם להישאר בשלטון, ועבור הצבא – כי זה הדבר הטוב ביותר שהוא יכול לעשות במצב הנתון.
ע. מורא, תסריט? בכיף. למשל, שיקום שלטון אסד בסוריה וניסיון לאחד מחדש את האומה ע"י ניסיון להשיב את הגולן. או התגשמות חלומו של תום אלקיים והקמת משטר פלסטיני בירדן, עם צבא מודרני, מיומן וחמוש לא רע. או שינוי כיוון מדיני מצד סעודיה או מצרים. כמובן, אלה תהליכים שגם אם יתחילו, השלמתם לכדי איום מיידי על ישראל תארך שנים רבות. אבל שינוי מדיניות של בניית כוח צבאי היא גם דבר שלוקח שנים. בתחילת שנות ה-90, כאשר המדינות הבלטיות קיבלו עצמאות, ליטא ולטביה בחרו לעבור עם הזמן לצבא מקצועי; אסטוניה נשארה עם גיוס החובה. אז העתיד נראה טוב ומבטיח. כיום, מסיבות מובנות, ליטא מנסה לחזור לגיוס החובה, אבל מתברר שזה לא כל כך פשוט. פינלנד, שאין לה בונוס של חברות בנאט"ו, נשארה עם גיוס החובה עד היום. והסביבה המדינית שלנו הרבה פחות רגועה מזו של אגן הים הבלטי. זה שעברו 34 שנים מאז המלחמה הרצינית האחרונה של ישראל (עם קרבות שריון וקרבות אוויר) אינו אומר שמלחמה כזאת לא תתרחש בעוד עשור או שניים.
מן הסתם כל מי שחבר בארגון פשע הוא פושע. גם אם הוא לא בא במגע ישיר עם קורבנות הפשעים שלו
ל"ישראל" אין שום אינטרס באלימות ביותר חוץ מאשר בכל טבח עונתי בעזה ש"ישראל" יזמה והוציאה לפועל מסיבות פוליטיות, בד"כ פנימיות ("משילות", בחירות), במקרה האחרון סיבה פוליטית חיצונית, פחות או יותר (הקמת ממשלת האחדות פתח-חמאס לאחר קריסת "שיחות השלום" של קרי). י
העניין הוא שצה"ל אינו פועל על דעת עצמו, או אפילו על דעת בעלי הדרגות הבחירות ביותר בארגון. הוא מקבל את הפקודות ואת המימון מממשלת ישראל, שנבחרת ע"י הכנסת. נחש מי מצביע בבחירות לכנסת הממנה את הממשלה, ומי משלם את המסים שהולכים לתקציב צה"ל.
הטבח האחרון בעזה התחיל מזה ששליטי הרצועה יזמו ירי רקטי מסיבי על יישובים אזרחיים בישראל. האם הייתה דרך להתגונן מהירי הזה עם פחות קורבנות אזרחיים בצד השני? סביר להניח שכן. מה שאתה מתעלם ממנו הוא שהייתה גם דרך להתגונן עם הרבה יותר קורבנות בצד השני, וכל מיני חמומי מוח בישראל — מילא ברשתות החברתיות, אבל אפילו בממשלה — דרשו את זה. גם צה"ל, גם ראש הממשלה וגם שר הביטחון נמנעו מללכת לכיוון הזה, בגדול. אנחנו חיים באזור שבו מעשי טבח מתרחשים מדי חודש אם לא מדי שבוע. אז מסתבר שישראל מפעילה אלימות מוגזמת, ראוי לבקר אותה על זה (ואם אפשר, לגרום לה להפעיל פחות אלימות), אבל כדאי לראות את הדברים בפרופורציה.
*בעלי הדרגות הבכירות
לגבי נסיבות הטבח הציוני בעזה ב-2014 אתה מוזמן להמשיך לשקר לעצמך. לי זה לא משנה
לגבי מרחץ הדמים שמתרחש מסביבנו, הוא אינו מכשיר ואינו יכול להכשיר את הקולוניאליזם הציוני לאורך מאה שנה, בפרט שחלקו הישיר של הקולוניאליזם במרחץ הדמים הזה אינו מוטל בספק. זה לא עניין של פרופורציה, זה עניין של הקשר היסטורי (הסכנה הגדולה ביותר לתעמולה העצמית הציונית) י
לגבי האחריות הקולקטיבית של כל "הישראלים" (היהודים, כולל אני) לפשעי הצבא הציוני אני בגדול מסכים. ולו בגלל שכל אלה הם המרוויחים הישירים מן הפשעים הללו, בהתמדה מזה שבעה עשורים (כולל אני). אבל כמו שלחברי הצבא הצפון-קוריאני יש חלק אקטיבי ישיר יותר בפשעי המשטר הצפון קוריאני מנתיני המשטר הצפון קוריאני, שלמעשה במקרה הזה הם קורבנות המשטר הצפון קוריאני, כך לחברי הצבא הציוני יש חלק אקטיבי ישיר יותר בפשעי המשטר הציוני, ואילו "אזרחי" המשטר הציוני בעלי השיוך האתני הנכון בוודאי שאינם קורבנותיו, אך גם השותפות שלהם באחריות הישירה לפשעים לאורך 70 שנה היא יחסית למידת הרווח שהיפיקו מהם. בערך כמו הפילגש של המאפיונר: גם היא נהינת מאירועי החברה של ארגון הפשע בו חבר השוגר-דדי שלה שבהם מחלקים את השלל שגנבו, אבל מידת האחריות שלה לפשעים עצמם שקולה ללפתוח את הרגליים תמורת כל הרווח הזה
התסריטים שלך הם בדיחה, ועצם העובדה שלווית אחד מהם מפרופסור "תום אלקיים" רק מראה עד כמה אתה נואש. יש סיבה טובה שהמלחמה הרצינית האחרונה של ישראל היתה לפני 43 (לא 34) שנים: אף אחד לא יכול על ישראל, ואף אחד לא מנסה. נפילת ברית המועצות, שלום עם שתי שכנות, אי יציבות וקרבות פנימיים במדינות ערב, התקדמות ישראלית טכנולוגית שהשאירה את מדינות ערב הרחק מאחור, כל אלו מבטיחים שאין שום איום רציני על ישראל, ולא היה כבר הרבה זמן. למדינות הבלטיות יש את רוסיה בעורף, אויב קצת מסוכן וחכם יותר מסוריה. האיום היחידי על ישראל נובע מזדונותו המובנית של הימין הישראלי, שמתעקש להמשיך את הכיבוש וליצור התנגדות ("טרור") פלסטינית. אם בבחירות הבאות תבוא פייה טובה ותפזר אבקת שינה שתרדים ליום שלם את כל מי שהתכוון להצביע ימינה ממרצ, הבעיות הבטחוניות של ישראל יעלמו תוך שבועיים בערך.
קראת לי?
אני חייב לציין את האופן החינני בו אתה משלב באופן חינני היבריס עם בורות, שתי תכונות שתמיד הועילו לאוחזים בהן בכל דיון שאי פעם היה.
הסיבות להיבריס אצל בני אדם מגוונות אבל בדרך כלל נובעות מהטיה אחת דומיננטית, הטיית ההווה. ההיבראי לא רואה מעבר לאפו. אסד עליו מתגולל מר מורא, כנראה עדיין שרוי בהלם מהרגע המיתי בו ההווה המתמשך שייסד אביו התנפץ על מזבח האל ההיברי הקדום, שאנן.
לבורות בעולם המודרני לפחות יש תמיד מקור אחד, עצלנות. עושה רושם שאת הידיעות שלך על הפתעות צבאיות, נפילת מעצמות, הפסדים צורמים ומלחמות אזרחים קיבלת מצפיה בטלויזיה, כבויה. אין שום תירוץ אחר לריקנות העצומה במקום בו היית אמורות היו להיות ידיעותיך בהסטוריה, אינושית, כלשהי. אני אפילו לא אכוון אותך, פשוט תתחיל מהתחלה.
העובדה שאתה בטוח כל כך שהדעה שלך נכונה, שהפתרונות של הרבנים שלך לבעיות סבוכות לא רגישים לגורמים חיצוניים, אפילו רצון הפלסטינים אינו מהווה פקטור בהצלחתם. שבועיים של זהבה והסכסוך עף דרך החלון.
את הישראליות הגסה ביותר, המיוזעת ביותר, הדוחה ביותר אתה מוצא במקומות הכי ממוזגים בארץ הזאת.
תראה, אני אישית הייתי מעדיף שצה"ל יצומצם לתזמורת ולקורס טיס, אבל אני הייתי מעדיף גם להתעורר יום אחד עם מיליארד דולר בבנק. שני הדברים אינם הולכים לקרות.
אתה מתעלם בקלות רבה מדי ממלחמת לבנון הראשונה. כן, ישראל התחילה, ולא הייתה הצדקה אמיתית לכך. אבל בקלות יכול היה להיווצר מצב שבו פעולה מוגבלת יותר של צה"ל בלבנון (בסגנון מבצע ליטני) הייתה מוליכה לאותו דבר פחות או יותר, לעזאזל, כמעט נגררנו למלחמה עם סוריה בשנות ה-90 בגלל השטיקים של יהודה גיל. תסריטים כאלה גם רצוי להביא בחשבון.
כן, המצב הביטחוני של ישראל השתפר פלאים מאז תחילת שנות ה-90. לא, איש אינו מבטיח שהשיפור הזה הוא לנצח. ההתפתחות הטכנולוגית שלנו תלויה מאוד בספקים חיצוניים, ובראשם ארה"ב. רוסיה מנסה להחזיר לעצמה את המעמד שהיה לבריה"מ במזרח התיכון, ובהצלחה בלתי-מבוטלת. שינוי ייסודי של המשטר בירדן, במצרים או בסעודיה הוא אפשרות קיימת, וכיו"ב.
הבעיה היא שבדיון על מדיניות הגיוס, מצד אחד, קופצים אלה שרוצים צבא מקצועי כאן ועכשיו, ומצד שני נמצאים אלה שאינם רוצים לעשות שום שינוי, כי המצב הנוכחי מספק אותם, ולעזאזל בזבוז המשאבים המטורף שהוא גורם. בדרך, הולכות לאיבוד כל מיני אפשרויות סבירות כמו תוכנית מסודרת להפחתה הדרגתית של משך השירות ומעבר לצבא סמי-מקצועי (הכשרה כללית במסגרת שירות חובה קצר ומסלולי קבע מתגמלים במקומות שהכשרה קצרה אינה מספיקה).
ולא, האלימות הפלסטינית נגד ישראל לא תיפסק גם אם מחר תקום כאן קואליציה של מר"צ וחד"ש. אבל האיומים הפוטנציאליים על ישראל גדולים הרבה יותר מהאלימות הזאת.
היי יוסי
הרשה לי לומר לך במלא הכנות שאני המום ממך כל פעם מחדש
אין טעם לפרט כי בטח שמעת את זה ממהרבה אנשים….
מה שכן,
אתה כותב נהדר ויפה ומרתק
ומעלה נקודות מעניינות