אופס, השוויון נעלם
בסיועה של המשת”פית ציפי לבני, נתניהו קובר שוב את הסיכוי לשוויון, ולו הצהרתי, במדינה היהודית
ציפי לבני עשתה השבוע תרגיל לשרי הימין, שדורשים את חקיקת חוק הלאום, ובאמצעות סעיף פרוצדורלי פיזרה את ישיבת וועדת השרים לענייני חקיקה. נתניהו רתח, בנט צווח, ולבני הגישה הצעת חוק נגדית. בהצעה הזו, נכלל סעיף שלא קיים באף אחד מחוקי היסוד של ישראל: שוויון לכל אזרחיה.
כיומיים לאחר מכן, לבני נבהלה מעצמה וגנזה את החוק. היא ביצעה נסיגה צרפתית והודיעה שהיא מצטרפת להצעת החוק של נתניהו. בחוק של נתניהו לא יהיה סעיף שקובע שוויון, אבל נתניהו גירד מאיזשהו מקום חוות דעת שאומרת ש”אנו סבורים כי קריאה משפטית נכונה של הדברים מלמדת כי השוויון נכלל בגדר העקרונות שעל יסודם תגובש הצעת החוק הממשלתית בנושא.” וואלה. “קריאה משפטית נכונה”? מה יקרה אם, נניח, שופט שלא מאמין בשוויון יתבקש לקרוא את החוק? למה לא לכתוב דברים כפשוטם?
כי, בסופו של דבר, זו הסיבה שלבני נבהלה וחזרה בה. ישראל משווקת את עצמה בעולם כ”דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון,” אבל היא מעולם לא היתה דמוקרטיה. עד דצמבר 1966, חל בה משטר צבאי על אזרחיה הפלסטיניים. אחרי 1967, היא החלה בסיפוח דה פקטו של השטחים הכבושים; את אל קודס ואת רמת הגולן היא סיפחה אף דה יורה, מהלך שאף אחד בעולם לא מכיר בו. אבל המדינה היהודית בלבאנט הקפידה תמיד שלא להיות שוויונית, להיות תמיד דמוקרטית ליהודיה ויהודית לשאר. היא העבירה חלקים ניכרים מהאדמות שבזזה מפלסטינים לידי קק”ל, כ-13% מאדמות המדינה, וסיבת המהלך היתה אחת: לממשלת ישראל יש בעיה חוקית להפלות פלסטינים ויכול להיות שלשופטים שלה לא תהיה ברירה, אחרי 15 שנות דיון, אלא להכיר בכך שלפלסטינים ישראלים יש זכות לאדמות הציבור; לקק”ל, ארגון יהודי בלבד, אין שום בעיה כזו.
על העוולה הגדולה הזו, אפשר להוסיף שורה של תקנות אחרות: העובדה שמעולם לא נבנה ישוב לפלסטינים ישראלים, העובדה שאין תוכניות מתאר לרוב הישובים שלהם (מה שהופך כל בניה בהם ל”בלתי חוקית”), העובדה שישובים פלסטיניים לא מקבלים – בניגוד לישובים יהודיים – שטחים לפיתוח תעשייתי, כדי שאפשר יהיה לומר אחר כך שהם נחשלים. על העובדה שממשלות ישראל נמנעו בעקביות מלשתף מפלגות ערביות (להוציא המפלגות המאולפות של ימי בן גוריון) בקואליציה, כלומר מנעו מהן גישה דה פקטו לכוח ולחלוקת המשאבים, אין צורך להרחיב את הדיבור.
כל זה יכול לעבור מהעולם, אם יהיה חוק יסוד שיקבע שישראל תהיה מדינה שוויונית כלפי כל אזרחיה. אפילו אשר גרוניס, שתומך במעצר מונע של אנשים שלא הועמדו לדין ושהמעמד החוקי שלהם לא הוברר, יתקשה לעקוף דברים מפורשים כל כך. ולכן סעיף כזה מעולם לא עבר. דן מרידור, שהגניב את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מתחת לאפם של הח”כים החרדים, רצה לכלול סעיף שוויון אבל ידע שאם יכניס כזה, החוק יופל.
התוצאה היא ש-238 שנים אחרי הצהרת העצמאות של ארה”ב, שקבעה ש”כל הגברים נוצרים שווים”, ו-225 אחרי שהכרזת זכויות האדם והאזרח של צרפת הכריזה על שוויון בפני החוק ועל זכותו של כל אזרח לשרת בשירות הממשלתי בכפוף ליכולתו, המדינה היהודית מסרבת להכריז על שוויון בין אזרחיה. כן, מסרבת: כי ממשלת נתניהו לא החלה בקבורת הרעיון של שוויון השבוע.
לפני כחמש שנים, בינואר 2010, דחתה ועדת השרים לענייני חקיקה של ממשלת נתניהו את הצעת החוק של אחמד טיבי, שקבעה דבר פשוט: שהקצאת הקרקעות בישראל תהיה שוויונית. השרים דחו את ההצעה, כשדן מרידור ובוז’י הרצוג נמנעים. בהחלטה השבוע, משחקת לבני בתפקיד הרצוג דאז: הורגת את סעיף השוויון.
על ציפי לבני, שמתחרה על תואר האפס הפוליטי המוחלט עם יאיר לפיד, אין טעם להכביר מילים. ואשר לממשלה שמתיימרת להיות ממשלת כל אזרחי מדינת ישראל, ושתובעת מהאזרחים הפלסטינים שלה נאמנות אבל מסרבת בתוקף להבטיח – עזבו לקיים, להבטיח – להם שוויון, אפשר להיות בטוחים שבשלב כלשהו היא תודיע לנו שאם האזרחים הפלסטינים שלה לא מרוצים, הם יכולים ללכת. ראש הממשלה שלה אמר בדיוק את זה לפני פחות משבועיים. זו “רוח השוויון” שעליה חושב נתניהו; ואם לבני לא הצליחה להבין את זה עד כה, אז היא מטומטמת מכדי לשאת בתפקיד ציבורי. לבני, כמובן, לא מטומטמת; היא פשוט חושבת שהבוחרים שלה מטומטמים. ואם היא תעבור שוב את אחוז החסימה, היא תצדק.
הערה מנהלתית: הכתיבה בבלוג הזה נעשית ללא תשלום, והיא מצריכה זמן ומאמץ ניכרים. אם אתם מעריכים את מה שנכתב כאן, אודה לכם אם תוכלו לתרום לקרן הבעת הרצון הטוב והתודה.
הערה מנהלתית ב’: אני מזכיר שביום שלישי הקרוב, בשעה 20:30, ייערך מפגש בלוג בבר קיימא, רח’ המשביר 22, תל אביב. אנא תרמו סכום קטן במקום וקנו שתיה או משהו דומה. בתכנית: הרצאה בשם “התפוררות הסכמי סייקס-פיקו ועתידה של ישראל,” שתמשך כשעה, ולאחר מכן דיון חופשי במשך כשעה.
(יוסי גורביץ)
רגע, אז למה היא התנגדה לחוק הזה מלכתתחילה אם היא גם ככה הצטרפה אליו בסוף?
אני בברלין אבל אם מישהו יקליט ויעלה לרשת יהיה מדהים, הנושא נשמע מעניין מאוד.
+1
מצטרף לבקשה! יהיה נחמד אם תמצאו דרך להקליט את ההרצאה והדיון.
ציפי ליבני היא לא משתפית ולא בוגדת. היא בשר מבשרו של הממסד הציוני המפלה, ולכל היותר נמנית על האגף החצי מתון שלו. היא גם לא מוליכה שולל את בוחריה, אלא מייצגת נאמנה את הזרם המחשבתי של הבורגנות השמרנית בישראל.
הבוחרים של לבני לא מטומטמים, למה סתם להשמיץ? הם פשוט גזעניים בדיוק כמוה.
אני יודע שזה לא הנושא, אבל זה כל פעם צורם לי מחדש. למה בדיוק ישראל סיפחה את "אל קודס" ולא את מזרח ירושלים? האם גם מערב ירושלים תיקרא כאן "אל קודס" ואם לא למה? כשסבתא שלי נולדה בירושלים, בסוף המאה ה-19, היא לא חשבה לרגע שהיא גרה באל קודס אלא בירושלים. למרות שהיא גרה באיזור שמאוחר יותר יהיה חלק ממזרח ירושלים. לדעתי השימוש בשם הערבי ולא בשם העברי בפוסט שנכתב בעברית לקוראים דוברי עברית הוא פרובנציאליות. כמו שלא הייתי מצפה מכותב בלוג אנגלי לקרוא לעיר ירושלים אלא JERUSALEM, כך אני מצפה מכותב בעברית להשתמש בשם העברי. ואם אתה מתעקש שלא, אז בבקשה, אנא השתמש בשמות הזרים גם של מקומות אחרים. אם תזכיר את צרפת, אנא קרא לה FRANCE ובמקום פינלד (השם שנתנו הכובשים המדכאים השבדים) אנא תכתוב SAUMI.
לא Saumi אלא Suomi.
גיל,
קבל ציטוט: "מזרח ירושלים או ירושלים המזרחית הוא כינוי פוליטי-מדיני, לשטח של 70 קמ"ר בקירוב הנכלל בגבולותיה המוניציפליים של ירושלים, ונמצא מעבר לקו הירוק. … בעקבות מלחמת ששת הימים עבר השטח לידי ישראל והיא סיפחה אותו לריבונותה, סיפוח שנתון במחלוקת בינלאומית. הסיפוח כלל את כל שטח העיר הירדנית (6.4 קמ"ר) וכן 64 קמ"ר המקיפים אותה משטחי הסביבה. "
http://he.wikipedia.org/wiki/מזרח_ירושלים
כלומר שיותר מ-90% ממה שמכונה "מזרח ירושלים", זהו שטח שסבתא שלך לא קראה לו ירושלים… אלא בית חנינא, כפר עקב, צור באהר, אום טובא, עיסאוויה ועוד…
זה לחלוטין לא רלבנטי, כי השטח הזה לא נקרא גם "אל קודס". לא היתה לי בעיה אם היה שמוש בשם הערבי השגור של שכונות כמו סילוואן או שייח ג'ראח, אבל לדעתי השימוש בשם "אל קודס" בבלוג בעברית הוא פרובנציאלי.
את שלו גורביץ כבר עשה, ברגע שהוא גרם לדיון הזה…
וברגע שהוא גרם לך לומר "לא היתה לי בעיה אם היה שמוש בשם הערבי השגור … כמו סילוואן או שייח ג'ראח"…
ומרגע שהוא גרם לך להמריץ אותו בהמשך דבריך למטה להשתמש ב"אל חליל" כשהוא כותב על חברון, וב"נאבלוס" כשהוא כותב על שכם…
עכשיו רק נותר למחוא כפיים לראייה הפוליטית הצלולה שלו.
כפי שכתבת גיל: "לא היתה לי בעיה אם היה שמוש בשם הערבי השגור של שכונות כמו סילוואן או שייח ג'ראח",
כך גם לגורביץ לא הייתה בעיה אם במקום לכנות את בית חנינא, כפר עקב, צור באהר, אום טובא, עיסאוויה ועוד בשם
"מזרח ירושלים", היית משתמש בשמותיהם השגורים בית חנינא, כפר עקב, צור באהר, אום טובא, עיסאוויה וכו'…
בהמשך לדברי יוסי – רוב השטח הקרוי היום "מזרח ירושליים" נמצא למעשה מצפון לירושליים בואכה רמאללה.
שוב, זה לא קשור לנקודה. השאלה היא אם יש להשתמש בשם "ירושלים" או "אל קודס" כשכותבים בלוג בעברית שעוסק בירושלים. אם גורביץ היה מכריז שמבחינתו גילה היא לא ירושלים אז זה רלבנטי לעסוק בגבולות ירושלים.
גורביץ מייצר פה ישות חדשה בשם "אל קודס" שלא חופפת לשימוש בשם זה בערבית. השם "אל קודס" מתייחס לא רק לשטחי העיר שמעבר לקו הירוק. גם טלביה היא ב"אל קודס" מבחינת דובר ערבית. כלומר מדובר בשם הערבי שחופף לשם העברי "ירושלים" בלי שום אמירה פוליטית. לכן אין שום משמעות להשתמש בשם הערבי כשפונים לקעל דובר עברית. זה מגוחך במיוחד כשבודקים איך גורביץ כותב על ערים אחרות. בשהוא כותב על חברון הוא לא משתמש בשם "אל חליל" ובשהוא כותב על שכם הוא לא משתמש בשם "נאבלוס". אז מה הטיעון הפוליטי כאן? שירושלים לא שייכת לנו אבל חברון ושכם כן?
מזכיר את הפעילים החכמולוגיים שהתעקשו לכתוב בעברית "יאפא" במקום יפו, כאילו השם העברי אינו שם עתיק יותר מן הערבית שמופיע בתנ"ך.
ו-"נגרו" זה בסה"כ "שחור" בצרפתית. שפה היא מכשיר פוליטי, ומכל כיוון שלכם עושים בה שימושים פוליטיים מניפולטיביים עד בלי די. אתם אולי חושבים שאתם נמצאים מעל כל זה עם הדקדקנות הסמנטית הטרחנית שלכם, כאיזה מין ביטוי ל"אובייקטיביות" האעלק מדעית-עובדתית שלכם, אבל זה רק מראה כמה אתם פשוט הצד שעדיין מרוויח מכל הסידור הזה, ולכן כ"כ חשוב לכם ש"האמת האובייקטיבית" הזו תישמר. בפועל, הסדר הקיים טוב לכם. אתם (וגם אני) נכנסים כל לילה למיטה החמה שלנו עם בטן מלאה ותוכניות מעשיות למחר, רחוקים משיקולים של מאבק ממשי לחירות ולצדק כמו לקוחות במועדון חשפנות שיכולים רק להביט על מה שהם רוצים לבעול (מלשון בעל, בעלות, להיות הבעלים של-) אבל לא לגעת. מה שמשאיר הרבה מרחב לביטוייה הנינוחים של פיקסציה אוראלית לגבי מקורם הכרונולוגי של שמות או של כללי השפה המוסכמים, אבל אף פעם לא על משמעותם הפוליטית כחלק מסדר פוליטי וההתנגדות לסדר הזה. כי למה לכם? מצבכם טוב.
שפה היא מכשיר פוליטי במיוחד בידי אלה העושים בה שימוש פוליטי מודע, עם הדקדקנות הסמנטית הטרחנים שלהם, העאלק מדעית-עובדתית.
והלקוחות במועדון החשפנות הם דווקא אלה שבדרך כלל משתמשים במילה "לזיין" (מלשון זיון, להזדיין).
אלה שמשתמשים במילה "לבעול" (מלשון בעל, בעלות וכו') הם בדרך כלל זייני השכל.
אז אני מבין שאתה מתנגד לדרישה של הילידים באמריקה להפסיק לקרוא להם "אינדיאנים".
שפה היא מכשיר פוליטי בדיוק בגלל האופן הלא-מודע שבו כ-ו-ל-ם משתמשים בה. כולל, וכנראה במיוחד, אתה.
אני טוען שהחשיבות שמייחסים למשמעות ולפונקציונליות הפוליטית של שפה היא מופרזת במישור היומיומי והרסנית במישורים העיוניים.
הפוליטיזציה של לימודי הרוח למשל היא אחד הגורמים שדחפו אותם למקום העלוב והלא רלבנטי בו הם נמצאים היום.
ורגע, אם "שפה היא מכשיר פוליטי בדיוק בגלל האופן הלא-מודע שבו כ-ו-ל-ם משתמשים בה" – האם זה אומר שכשמוארים כמוך משתמשים בה, באופן מודע – היא הופכת ללא-פוליטית?
ראיתי את ההסתבכות הסכולסטית הזאת באה. "שפה" היא לא אוביקט, אז יש גבול לאופן שבו אפשר לדבר על "השפה" כעל אוביקט. בזהירות, אפשר לומר ששפה מורכבת מאוביקטים שהם "מילים", או מסמנים, וגם לפנקציות תחביריות מסוימות אפשר להתייחס כאוביקטים.
כמו כולןם, כשאני משתמש בשפה, ב99 אחוז מהזמן אני לא מודע לשימוש שלי בה, ול"פוליטיות" של זה. כשיוסי גורביץ משתמש במילה "אל-קודס" במקום במילה "ירושלים", בגלל עצם ההזרה שהוא מבצע באוביקט הזה, כמעט באופן כפוי אני נהיה מודע לשימוש [שלו] במילה הזאת, וככה השימוש הלא-מודע (לרוב) שלי במילה "ירושלים" מקבל משמעות או הקשר פוליטיים מודעים. (או שאני יכול סתם "להתעצבן" מזה, כאופן של ניסיון להדחיק את הפוליטיזציה של המושג שגורביץ מנסה לכפות עלי).
הניסוח היותר-שלם של משמעות פוליטית מודעת/לא-מודעת של מושגים ואוביקטים בשפה, יכולה להניח סוכן מודע לפוליטיות שלהם: גורביץ, אני, אתה, ביבי כשהוא אומר "מדינת הלאום היהודית ליהודים ומדינה לאום פלסטינית לפלסטינים" כשבאופן ברור ההופעה השניה של המילה "מדינה" למעשה מציינת משהו שאינו מדינה כלל (ושקשה לקבוע אם הוא בכלל קיים) – אבל פוליטיות מודעת כזאת חייבת מרכיב לא-מודע במערכת בשביל שהמשמעות הפוליטית שלה תבוא לידי ביטוי; במשפט של ביבי, "המדינה הפלסטינית" היא בעלת משמעות פוליטית *בגלל* שאנחנו מבינים ממנה את קיומה של "מדינה" כזאת, אפילו שהיא כלל לא קיימת.
באופן הפוך, השימוש המודע של גורביץ ב"אל-קודס" מקבל את המשמעות הפוליטית שלו דווקא בגלל אי-המודעות שלי לשימוש במילה "ירושלים".
אני חושב שכל הטענות שטענת בתגובה הראשונה הן שגויות, פשטניות ונטולות פרספקטיבה היסטורית ועיונית בעלת ערך.
ואני חושב שהתשובה האחרונה שלך מוכיחה את נכונותן של הטענות שלי בתגובה הראשונה.
לא הייתי ברור לגבי המרכיב הלא-מודע במשפט של ביבי, אז:
כשביבי אומר "מדינה פלסטינית" בהקשר הזה, מה שאנחנו לא-מודעים לו הוא בדיוק זה ש"המדינה" הזאת לא קיימת (וספק אם אי פעם תתקיים). כך השימוש המודע-פוליטית של ביבי במילה מקבל את משמעותו הפוליטית: הוא מאפשר את קיומה של "מדינת הלאום היהודי" כי אנחנו *לא-מודעים* ש"מדינת הלאום הפלסטיני" היא פיקציה, לא באמת "מדינה".
בינתיים הגבת. אז טוב. אני אחיה עם המסקנות שלך.
סבבה, נפרד כידידות.
בלי להעיב על הפרידה הידידותית, נזכרתי בקטע(ים) הזה בסדרה West Wing שנראה לי הולם בהרבה אופנים את הדברים https://www.youtube.com/watch?v=1k9IlR3-_-A
בפרט איך מסמנים "ניטראלים" ו"אובייקטיבים" כביכול עוברים פוליטיזציה בלי שבכלל נהיה מודעים לזה, או למעשה איך שום דבר לא באמת ניטראלי ואובייקטיבי, הרבה לפני שהמחלקות למדעי הרוח נכנסות לתמונה.
ברור ששפה היא אובייקט. what the fuck am i reading
You're reading Words (+grammatical
structures), not Language.
More precisely, you're "reading" (in fact – decoding) patterns of black dots on electromagnetic surface that as such form accepted *symbols* that in a long and intricate process of education are made to relate to certain meanings.
All these make Language, but they are *not* Language as such.
Similarly, you could say that you "read" body language, yet it would be near absurd to claim that body language is an object
זה לא הדבר הכי טיפשי שקראתי בחיים שלי אבל זה כנראה בעשיריה הפותחת. אובייקט הוא כל מה שיכול להיות מושא של הכרה. אם שפה זה לא אובייקט לא אפשר היה לחקור אותה בכלים מדעיים. למעשה לא היה אפשר להגיד עליה כלום, והמשפט "שפה היא לא אובייקט" לא היה מן האפשר.
בסדר. הטענה "שפה היא לא אוביקט" ניתנה בהקשר מסוים (הפוליטיות של השפה), בדיוק במובן הזה שבו אי אפשר לחקור את "השפה" כמכלול של הבניות פוליטיות (כלומר, אוביקט כולל של "השפה כמכשיר פוליטי"), אלא רק כמקרים נקודתיים נבדלים (איזה הבניה פוליטית עומדת מאחורי הצירוף "2 קילו מלפפון"? – תלוי בהקשר הנקודתי: מחיר המלפפונים, אם מלפפון הוא הסמל הלאומי של איזה קבוצה רלוונטית וכו').
אז כאמור, "אוביקט" של כלל ההבניות הפוליטיות האפשריות או הגלומות ב"שפה" הוא בלתי אפשרי לחקירה כיחידה קוהרנטית כוללת – הוא מורכב מאינסוף ההקשרים האפשריים של הבנייה כזו, ממשיים או תיאורטים, ובקושי אפשר לדבר אפילו על דפוסים חוזרים של הבנייה כזאת מעבר לרמת אובייקטים פוליטיים ממשיים, פחות או יותר (קבוצות סוציולוגיות, כלכלה, אתנוס, מין) בהקשרים משתנים-תמיד, שהם והיחס אליהם בשפה הוא מושא החקירה של ההבנייה הפוליטית, ולא המנגנונים של השפה עצמה (בלשנות וכו').
אז שפה היא אוביקט בהקשר של חקירה בלשנית, אבל כיחידה כוללת אין ל"שפה" לכשעצמה משמעות כ"אוביקט" בהקשר של חקירת אופני המשמעות הפוליטית העולה משימושים שונים בה. (נניח, כמו ש"כימיה" היא לא אוביקט של חקירה כשחוקרים את המשמעות הפוליטית של שימוש בכך וכך טונות של חומר נפץ על כך וכך בנות ובני אדם וכו')
סתם להשכלה כללית : התרגום של "אל-קודס" זה "הקדושה".
הערה מהירה: מה גורם לך לחשוב שהיא "נבהלה מעצמה", ולא הבהילו אותה?
אני בקנדה , האם ניתן להקליט את ההרצאה ולעלות לרשת ? ג'ולי
Yeah, it would be great to have a !video uploaded
שום דבר חדש. לבני כבר שחקה את תפקיד המבוגרת האחראית בממשלת שרון, למשל. היא יכולה כבר לעשות את זה מתוך שינה. תפקידה לדבר ולהיראות מתונה יותר מלהקת הגובלינים סביבה ובוא בזמן להיות חותמת הגומי שלהם. מה שנקרה: "מרכז".
מישהו מבין מה בכלל הטעם בחוק הזה מלבד המהלך הרגיל של תקיעת אצבע בעין של הפלסטינים במטרה להראות מי כאן בעל הבית?
החוק הזה הוא בבחינת צעד ראשון.
הוא מסד להצדקה שיפוטית של עוולות שתישענה על החוק הזה לאחר שיחוקק ואני מניחה שיוזמיו מקווים שבהדרגה הוא יתפוס את מקומו של חוק יסוד זכויות האדם ויהפוך לכלי זמין להפליה בחסות חוקית.
א) אין בישראל חוק יסוד זכויות האדם. יש חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, והחוק המוצע אינו מבטל אותו;
ב) מה יש בחוק המוצע שאין בחוקים שקיימים כבר?
הכנסת "המשפט העברי" להצעת החוק מדאיגה ביחס לזכויות הנשים והמיעוטים.
בשום מקום בהצעה לא מדובר על שיוויון, על זכויות מיעוטים ככלל (רק זכויות "כפרטים") ולמעשה מנסים לאיין בחוק את קיום הערבים כאן כקהילה של 20% מכלל התושבים, ראה מעמדה של השפה הערבית לדוגמא.
זו לא רק תקיעת אצבע בעין לערבים (ולנשים) זה המשך הידרדרות העיקרון הדמוקרטי כאן והחלה יהודית הולכת וגדלה.
בחירות בקרוב
אני בבאר שבע, האם ניתן לרשום את עיקרי הדברים ולשלוח יונת דואר?
עכשיו אני ביצהר, אפשר לתמלל את ההרצאה ולפרסם אותה בעלון בית הכנסת? לא בשבת
אחרון- אני בירושלים, ניתן להפיץ את ההרצאה כשמועה פרועה ולא מבוססת שתוביל לאלימות על רקע אתני?
יקיר.
אתה במקרה אחראי על ההומור בערוץ 20?
למעשה ממשלת ישראל מצהירה כאן לראשונה שהיהודים אינם מסוגלים לקיים מדינה יהודית בלי להפלות את מי שאינם יהודים.
אם אירופי היה טוען דבר כזה היו מאשימים אותו באנטישמיות.
לעזאזל אירופי, כמעט כל הוגי הציונות טענו ההפך.
אכן, ממשלה פוסט-ציונית…
יאיר מר גורביץ את עינינו: מהי "נסיגה צרפתית"? נער הייתי וגם זקנתי, ומעולם לא נתקלתי במונח הזה.
ככל שאני מבין, מדובר במשגל שמתחיל בתור משגל ונגמר בתור אוננות.
יש אומרים שזה קשור לכך שאוכלוסיית צרפת גדלה בקצב איטי למדי במחצית השנייה של המאה ה-19.
החוק מדבר על כך שביטוי לאומי בישראל ינתן רק לעם היהודי,
מה בין זה לבין שוויון זכויות אזרחי? או העדרו. אין קשר ולו קלוש בין זכויות לאומיות ובין זכויות אזרחיות שהן אישיות ומובטחות דרך חוק כבוד האדם?
מדוע האקסלוסיביות של הביטוי הלאומי היהודי בארץ ישראל שונה ומרושעת יותר מהאקסלוסיביות של הביטוי הלאומי הפלסטיני בפלסטין?
מפני שהחברה הפלסטינית דפוקה מכל מיני בחינות, ואם החברה היהודית בישראל רוצה ללכת באותו כיוון, זה אחד הדברים הגרועים שהיא יכולה לעשות.
זה שלפלסטינים עומדות כל הזכויות של קבוצה לאומית, בלי קשר לשאלה עד כמה החברה שלהם דפוקה, זה סיפור אחר.
אם נקשיב לאלקין את שקד, לא ברור איך מדינה יהודית בארץ ישראל (בעל הבלוג ודאי יאמר, יהודית מדי) התקיימה ב-66 השנים האחרונות בלי לעגן בחוק יסוד את האקסקלוסיביות של הביטוי וגו'.
אז טענת הדפיקות חסרת כל משמעות לדבריך שכן זכויותיהם הלאומיות של הפלסטינית שרירות ותקפות ללא קשר. אם הטענה שלך היא ״לא צריך לעשות זאת, כי אני חושב שזה מטומטם״ זו טענה נהדרת, רק שאין לה קשר לזכויות האזרח או שוויון אזרחי.
המדינה התקיימה גם ללא חוק כבוד האדם וחירותו או חוק יסוד חופש העיסוק ובכל זאת לא התנגדת, כך אני מניח לאף אחד מהם על בסיס ״הסתדרנו בלעדיהם״. כל זה מקביל לגמרי ל״לא צריך לעשות זאת, כי אני חושב שזה מטומטם״ ושוב לא נוגע לסוגיית השוויון האזרחי.
אז היות שנראה שלבני מוכנה להתאבד (פוליטית) ולפרק את הקואליציה כדי שהחוק לא יעבור, אולי איזה תיקונון קטן לפוסט? הערה? משהו?
לבני טובה מאד (אפילו מצויינת) במילים, במעשים, לא כל כך.
ראה את תעמולת הבחירות הנחרצת כנגד ביבי ומי רצה במהירות שיא להיות החברה הראשונה בממשלתו?
היו עוד מקרים של התנגדות תקיפה מילולית ומיד אחר כך התקפלות מבישה בהצבעות.
חכה, גם כאן היא תימנע או תמצא דרך לרדת מהר המילים היפות, זה בדמה. (בעיקר הפחד, כמעט אימה, מבחירות).