האנטישמיות כקרדום לחפור בו
גוף הפרסום העיקרי של האנטישמים ברחבי העולם, הליגה נגד השמצה (ADL), שחרר ערב החג חיבור משעשע למדי, שטוען שהמשבר הכלכלי גורר עליה באנטישמיות. העליה הזו באנטישמיות, שבה נאחזת הליגה כטובע בקש, מתרחשת בפורומים באינטרנט.
אלא שאבוי: הליגה נאלצת להודות, בשפלות רוח מסוימת, שכאשר הערות אנטישמיות הופיעו בפורומים מיינסטרימיים, הן נמחקו במהירות – וגרוע מכך, רבים מהמשתתפים בפורומים סירבו לשחק את תפקיד הגוי שאליו נקלעו שלא ברצונם, ומחו נמרצות כנגד ההערות הגזעניות.
(כהערת שוליים, יצוין שהערה שליהודים יש "ראש לעסקים" או סתם יתרון אינטלקטואלי היא הערה אנטישמית רק כאשר היא נאמרת על ידי לא-יהודי; בקרב היהודים עצמם היא מקובלת למדי, לעיתים קרובות תחת שם הקוד "הגניוס היהודי". למעשה, התפיסה הזו מושרשת היטב בקרב היהודים; וראוי לעיון נוסף הביטוי היידישאי "גוייש קופ", 'ראש של גוי', המציין טיפש).
הליגה היתה כה נואשת, עד שהיא נאחזה בקנה הרצוץ באמת של פורומים ניאו-נאציים. באתרים כמו StormFront אכן נרשמה גאות במספר ההודעות הקושרות בין יהודים ומשברים כלכליים. אכן, יופי של מציאה, יופי של תגלית – מסתבר שניאו נאצים הם אנטישמים! מהר, ארגנו מהדורה מיוחדת!
הנסיונות של ארגונו של אייברהם פוקסמן להשאר רלוונטיים היו משעשעים את הצופים הרגילים בתיאטרון האבסורד של הפראנויה היהודית, אלמלא היה מדובר במשחק ציני, ברור ובוטה על פחדיהם של רבים – ואלמלא המשחק הזה היה פוליטי כל כך.
* * * *
בזמן שפוקסמן רדף אחרי צלליהם של ניאו נאצים בפורומים, אירעה תקרית אנטישמית של ממש. לפני כשישה שבועות, הכומר דיוויד בריקנר – המנהל של הארגון המיסיונרי "יהודים למען ישוע" – נשא דרשה בכנסיה אמריקנית, בה תיאר בין השאר את פיגועי הטרור כנגד יהודים בישראל כזעם האל כנגד יהודים שלא אימצו את הנצרות.
שומו שמיים, הזעקי ארץ. ומה היתה תגובת הליגה נגד השמצה, כשסוף-סוף נמצא לה אנטישמי של ממש, שחושב שהדין השמיימי הראוי של יהודים שאינם מתנצרים הוא מוות אלים במיוחד?
קול דממה דקה.
למה? אה! כי בריקנר נשא את הדברים בכנסיה באלסקה, בעיירה וואסילה. ואם השם נשמע לכם מוכר, לא טעיתם: אחת שרה פאלין, בעוונות אזרחי אלסקה מושלתם, ישבה בקהל. היא לא יצאה החוצה. האירוע היה זמן קצר לפני שמונתה למועמדת הרפובליקנית לתפקיד סגן הנשיא, והנושא נחשף זמן קצר לאחר אחרי המינוי;. ואם פוקסמן היה מתייחס אליה כמו שהוא מתייחס לפורומים מכובדים שמיהרו למחוק שיקוצים אנטישמיים, הוא היה מעלה את הקריירה שלה באש.
אבל פוקסמן, כמובן, הוא קודם כל ניאו-קונסרבטיב ורפובליקני. הוא לא יהין לצאת נגד המועמדת של המפלגה שלו. זה לא חכם פוליטית. באופן חריג למדי, פוקסמן אפילו הגן על העובדה ש"יהודים למען ישוע" ערכו התרמה בכנסיה של פאלין: הוא אמר לג'ואיש ג'רנל שיש הבדל חד בין קתולים המתפללים למען המרת דתם של היהודים – פעולה שהליגה גינתה בחריפות – ובין פרוטסטנטים המטיפים להם להמרת דתם. "להם לא היתה אינקוויזיציה, הם לא יצאו למסע צלב, הם לא הרגו יהודים במשך 2,000 שנים. יש להם אמונה; מותר להם להחזיק בה", נער פוקסמן.
אוי. מאיפה להתחיל. ראשית, במובן הצר ביותר של המונח, אף כנסיה איננה קיימת 2,000 שנים. שנית, הכנסיה הקתולית – במובן הרחב ביותר של המונח – לא רדפה יהודים עד המאה השישית. אז היתה הרדיפה יותר הדרה מאשר רדיפה. שלישית, תפקידה של האינקוויזיציה מעולם לא היה לרדוף יהודים, אלא לרדוף נוצרים החשודים באמונות אסורות; היא יכלה לגרור יהודים למרתפיה רק אם קודם לכן העבירו היהודים הללו את עצמם לסמכותה, על ידי התנצרות. רביעית, מסע הצלב היה מיועד כנגד מוסלמים, לא יהודים, והרשויות – במידה והיו רשויות – ניסו להגן על היהודים מפני מעשי טבח. התפיסה הקתולית של היהודים בימי הביניים היתה שעליהם לחיות מושפלים, אך לחיות. מעשי טבח באו, בדרך כלל, "מלמטה"; הכנסיה הממוסדת התנגדה להם בחריפות. לעיתים קרובות, היה הרובע היהודי סביב ארמון הבישוף.
חמישית, וגרוע מכל, פוקסמן מוחק בנדיבות 500 שנים כמעט של אנטישמיות פרוטסטנטית – שבהשראת מייסדה הארור, מרטין לותר, היתה ארסית באופן משמעותי מזו הקתולית. למרבה האסון, כתביו של לותר הפכו לחלק מכתבי היסוד של הלאומיות הגרמנית – הוא ידע לכתוב, השרץ – וככאלה, יש קו ישיר בינם ובין התקופה הנאצית. הדר שטירמר, כתב העת האנטישמי הפרוע – כה פרוע, עד ש"אינטלקטואלי האס.אס." התביישו בו ובוולגריות שלו; כה פרוע, עד שעורכו יוליוס שטרייכר הוצא להורג בנירנברג – נהג לצטט בחופשיות מלותר. כל זה נעלם.
אם היה רק מדובר בבורות איומה וטיפשות קולוסאלית, לא היה לנו אלא למשוך בכתפינו ולהציע לפוקסמן את המקום הבכיר במערך ההסברה הישראלי שהרוויח ביושר. אבל זה לא המצב.
כי כשהוועדה התיאולוגית של הברית האוונגלית העולמית – גוף פרוטסטנטי לעילא – העזה לומר שאולי, בעצם, נוצרים מאמינים שרוצים בטובתם של יהודים ובגאולת נשמתם צריכים להטיף להם, פוקסמן נכנס באם-אמא שלהם. הוא צווח ש"קידום קמפיין להמרת יהודים מאמונתם הוא עלבון חמור לעם היהודי וחוסר כבוד ליהדות כאמונה עצמאית…זה בעייתי במיוחד כאשר הברית האוונגליסטית כוללת ונותנת תוקף חוקי לפרקטיקות של המרת דת הנהוגות על ידי קבוצות של יהודים משיחיים או של 'יהודים למען ישו'. [ההדגשות שלי – יצ"ג]… המסמך האוונגליסטי איננו הצעה לאהבה, אלא מרשם לשנאה. כל עוד הברית האוונגליסטית מלמדת שהיהדות איננה שלמה או חסרת הנחייה, האנטישמיות תמשיך להתקיים…. על מנת שיבינו את הכאב העצום שהם גורמים בעצה החולנית שלהם ועמדתם התיאולוגית המופרכת".
ועל זה נאמר: וואו. ממש המקרה המוזר של דר' פוקסמן ומר אייברהם. מצד אחד, כאשר פוקסמן רוצה להגן על המועמדת הפוליטית שלו, פרוטסטנטיות בכלל ו'יהודים למען ישוע' בפרט הם "אמונה שמותר להחזיק בה"; אבל, מצד שני, שבועיים לאחר מכן, כשכולם שכחו מדברי ההגנה שלו על הכנסיה של פאלין, הוא מודיע שהפרקטיקות של 'יהודים למען ישוע' הן 'בעייתיות', ושבעצם הנצרות האוונגליסטית היא מכשיר ל"המשך קיום האנטישמיות".
אז הנה, בשידור חי: כך משמש המאבק באנטישמיות, עאלק, ככלי פוליטי מובהק שבמובהקים. לזכור לפעם הבאה שבה פוקסמן והארגון מכחיש השואה שלו יוציאו דו"ח, שהתקשורת הישראלית תקנה בשקיקה ובלי חקירה ודרישה.
(יוסי גורביץ)
שניה, רק להבין משהו – איך הוא יכול לצאת נגד המועמדת של המפלגה שלו בטרם היא מועמדת של המפלגה שלו?
"האירוע היה זמן קצר לפני שמונתה למועמדת הרפובליקנית לתפקיד סגן הנשיא."
"אבל פוקסמן, כמובן, הוא קודם כל ניאו-קונסרבטיב ורפובליקני. הוא לא יהין לצאת נגד המועמדת של המפלגה שלו."
האירוע היה לפני; החשיפה אירעה לאחר המינוי. אבל, כן, יש כאן אי בהירות. אתקן את זה. תודה.
כנראה שעוברים על פוקסמן ימים לא קלים. כרגע נראה שאובאמה דוהר לבית הלבן ומק'קיין/פיילין נלחמים בעיקר כדי לצמצם את מימדי המפלה של המפלגה שלהם בקונגרס.
אפילו fivethirtyeight.com הזהיר כבר צופה את נצחונו של אובמה בבחירות בהסתברות של 87%..
מספר הודעות, של אותו טרול (תחת כתובות איי פי שונות) נמחקו.
מסכים עם רוב מה שכתבת, אבל יש לך טעות אחת – במסע הצלב הראשון כן נרצחו יהודים כחלק ממסע הצלב. מדובר בגזרות תתנ"ו בהם הושמדו 200 קהילות יהודיות באירופה.
מסע הצלב הזה לא היה מאורגן כמו מסעות הצלב שבאו אחריו, אבל הוא כן יצא בפקודת האפיפיור וחבריו היו בעלי להט דתי -קתולי- עצום – ולא במקרה הם חיסלו עשרות אלפי יהודים באותו מסע רצח.
אין ויכוח לגבי תתנ"ו, אבל מסע הצלב שהיה אחראי למעשי הטבח לא היה מסע הצלב "הרשמי" (של האבירים) אלא של האיכרים – ועל כל פנים, מעשי הטבח הללו גונו נחרצות ובמקום שבו הבישופים יכלו להגן על היהודים, הם עשו כן. לא סתם התייחסתי ל"אנטישמיות מלמטה" במקרה הקתולי.
פוקסמן כנראה באמת צבוע, והאמירה של בריקנר היא מגעילה, אבל היא לא אנטישמית.
אוקיי, הסבר לי בבקשה איך האמירה שיהודים שאינם מתנצרים הרוויחו מוות אלים ביושר איננה אנטישמית.
זאת בסך הכל אמירה שמנסה להסביר את המציאות, מציאות שאי אפשר להתכחש לה, בעזרת האמונה הדתית. בסופו של דבר, האמונה שהיהודים טועים היא חלק מהאמונה הנוצרית, ואין בה שום דבר אנטישמי. האמונה שאלוהים דואג לטובים ודופק את הרעים בעולמינו (להבדיל מהעולם הבא) היא חלק מהנצרות האוונגליסטית האמריקאית, וגם בה אין שום דבר אנטישמי. השילוב של שתי האמונות האלה מחייב את המאמין בהן לראות בכל דבר רע שקורה ליהודים כמשהו שאלוהים עושה. זה יהפוך לאנטישמיות ברגע שסה יפסיק להיות תפקידו של אלוהים ויהפוך להיות תפקידו של המאמין.
במילים אחרות, אם הוא היה קורה למאמיניו לבצע את עבודת השם, ולהרוג יהודים, הוא היה הופך לאנטישמי, כל זמן שהוא רק מסתכל על המציאות, בלי לנסות לשנות אותה, ומפרש אותה בהתאם לאמונתו, זה לא אנטישמיות.
יש הבדל בין התפיסה שיהודים טועים, או שהיהדות היא טעות, ושעל הטעות הזו הם ישלמו בעולם הבא, ובין התפיסה של זעם אלוהי כלפיהם בעולם הזה. ההבדל לא דק כל כך: יהודי שמת בפיגוע הוא יהודי שלא יוכל להמיר את דתו ועל כן נשמתו אבודה לנצח.
האנטישמיות שאתה מדבר עליה – "ההפיכה לתפקידו של המאמין" – היא אנטישמיות אקטיבית: היא דורשת פעולה. רוב האנטישמים, תמיד, היו אנטישמיים פסיביים, היינו הסתפקו באפליה שקטה ובהשמעת דעות עוינות.
יש הבדל בין הצדק האלוהי לפי הקתולים (והיהדות) לבין הצדק האלוהי הפרוטנסתנטי. הם לא ממש מאמינים בעולם הבא ואלוהים צריך להעניש את החוטאים בעולם הזה. מקס וובר כתב על זה די הרבה…
אני לא חושב שיש כאן קריאה להפליה ובטח שלא עוינות. רק פרשנות.
ygurvitz, חשוב לתרגם את המאמר הזה לאנגלית לצורך הצבתו בבלוג האנגלי. חסרה ביקורת בשפה האנגלית על הליגה נגד השמצה מצד גורמים לגיטימים (בעולם האינטרנט הכוונה כאן היא ליהודים) זאת מכיוון שכל "גוי" שמעז לפצות את פיו בנושא מייד נסתם פיו ע"י טענות שהוא אנטישמי.
בכלל אני מאמין שצריך להרחיב על הנושא של "תיאטרון האבסורד של הפראנויה היהודית".
אני נהנה לקרוא את הבלוג שלך ומקווה שתוכן הפוסטים והתגובות לא יעבור תהליך של "ציפריזציה" 🙂
זאת תופעה מאוד נפוצה, ואני חושב שהיא אינה מנת חלקה רק של אותה ליגה נגד השמצה. כל פעם שמישהו אומר משהו על ההתנהגות וההתנהלות של ישראל או של יהודי זה או אחר (בלי קשר ליהדותו), מיד עולות האשמות באנטישמיות – אשמות אשר פעמים רבות אין בינן ובין המציאות שום קשר וכל מטרתן להסתיר את הביקורת ולהסיט ממנה את אור הזרקורים.
אמת ויציב, ואפילו כבר עסקתי בזה בעבר.
איך הצלחתי לפספס את הפוסט הזה? תודה!
יוסי, כתבתי את זה בהערה ברידר, אבל זו חובה נעימה לחזור על זה כאן: העיסוק שלך בהיסטוריה הוא תענוג אסתטי, לא פחות.
הקישור הראשון בטקסט שבור.
תוקן, תודה!
שמתי לב לזה רק בפוסט הנוכחי, אבל טופל כבר העניין בדארפור?
אבדו שרידי אמונתי שיש לכך השפעה כלשהי.
יש הבדל קטן בין להגיד ש"יהודים טובים בעסקים" לבין להגיד ש"יהודים אחראיים לאירועים כלכליים עולמיים", כאילו שהיהודים (או "הציונים") הם קבוצה מיסטית סודית עם כוחות על טבעיים שמצליחים לפגוע ב"גויים" אבל אף פעם לא נפגעים בעצמם. אם זו עדיין לא אנטישמיות לדעתך אז אני לא יודע מה כן..
ודאי שיש הבדל. אבל לא לזה התייחסתי, אלא לעובדה שאותה הערה עצמה, מפי שני אנשים שונים, תהיה לגיטימית ומקובל כשיהודי יאמר אותו ופסולה ואנטישמית כשיאמר אותה לא יהודי. דוגמא: "הוא בנקאי מוצלח. מישהו יודע אם הוא יהודי?" תאר לעצמך את ההבדל בתגובה, כאשר המשפט הזה נאמר א. על ידי מישהו במבטא וואספי בולט וב. גברת יהודיה זקנה מפלורידה, עם שרידי מבטא אידישאי.
אני לא מבין את הטענה פה בכלל.
אנטישמיות היא כלי פוליטי. נקודה.
במשך כל ההיסטוריה. מה שמצחיק זה שמי שמנסה להציג אותה כלא-פוליטית הם פוליטיקאים.