החברים של ג'ורג'

זיפנהאפט

נתניהו נהג לומר שהשנה היא 1938. עכשיו הוא לוקח אותנו ל-1944

יש בדרן (?) בשם אבישי עברי, חלק מקבוצת לאטמה, שבקרוב ימומן על ידי כספי המסים שלכם, כשלאטמה תעלה את התכנית החדשה שלה ותוכיח בכך שההומור הישראלי מת. לפני מספר ימים, כתב עברי בעמוד הפייסבוק שלו שהוא חולם על מפלגה, שבין השאר תציע את החוק הבא:

“חיקוק חוק טרור חדש לפיו העונש היחיד על עבירת טרור נגד מדינת ישראל (מפיגוע, דרך כל התארגנות או קשר לפיגוע כמו תכנון, שילוח, ציוד או הסתרה כשפיגוע כולל גם זריקת אבנים בכל גיל או התקרבות מאיימת לעבר שוטר או חייל. זה כולל גם גניבות חקלאיות מיהודים בלבד או הטרדות מיניות של יהודיות אם הוכח מניע לאומני) יהיה מוות, החרמת רכוש, הריסת בית וגירוש משפחת המפגע. (בהסכם עם מדינה שלישית).”

ההדגשה שלי. הטקסט הזה לא כל כך מפתיע: אנשי לאטמה עסוקים במרץ בהוכחת כל סטריאוטיפ של שמאלנים על הימין ההזוי. חבר אחר בקבוצה, טל גלעד, כבר כתב בשעתו

“אז הערבים שוב בזעם בלתי נשלט, הפעם על הריסת באיזור ואדי ערה. וכמובן שגם הכלבה המזועבת אצה לשם. אני כל כך רוצה פה את הסינים לשנה אחת. רק שנה אחת, זה יספיק. לא עוד הפגנות נגד המדינה. המוני מפגינים נעלמים במפתיע ואיש לא יודע על גורלם, ארגוני שמאל נעלמים, איש לא מעז להניף את דגל פלסטין, חברי כנסת קורעי חוק מסוימים נשלחים למעצר בית עם אופציה לשדרוג למאסר עולם ברוטשילד, הכלכלה פתאום משתפרת פלאים, התל"ג דוהר, מקדונלדס מולאם ללא פיצויים לזכיין, אין אוהלים ברוטשילד, התקשורת לפתע מאירה פנים לאזרח ומוותרת על זכות הציבור לדעת ועל חופש הביטוי, המדינות מסביב משתתקות, האו"ם וארגוני זכויות האדם משתתקים, ארה"ב מחזרת, יו"ש מסופחת ומספר התושבים היהודים שם פתאום עולה בהרבה על מספר הערבים שנשארו בחיים. הכל פתאום שקט ונורמלי. שנה אחת. נו, מה אכפת לכם.”

לאטמה, בקצרה, היא קבוצת ה”סאטירה” של הנאצים היהודים.

אבל הסיפור הוא לאו דווקא קיומם של נאצים יהודים – זה ידוע די זמן – וגם לא העובדה שהם הופכים במהירות מדאיגה למיינסטרים. הסיפור הוא על ראש הממשלה לשלשת עופות. אתם יודעים, ההוא שאחראי על רשות השידור. כלומר, ההוא שאחראי למציאת עבודה על חשבון הציבור לנאצים היהודים עברי וגלעד.

נתניהו, למדנו לפני מספר ימים, מתכוון בקרוב להגיש הצעת חוק – עוד הצעת חוק – שתדרוש את שלילת התושבות והזכויות הסוציאליות של “מבצעי פעולות טרור ועבירות חמורות שהמניע שלהן לאומני, כמו הסתה לפגיעה במדינה.” נניח עכשיו לעובדה שיש יסוד סביר לחשוד, בהנתן שמדובר בנתניהו, ש”הסתה לפגיעה במדינה” תכלול את שלילת זהותה כמדינת אדונים יהודית או “הפגנות נגד המדינה,” כלשונו של גלעד; הבעיה הזועקת יותר בהצעת החוק של נתניהו היא שהחוק מיועד לפגוע לא רק במבצע העבירה עצמו, אלא גם בבני משפחתו – כמו אצל היודו-נאצי עברי.

נתניהו נהג לומר שהשנה היא 1938 ואיראן היא גרמניה. הוא אמר את זה לפני עשור. ובכן, חלף זמן מאז, ועכשיו נתניהו מכוון את השעון ל-1944. ספציפית, לימים שאחרי ההתנקשות בהיטלר, ב-20 ביולי. אז הכניס המשטר הנאצי – שהיה אז בשיא הרדיקליות שלו – לשימוש את התפיסה המשפטית של זיפֵּנְהַאפט (Sippenhaft).

זיפנהאפט משמעו “אשמת דם.” התפיסה, שלטענת הנאצים היו לה שורשים במשפט הגרמאני הקדום – מה שלגמרי יכול להיות – אמרה שלא רק אדם אחראי על הפשעים שהוא מבצע, אלא גם המשפחה שלו. הוא אחראי כלפיה והיא אחראית עליו, והיא תשא בעוונו. זה, נזכיר, המשטר הנאצי ביום רע במיוחד. אין הרבה דוגמאות דומות מהמשפט של המאה ה-20, אלא אם אנחנו חושבים על המשפט הסובייטי בתקופת סטאלין.

סוג של זיפנהאפט מופעל על ידי המדינה היהודית בשטחים הכבושים כבר עשרות שנים: הריסת בית משפחתו של המפגע. לעתים קרובות, המפגע עצמו כבר מת, כך שהענישה איננה כלפיו אלא כלפי בני המשפחה. נהוג לתרץ את הפגיעה הזו באנשים שלא פשעו ב”צורך בהרתעה.” אבל כל התפיסה המשפטית שלנו מבוססת על הרתעה: אם תגנוב, תהיה צפוי לכך וכך שנות מאסר; תרצח, למאסר עולם; תאנוס, לכמה שעות מעצר ולראיון מתייבב אחר כך. אלא שההרתעה הזו מכוונת לא כלפי סביבתו של הפוגע, אלא כלפי הפושע עצמו. רק כאשר מדובר בלא יהודים שיוצאים כנגד המדינה היהודית, אנחנו מתחילים לדבר על הרתעה על ידי פגיעה באנשים שהם חפים מפשע. אלא שכמובן, הם לא חפים מפשע: הם הרי לא יהודים במדינה היהודית.

החוק של נתניהו אמור להרחיב את הזיפנהאפט שכבר מופעל בשטחים הכבושים גם על אל קודס המסופחת ועל ישראל גופא. בכך הוא מקרב אותנו עוד יותר אל מקורות החשיבה של הימין היהודי: התפיסה שאזרחות, כפי שהיא מובנת מאז המהפכה הצרפתית, היא רעיון זר, יווני, מנוון, ומה שחשוב הוא האתנוס וקהילת הדם. האזרחות הישראלית, אומר לנו נתניהו שוב ושוב, היא כקליפת השום; תושבות ישראלית, אפילו פחות מכך. אם אתה שייך לקהילת הדם הנכונה, רק אתה תעמוד לגורלך. אם תשתייך לקהילת הדם הלא נכונה, גם אם אתה מחזיק בפיסת נייר כחולה עם סמל המנורה עליה, אז נחיל עליך את משפט הדם הגרמאני העתיק אליבא דהימלר. “לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות; איש בחטאו יומתו”? מספיק עם הניוון הדמוקרטי-ליברלי-מערבי שלכם.

כמובן, אנחנו מדברים על לשלשת עופות. בהחלט יתכן שהחוק הזה, כמו גם חוק הלאום שלו, הם ביצה שלא נולדה. בהחלט יתכן שכל המטרה של הדיבורים על הכנסת זיפנהאפט לחוק הישראלי מטרתם לקושש קולות בקרב המצביעים.

אבל צריך לשים לב לאילו מצביעים מכוון נתניהו, ומה הוא חושב שהם רוצים. התולעים צועדות.

הערה מנהלתית: אני מזכיר שמחר (יום שלישי, ה-25 בנובמבר), בשעה 20:30, ייערך מפגש בלוג בבר קיימא, רח’ המשביר 22, תל אביב. אנא תרמו סכום קטן במקום וקנו שתיה או משהו דומה. בתכנית: הרצאה בשם “התפוררות הסכמי סייקס-פיקו ועתידה של ישראל,” שתמשך כשעה, ולאחר מכן דיון חופשי במשך כשעה.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

34 תגובות על ”זיפנהאפט“

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    "המשפט הסובייטי בתקופת סטאלין" – 'הפרקטיקה הסובייטית בתקופת סטאלין' יהיה יותר מדוייק.
    לסובייטים היה מספיק שכל להשאיר את התוע

  2. גיל ב' הגיב:

    יש לך טעות בסיסית אחת. קהילת הדם לא תעזור לך אם אתה שמאלני. נראה לך שאם החוק הזה יעבור מישהו יהסס להפעיל אותו נגד הטלי פחימה הבאה?

    • עדו הגיב:

      כן. במשפחה של טלי פחימה לא נגעו. גם לא במשפחה של וענונו. הם רק צריכים להתנער מהפושע.

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    עצוב לראות גם אותך נופל לעסקי ה"שיימינג" הפייסבוקי.

  4. אור שחר הגיב:

    אני מבין, על סמך החוק הזה, כי בקרוב תישלל אזרחותם וזכויותיהם של המחבלים הבאים:
    זאב (זמביש) חבר
    צביקה סטרוק (וביתה של ח"כ סטרוק יהרס)
    יעקב טייטל
    עדן נתן זאדה
    ברוך גולדשטיין
    יגאל עמיר

    כמו כן, על סעיף הסתה לפגיעה במדינה, תשלל אזרחותם של יצחק גינצבורג, מועצת יש"ע, והכתומים אשר קראו לפגיעה בחיילי צה"ל, מפנצ'רי הג'יפים וכו'.

    אה, סליחה, התבלבלתי, מדובר בחוקי גזע, זה עובד רק על לא יהודים. בקיצור, זה אכן מה שזה, כפי שציינת.

  5. חנן הגיב:

    סליחה רגע, הקטע של אבישי עברי זה לא בדיחה?
    (הומור לא משהו, אבל בכל זאת… לשפוט את חנין זועבי על עבירה על חוק הרעש..)
    לא שחסרים יודונאצים אנו, אבל דווקא הקטע הזה לא ממש שייך…. או שאני מפספס משהו?

  6. שימי הגיב:

    לפני התפיסה הגרמאנית, שכחת לציין את התפיסה האנטישמית העתיקה ביותר שנמצאת בשימוש בערך אלפיים שנה, כשהכהנים סירבו לפונטיוס לבקש לחון את ישוע, ועל חטא זה מבוססת האנטישמיות הנוצרית המחנכת כי היהודים נידונו לשלם לעולמים על צליבת ישו.
    מי שראה את הסרט "שואה" של לנצמן אולי זוכר את הכפרית הפולנייה שפחות או יותר הצדיקה את השואה בדיוק מסיבה זו

    • An Cat Dubh הגיב:

      קודם הם הסגירו את ישו לרומאים ואח"כ הם גם התעללו בו. חוץ מזה, הם העדיפו לצלוב את ישו גם אם זה אומר לשחרר שודד דרכים רצחני (ישוע בר־אבא).

  7. ערן הגיב:

    זיפֵּנְהַאפט גם בצפון קוריאה. אנחנו בחברה טובה.

  8. רועי לוי הגיב:

    לדעתי, הבעיה החמורה ביותר בהצעות החוק ההזויות הללו הן הזילות שהן עושות בהציען עונשים חמורים בעוון פעילויות שניתן לטפל בהן באמצעים קיימים, כגון הסתה, לרבות הסתרה לרצח. למען הסר ספק, אינני רואה כל פסול בשלילת תושבות או אזרחות מאדם שהורשע בעבירות טרור כנגד אוכלוסייה אזרחית – בין אם המניע היה לאומני או לאו – באופן נפשע מעבר לכל ספק. עבירות שכאלה, בדומה לעבירות פשעים כנגד המין האנושי, ראויות לעונשים החמורים ביותר בספר החוקים הפלילי, לרבות הגלייה. הרי היוונים העתיקים, ואחריהם הרומיים, שלא נפלו במוסריותם מחברות מודרניות, ובתחומים מסוימים אף עלו עליהן, על אף קיומה של עבדות בתוכן, לא ערערו על מידת הצדק שבעונשים שכאלו לחמורים שבפושעים: רוצחי שליטים, בוגדים במולדתם, מסכני החברה והמשטר. לדידי, מן הראוי שהיו שוללים מיגאל עמיר את אזרחתו ומגרשים אותו מישראל, כפי שמן הראוי לעשות זאת למורשעים בטרור יהודים; מורשעים בטרור ממוצא ערבי ששיתפו פעולה או ביצעו בעצמם מעשה טרור כנגד אוכלוסייה אזרחית ראויים לאותו עונש. פלסטינים שהורשעו בפעילות טרור נופלים תחת קטיגוריה שונה, של מתנגדי כיבוש, ולכן במקרה שלהם עונש מאסר ממושך, ולא הגלייה או שלילת זכויות אדם, היא המענה ההולם מצד מערכת המשפט, לדידי.
    כמות שהן, הצעות החוק הללו הן בגדר עלה תאנה לשאיפות פוליטיות ציניות בעלות הגיון ותכלית מצומצים והרסניים לטווח ארוך, ועל כן פסולות משום שאין טעם מספיק לקיומן. הן גם מבטאות, ומעודדות ביטוי, של השקפת עולם גזענית, אנטי-דמוקרטית ואנטי-אנושית, בכסות דמוקרטית, באופנים שמדויק היסטורית לטעון כי הם לקוחים מן המודל הנאצי של ערעור הדמוקרטיה מתוכה החוצה, ולא מן המודל הפשיסטי שהיה מהפכני באופן קונסיסטנטי יותר, גם בתהליך לקיחת מושכות השלטון.

    • מני זהבי הגיב:

      החוקים האלה הם בעיה אחת גדולה מהתחלה ועד הסוף.
      השאלה היא למה הרבה אנשים תומכים בחוקים האלה, למרות שהתועלת שבהם (ביחס למצב הקיים היום) קטנה עד אפסית, ואילו הנזק שלהם, כולל לבני אדם חפים מפשע, גדול וגלוי לעין.
      תשובה אפשרית אחת היא שהיהודים בישראל היא אספסוף גזעני. אבל מעבר לכך שהתשובה הזאת לוקה בגזענות בעצמה, היא גם מניחה את הגזענות היהודית כסוג של מניע ראשוני בלתי-מונע, והנחת קיומם של מניעים כאלה די יצאה מהאופנה מאז התיאולוגיה של ימי הביניים.
      אז ככל הנראה, ישנם מניעים נוספים. לדעתי, אחד מהם נעוץ בתרבות הכלכלית המודרנית, המצפה לכך שמצבנו ישתפר בהתמדה (הכרזות מודאגות על "ירידה בצמיחה" שייכות הן נציגות מובהקות של התחום הזה, אם כי הן גורמות פחות נזק).
      הרי במבט כולל, גל הטרור האחרון הוא חופן בוטנים לעומת מה שהלך כאן סך הכל לפני עשר שנים. זה אינו הגל הראשון, כנראה גם אינו האחרון (בין אם תוקם מדינה פלסטינית ובין אם לא), ובינתיים הוא גם אינו גדול במיוחד. ציבור אחראי היה מבין את כל הנ"ל ולא היה יוצא מגדרו תוך חיפוש פתרונות מפוקפקים, והנהגה אחראית הייתה מרגיעה את הציבור ומבהירה לו את מצב העניינים במקום לנסות לצבור עוד כמה לייקים (בינתיים אפילו לא קולות). במקום זה, גם ההנהגה וגם הציבור רוצים לשפר מצב שאינו מי יודע מה גרוע גם כך, תוך התעלמות מהשאלה האם המחיר של שיפור כזה הוא מוצדק. בעצם, התפיסה הזאת המצפה לשיפור מתמיד (שמקורה, לדעתי, בתחום הכלכלה) אינה שונה בהרבה מהתפיסה הקוקיסטית שלפיה "אין נסיגות בגאולה". שתיהן אותו קשקוש, אם כי הקשקוש הכלכלי מסוכן פחות.

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

        לגבי אספסוף גזעני:
        זה בדיוק המצב בישראל ולטעון את זה לא קשור לגזענות.
        הגזענות היא דעה שאנשים מחזיקים בה לא כתוצאה משיוך גנטי, אלא כמו כל דעה ממכלול של דברים כמו, מצב שכלי, רגשי, וכמובן חינוך. כמו שבגרמניה הנאצית היה אספסוף גזעני, שהריץ והחזיק את המפלגה הנאצית, כך בישראל יש אספסוף גזעני שמריץ ומחזיק את השלטון הקיצוני הציוני.
        פסיכופטים יש בכל מקום, גם אנשים פסיכים לגמרי, וגם טיפשים לגמרי, וזה לא קשור לתפיסה גזענית. הבעיה בישראל, בדיוק כפי שהיה בגרמניה הנאצית, זה שכשאותם פסיכופטים, כמו למשל נתניהו, בעזרת פסיכים לגמרי, כמו בנט, ובתמיכת הטיפשים לגמרי, מצביעי הימין, משתלטים על השלטון (זה כבר הגיע) ויותר נורא- על הרחובות (אתם בדרך הנכונה לזה).
        התפיסה הגזענית השורשית של רוב הישראלים קשורה בחינוך. בישראל לא לומדים ולא יודעים מה זו גזענות, לא מה הסכנות שלה ולא למה היא לא מוסרית. זה מה שנקרה הרוב הדומם, שבשתיקתו ובהסכמתו אותם פסיכופטים עם הפסיכים והטיפשים משתלטים על הרחוב…

        • מאיה הגיב:

          היום דווח על מערך שיעור שאותו ילמדו ילדים בכיתה א' (בני 6!): "האח הגיבור נפצע במלחמה ואחיו הצעיר מסתיר את המדים כי הוא חושש לו".
          האדרת האח הגיבור והפיכת מסר המלחמה כערך אידיאלי לצד לימוד השואה בגן…, תקים כאן חברה של בשר תותחים אידיאולוגי.
          בלשכת פירון סרבו להגיב על מערך השיעור הזה.
          מדינת היהודים מוקמת כאן וסופה -מצדה.

          • מאיה הגיב:

            להשלים: האח הצעיר חושש לו כי האח הגדול הגיבור רוצה לשוב ולהילחם.
            עד כמה הזויים שם במשרד החינוך?

        • מני זהבי הגיב:

          אנונימי,

          אתה לא אומר שכל היהודים בישראל הם גזענים, או אפילו רובם (אם הבנתי נכון). זה שיש כאן גזענים זה נכון (איפה אין?). האם יש להם משקל גדול יחסית באוכלוסייה? אולי, אם כי אין דרך לדעת את זה (ולו משום שאין הגדרה חד-משמעית למונח "גזען"). האם זה תלוי בחינוך? בין היתר, כנראה. אבל אני לא חושב שהחינוך כאן השתנה מאוד בעשרים השנים האחרונות. בתקופת גלי הפיגועים הגדולים של שנות ה-90 ושנות ה-2000, היהודים בישראל סבלו יותר, אבל הפופולריות של כל מיני הצעות מופרעות הייתה נמוכה יותר. אז כנראה יש עוד גורמים מאחורי התופעה.

          מאיה,

          אני לא רואה כאן מלחמה כערך. אני רואה הכרה בכך שזה מצב שכחברה, נצטרך להתמודד אתו, ורצוי שנהיה מוכנים לכך. להפך: הציפיה שמישהו יכול להבטיח לנו קץ למלחמות (או לטרור) מייצרת אכזבה בלתי-נמנעת, שמיתרגמת אחר-כך לתמיכה עממית בכל מיני מהלכים קיצוניים כמו נשוא הפוסט הזה.

      • רועי לוי הגיב:

        מני זהבי,
        אתה מעלה מספר נקודות מעניינות, חשובות, ולדעתי, נכונות.
        תפיסת הפרוגרס האירופית אכן נמשכת בדיבורים אודות צמחיה אינסופית כחלק מן האידיאולוגיה של מעמד הבעלים הקפיטליסטי, ובהרחבה, של המערכת הכלכלית-חברתית כולה. אלא שהקפיטליזם לא המציא דבר, והרעיון הפרוגרסיבי חי וקיים גם בתפיסות רעיונות שעל פניהן מנוגדות לחלוטין לקפיטליזם – ציינת בעצמך את המשיחיות הקוקיסטית, ואפשר לציין בהקשר זה את המשיחיות החב"דניקית שגם לה מימד פרוגרסיבי-טליאולוגי.
        לדידי, הסיבה שאנשים מוכנים לקבל את החוקים הללו, קשורה למודעות המתמדת, שהימין עושה הרבה לנפח ולהדגיש, בדבר "אובדן המשילות" או "אובדן הריבונות" של מדינת ישראל בתוך גבולותיה ומחוצה להם (מעבר לקו הירוק). יש בתמה הזו מידה מסוימת של אמת, אבל בידיהם, גם הרבה נוסטלגיה לתקופה שפסה מן העולם על ידי תהליכי המודרניזציה, הדיפרנציאציה והדמוקרטיזציה של החברה והמשפט הישראליים. כמה אינטלקטואלים ימניים שפגשתי, והדבר מצוי גם במאמריהם, מתייחסים לנושא מבעד לפרזימה של ההגדרה המפורסמת של וובר על המדינה בתור "המחזיקה במונופול על אמצעי האלימות". מה שהם מייחלים להם הוא סוג של "מהפכה קונסרבטיבית" מהסוג שהשתעשעו בו בגרמניה לפני עלות הנאצים, אך מבלי ללכת רחוק כמו הנאצים.
        בעניין הגזענות של הציבור היהודי: אני נוטה לחשוב שהיא יותר כמו שבשבת – אין בה מימד מהותי, כמו שרוצים פעמים בשמאל לטעון. תחת תנאים חברתיים, מדיניים ואזרחיים טובים, מרבית היהודים אינם גזענים, באינטראקציה היומ-יומית שלהם עם ערבים, מכל עם אחר בעולם כיום. בני אדם נוטים לאבד את המוסריות שלהם טיפין טיפין, ככל שהמצב לעיל מידרדר. אך האם המצב מידרדר? ציינת בעצמך שמבחינה בטחונית המצב הוא יותר משפיר; הוא טוב עד מצויין. אך אנשים בכל זאת מתלוננים. מדוע? חלק מזה בוודאי "מדומיין" במובן של "לא מציאותי, לא מייצג כלל". לעניין זה שייכים הדיבורים על הצורך "לתקן את חוסר המשילות הישראלי". חלק מזה הוא עניין מטריד בהרבה, לדידי. מדובר בתחושתם של הימין כי הוא לא הצליח "להתנחל בלבבות" וליהפך ליסוד הנורמטיבי המשותף לכל עמך ישראל, בדומה להצלחתו של השמאל – בהגדרה רחבה מאד – בכך. זו הסיבה לפנייה אל ההמון, ובמיוחד השימוש בפייסבוק, כחלק מן הבון-טון הפוליטי הנוכחי, ולפוליטיקה של ככרות והסתה והתלהמות; זה מעיד על תסכול מכך שהאקדמיה, מערכת המשפט, האצולה העסקית, ומרבית הדרג המקצועי ואפילו הצבאי והביטחוני, אינו שותף להנחות ההזויות יותר שלהם, ואינו משתף עמם פעולה כפרטנרים שווי-ערך; לא, כמנהיגים ודמויות מופת. בין בן-גוריון לראשי הצבא הישראלי הייתה אחדות דעים הדוקה לאורך רוב הקריירה הפוליטית שלו, והיחסים הללו נתמשכו כשראשי צבא נהפכו למנהיגים פוליטיים במסגרת המדינית שיצרה מפא"י, ומנהיגים פוליטים ראו עצמם כפועלים שכם עם שכם עם ראשי הצבא, שחלקו את עמדותיהם, ואפילו נשאו עיניים למה שהיה להם לומר.
        האחדות הזו החלה להיסדק במלחמת יו"כ, אבל באמת התפצלה והתפוצצה בעקבות הניסיון המפרך והכותש של מלחמת לבנון מתחילתה ועד סופה. בוגי יעלון, ולפניו, שאול מופז, היוו ריאקציה לנטייתו של הצבא להעדיף פתרונות עדינים יותר, במיוחד ביחס לפלסטינים. אך מאז, רמטכ"לים כדן חלוץ, אשכנזי וגנץ, שמרו על פרופיל נמוך יותר, והתמקדו בעיקר בשיפור הצבא מבחינה מקצועית (אם הצליחו בכך, או לאו, זו כבר שאלה אחרת). המבצעים שנתקיימו בתקופתם לא "הונהגו" על ידיהם באותה הדרך שבה חומת מגן, ופעילותו של יעלון בגדה ובעזה, הונהגו.
        במילים אחרות, לצד הפנטזיות, הסילופים והחרדות של הימין – שאופייניות למי שהוא מעמד שליט המתעקש להרגיש בתור אנדרגוד, אולי כתוצאה מקונפליקט זהות אינהרנטי – הגזענות כיום היא "כלי מדיני" להשגת עליונות ולגיטימציה ביחס למוסדות מדיניים, מקצועיים וצבאיים-ביטחוניים שמטבעם, נוטים לשמרנות (הצבא) או להעדפת פתרונות מתונים-ליברליים יותר (הדרג המקצועי) ואפילו ליברליים פרוגרסיביים (בתי המשפט, האקדמיה ומכוני מחקר קובעי דעת קהל).

        • אין לי שם הגיב:

          שניכם (רועי ומני) כותבים דברים מעניינים.
          אני מניח שהיהודים לא באמת יותר גזענים מאחרים, וחושב שככלל זו היא טעות להניח שהגזענות נעלמה ממקומות אחרים בעולם, רק כי למדו שם את שיח הפוליטיקלי קורקט.

          הבעיה היא לא רק האם מסוכן או רע עכשיו יותר ממה שהיה בעבר. הבעיה היא שהיום, יותר מתמיד, ברור שהציונות נכשלכה בהנחת העבודה הבסיסית ביותר שלה: ההנחה שיבוא היום בו הערבים יפנימו ששלטון יהודי ודמוקרטיה למחצה עבורם זה מעולה. וכשזה נכשל, מעטים הם האנשים שמסוגלים להודות בזה שהניחו כאן משהו לא ריאלי מלכתחילה. הרוב פשוט או לא מודעים לכך, או חושבים שזה רק אומר שלא היינו אגרסיביים מספיק.

          בגלל זה אנחנו גם רואים עכשיו את החלוקה שנוצרת בימין בין אנשים שמנסים לשמור על רמה כלשהי של שיח מוסרי, כמו משה ארנס או נשיא המדינה, ואנשים כמו איילת שקד מן הצד השני. והסוג השני הזה גובר כמעט כל הזמן, בין היתר בגלל העובדה שאזרח יהודי ממוצע בישראל בכלל לא מבין שאולי היה ועדיין יש משהו פגום בהנחת היסוד הזו של הציונות ביחס לערבים.

          קשה להאשים ישראלי ממוצע ששונא ערבים אחרי שנים של מאבקים, מלחמות ואינטיפדות. קל ונכון יותר להאשים את מי שמצליח לטפח בקרבם את מיתוס האהבה היתרה שלנו לשלום ויוצר תמונת מנת מצב מעוותת למדי בקרב האזרחים במדינה.

    • רועי לוי הגיב:

      מני,
      טענתי בנוגע לחוקים המענישים פושעים בהגלייה או בשלילת אזרחות היא בעיקרה נורמטיבית-מוסרית, ועל סמך בסיס זה היא מצודקת; לא על סמך טיעוני "הרתעה" או "יעילות".

  9. נתן הגיב:

    הימין נמצא בשלטון ,אין לו שום פתרונות אמיתיים למצב מכיון שכל השקפת העולם שלו מבוססת על סטראוטיפים, דעות קדומות ואוסף של קלישאות.

    מבול החקיקה ההזויה הזאת שלא ימנע אפילו פיגוע אחד או מעשה אלימות אחד הוא פשוט עדות לחוסר אונים.

    מי שחושש מעליית משטר גזעני-דיקטטורי בנוסח המשטר בגרמניה – טועה – מדינת ישראל היא חלשה מידי ( תראו באיזה מהירות נפסקו העלייות של החוטובלים למיניהם להר הביית), המיעוט הערבי אינו נמצא במצבו החלש של המיעוט היהודי באירופה והעולם הוא לא אותו עולם.

    סביר יותר שנראה משהו שדומה לשלטון באיראן – פסבדו-דמוקרטיה תחח שלטון דתי-רדיקלי,אלה שישראל שביגוד לאיראן נבנתה כשהיא קשורה בטבורה למערב פשוט תקרוס.

  10. יפתח בריל הגיב:

    מעניין ומחריד לראות שאותו היגיון עצמו – הרתעה של אדם אחד באמצעות פגיעה באחרים – הוא הרציונל הרשמי בתיקון ל"לחוק מניעת הסתננות" שפורסם לפני כשבוע. למרות הביקורת של בג"ץ על הרציונל הזה, הוא ממשיך להיות ההסבר הרשמי לתכלית החוק. שני מובאות ברורות במיוחד –

    "ההסדר בכללותו נועד לשנות את מערך התמריצים של כל אותם מסתננים אשר שוקלים להסתנן למדינת ישראל ולצמצם את התמריץ לכך", וגם: " נבחין בין שתי הקבוצות השונות אליהם מופנה התיקון. הקבוצה הראשונה היא ציבור בלתי מסוים המצוי מחוץ לגבולות המדינה ושוקל האם להסתנן אליה".

    • אסףר הגיב:

      אבל את זה ניתן לומר על כל ענישה – שתמיד יש בה מימד של הרתעה. ההנחה היא שמשיתים עונש כבד על פלוני, גם לענוש וגם כדי להרתיע את אלמוני העתידי.

      • מני זהבי הגיב:

        אבל הענישה היא קודם כל ענישה, ושיקול ההרתעה הוא משני. בגלל זה, לא משנה עד כמה מישהו רוצה להרתיע מבצעים פוטנציאליים של עבירה מסוימת, עדיין צריך לתפוס אדם אחד או יותר שאשכרה ניתן לאסוף נגדם ראיות לגבי ביצוע העבירה, לגרור אותם לבית משפט, לעבור את כל ההליך התקין של הדיון (כולל זכות ההגנה של הנאשם, חקירה נגדית של עדים, וכיו"ב), ורק אם אחרי כל זה בית המשפט ישתכנע שהחשודים אכן אשמים בעבירה הרלוונטית, הוא יכול לגזור את דינם, בין היתר, משיקולי הרתעה.
        מה שהתיקון לחוק למניעת ההסתננות מציע הוא פשוט לוותר על כל ההליך השיפוטי ולעבור ישר לשלב הענישה. כלומר, ביצוע של מעשה הפילגש בגבעה בסדר הדין התקין משיקולי הרתעה ירום הודה (זה וה"תמריץ" שהגיע לתיקון המדובר הישר מחוברת כלשהי של "כלכלית ל-dummies").
        אילו היה הדבר בשליטתי, הייתי מחייב כל פוליטיקאי שמשתמש במילים "הרתעה" ו"תמריץ", מחוץ לדיון מקצועי צר ביותר, ללמוד בעל-פה כמה ספרי מבוא במשפט, פסיכולוגיה וכלכלה ולעבור בחינת בקיאות בחומר הנלמד, לפני שיותר לו להראות את פניו במשכן הכנסת.

        • רועי לוי הגיב:

          מני זהבי,
          אני מסכים לחלוטין לגבי הצורך לקיים את ההליך המשפטי, שהינו בעצם ההליך הדמוקרטי במילים אחרות, לחלוטין, ולגבי כל מקרה ומקרה. הצרה היא שהמיליטריזם הישראלי מדלג על הצורך בהליך זה לא בשלב הצווים הניתנים על ידי הממשלה להריסת בתיהם של חשודים בטרור ומשפחותיהם, או בשלילת תושבותם או אזרחותם של מואשמים בטרור, כאשר כל חומרי התביעה מגיעים מזרועות ביון שהיכולת לחקור את אמינות הראיות שבידיהם מוגבלת מרצון על ידי בית המשפט עצמו, שכן הוא מקבל את הטיעונים הביטחוניים ואת "סכנת החשיפה" העשוייה למוטט את ביטחון המדינה, ויכולתם של ארגוני הצללים הללו לפעול כמעט באין מפריע, כתקפים בכל מקרה ומקרה.
          לא, הבעיה מתחילה באנשי הביצוע בדרגים הנמוכים ביותר. רוח המפקד, ולעתים הפקודות המבצעיות המוצהרות, היא להרוג, להרוג להרוג; לא ללכוד ולהביא למשפט.
          אין שום ספק שכאן מדובר בתשלובת של תפיסה מיליטריסטית המונחלת באין מפריע לאורך כל שנות הריבונות הישראלית דרך מערכת החינוך, אמצעי התקשורת ומוסדות התרבות, לצד חינוך ארגוני-מקצועי שניתן דרך מוסדות אלו, לרבות צה"ל עצמו.
          הפוליטיקאים בסה"כ משקפים נאמנה תפיסות שרובם אמונים עליהם ומחזקים מבלי לדעת אפילו, ובוודאי בלי יכולת להודות על עצם קיומה של תפיסה שכזו; האידיאולוגיה המנחה אותם "מטובענת" ואינה נראית כ"תיאוריה" על אודות המציאות, כי אם שיקוף מדויק של אותה מציאות.
          לכן, נראה לי, שבהינתן שהאקדמיה בעצמה שותפה לשיח זה ולאידיאולוגיה זו, על גרעינה הלא מודע הקשה, השכלה גבוהה תשמש במקרה הטוב ביותר כרציונליזציה לאותו מיליטריזם, אלא שהפעם הוא גם יקבל גיבוי "מלומד" וייהפך קשה יותר לעקירה מאשר אם תוקפים אותו ברמה הנורמטיבית.
          ולעניין זה, אפשר לבחון את מעורבותה של האקדמיה ברציונליזציה שכזו מרצון ובאופן מודע, בפתיחת תוכניות לימוד "בטחוניות" המיועדות לאליטה בארגונים הללו, כגון השב"כ ושדרת הקצונה והפיקוד הצה"ליים.

          • רועי לוי הגיב:

            מני זהבי,
            אני שם לב שבתגובתי לא התייחסתי לנושא שעלה, לאמור התיקון לחוק ההסתננות. אך מאחר והמגיב ציין כי מדובר בהגיון מדיני זהה, הערותיי תקפות גם לגביו, בשינוי פרטים.

          • מני זהבי הגיב:

            אה… אתה לוקח את הבדיחה על שינון ספרי הלימוד למקום רחוק מדי. כלומר, יריב לוין הוא עו"ד וזאב אלקין היה דוקטורנט בשלבי מחקר מתקדמים לפני שנבחר לכנסת (אינני יודע אם השלים את הדוקטורט). אבל אני חושב שאם הם ייאלצו לחזור לימי החרישה עם כל ניסיון לרמוס את זכויות האדם ואת המשטר הדמוקרטי באמצעות ליהטוט במונחים פופולריים שהקשר בינם למציאות קלוש למדי, זה יגרום להם למחשבה שנייה. על ענקית הרוח כמירי רגב אין טעם להכביר מילים.
            המיליטריזם הישראלי, בהתגלמותו האקטואלית, הוא ניסיון לקחת מצב שהוא סביר לגמרי בתחום הבטחוני (אבל בעייתי בתחומים אחרים) ולנסות לשפר דווקא את התחום הזה תוך נקיטה באמצעים דרסטיים שכלל לא ברור אם יואילו, ולעומת זאת ברור שיחמירו את הבעיות בתחומים האחרים.
            אני כמעט רואה מאחורי הכתף של שרי הממשלה את הנציג של הנהלת תאגיד הענק שהגיע לסניף המקומי עם ביקורת על כך שאין להם עלייה מספקת ברווחיות. אבל לעזאזל, ההנהלה נמצאת כאן, לא מדובר ברווחיות, ובידי מערכות הבטחון והמשפט בישראל יש מספיק כלים כדי לפעול נגד הטרור (מה שאינו אומר שניתן למנוע כל פיגוע אפשרי).

            • רועי לוי הגיב:

              אך המיליטריזם הישראלי כיום אינו שונה מהותית מן המיליטריזם הישראלי של שנות ה-50 או ה-60. לא מדובר באיזו קפיצת מדרגה או טרנספורמציה איכותית. אם כן, מה מסביר אותה? אמרת בעצמך שהדבר תמוה. אני חושב שיש הסבר טוב לגזענות כניסיון להיאבק באליטות חוץ-פוליטיות, ארגונים ודרגים מקצועיים-מוסדיים שאינם חולקים את ההנחות הבסיסיות של ההנהגה הפוליטית.
              לשימוש בצבא כשוטר קולוניאלי אכזרי וברוטלי יותר ויותר, אני חושב שאין הסבר שכזה. אך חלק מן הגל העכור העובר על הצבא, אינו יכול להיות מנותק ממה שמכונה תהליך ההדתה שלו, חדירתה של אידיאולוגיה דתית-לאומית עם מקורות השראה משיחיים (קוקיזם) ואפילו בדלניים-גזעניים (רבני ההתנחלויות, שיש להם השפעה אדירה בקרב הציבור הצעיר), וכמובן קצונה צעירה המגיעה ממגזרים אלה. הרי, כולנו יודעים שבין מה שמורה ההנהגה שעל הצבא לעשות ומה שעושה המח"ט בשטח, פער גדול מאד, עד אי זהות מוחלטת. אם לוקחים בחשבון את "רוח המפקד" הפוליטית, אפילו לא נוצר קונפליקט לכאורה.

            • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

              אז מה אתה רוצה שיעשו? כל מי שהציעו את החוק הזה, ורוב מאלו שהצביעו בעדו, הם חברי כנסת נטולי תפקיד ביצועי מהקואליציה. הם לא יכולים להורות לצה"ל להכנס לרמאללה או ג'נין או לתקוף באיראן, הם לא יכולים להציע תכנית מדינית שכוללת סיפוח של השטחים, ואין שום סיכוי שיעשו מנברות פוליטיות נגד נתניהו ויכרתו את הענף עליהם הם יושבים. אז מה שנשאר להם זה להציע כל מיני אמירות סמליות נטולות השלכות (במישור המשפטי והפוניטיבי לפחות).

  11. ג'יימס הגיב:

    מה שמדאיג זה חוסר ההבנה של מושג הדמוקרטיה.

    דמוקרטיה אינה רק הזכות להצביע. דמוקרטיה הוא שיוויון בפני החוק והעקרון שכל בני האדם שווים.

  12. חילוני ירושלמי הגיב:

    יוסי,
    כשאתה נצמד לעובדות ולא מתפתה להתחכמויות, הכתיבה שלך הרבה יותר מעניינת ואפקטיבית.