החברים של ג'ורג'

צבי יעבץ, כמה מילים לזכרו

לפני כ-20 שנים הייתי מתלמידיו של פרופ' צבי יעבץ, בקורס כללי בהיסטוריה של רומא ששכחתי את שמו – כנראה על קריסת הרפובליקה וימי הקיסרות הראשונים. הגענו עד טיבריוס. הוא היה מרצה בחסד, שאהב את החומר ואת התלמידים (אם כי היה נוקשה מאד כלפי סטודנטים שאיחרו, במיוחד קצינים).

ימים ספורים, יומיים אני חושב, אחרי ההודעה על הסכם אוסלו, הוא נשא הרצאה בפני אולם 144 המלא להתפקע בגילמן. הנושא שלו היה מדוע הסכימו הרומאים לקבל עליהם את הרודנות של אוקטבייאנוס-אוגוסטוס. התשובה שלו היתה שאוגוסטוס הבטיח להפסיק את מלחמות האזרחים ולצמצם את מלחמות החוץ. הוא תיאר שלושה דורות של משפחה רומאית פשוטה, שכל אחד מבניה היה מעורב בדרך זו או אחרת במלחמות האזרחים – החל במאריוס וסולא, עבור בפומפיוס וסרטוריוס בספרד, אחר כך פומפיוס וקיסר, ויורשי קיסר ברוצחיו. די, הוא אמר, די; הרומאים התחננו לשלום. אב נכה התחנן על ילדיו שלא ילכו לצבא. די. הוא לא הזכיר את הסכם אוסלו, שהיום כבר שכחנו עד כמה בא אחרי השנים שבהם עייפה נפשנו להורגים, האינתיפאדה הראשונה הנוראה שהטילה מום נפשי בדור של ישראלים ומום חמור הרבה יותר בדור של פלסטינים, ולו במילה. אבל הוא דיבר, יותר הטיף מאשר הרצה, ובאולם היתה דממה מוחלטת. כולם הבינו על מה הוא מדבר.

צבי יעבץ, שנמלט מגיא ההריגה של צרנוביץ' על סירה רעועה בים השחור, ואחר כך השתתף כקצין במלחמת סיני והתגאה כל כך בדגל ישראל שהניף על הר סיני, והיה ממקימי אוניברסיטת תל אביב, וזכר תמיד את ביקורו כמרצה צעיר אצל בן גוריון (שאמר לו "סלווקים ניצחנו, רומאים לא ניצחנו", בלאקוניות הרומזת על הצורך של ישראל הצעירה בברית עם כוח עולמי חזק), הלך הלילה לעולמו. שלום הוא לא חווה. שלום לעפרו.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • מני זהבי

    לא הכרתי את צבי יעבץ, אבל אני בטוח שמדובר באדם דגול.
    בכ"ז ניטפוק קטן: כמי שנאבק נגד הנטייה להוסיף גרש לשם משפחתו, אני מניח שתגלה עניין בכך ששם העיר צ'רנוביץ, הגם שיש לו גרסאות בכמה וכמה שפות, אינו מופיע באף אחת מהן בצורה שתצדיק גרש סופי בתעתיק העברי.

  • רון

    יוסי, ייתכן שישבנו באותו שיעור. אפרופו יחסו לקצינים (זכור לי אותו אלוף משנה שאיחר לשיעור וספג תוכחות לפני כולם), אני עדיין לא בטוח מה חשב על אותו סולא, שאליבא ד׳יעבץ, בתשובה לסנאטורים על מה הפך אותו לשליט לגיטימי הסיר את כותנתו בסנאט והצביע על הצלקות שעל חזהו. נראה היה שיעבץ אמביוולנטי לגביו (אולי בגלל שוויתר, בסופו של דבר, על הדיקטטורה?)
    יעבץ היה אדם נדיר, הסטוריון חשוב ודמות מפתח בעיצובם של מדעי הרוח בישראל (בקרוב, לצערי, תכתוב גם עליהם איזו אלגיה). חוץ מזה, הוא גם היה אוהד מושבע של ליברפול – מי צריך יותר מזה?

  • אבנר

    יכול להיות שאני מפגין פה את הבורות של עצמי אבל אף פעם לא ידעתי שבן גוריון היה כזה אינטלקטואל

    • עדו

      הוא היה אינטלקטואל אבל די קטן.

      • מני זהבי

        כשמשווים אותו לברק ונתניהו…

  • נפתלי

    אני חושב שהלקח מהרפובליקה הרומית היא הוכחת "המדרון החלקלק" מריוס הפר את הנוהג (אך לא החוק) שקונסול אינו נבחר ברצף וודאי לא מספר פעמים כזה. סולה יצר משרה חדשה דיקטטור אבל פרש ממנה. יוליוס קיסר השתמש במשרה זו לצרכיו שהפך דיקטטור לכל ימי חייו.
    דוגמאות יש גם בתקופה המודרנית פרנקלין רוזוולט לעומת וושינגטון ונשיאים אחרים שדחו הצעה להמשיך לכהונה שלישית.
    כל הפיכה צבאית באמריקה הדרומית מטרתה המוצהרת הייתה להשיב את הסדר (יוליוס קיסר טען שחצה את הרוביקון כדי להגן על סמכויות הטריבון)

    • עמוס

      ממה שזכור לי סולא לא המציא את משרת הדיקטטור שהתקיימה הרבה קודם. סולא ממה שזכור לי לקח את המשרה אחרי הפיכה צבאית והחזיק בה יותר מהמקובל עד אז.

  • ניר מלצקי

    אמן