החברים של ג'ורג'

ליפסטיק על שפתי חזיר: רבני צהר במערומיהם

(או: אל תתייראי מן הפרושים ולא מן הצדוקים, אלא מן הצבועים, העושים מעשה זמרי ודורשים שכר כפנחס)

במשך העשור האחרון, ניסו רבני צהר לשכנע את הציבור היהודי שהרבנות האורתודוקסית לא מתה, היא רק מריחה מוזר. הם עמלו רבות על שכנוע שיש רבנים אחרים, שיש אורתודוקסיה עם פני אדם.

במידה רבה זה הצליח, וזאת בשל העובדה שלחלק מרבני צהר יש נסיון תקשורתי ניכר, והתקשורת אוהבת להציג אותם כ"רבנים מתונים." העניין הוא שהם לגמרי לא מתונים. הארגון מחה על מעצרם של רבנים בחשד להסתה בפרשת "תורת המלך," והודיע שהוא לא מוכן שיחקרו רבנים על דברים שהם אומרים. בשנת 2006, כשכמה רבנים כמו ישראל רוזן קראו לבצע פיגועי נקמה כנגד פלסטינים, ראיינתי את דובר הארגון – נענע, באחד הארגונים מחדש שלה, מחקה את הידיעה הזו – שהודיע שהארגון מסתייג מכך לגמרי. נקמה, הוא אמר, צריכה להתבצע רק על ידי צה"ל, כלומר הממלכה, לא על ידי יהודים פרטיים. לא היתה לו כל הסתייגות מהצורך בנקמה; הוא פשוט רצה שהיא תהיה מסודרת יותר.

וזו, בעצם, המהות של צהר: היא רוצה אותו הדבר, רק שייראה טיפה יותר טוב ויהיה מסודר יותר. הם יערכו לכם חתונות אורתודוקסיות בלי כל הגועל נפש של תשלום השוחד לרב – אפילו הרב הראשי לשעבר, ישראל לאו, לקח מעטפות, ולא פעם אחת – ויקפידו להשאר ברקע ולא להפוך למוקד האירוע. אבל הם יתנגדו נחרצות לנישואים אזרחיים, וכשהרבנות תנסה לשלול מהם את הרשיונות לעריכת חתונות החשש מנישואים אזרחיים הוא מה שהם ינופפו בו – ואפילו יטענו שאם החילונים לא יוכלו להתחתן דרכם, הם יתבוללו !!!!111!!!!.

העובדה שצהר מנסה להיראות נחמדה לחילונים הפכה אותה, כמובן, לשנואה על הרבנים שמאמינים שהאורתודוקסיה צריכה להבליט בגאווה את פני הכלב שלה. העלון של שמואל אליהו, "מעייני הישועה", התכוון אליהם כשכתב שיש רבנים שיתחמקו מחובת בניית מחנות ההשמדה לעמלקים. זו כנראה עלילה לא הוגנת: בהתחשב בהתבטאויות העבר של רבני צהר, בהחלט יתכן שלא תהיה להם בעיה עם מחנות כאלה, כל זמן שהם ייבנו על ידי המדינה על פי נוהל מסודר, ולא יהיו איזו חלטורה של רב גבעות כלשהו.

השבוע יצא המרצע מן השק: יעקב אריאל, אחד הבולטים שברבני צהר, אמר שאסור ללמד נשים תלמוד. לטענתו, הדבר יכול להזיק להן. הוא גם רמז שנשים הרוצות ללמוד תלמוד עושות זאת בעיקר מתוך התרסה.

עכשיו, אי אפשר להאשים את אריאל. הוא תינוק שנשבה. הוא לא יכול לצאת מהגדרות שקבעו כותבי התלמוד (שכזכור, נחתם בסוף המאה החמישית או תחילת השישית לספירה). הוא לא יכול להצטרף אל המודרנה ולהכיר בכך שנשים יכולות גם יכולות לקרוא את התלמוד ולהבין אותו, גם אם הפרשנות שלהן נוגדת ישירות את המשמעות המקובלת לטקסט הפטריארכלי ושונא האדם הזה. הוא חייב להחזיק בתפיסה המיסטית ש"כל המלמד בתו תורה, כאילו למדה תפלות." האוליגרכיה של כותבי התלמוד התבססה סביב המצווה של לימוד התורה, שהם מיהרו לטעון שהיא שקולה כנגד כל המצוות כולן; וכדי לשמור על המעמד של עצמם, הם גידרו אותה. היא אסורה על נשים, ולא-יהודים שלומדים אותה חייבים מיתה. אחרי הכל, שתי הקבוצות הללו יכולות לגלות כמה זבל רוחני קיים במסגרת שמכונה "תורה." יצוין שהתפיסה של אריאל, על פיה "פה ושם יש בנות שנפשן חשקה בלימוד גמרא מתוך כוונות טהורות לשם שמיים, אולם הן מעטות" היא תלמודית במהותה: הרמב"ם כותב ש"ציוו חכמים שלא ילמד אדם את בתו תורה; מפני שרוב הנשים, אין דעתן מוכוונת להתלמד, והן מוציאין דברי תורה לדברי הבאי, לפי עניות דעתן."

מותר לתהות כמה נשים כבר הכירו כותבי התלמוד והרבנים שבאו אחריהם, משום שהתלמוד גם מצווה "אל תרבה שיחה עם האשה; באשתו אמרו, קל וחומר באשת חברו." לא שזה משנה: אריאל, כתינוק שנשבה, לא יכול לחרוג מהתפיסות הללו.

היהדות האורתודוקסית, במהותה, היא כת הערצת אבות (זו תובנה של אדגר לורנס דוקטורוב): כותבי התלמוד יצרו כת האלהה שלהם, תחת התפיסה של "ירידת הדורות," ועצם המחלוקת על דברים שהם כתבו די בה כדי להביא לנידוי או להוצאתו של אדם מהיהדות. זו, בפני עצמה, היא תוצאה של הטראומה של פרישת הקראים מן היהדות במאה השמינית, שלקחה איתה מספר עצום של יהודי המזרח ושהמשיכה להוות אתגר ניכר ליהדות הרבנית לפחות עד המאה ה-12. כל מי שלא מעריץ את האבות הקדושים, ולא מאמין שהם ניהלו שיחות על בסיס יומיומי עם אליהו הנביא, או שהם חילקו הוראות לקירות בתי מדרש מתמוטטים, או שהם החיו יותר מתים מכפי שהוחיו בכל התנ"ך כולו, נבעט מן היהדות.

ומאחר והשוטים הנבערים הללו – שצריך לתהות אם הם היו יותר נרקיסיסטים או יותר תאבי כוח – כתבו טונות של דברי הבל ואז כפו אותם על מאמיניהם, אז גם בתחילת המאה ה-21 רב אורתודוקסי מוביל לא יכול לומר שאשה יכולה להבין את התלמוד בדיוק כמו גברים. הוא לא יכול לומר שהיא צריכה ליהנות משוויון מלא מול עמיתיה הגברים. והוא כמובן לא יכול לומר שצריך לקרוא את התלמוד לא כמסמך שנכתב בהשראה אלוהית אלא כמסמך בן חלוף שנכתב על ידי גברים בתקופה מסוימת בהיסטוריה, שעבר עריכה לא מי יודע מה קפדנית, ושהגיע הזמן לערוך אותו שוב לאור התפתחות הידע האנושי מאז; מהלך כזה, שרק הוא מתיישב עם השכל האנושי, מוציא אותו מיד מגבולות האורתודוקסיה אל הרפורמים או הקונסרבטיבים, ואין שם גנאי גרוע יותר מזה בישראל של 2012. כבר עדיף להיות שמאלני או אתאיסט. האחרונים הם כופרים; הרפורמים הם מינים, וגרוע מכך – הם מינים שקשה מאד להתמודד עם הטיעונים שלהם.

אנחנו חייבים תודה ליעקב אריאל שחזר והבהיר לנו את הנקודות הללו. הגיע הזמן להשאיר את היהדות האורתודוקסית לזבחי המתים שלה, ולהפסיק להתייחס אליה כאל כוח אינטלקטואלי שיש לו משהו חשוב לומר – ולהתייחס לרבני צהר כמי שמורחים ליפסטיק על שפתי חזיר.

ועוד דבר אחד: "ידיעות" ציטט אתמול (ו') חייל שהוצב בגזרה מול הפליטים מאריתריאה כאומר ש"נכון שלפעמים לא כל כך נעים לראות אנשים עם חתכים ורזים כמו שלדים, אבל הם עלולים לסכן את בטחון המדינה ומה שאנחנו עושים חשוב מאד בעינינו." אם יש נפשך לדעת איך חייל ישראלי רואה באנשים מורעבים ופצועים – את ההשוואות יעשה כל אחד על דעת עצמו – "סכנה לבטחון המדינה," זכור את דברי ההסתה של בנימין נתניהו ואלי ישי על "סכנה למדינה הציונית." ראוי לעמוד הקלות שבה "סכנה למדינה הציונית," כלומר הפנטזיה על מיליוני פליטים שעומדים להציף את ישראל מהדיקטטורה הצבאית בה היא תומכת, הופכת ל"סכנה לבטחון המדינה." הפליטים לא מאיימים על בטחון ישראל; לכל היותר הם מאיימים על בטחון הציונות. וזו, כדי להגן על טוהר הגזע שהפך להיות המרכז שלה, מוכנה לעשות הרבה, הרבה מאד.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלו שתי תרומות, ביניהן תרומה גדולה מאד, בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • משהו לא מובן לי בטקסט – אתה מציין שהתלמוד נחתם לקראת סוף המאה החמישית (או בתחילת השישית) אולם מציין אחר כך שכותבי התלמוד יצרו כת סגורה עקב הטראומה של פרישת הקראים, במאה השמינית. יש פה טעות, או שמשהו השתבש בהבנת הנקרא שלי?

    • עדו

      התלמוד נחתם בזמן נתון. השאלה היא מאיפה הגיעה הסגידה הזאת למה שכתבו חז"ל. אני לא יודע אם דווקא בגלל הקראים, אולי יש סיבות אחרות, אבל ברור שבשלב כלשהו היהדות הפכה לדת מאובנת וקופאת על שמריה וכל מי ש'מחדש' עושה את זה רק בתוך המסגרת שהשאירו הקדמונים מה שהופך אותה לקטנה יותר ויותר מדור לדור.

      • ר.י.

        נראה לי שהכוונה היא לשני סוגי "סגידות", שלא מופרדות כאן:

        האחת – על חכמי התלמוד, האמוראים, מוגבלת זכות המחלוקת על התנאים, חכמי המשנה. אני אומר מוגבלת ולא נאסרת, מפני שיש מקרים שבהם יש מחלוקת אמוראים על תנאים, אך זו אינה מובאת במפרש אלא כמחלוקת בין אמוראים (יש כזו במסכת זבחים, אך ייתכן שאני מתבלבל). עכ"פ, ההגבלה הזו לא נוצרה ע"י התנאים, אלא ע"י האמוראים עצמם. ההגבלה הזו נוצרה גם מתוך התפיסה של "ירידת הדורות", אך גם מתוך ראייה פנים הלכתית – האמוראים לא רצו לחלוק על התנאים מפני שזה מחריב את כללי המשחק התלמודי ואת הבסיס שעליו עומדת היצירה התלמודית. ההגבלה הזו היא הגבלה שאכן שימשה בפועל, למעט מקרים מסוימים (כפי שציינתי).

        השנייה, היא ההגבלה שהסבוראים והגאונים – החכמים שלאחר האמוראים – החלו לנקוט בה, בעיקר כלפי האמוראים. זו הגבלה שבפועל הייתה הרבה פחות מהותית ונשברה פעמים רבות, כאשר הדוגמא הבולטת לכך היא הרמב"ם – שבמשנה תורה פוסק שוב ושוב כנגד האמוראים (במידה שבסוגיה הנדונה יש באמת משהו שדומה לפסיקה – זה לא נפוץ בתלמוד).

        עדו,
        השלב שעליו אתה מדבר התרחש לאחר ששתי ההגבלות שתיארתי נוצרו. לפי דעתי, ניתן לכל היותר, להקדים אותו לגירוש ספרד ולמשבר האמוני העצום שנוצר ביהדות בעקבותיו, שמבחינה הלכתית יצר צורך בקפיאה על השמרים (בניגוד לבחינה המחשבתית, ע"ע קבלת האר"י). עכ"פ, ההתאבנות הזו הגיעה לשיאה עם מתן האמנסיפציה מסוף המאה ה-18 – "חדש אסור מן התורה" של החת"ם סופר וכו'.

  • ג'ו כלום

    ה"סכנה על בטחון המדינה" מתכוון לאפשרות שמחבלים ונושאי נשק יתערבבו בינהם ויחדרו במסווה של מבקשי מקלט. בשביל זה עושים נוהל זיכוי כשנתקלים במסתננים [כלומר, סריקה אחד אחד של המסתננים, והפרדת הסרוקים מאלו שלא נסרקו עדיין, כדי לאתר נשק ואמצעי חבלה] – לפחות, אלו היו הפקודות בפעם האחרונה שאני שירתתי שם, וזה מה שאני מבין מהטקסט.

    • נירה

      נו, אז למה לא סורקים אותם אחד אחד, מוודאים שהם לא מחבלים ולא חמושים ואז מגישים להם סיוע ובוחנים את בקשות המקלט שלהם?
      כנראה שבכל זאת מדובר על סכנה מסוג אחר ל"בטחון המדינה"…

      • ג'ו כלום

        חוץ מלבדוק את בקשות המקלט שלהם, שזה משהו שמילואימניק לא בדיוק מוסמך לעשות, אלו בדיוק הפקודות שקיבלנו אז.

  • עוז שטינמץ

    תופעת החשוכים הנאורים מתפשטת לה בסבבה. צמחי הבר ניצחו את הצמחים המתורבתים. ככה זה כשמפטרים את המפקח על האזרחות, כי הוא זוכר טוב מדי איך הספרים נראו לפני ששינו אותם.

    וצהר, כשהבנתי שהם מתנגדים לנישואים אזרחיים ולמה, ירד לי מהם החשק ופסלתי אותם כאופציה לחתונה. ברור לגמרי שמי שמדבר על "אלטרנטיבה לנישואים" צריך להיות פתוח לרעיון שהוא לא אלטרנטיבה יחידה, ושהמאבק שלו משותף עם שאר האלטרנטיביים, לא עם הזרם המרכזי.

  • אכן לא הבנת. הגישה שיצרו חותמי התלמוד וממשיכיהם לאורך מאתיים שנה ראשונות לאחר מכן, של כת הערצת אבות שבמסגרתה אסור לחלוק עם שום דבר שאמרו "ראשונים" שלעומתם כידוע אנחנו כחמורים… – היא שיצרה את משבר הקראים.

  • אמיר מלנקי

    לא הבנתי את הכרונולוגיה. איך "כת ההאלהה" של כותבי התלמוד הייתה תגובה לטראומה במאה השמינית אם התלמוד נחתם במאה החמישית או השישית?

  • א.ב.

    אני חושב שאין מה לבזבז תחמושת על הנושא הזה. גם מבחינה רעיונית וגם טקטית.
    עדיף את הכוחות לרכז במקומות הנכונים.

    הדת אינה עומדת וגם לא צריכה לעמוד בשיפוט לוגי מכל סוג שהו… זה הבסיס. לכן גם אין דבר כזה להוכיח לדת, למשל, שהעולם קיים יותר מחמשת אלפים וכו'.

    מבחינת הדת עצם של אדם יכולה להיות בת מאה אלף שנים ובעת ובעונה אחת העולם כולו רק בן חמשת אלפים ומשהו. אין כאן סתירה. הלוגיקה של הדת פועלת אחרת, וזה גם בסדר כך.
    אז כל ניסיון של העולם החילוני להתערב בעולם הדתי הוא מיותר. בדיוק כמו במקרים הפוכים.

    מבחינה טקטית לא מרוויחים כלום מדיונים כאלו. הדתיים לא יוארו בבת אחת ויבינו את ה"עליונות" של העולם החילוני (שכמובן לא קיימת כלל).

    הקרב צריך להיות בתחום המדויק של הפרדת הדת מהמדינה. ורק שם, ובטח לא בשטח המחיה של הדתיים.
    זאת אומרת שצריך להתחיל עם זה לא אצל הדתיים אלא דווקא אצל החילוניים, שאמנם מאוד חילוניים אבל בכול זאת- חתונה דתית בשביל המסורת, וברית של הבן כי ההורים לחצו, ובר מצווה בכותל לילד כדי לגרום נחת לסבתא, וכו' וכו'… עם "ללכת עם להרגיש בלי" לא תגיעו לשום מקום. וכעת זה הזמן לחילונים להראות שהם מתנתקים מהדת. בכל התחומים. אם חצי מהישראלים היהודים חילוניים אין שום סיבה שחצי מהנשואים בישראל יהיו בקפריסין.

    • לעניות דעתי, נישואים אזרחיים הם פרויקט מאתגר במיוחד בשביל החילונים שלא יקום ולא יהיה בזמן הקרוב. הפוליטיקאים החילונים מוכנים לכל קומבינה באשר היא, מברית זוגית והכרה בנישואים בחו"ל ועד להסדרים מיוחדים לחסרי דת, ורק לא לכונן בישראל נישואים אזרחיים. זה נובע מכך שבגלל שבניגוד לנושאים האחרים שהחילונים יוצאים עליהם במאבק (כשרות, תחבורה, תקציבים), לא מדובר כאן רק על הסרת מעורבות של המדינה מעניינים אזרחיים ופרטיים או בשינוי קל של הסטטוס קוו ברמה המקומית, אלא בכינון אקטיבי של מוסר אזרחי שוויוני, דבר שדורש מאמץ פוליטי בקנה מידה אחר לחלוטין.

    • ניר

      יפה כתבת, א.ב.,
      הקו, בעניין הזה, צריך להיות ליברלי קלאסי: "מערך האמונות שלכם לא מעניין אותי, כל עוד אתם לא משתמשים בו לדרוך לי על הבהונות ולהצר את צעדיי כאינדיווידואל." אין כל צורך "להוכיח" לדתיים שום דבר. פרגמטית, צריך להתעקש על הזכות האלמנטרית של אדם (ושבזכות הנאורות) מובנת לכל אישה ואיש ברמה כזו או אחרת)לחיות את חייו ע"פ דרכו.  

  • עדו

    מעניין אם גם מנחם בגין שההחלטה הראשונה שלו כראש ממשלה הייתה להכניס לארץ סירת פליטים מהפיליפינים היה נחשב היום כבוגד סמולני עוכר ישראל שרוצה להרוס פה את הצביון היהודי של המדינה. אני חושש שכן.

    • חיליק

      בוודאי. היו לא מעטים שראו בו בוגד גם בזמן אמת, לאו דווקא בגלל הפליטים אלא בגלל השלום עם מצרים והחזרת סיני. הם פשוט התרבו מאז.

    • יאיר

      וויאטנמים.

  • דני

    מאחר וחלק מרבני צוהר מלמדים תלמוד במדרשות מעורבות לבנים ובנות, זה מפריך את הנחתך הסמויה שכל רבני צהר עומדים מאחורי יעקב אריאל. עם עצם הניתוח לדבריו ולמניע שלהם אני דווקא מסכים.

    • מני זהבי

      איזה מניע?
      זה: "אחרי הכל, שתי הקבוצות הללו יכולות לגלות כמה זבל רוחני קיים במסגרת שמכונה "תורה"."?

      אז במחילה: הסוסים האלה ברחו מהאורווה כבר מזמן. הטקסט התלמודי, עם אמצעי הנגשה כאלה ואחרים (מהדורות מבוארות, תרגומים, וכיו"ב), זמין כיום לכולם, כולל באינטרנט, ומי שמנסה היום למנוע גישה לחומרים האלה הוא פשוט אידיוט. אני לא מכיר את הרב אריאל, אבל אני לא חושב שהוא כזה.

      או שהמניע הוא זה: "פה ושם יש בנות שנפשן חשקה בלימוד גמרא מתוך כוונות טהורות לשם שמיים, אולם הן מעטות"?

      כאן דווקא מדובר באמירה שעשויה להיות נכונה, אבל לא ברור עד כמה היא רלוונטית לשאלה האם ניתן להתיר לנשים ללמוד גמרא. היא עשויה להיות נכונה, מפני שחלק ניכר מפעילות פמיניסטית בנוי עפ"י האלגוריתם הבא: יש נישה מסוימת שנחשבת לגברית? בואנה נכבוש אותה!
      זה מה שקרה, פחות או יותר, עם שילוב נשים בכל מיני יחידות "יוקרתיות" בצה"ל. ויש לי ספק גדול עד כמה המהלך הזה היה לטובת הנשים באופן כללי.
      גם לרב אריאל יכול להיות ספק מוצדק בשאלה, האם הנשים הרוצות ללמוד גמרא עושות את זה מתוך רצון להתקרב יותר לאל או כאמצעי לביצור הסטטוס החברתי שלהן. והוא רשאי לחלוטין לא לחבב את האפשרות השנייה.
      הבעיה היא, שוב, שהסוסים ברחו מהאורווה מזמן. מדרשיות תורניות לנשים כבר קיימות, מדרשיות חדשות נפתחות כל הזמן, ואפילו רבני צוהר עצמם מלמדים בהן. מה יעזור עכשיו לנחש את מניעי התלמידות של אותן מדרשיות (ועל הדרך להטיל דופי בכאלה שבכ"ז מגיעות ללימוד גמרא מתוך רצון כן להעמיק את חווייתן הדתית)?

      אה, והיחס של רבני צוהר לגויים הוא כנראה די מחפיר – במיוחד אם מדובר בגויים שנחשבים ל"קבוצת אויב". אבל בזה הם אינם שונים מהרוב המוחלט של היהודים בישראל. תסתכלו עליהם, תראו אותנו.

      • דני

        הכוונה היא למניע השני, וכאן אני מסכים עם יוסי שמר אריאל שבוי בתפיסה לפיה מרבית הנשים אינן באמת מעוניינת בלימוד גמרא אלא בסטטוס, בפריצת מסגרת או ב"כיבוש יעד גברי". זו דרך אפולוגטית לומר שלגברים ונשים יש טבע שונה.

        מנגד אני מסכים אתך שהסוסים ברחו מן האורווה מזמן, מה שמעיד שכל טענותיו של יוסי על "מהות היהדות האורתודוכסית" פשוט אינן מסתדרות עם הדרך שבה הציבור היהודי האורתודוכסי נוהג כבר זמן רב.

        • מני זהבי

          "זו דרך אפולוגטית לומר שלגברים ונשים יש טבע שונה"

          "טבע" זו מילה מפוצצת שיכולה להכיל הרבה משמעויות.
          לגברים ולנשים בוודאי יש טבע שונה, ברמה אנטומית וגנטית. השאלה היא האם השוני הזה פוסל נשים (או גברים) מלמלא תפקידים מסוימים. התשובה תלויה בהקשר החברתי שבו נשאלת השאלה, אבל אין זה מופרך להעלות על הדעת מצב שבו "פעילים מגדריים" מסוימים רוצים לכבוש יעד חדש עבור המגדר שלהם/ן, כאשר סביר להניח שכיבוש היעד הזה ירע את מצבה של כלל החברה ושל המגדר הרלוונטי עצמו. כבר הבאתי דוגמא של שיבוץ נשים ביחידות צבאיות "יוקרתיות" (כמה נשים עשו מילואים לפני 10 שנים? כמה עושות היום? האם כולן מרוצות מהמצב הזה? האם אנחנו כחברה מרוויחים ממנו?).
          אפשר להביא גם דוגמא נגדית: בימים אלה ממש מתגבשת (או שכבר התגבשה?) תקנה המבטלת את "חזקת הגיל הרך" עבור אמהות גרושות – כלומר, פותחת אפשרות לאבות גרושים לקבל חזקה על ילדים צעירים מגיל 6. האם זה טוב לכלל החברה, לילדים ולאבות עצמם? אם תשאל לא מעט פמיניסטיות, לפחות בשני המקרים הראשונים התשובה היא שלילית (ואני נוטה להסכים אתן).
          לא שאני מצדיק את ההתבטאות המדוברת של הרב אריאל. אני רק מציע להתייחס ביתר סקפטיות למגמות השואפות למוסס את ההבדלים (החברתיים) הקיימים בין המגדר הגברי לזה הנשי.

    • מני זהבי

      רק עכשיו שמתי לב שאתה מדבר על מדרשיות *מעורבות* לבנים ולבנות.
      יש דבר כזה היום בציבור הדתי בארץ?
      אם כן, זה שינוי מרחיק לכת הרבה יותר מלימוד גמרא לנשים בפני עצמו.

      • דני

        נכון. זו תופעה הולכת וגדלה, האחרון שסקר אותה באופן מסודר הוא יאיר שלג (בספר "מֵעברי ישן ליהודי חדש: רנסנס היהדות בחברה הישראלית") ואולם אפילו הניתוח שלו הוא קצת זהיר – בשנתיים שעברו מאז הוקמו עוד מדרשות מעורבות (חילונים-דתיים, בנים-בנות), ולימוד הגמרא עבר במקומות רבים מהישיבות אל המתנ"סים, בתי מדרש פתוחים וכו'.

  • חיליק
  • ר.י.

    יוסי, הדברים שאתה כותב ראויים לתשומת לב אך גם לביקורת רבה. אתה צודק היטב באבחנתך שרבני צהר אינם שונים באופן מהותי מן הממסד האורתודוקסי השנוא. אעפ"כ, אתה בעצמך מודה ש"צהר מנסה להיראות נחמדה לחילונים". נראה לי שהחילונים צריכים לשמוח על זה מאוד, כי אילולא צהר, לא יהיו בזמן הקרוב, ברבנות או בציבור הדתי בכלל, רבנים שינסו להיות נחמדים לחילונים.
    למה החילונים צריכים שרבנים יהיו נחמדים אליהם? מהסיבות שאתה בעצמך כתבת: הם רוצים שלא יתערבו להם יותר מדי בחתונות, הם רוצים לקיים הלוויות ובריתות מילה בלי להרגיש מושפלים. מה רע בכך? בעתיד הנראה לעין, הפרדת הדת מהמדינה רחוקה מאוד מלבוא, פשוט כי החרדים הרבה, הרבה, הרבה יותר חזקים ומאורגנים מן החילונים. זה לא אומר שצריך להשלים עם המצב, להפך – צריך להמשיך ולהאבק, אבל נדמה לי שכל חילוני כיום יעדיף להתחתן דרך רב מהר ולא דרך רב חרדי, רק כדי לחסוך (חלק!) מן ההשפלה. זה לא הופך את צהר לרבני מופת ואנשי דת לתפארת, זה הופך אותם לכלי למימוש צרכיהם של החילונים. למה לא?

    חוץ מזה, הפרובוקציה הקבועה נגד "שנאת האדם והאנושות" של האורתודוקסיה… די תקועה במקום. יש מצב לאיזה שדרוג?

    • ככה סתם

      לא. בכל מובן החרדי עדיף.

      אל תתייראי מן הפרושים ולא מן הצדוקים, אלא מן *הצבועים*, העושים מעשה זמרי ודורשים שכר כפנחס

    • יותם

      ואני, בתומי, הייתי חושב שהחילוני יעדיף להתחתן לא דרך רב; שהרי הוא חילוני, לא דתי.

      אין שום סיבה לרצות פנים נחמדות יותר על הרבנות; הרבנות אינה נחמדה, ואין להעדיף שקר – נחמד ונוח ככל שיהיה – על פני האמת.

  • עדו

    ר.י היקר. נראה לי שיוסי הוא לניניסט שחושב שככל שיהיה יותר גרוע כך יהיה יותר טוב. לא בטוח שהוא טועה.

  • יוסי,זו לא הפעם הראשונה שאתה שם בסל אחד את כל הרבנים ודעה אחת כמייצגת את היהדות.

    גם בעניין זה אתה תוקף איש קש!!!

    יש לא מעט רבנים שכן תומכים בימינו בלימוד תורה לנשים למרות האמירות החז"ליות שציטטת[שאותם הם מפרשים כאמירות על הנשים בתקופתם שכמכלול היו רחוקות מהשכלה ולא כמו היום]ואני כמעט בטוח שגם הרב אריאל לא יתנגד במקרה שמדובר באשה שנפשה חשקה בתורה וכמו שמני זהבי כתב כאן עושה רושם די ברור שהרב אריאל יצא ברמז עבה כלפי חוגי הפמיניזם הדתי שמעודד לימוד גמרא מטעמי "כיבוש יעד גברי" וכו' וכל מי שמכיר את הציבור הדתי מבפנים על התהליכים החברתיים שבו יבין את זה מייד

  • Pingback: זכות קיום « האחות הגדולה()