החברים של ג'ורג'

הגולם קם על יוצרו

יש בישראל ארבעה פקידים בכירים, שבמדינה מתוקנת היו מתעוררים הבוקר עם מכתב פיטורין וזימון לדין משמעתי שיבעט אותם ללשכת האבטלה בלי פנסיה. קוראים להם ירום אריאב, מנכ"ל משרד האוצר; הממונה על התקציבים, רם בלינקוב; החשב הכללי שוקי אורן; והממונה על שוק ההון, ידין ענתבי.

 

ארבעת המוסקיטרים שלחו אתמול (ראשון) מכתב מרהיב בחוצפתו ללשכת ראש הממשלה, בו הם מתלוננים על כך שמתנהל משא ומתן בין משרד ראש הממשלה ובין נציגי ההסתדרות והמעסיקים. על סמך ידיעה שפורסמה בתקשורת, הם מודים, הם נאלצים בזאת לתת הוראה לראש הממשלה להפסיק "משא ומתן שמנוהל בידי מי שאיננו מוסמך לחייב את המדינה", אף כי הם "ערים למערכת הלחצים הכבדה המופעלת על כולנו בשל מערכת הבחירות. עם זאת, נבקשכם לחדול מכל פעולה בחריגה מתחומי האחריות שלכם המתפרשת כמחייבת את הממשלה". 

 

מה שקורה פה, למעשה, הוא פוטש של משרד האוצר והפסקת העמדת הפנים מצד יהיריו כאילו יש משמעות לפעולותיהם של מישהו חוץ מהם. ראש הממשלה? מי זה? בסך הכל מישהו שמושפע מ"לחצי מערכת הבחירות". לא משנה שהוא לא מתמודד; עזבו אתכם משטויות, תנו לרכב על סוס הדמגוגיה של "הפוליטיקאים מושחתים" – שבמקרה של ראש הממשלה הנוכחי, אכן, קלה במיוחד.

 

כל זאת למה? על מה עלה קצפם של הפוטשיסטים? על כך שלאחר שנים ארוכות שבהן ניהל האוצר את המדינה, על ידי הצבת חשבים משלו בכל משרדי הממשלה ובאמצעות דריסת הכנסת על ידי חוק ההסדרים, מישהו מעיז להשיב מלחמה. ח"כ אבישי ברוורמן (עבודה) סירב אתמול להעלות להצבעה את תכניות החירום של האוצר, ודחה את הדיונים. ההערכה היא, על פי הדיווחים היום, שאולמרט מתכוון לקשור את התכנית הכלכלית עם הצלת קופות הפנסיה וקופות הגמל – צעד שמסתמן כי יזכה לתמיכת נגיד בנק ישראל. אתמול קונן בלינקוב, בצביעות הייחודית לפקידי האוצר, ש"כל דחיה של אישור התכנית היא מכה קשה למשק הישראלי". אבל עד לפני חודש, טען האוצר בעקשנות שאין משבר ושעל כן אין שום צורך בתוכנית. בלינקוב וחבר מרעיו הנחיתו, על פי טענותיו-שלו, מכות איומות על המשק באי-פעולתם. האם הם יסיקו את המסקנות הנדרשות ויתפטרו? ושוב, רצוי לציין שעיקר מאבקם של הפוטשיסטים הוא כדי למנוע את ההגנה על קרנות הפנסיה והגמל, שהם-הם האחראים הישירים לחורבנן. 

 

מה שקרה הוא ש-23 שנים אחרי הפוטש השקט של חוק ההסדרים ב-1985 – עוד מגפה שעליה עלינו להודות לנשיאנו, שמעון פרס – פתאום התעוררו שליחי הציבור ונזכרו שכלכלה היא עניין ציבורי; שהיא לא רק הזיות על "יד נעלמה" ועל "שוק" שבו הכל בעלי כוח שווה, שהיא לא רק עניין לבעלי הון, אלא שהיא גם פנסיה נאכלת של קשיש, עליה במחירי התחבורה הציבורית, עליה במחירי המזון שלא מאפשרת לסגור את החודש; שהיא לא רק עניין ל"מומחים" מטעם תא התהודה של עצמם (שנמנעים, למשל, מלהתייחס לכמה וכמה זוכי פרס נובל) אלא לציבור כולו; שמדיניות כלכלית היא, בכל מקום נורמלי, עיקר עיסוקם ועניינם של נבחרי הציבור ושולחיהם, ושהיא איננה מופקרת לחסדיה של כת פקידותית סגורה.

 

וכשזה קרה, עלה השתן לראשם של בלינקוב ושות', והם הורו לממשלה שלא להתערב בעניינים שאין היא מבינה בהם – והם לא עצרו לרגע לחשוב על מקומם של פקידים ממונים מול נבחרי ציבור, על כך שתפקידם הוא לייעץ ותפקידה של הממשלה הוא להחליט; הם לא חשבו על כך משום שמעולם לא עמדו מולם נבחרי ציבור נחושים דיים, שזכרו שהם-הם בעלי הבית. זה השתנה. בלינקוב, אורן והשאר בפאניקה. נהדר; הגיע הזמן. עכשיו, הגיע גם הזמן לכמה מכתבי פיטורין. הבה נשליך את הארבעה אל חסדי השוק החופשי. הגיע הזמן להלאים את משרד האוצר.

 

 

(כתיבה: יוסי גורביץ, איור: עדי "עדיגי" אלקין)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

24 תגובות על ”הגולם קם על יוצרו“

  1. אפי פוקס הגיב:

    לא גיבשתי עמדה בנושא, אולם ניראה לי שהשמטת את המשמעות של "ממשלת מעבר"- כי היא מילת המפתח כאן. גם הבכירים שהבאת התייחסו לזה ולמעשה ביססו את כל מכתבם על התפיסה של ממשלת מעבר. עד כמה שאני זוכר משיעורי אזרחות, אנחנו לא בממשלת מעבר, ראש הממשלה לא התפטר, לא נבצר, ולא נעליים. ערכית, באמת לא ראוי בעיני שהוא יקבל החלטות שיחייבו את הממשלה הבעיה. פורמאלית, הם חצופים.

    • ygurvitz הגיב:

      אנחנו אכן לא בממשלת מעבר; הכנסת פיזרה את עצמה. אני לא מרוצה מזה שלולמרט עדיין שם – ראה הפוסט הקודם – אבל, מה לעשות, הוא ראש הממשלה. זכותו וחובתו לפעול לשיכוך המשבר על פי הבנתו. מה גם שאם הוא אכן היה יוצא לחופשה, הם כנראה היו מייללים שלבני לא נבחרה לתפקידה, או משהו כזה.

  2. איתמר הגיב:

    מהמוצדקים שבפוסטים.
    ואפי, ואם אולמרט יתפטר, כלומר יתפטר שוב וממש ילך, אז לא יחליף אותו ממלא מקום (לבני?)? והיא לא תקבל החלטות? שיחייבו כך או אחרת את הממשלה הבאה? ולה אין שיקולים פוליטיים?

  3. שי הגיב:

    הכל נכון, אבל מפרט אחד התעלמת — נערי האוצר, לכשיפרשו, לא ילכו ללשכת התעסוקה. הם פשוט יעברו לשבת בכסא ממול, זה שנמצא אצל בעלי ההון הגדולים, והבנקים, וכל מי שהם אמורים לעבוד מולו כיום, בעצם.

  4. פלג ספיר הגיב:

    חבל לי להיות קטנוני כל-כך בתגובה הראשונה שלי אי-פעם באתר זה, אבל במשפט "[…]מי זה? בסך הכל מישהו שמושפע מ“לחצי מערכת הבכירות“" נפלה שגיאת כתיב – כמובן שצ"ל "מערכת הבחירות".

  5. כן, כלכלה היא גם פנסיה נאכלת של קשיש. אבל היא גם תקציב חינוך, ובטחון, וסל תרופות.
    והיא גם , גוועלט, כסף פרטי שהושג בעמל.

    ולבקש מהממשלה שתממן את השחיקה בקרנות הפנסיה משמעותה לבקש מהממשלה שתקח את הכסף מסעיף אחר בתקציבה (או פשוט מכלל הציבור).

    קרנות שאמנם ירדו בכ9% בשנה האחרונה, אך בשנה שלפניה עלו בכ9% (ובשנה שלפניה עלו בכ8%, לפניה בכ10%, וכו'*).
    קרנות בהם מחזיקים אמנם גם "קשישים" או חסרי ישע אחרים שהאינסטינקט אומר שעל הציבור כולו לקחת אחריות לרווחתם -> על הממשלה לדאוג לשחיקת קרנותיהם. אבל בקרנות האלו גם מחזיקים כלמיני אחרים, מבני המעמד הבינוני והבינוני-עליון, שהחליטו להשקיע בקרן שאינה סולידית, כיון שהם האמינו כי יקבלו תשואות גבוהות יותר בקרן שמשקיעה בבורסה.
    ולמעשה, כנראה שהם גם צדקו, תלוי באיזה שלב הם נכנסו. ותלוי מתי הם יפדו את הקרן.

    והטענה לפיה מוטלת על כולנו כציבור לשלם (בין אם ע"י הורדה מסעיף תקציבי אחר, ובין אם ע"י העלאה במסים) כדי לכסות על ההפסדים שלהם, קצת מקוממת אותי. אני לא חושב שהם היו מציעים להתחלק ברווחיהם עם כלל הציבור באם המצב היה אחר.

    *את הנתונים לקחתי מכאן: http://pensyanet.mof.gov.il/Pensya/Pensya/UI/pensyaTsuotJs.aspx?demo=3

    • ג'ו הגיב:

      עד 2002 מרבית כספי הפנסיה הושקעו באג"ח ממשלתי מובטח, ונשלטו על ידי ההסתדרות.

      אז החליטו באוצר להשתלט על הכספים, הלאימו את קרנות ההסתדרות ה"כושלות" ביצעו "עדכונים" – כלומר מחיקות גדולות בשווי האקטוארי ומכרו את הקרנות ל"שוק החופשי" כלומר למעסיקיהם העתידיים במחירי מציאה.

      הממשלה הקטינה את הנפקת האג"ח המיועד, ושלחה את מרבית הכסף לספקולציות פרועות בשווקים, ספקולציות שכמובן גוררות עמלות ניהול גבוהות לאותם חברות.

      עכשיו כשמשחק הפירמידה לו הוכנסו ללא בחירתנו ולרוב הציבור ללא ידיעתו קרס, כדרך שמשחקי פירמידה קורסים, הציבור מקושש לו פירורי פיצויים מהאוצר

      באותו זמן אלו שקיבלו את הסכומים העצומים לידיהם יקבלו בנוסף מיליארדים רבים נוספים מהמדינה למען הם לא יקרסו. הם ולא אנחנו.

    • אזרח. הגיב:

      http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1042532.html

      מה באמת קרה לפנסיות מאז שבנימין נתניהו היה שר האוצר.

      בשבוע שעבר פירסם משרד האוצר טבלה המתארת את התשואה, קרי הריבית, שהניבו קרנות הפנסיה החדשות וקופות הגמל בעשור האחרון. מטרת הפרסום היתה להרגיע את החוסכים ולהסביר להם שעל אף המפולת בשוק ההון בחודשיים האחרונים, מדובר בחיסכון לטווח ארוך ולכן עליהם לבחון את התוצאות לאורך השנים ולא רק בנקודת זמן אחת.

      ידין ענתבי, הממונה באוצר על תחום שוק ההון, הסביר כי היו חודשים יותר טובים ופחות טובים אבל בסך הכל קופות הגמל הניבו, בממוצע, 6.05% בכל אחת מעשר השנים האחרונות וקרנות הפנסיה הניבו 6.25% בשנה.

      ברברה סבירסקי, מנהלת מרכז אדוה שחוקר את אי השוויון בחברה הישראלית והשקפת עולמו סוציאל-דמוקרטית, ביקשה לבחון את הנתונים הללו מזווית אחרת. היא פנתה לדן שפרינצק, מומחה בלתי תלוי לענייני חיסכון פנסיוני, וביקשה שיחשב מה היתה הריבית על כספי החיסכון אחרי ניכוי השפעות האינפלציה, קרי התשואה הריאלית.

      "בדרך כלל כולם מדברים על תשואה נומינלית, שלא מתחשבת באינפלציה", אומר שפרינצק. הוא חישב ומצא שהתשואה הריאלית בקופות הגמל לכל אחת מעשר השנים האחרונות, מ-1 בינואר 1999 ועד ל-30 באוקטובר השנה, לא היתה 6% כי אם 2.23%, בממוצע, ו-3% בקרנות הפנסיה.

      כידוע, מאז פתיחת הקרנות החדשות ב-1995, היה 70% מהכסף מושקע באגרות חוב ממשלתיות שנשאו ריבית שנתית מובטחת של 5.25% ו-30% הופנו לבורסה. בינואר 2004, לפי החלטתו של שר האוצר דאז בנימין נתניהו ובאישור הממשלה, התהפך היחס ו-70% מכספי החוסכים נשלחו לבורסה. השאר נשארו באגרות חוב ממשלתיות אבל בריבית מופחתת – 4.48% בשנה.

      כדי לדעת מה עשה הכסף מאז אותה החלטה שנויה במחלוקת, ביקשה סבירסקי משפרינצק שיחשב את תשואת הקרנות מינואר 2004 עד סוף אוקטובר השנה. הוא מצא שהתשואה הריאלית בכל אחת מחמש השנים הללו היתה 0.23% – קרי, המפולת מחקה את הרווחים, הכסף בקושי שמר על ערכו מול האינפלציה ולא הניב כל תשואה.

      ומה היה קורה לכספי החוסכים בקרנות הפנסיה אילו נתניהו היה מותיר על כנו את היחס הקודם, אפילו בריבית מופחתת של 4.48% בשנה על 70% מהכסף? שפרינצק חישב ומצא שהתשואה הריאלית לשנה, גם אחרי השפעת המפולת הנוכחית על 30% מכספי החוסכים שאותם היו משקיעים בבורסה, היתה מגיעה ל-4.07%.

      • גם זה סוג של ספקולציה. בתנאים של היום לא היתה יכולה הממשלה להמשיך ולהנפיק אג"ח בריבית כה גבוהה. אפילו בהתעלם מזה, היה צריך לקצר את תקופת החישוב לחמש שנים בשביל לייצר נתון סנסציוני.
        חסכון פנסיוני הוא לא לחמש שנים, הוא לארבעים שנה. הירידות של היום יהפכו לעליות בעוד שנתיים. אז יזכרו פתאום כולם שהם מפסידים את החגיגה, כי הם תקועים עם האג"ח הממשלתי הסולידי.

  6. ג'ו הגיב:

    הבעיה המרכזית היא שיכול להיות שיש להם קייס משפטי. מה לעשות שהעמדה שלהם לא שונה עקרונית מזו של זילכה, כשהוא סירב לבצע הוראות הנבחר הממונה עליו הוא קיבל הגנה כ"לוחם שחיתות" מהמבקר ומבית המשפט. מי שהסכים לעניין אז לא יכול לבוא בטענות היום.

    בעשור האחרון כוחם של הפוליטיקאים רוקן מכל תוכן, בית המשפט העליון פוסל החלטות על ימין ועל שמאל, פקידים "מקצועיים" עושים כבשלהם, על הכנסת נאסר להעביר כל חוק "כלכלי" – כלומר למעשה כל חוק בעל משמעות באופן עצמאי (מלבד כמובן חיוב בקסדה).

    יש לתת לפוליטיקאים לשלוט, לשם כך בחרנו בהם, גם אם הם בעיקר עושים שטויות, אלו שטויות שהציבור אחראי עליהם, בניגוד להחלטות ה"מקצועיות" של כל מיני שופטים ופקידים.

  7. משה הגיב:

    לא הייתי יכול לומר את זה טוב יותר.
    כדאי פעם להקדיש פוסט למידת הרסנותו של חוק ההסדרים, שהזכרת במוסגר, אחד ההמצאות הנלוזות והתמוהות ביותר שהמציאה ה"דמוקרטיה" הישראלית.

  8. שאול א. הגיב:

    אני מסכים עם המילה פוטש. היא עלתה בשיחותיי אתמול עם כל מיני אנשים אחרי שהמכתב הזה התפרסם. זה בהחלט פוטש, לדעתי האישית.

    עם זאת, אני לא מסכים באופן אישי עם כמה דברים שכתבת. מלבד תפיסות העולם הכלכליות השונות שיש לנו, לדעתי לא ציינת משהו משמעותי. הנמען של מכתב הפקידים לא היה ראש הממשלה, אלא יועציו – מנכ"ל משרדו ויו"ר המועצה הלאומית לכלכלה. אתה יודע זאת היטב, אבל לא מציין זאת. תאמר – מטרת המכתב היתה להעביר מסר לאולמרט. אני מסכים איתך, אבל אז כדאי להדגיש שזה היה מסר מבר-און לאולמרט, כי הרי לא ייתכן שהמכתב הזה יצא ללא ידיעתו של השר. בטח לא אם דוברות המשרד החליטה להפיץ אותו לכל העיתונאים, דווקא בשעה שבר-און ישב אצל אולמרט, בשביל לשמוע ממנו למה כדאי לו להתחיל למלא פקודות אחרת הוא ישסה בו את סטנלי פישר. מה שאני רוצה להגיד – יש כאן או מסר שעובר מפקידים לפקידים (וזה לגיטימי לחלוטין, כל פקידי הממשלה תובעים זה מזה חדשות לבקרים להפסיק לגנוב מהם סמכוניות) או שזה היה מסר שעובר מפוליטיקאי לפוליטיקאי, וגם זה לגיטימי.

    מה שלא לגיטימי בעיניי בימים האחרונים הוא ששר האוצר נשאר בתפקידו, למרות התבטאויותיו הפומביות כלפי ראש הממשלה. העובדה שיצא מן המשרד מכתב הפקידים רק מחזקת את התחושה הזו שלי. בימים כתיקונם, נניח ימי פרס ומודעי, שר האוצר הזה היה מפוטר לאלתר. אלא שהימים ימי בחירות, אולמרט עוד שניה הופך לאזרח, והמשק במשבר, ולא כל כך פשוט לפטר את שר האוצר. לכן הכל נראה כמו שהוא נראה. 

  9. אזרח. הגיב:

    עוד אחד המסביר את השטיקים של האוצר.

    http://mymoney.nana10.co.il/Article/?ArticleID=597823&sid=130

    • אורן הגיב:

      הכתבה הזו מזכירה מאוד (עד כדי ציטוטים מדוייקים) את הפוסטים האחרונים של גורביץ כאן. הייתכן שקובי זר ויוסי גורביץ הם אותו אדם? או שמא יש כאן פלאגיט?

  10. ירדן הגיב:

    "הגיע הזמן להלאים את משרד האוצר." – ענק. אימצתי.

  11. יונית הגיב:

    מהמשובחים שבפוסטי ישראל. הלוואי שהיה אפשר לפרסם אותו ב-ynet.

  12. חנוך הגיב:

    אני האחרון שיתמוך בעו"ד אולמרט על מעשיו בעבר ובהווה,
    אבל עליית השתן לראשיהם של ארבעת המוסקטרים מבלי יפוטרו תוך 24 שעות מניסיון הפוטש – מציגה את המדינה העבריינית הזו במלוא כיעורה.

  13. איה הגיב:

    יפה אמרת! *** תשואות זועמות ***

  14. יוסי, התעלית על עצמך. יוצא מהכלל.

  15. אסף הגיב:

    עם יד על הלב – מה הסיכוי שיום אחרי הפיטורים ראש הממשלה היה מוצג באור חיובי בעיתונות? רמז – לא גדול במיוחד (ראה פרשת זליכה, לדוגמא, ושלל פרשיות נוספות בהן העזו פוליטיקאים לצאת כנגד הפקידות ו/או המערכת המשפטית).

    כל זמן שהעיתונות תציג, כמעט תמיד, את אנשי הצבא/הפקידים/המשפטנים/וכו' כעליונים על הפוליטיקאים, אל תצפו מן הפוליטיקאים (שהם היחידים שצריכים להיבחר, ולפיכך היחידים שגם אכפת להם מהעיתונות) לגלות אומץ יתר במאבקים מול האמורים לעיל.

    כבר אמרתי את זה בעבר, אבל בהקשר הזה – נכון להזכיר את זה שוב. המחלה היא לא רק של הפוליטיקאים שלנו, אלא שלנו כחברה, בדרך בה אנו נוהגים בהם.

  16. אסף הגיב:

    אגב הגולם:
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3633738,00.html

    זליכה, האיש שייצג לאחרונה אולי יותר מכל (בעיני לפחות) את כל המחלות הללו, את חוסר היכולת של פקידים להפנים שהם כפופים לפוליטיקאים, את חוסר היכולת של העיתונות להוקיעם על זה, האיש הזה, הוא הוא, מועמד לתפקיד מנכ"ל על ידי נתניהו.