התופים מהדהדים שוב
חיל האוויר הישראלי יתקוף את איראן. זו ההנחה. היא מהדהדת מעשרות מאמרים, טורי דעה, פרשנויות. ישראל נחושה לתקוף. גם התאריך ידוע, פחות או יותר: בין החמישי בנובמבר, יום לאחר הבחירות בארה"ב, וה-20 בינואר 2009, יום השבעתו של הנשיא החדש. והנימוק ברור: ישראל, אומר אפרים הלוי, לא רוצה לקלקל למק'קיין את הקמפיין.
הלוי מעריך שמכת-הנגד האיראנית לא תגרום נזק מסיבי לישראל. לא ברור על מה הוא מסתמך. מערכת החץ עדיין איננה מבצעית, ובניסויים שנערכו עד כה ניסה הטיל – לא תמיד בהצלחה – לירט טיל אחר. אחד על אחד. חוששני שהאיראנים לא יעשו הנחות אביריות כאלו לישראל, ויירו לעברה מטחים של מאות טילים. רובם יפגעו. אם האיראנים באמת יהיו מתוחכמים – ואני רק אסטרטג-כורסא, שמגיע לעסוק בנושא הזה בסוף יום העבודה; להם יש אסטרטגים במשרה מלאה – הם יבקשו מהחיזבאללה לירות עוד כמה אלפי טילים משלו, ואז סביר שהמכ"מים של החץ יקרסו. בסיבוב הקודם הקדים חיל האוויר – על פי תביעת שר הבטחון ובניגוד לדעת הקצונה; לא בטוח שזה מה שיקרה גם הפעם – והשמיד את רוב הטילים לטווח בינוני וארוך של החיזבאללה. בהתחשב בכך שרוב חיל האוויר יהיה עסוק במטרה בלב אסיה, הסיכוי לכך הפעם הוא קלוש.
(יצוין שחסרון זה של מערכת החץ הוא הסיבה הנדרשת לביטולו. אם יהיו לאיראנים שני מתקנים גרעיניים, והם ישוגרו כחלק ממטח של 100 טילים, ונצא מנקודת הנחה אופטימית למדי שהחץ יירט עשרה טילים מתוך המאה, הסיכוי שהוא יירט דווקא את שתי פצצות האטום הוא זניח).
אפילו אם נניח לנזק שתגרור תקיפה כזו – הלוי לא דיבר על הנזק הדיפלומטי, ובמאמר משונה מאד בניו רפבליק, מניח שמואל רוזנר כי תקיפה על איראן תחזק את מעמדה הדיפלומטי של ישראל – כלל לא בטוח שהיא מעשית. "בכירים בצה"ל" כבר החלו מכינים את האליבי ליום ועדת החקירה: אכלו לנו, שתו לנו, הם בוכים בזוכרם את אגם הדולרים ע"ש שקדי שכבר התאדה, ולא השאיר מאחוריו דבר. צה"ל, בהנהגת חיל האוויר, מפמפם את האיום האיראני כבר 20 שנה; מי ימנה מספרן של כיתות הלימוד, של מיטות בתי החולים, של ארוחות הקשישים, שנעלמו באגם הפאטה מורגאנה של תקיפת איראן? וגם הקורבן העצום הזה – קורבן ממש, בהתחשב בתנאי בתי החולים – מסתבר כקורבן שווא. השוקת של הבהמה הירוקה שבורה תמיד.
בצה"ל התחילו לילל לאחרונה שהאיראנים שוברים את הכלים ומציבים… טילי נ"מ. טייסינו האמיצים חוששים שזה עשוי, אפעס, להפוך את המשימה למשימה של ממש ולא לעוד אחד מהטיולים האווירים בשמי עזה אליהם התרגלו. כל כך חמור האיום האיראני להגן על מולדתם מפני התקפה ישראלית – והרי איש לא יחלוק על כך שטילי נ"מ הם נשק הגנתי – שישראל הכריזה על עצם הצבת הטילים כ"חציית קו אדום" המחייבת התקפה. דר' סטריינג'לאב לא היה אומר את זה יותר טוב.
ואם בהגיון של Mutually Assured Destruction עסקינן, ראוי לבחינה מיוחדת מאמרו התמוה, בלשון המעטה, של דר' בני מוריס בניו יורק טיימס לפני כשבוע. מוריס, שנחשב למרכזי שב"היסטוריונים החדשים", הוא אחד השמאלנים המתפכחים הידועים ביותר מאז האינתיפאדה. הוא תמיד הגדיר את עצמו כאיש שמאל ציוני; הלך השמאל, נשאר הציוני – עד כדי שמוריס הביע צער על חלק מתגליותיו, שכן שימשו את תעמולת האויב. אמירה אומללה עד מאד להיסטוריון.
הנחות היסוד של מוריס ברורות: אין ברירה פרט לברירה הצבאית, ומופז הוא נביאה; מאחר וארה"ב לא מוכנה לעשות זאת, ישראל תתקוף, ככל הנראה באותו "חלון הזדמנויות" שבין הבחירות להשבעה; אבל, מאחר וכנראה אין לו שום אשליות באשר לבהמה הירוקה, הוא אומר את דברי המינות: שקיים סיכוי סביר מאד שהמתקפה תכשל. ראוי לצטט את דבריו: "הבעיה היא שהיכולות הצבאיות של ישראל קטנות הרבה יותר מאלו של ארה"ב; ובהתחשב במרחקים המדוברים; בעובדה שהאתרים האיראניים מפוזרים על שטח רחב ומתחת לאדמה; ובמודיעין הבלתי מספק שבידי ישראל, אין זה סביר שכוחות קונבנציונליים ישראליים – אפילו אם יותר להם להשתמש במרחב האווירי הירדני והעיראקי (ואולי, בתלוי בהסכמה אמריקנית, גם במסלולי המראה עיראקיים) – יוכלו להרוס, או אף לעכב באורח ניכר, את הפרויקט הגרעיני האיראני".
יפה. שמישהו יתן לאיש הזה פרס על גילוי נדיר של שכל ישר. מוריס מכיר היטב את נפש בהמותיו, וממשיך: "ואף על פי כן, ישראל, בהאמינה שעצם קיומה מוטל על הכף – וזו תחושה שחולקים רוב הישראלים, לרוחב הספקטרום הפוליטי – בהחלט תנסה".
התוצאה הסבירה, הוא מציין בצדק, התקפה איראנית, כנראה בגיבוי של החיזבאללה, על ישראל. כשלון ההתקפה הישראלית יאלץ את ישראל לבחור בין הכרה באיראן כחברה במועדון הגרעיני – או ביציאה להתקפה נוספת על איראן, הפעם בכלי הנשק היחיד שיבטיח השמדה מוחלטת של המטרה: פצצות גרעין. התקפה גרעינית ישראלית על איראן, הוא אומר, היא אפשרות סבירה.
והוא תומך בה. הוא לא קורא לישראל לגלות שיקול דעת. הוא לא נרתע מהחזון המפלצתי של שימוש בנשק להשמדה המונית על אוכלוסיה אזרחית חסרת ישע. בשם החשש שפעם, אולי, יהיה לאיראן נשק גרעיני, ושפעם, אולי, מנהיגיה יחליטו להשתמש בו כנגד ישראל – הוא קורא למנהיגי איראן לבלוע את המתקפה הישראלית הראשונה כנגדם, "משום שהאלטרנטיבה היא איראן שהפכה לשממה גרעינית. אפשר שיש איראנים שמאמינים כי זהו הימור ראוי, אם הפרס הוא השמדת ישראל; אבל רוב האיראנים, ככל הנראה, אינם מסכימים."
פעם העמדה הישראלית היתה ש"ישראל לא תהיה הראשונה להכניס נשק גרעיני למזרח התיכון". עכשיו, מתקבל הרושם, התפיסה שישראל תשמיד בנשק גרעיני כל מדינה שעשויה לנסות לעשות זאת, ושיש לה זכות לעשות זאת ושהעולם צריך לקבל זאת, הפכה למשהו כה ממסדי עד שהוא מתפרסם בניו יורק טיימס. מדהים. מעבר למדהים: מייאש.
ובתוך כל זה, נעלמה עובדה פשוטה אך חריגה: לפני כשבוע, אמר סגן הנשיא האיראני, אספנדיאר רחים-משעי, כי "איראן איננה רוצה במלחמה עם אף מדינה, והיא ידידתן של ארצות הברית ואפילו של ישראל". הוא ציין עוד כי אפילו במלחמת איראן-עיראק, הסתפקה איראן בהגנה (טוב, פה הוא הגזים קצת). רוב הישראלים, סביר להניח, לא מכירים את האמירה הזו. מעניין למה.
ומלבד זאת, יש להפסיק את רצח העם בדארפור.
(יוסי גורביץ)
שיט, איבדנו עוד ידידה גדולה , הוא הכחיש שהוא אמר זאת:
http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-3570570,00.html
לך תבנה מדינה עם ערבים, זה כל מה שיש לי לומר. עד שנותנים להם חיזוק חיובי, הם באים והורסים הכל.
עד כמה שידוע לי, ואולי אני טועה פה בגדול, איראן היא לא מדינה ערבית. אולי לנו זה לא משנה כ"כ, אבל להם כן.
אם תמשיך לקרוא להם ערבים, הם עלולים להיעלב, ולכולנו ידוע מה קורה כשערבי נעלב(שליחה, איראני) – הוא מתפוצץ שלא באשמתו, כרגיל באמצע שוק הומה אדם…
אני לא בטוח מי יעלב יותר, הפרסים או הערבים…
אם מישהו כאן התכוון לבדיחה, היא איבדה את טעמה אחרי התגובה השנייה. איראנים אינם ערבים, כשם שפינים אינם סקנדינבים. ומי שיש לו בעיה עם זה, שילך לשתות מהים הכספי
חשבתי שמובן מאליו שמדובר בבדיחה.
ובכן מני, מה שנראה כבדיחה הוא קצת יותר עמוק מזה. הכותב טען שהאיראנים ייעלבו אם תכנה אותם ערבים. אני טענתי שלהיפך, כיוון שקראתי שקיים בוז (אולי הדדי אפילו) מצד אנשי האתנוס הערבי כלפי הפרסים ה"נחותים" שתמיד היו בשולי האומה האיסלאמית.
ואולי המהפכה והקיצוניות הם הדרך שלהם לחתור אל המרכז ולחזק את מעמדם, (שלא בשונה מבריתם החיזבאללה).
במקרה של מלחמה מול איראן, אם גם ארה"ב תצטרף לעזרת ישראל ותסתבך, נראה לי שאנחנו נשמע על לא מעט פוגרומים ורציחות ביהודי ארה"ב… הרי כולם יאשימו את "הלובי הציוני" במלחמה הזאת ובהרוגים האמריקאים.
כמה דברים :
לירות 100 טילים ולירות 2 טילים זה לא אותו הדבר, כמו שלהחזיק 2 טילי חץ ו 100 טילי חץ הם לא אותו הדבר.
טיל בליסטי מהסוג שהחץ יכול ליירט הוא לא זול בכלל, ולא ניתן לשכפול בקלות. רוב המחיר פה הוא על הטיל עצמו, ולא על ראש הקרב (אם אינו גרעיני).
דבר שני :
סגן נשיא איראן אמר שאיראן היא ידידתן של ה*עמים* בישראל ובארה"ב. זו הפרדה מקובלת למדי, שמפרידה בין האוכלוסייה, לבין השילטון שלה, שהוא כמובן השטן הגדול והשטן הקטן, וחלק ממזימה ציונית להשתלט על העולם.
וגם על זה תקפו אותו.
ואני באמת לא חושב שישראל תתקוף את איראן.
זה קשה מדי, ואין לאנשים בצה"ל את האומץ, אפילו אם הם חושבים שזה הכרחי.
לא מדובר כאן על ICBM , מדובר על טילים שעולים עשירית מחץ אחד.
According to the Washington Times in 1991, Libya was willing to pay 7,000,000 dollars per NoDong missile.
So let's assume that even if we factor in R&D costs and local productions a Shahab-3 missile cost is about 3,000,000 dollars per missile.
http://www.princeton.edu/~globsec/publications/pdf/4_2wright.pdf
As far as I recall, a single arrow missile cost is about 1,000,000 dollars, and falling as production expands and some of the components are exported to defray R&D costs.
And this is from Haaretz article:
http://www.haaretz.com/hasen/pages/ShArt.jhtml?itemNo=230843&contrassID=2&subContrassID=1&sbSubContrassID=0&listSrc=Y
However, in the early stages of the project, the estimated high expenditures generated serious doubts as to whether the investment was worthwhile. The price of a single Arrow missile was estimated at $3 million. After the collapse of the Soviet Union, assessments were that the market would be flooded with Scud missiles and their price was estimated at tens of thousands of dollars; thus, the capacity for producing Arrow missiles would always be limited in contrast with the cheap mass production of attacking Scud missiles.
"This is a myth," states Rubin categorically. "This is a commonly held but fundamentally incorrect view. There is a limit to the number of missiles Iran and Syria can use. The quantity of missiles they will arm themselves with will depend on the capacity of their human resources and their infrastructure. That is the main point, not the cost of a single missile. Libyan ruler Muammar Gadhafi at one time purchased 300 Scud missiles. So what? They are rusting in warehouses. He cannot deploy them. Thus, it does not really matter how many missiles are in storage. The question is the capacity for deploying them.
"The second myth revolves around arithmetic. Let us, for example, calculate the extent of the damage caused by a single 250-kilogram Scud warhead that landed during the Gulf War of 1991 in a residential neighborhood – on Abba Hillel Silver Street in Ramat Gan. Thus, the real calculation should not be a comparison of the price of the Arrow versus that of the Scud, but rather a comparison of the possible damage that a Scud can produce versus what an Arrow that has intercepted a Scud can prevent from happening."
אף אחד לא חושב ברצינות על תקיפה באיראן. או, ליתר דיוק מי שאומר שכן, או חסר השפעה או משקר. זה טפשי מכל כך הרבה סיבות, ואם אני יכול לראות את הטמטום שבזה, אני בטוח שגם מנהיגינו יכולים. בעיני כל הדיבורים הם כדי להצדיק את התקציב של השנה הבא.
עד כה, האנשים שדיברו בנושא כוללים את שר הבטחון, ראש הממשלה, ושר הבטחון לשעבר וכנראה ראש הממשלה לעתיד שאול מופז. לא בדיוק חסרי השפעה. שקרנים? ודאי. אבל בהחלט יתכן שהשקרים האלה שלהם יאלצו אותם לפעול.
ראש הממשלה לעתיד? אתה באמת פסימיסט היום, הא?
הנקודה שלי היא שאולי הם שקרנים, אבל לא מטומטמים (חוץ מאולי אותו ראש ממשלה לעתיד, שכרגע למזלנו חסר השפעה קריטית).
הבעיה הגרעינית (במישור שבין מדינות) לא השתנה הרבה מאז ימי המלחמה הקרה. אז, הפתרון שהגיעו אליו היה הMAD, כמו שהזכרת. אבל הוא תקף תחת הנחות מסוימות – רציונאליות של הצדדים והרצון להמנע מההשמדה.
השאלה הבסיסית היא: האם הנחות אלו תקפות לאיראן. ובאופן יותר מפורש: האם האיראני עם האצבע על הכפתור הוא פאנט דתי חסר מעצורים שמחכה לתרוץ, או לא.
כשמסתכלים על האבא של הגרעין הפאקיסטני, ושאיפותיו להפצתו לכלל העולם האיסלאמי, מתעוררים ספקות. אפשר לדבר הרבה על מרקסיזם וקומוניזם בתור דת, אבל ברה"מ הבינה שיש דברים שאי אפשר להפקיר לאידיאולוגיה משיחית – ואת הגרעין היא שמרה לעצמה. כל עוד השלטון האיראני הוא דתי-משיחי בהוויתו, קשה להיות רגועים.
אני מקווה שמעבר לקאובויים שלנו בF16, יש עוד פתרונות.
ויש גם עצומה
http://www.atzuma.co.il/petition/yeshhalufa/1/1000/
יש עצומה אינטרנטית? ניצלנו! (כן, אני ציני במקצת)
אם ישראל תתקוף, לאיראן אין יותר מדי כלים לתקוף בחזרה את ישראל. נכון, הם יוכלו להפעיל את חיזבאללה, אבל בזה תסתכם התגובה הישירה.
לאיראן אין – ואני מדגיש, בניגוד לטעות בפוסט שלך – אין מאות טילים שמגיעים עד לישראל. כמה עשרות בלבד, וגם הם לא מבצעיים. אם הם ישגרו את כל ארסנל טילי השיהאב 3 והשיהאב 3 המשופר שלהם, מדובר על שלושים ארבעים מקסימום. חצי מהם ייכשלו בשיגור, רבע ייפלו בירדן ובים – ועל אלו מערכת החץ כלל לא תשגר, כי היא תזהה שהם לא בכיוון.
את עשר הטילים שנותרו תנסה מערכת החץ ליירט. סביר שלא תפגע בכולם, אבל ישראל יכולה בהחלט לספוג 3-4 טילים קונבנציונליים. אני מדגיש זאת – כי לאיראן, בניגוד לסוריה אין ארסנל של מאות טילים שמכסים את כל ישראל בנשק כימי וביולוגי.
אז כן, חיזבאללה סביר להניח שיגיב. ואיראן בטח תפעיל כמה תאים רדומים שינסו לפגוע בנציגויות שלנו מעבר לים. אבל שום דבר מעבר לזה ברמה הישירה.
איראן כן תוכל לשגר מאות טילים על מטרות במפרץ הפרסי – נסיכויות הנפט והבסיסים האמריקאים. היא גם תוכל לשבש את אספקת הנפט במפרץ. לכך תהיה השפעה כלכלית קשה על העולם, אבל לא באופן ישיר על ישראל. ישראל תואשם בכך, אבל לא תיפגע באופן פיזי.
תקיפה באיראן תהיה דבר טפשי, וסביר שלא תשיג את המטרות החשובות – סיכול או עיכוב משמעותי של כמה שנים בתכנית הגרעין.
אבל אני בטוח שאם היא תצא לפועל, היא לא תצא לפועל מישראל, וישראל לא תשעבד יותר מחצי חיל האוויר לטובת המשימה. חייבים להשאיר כאן כוח להתמודד עם חיזבאללה. ואת זה לבטח לוקחים בחשבון. אתה ואני לא כאלה גאונים, בטח חשבו על זה בצבא.
"אני ואתה לא כאלה גאונים, בטח חשבו על זה בצבא". תודה על הבדיחה על הבוקר. אגב, מנין הבקיאות במספר הטילים של איראן?
סוג המאמרים שאורוול היה יוצא נגדם כעיוורות השמאל (סטייל הפרו-בולשביזם) יותר ממאמר שמתאים לבלוג "על פי מסורות של ג'ורג' אורוול", לדעתי.
נמק, הרחב, פרט?
יש לקרוא את הכתבה מהיום בידיעות אחרונות בנושא
מצטער על הבדיחה על הבוקר. אבל אני עדיין בטוח שהם חשבו על זה לפנינו.
לגבי הטילים: חלק מהספרות הקיימת מדברת על 25-100 טילי שיהאב שיוצרו מאז ומעולם באיראן.
עם זאת, בעשר השנים האחרונות איראן ערכה 8 שיגורי ניסוי של שיהאב 3, וחצי מהם כשלו. אגב, החצי שלא כשל נוסה לטווח של בערך חצי מהטווח המוצהר שלהם – 1300 ק'מ. כלומר לא בטוח שבזמן אמת הם יגיעו לטווח הרצוי (למרות שאפשר לומר שמדובר רק בשינוי זווית השיגור).
החלק הארי של הדיווחים המעודכנים מדברים על "כמות מוגבלת בלבד" של טילי שיהאב 3.
וגם אם אהיה אלרמיסט, הרי שחלק לא מבוטל מהטילים שכבר יוצרו, יוצרו עוד בטרם פתרה איראן את כל הבעיות הטכניות (מנוע, ראש קרבי…). כלומר – הם חלק מפס ייצור קלוקל.
מספר התכתבוייות עם מומחי בטחון וטילים – בהסתמך על המידע לעיל ועוד, הביאו את הארסנל הכולל לכמה עשרות טילים בלבד.
http://www.nti.org/e_research/profiles/Iran/Missile/3367_3395.html
http://www.globalsecurity.org/wmd/world/iran/missile.htm
http://www.iranwatch.org/wmd/wmd-missilecharts.htm
http://www.jcpa.org/brief/brief005-26.htm
http://www.wisconsinproject.org/countries/iran/missile2004.htm
תיקון לשוני קל: יש לומר "חלק הארי", כלומר חלקו של האריה. אין להוסיף ה' הידיעה לפני, פן תואשם בגזענות פרו-ארית…
ב-Fox News (ולצערי אינני זוכר היכן קראתי את זה) דווקא דיברו על כך שיתכן וישראל תתקוף עוד לפני הבחירות, כדי לסייע למקיין (שכן תקיפה כזאת תסייע להחזיר את מדיניות החוץ והביטחון למרכז מערכת הבחירות, ובתחום הזה רוב האמריקאים סומכים על מקיין יותר מעל אובמה).
במילים אחרות – ניחושים יש לכולם, לכאן ולכאן, עם נימוקים משכנעים לכל אפשרות (תתקוף לפני, תתקוף אחרי, לא תתקוף בכלל, וכו'). אבל אני לא חושב שמישהו באמת יודע מה יעשו מנהיגנו הנערצים.
ודעתי האישית – ברור שישראל לבדה לא יכולה לחולל שינוי משמעותי בתוכנית הגרעין האיראנית. גם האמריקאים, אגב, יתקשו לעשות זאת בהפצצות בלבד. יהיה צורך בכניסה והפיכת המשטר (וכבר ראינו כמה זה הצליח בעיראק).
מה שמטריד אותי באפשרות שישראל תתקוף גרעינית, הוא הערפל סביב מצב הגרעינים שלנו. לפני שנתיים התגלו מחסני ציוד קונוונציונלים כערימות של גרוטאות לא מתוחזקות ולא שמישות. מי יודע מתי בפעם האחרונה מישהו שימן את דלתות השיגור של הטילים הגרעיניים שלנו? האם מישהו בדק שעכברים לא כירסמו את החיווט החשמלי? ואיפה רשום הטלפון של ההוא עם המפתח למחסן?
דיוק אף פעם לא מזיק – גם לא במאמרים שללא נתונים מדוייקים יכולים להדרדר מהר מאד לתחום ה"פול גז בניוטרל".
הרי בסופו של דבר כולנו סמוכים על שולחנותיהם של שירותי הביון המערביים וקונדוליסה דואגת לעדכן כל אחד מאיתנו כל ערב לפני השינה בשיחת טלפון אישית.
אז הנה שני דברים:
"והרי איש לא יחלוק על כך שטילי נ“מ הם נשק הגנתי – שישראל הכריזה על עצם הצבת הטילים כ“חציית קו אדום“ המחייבת התקפה. דר‘ סטריינג‘לאב לא היה אומר את זה יותר טוב."
הקישור המופיע בפוסט הוא לכתבה ב NRG -שידוע יותר בכינויו הניו-יורק טיימס הישראלי. אללי, בכתבה המקורית נכתב:
"יחד עם זאת בפנטגון אמרו היום בבירור, כי הם לא צופים שמערכות הטילים הרוסיות יגיעו לאיראן בקרוב. "בהתבסס על הבנתנו את המצב", אמרו בבית הלבן, "אנחנו מעריכים שהאיראנים לא יקבלו מערכות נגד-מטוסים מרוסיה בשנה הקרובה.בחודש שעבר אמר גורם בכיר בארצות הברית כי במשרד ההגנה האמריקני חוששים כי ישראל עשויה להוציא לפעול תקיפה צבאית נגד מתקני הגרעין של איראן
עוד לפני סוף השנה. גורם הביטחון הסביר כי ישנם כמה קווים אדומים שאם איראן תחצה, ישראל תחליט לתקוף.
בין הקווים האדומים נמצא החשש מכך שאיראן רוכשת מרוסיה מערכות מתקדמות של טילים נגד מטוסים, שיהפכו כל פעולה אווירית לקשה ביותר. הגורם הסביר כי ישראל עשויה להחליט לתקוף עוד קודם להצבתן באיראן."
כלומר – גורם אמריקאי (יש שם?) מספר מה הם ה"קוים האדומים" של ישראל (בהנחה שהתרגום נכון והכתב אכן יודע למשל מה ההבדל בין "Red Line" ל "Checkpoint")
בסה"כ מדובר בהערכה של הפנטגון שלישראל, אם תחליט לתקוף, יהיה עדיף לתקוף לפני שיוצבו טילי נ"מ. ולכן מידע ודאי על הצבת אותם טילים יכול להוות זרז להחלטה.
אבל בפוסט אנחנו כבר מתבשרים שישראל הכריזה (ז"א עמדה רשמית) על הטילים כחציית "קו אדום" ואפילו ד"ר סטריינג'לאב מועלה באוב.
כהערת אגב – מישהו ממשיך לספור כמה פעמים, לפי "גורמים בטחוניים", החמאס והחיזבאללה חצו קוים אדומים ועלו מדרגות? מישהו זוכר מה היתה תגובת ישראל?
דבר שני בתגובה נוספת.
בפוסט מיוחס לבני מוריס הדבר הבא:
"התקפה גרעינית ישראלית על איראן, הוא אומר, היא אפשרות סבירה.והוא תומך בה. הוא לא קורא לישראל לגלות שיקול דעת. הוא לא נרתע מהחזון המפלצתי של שימוש בנשק להשמדה המונית על אוכלוסיה אזרחית חסרת ישע. בשם החשש שפעם, אולי, יהיה לאיראן נשק גרעיני, ושפעם, אולי, מנהיגיה יחליטו להשתמש בו כנגד ישראל – הוא קורא למנהיגי איראן לבלוע את המתקפה הישראלית הראשונה כנגדם"
הוא אולי מתייחס אליה כאל בלתי נמנעת אבל אני לא קראתי במאמר בשום מקום שבני מוריס *תומך* בתקיפה.
הוא כותב:
"Iran’s leaders would do well to rethink their gamble and suspend their nuclear program. Bar this, the best they could hope for is that Israel’s conventional air assault will destroy their nuclear facilities. To be sure, this would mean thousands of Iranian casualties and international humiliation. But the alternative is an Iran turned into a nuclear wasteland."
כלומר הוא לא קורא לאיראנים לבלוע את המתקפה נגדם. הוא קורא להם להפסיק את תכנית הגרעין. אם לא ,הוא טוען, הדבר שהם צריכים לקוות לו הוא הרס מוחלט של המתקנים הגרעיניים. כי לשיטתו אם לאיראנים תהיה אפשרות תגובה גרעינית הם ללא ספק ישתמשו בה.
בסה"כ מוריס כתב מאמר נטול רגשות לחלוטין. הוא החל מהנחות בסיס והשתמש בטיעונים לוגיים (אולי לאו דווקא Valid Arguments) כדי לתאר תרחיש מסויים שלדעתו עשוי להתפתח (In either case, a Middle Eastern nuclear holocaust would be in the cards.)
אני בטוח שניירות עמדה ותרחישים מהסוג הזה גם נכתבו ע"י יועציו של קנדי במשבר הטילים (בשם החשש שפעם, אולי, הרוסים יתקפו מקובה- אולי פעם) והוא לא נרתע מהחזון המפלצתי של שימוש בנשק להשמדה המונית על אוכלוסיה אזרחית חסרת ישע.
מסטנלי קובריק אני מצפה להיות רגשן ולעבוד על תסריטים שלאו דווקא חייבים להיות ריאליים. מהיסטוריון או "מדען" פוליטי אני מצפה לניתוח קר של העובדות והצגת אלטרנטיבות ללא פניות וללא מורא ובגישת
"Let the chips fall where they may".
הרי על זה יוסי מתלונן ש"עד כדי שמוריס הביע צער על חלק מתגליותיו, שכן שימשו את תעמולת האויב. אמירה אומללה עד מאד להיסטוריון."
ועוד כמה דברים (אני באמת משועמם היום….)
"הלוי מעריך שמכת-הנגד האיראנית לא תגרום נזק מסיבי לישראל. לא ברור על מה הוא מסתמך"
הממ… אולי על העובדה שבמלחמת המפרץ 40 טילי הסקאד (עליהם מבוססים הטילים האירנים) לא גרמו לנזק מסיבי. לפי דיווחים שונים טילי הפטריוט גרמו יותר נזק. יכול להיות שהוא צודק, יכול להיות שהוא טועה אבל הוא לפחות מתבסס על נתונים אמפיריים ונסיון העבר). על איזה עובדות אתה מסתמך?
"מערכת החץ עדיין איננה מבצעית"
מערכת החץ מוגדרת כמבצעית משנת 2000. יש הבדל בין מוכנות מבצעית לבין "נוסתה בקרב". ספינות האגיס של האמריקאים הן מערכות מבצעיות לחלוטין והן אמורות להגן על יפן קוריאה וטייואן מטילי שיוט סיניים. היכולת שלהן אף פעם לא הוכחה מחוץ לניסויים מבוקרים (טוב, הם הפילו איירבוס איראני).
"ויירו לעברה מטחים של מאות טילים. רובם יפגעו."
מאות? למה לא אלפים? על מה אתה מבסס את המספר הזה? האם ידוע לך מה קצב היצור וההצבה של שיהב-3?
לסדאם היה ארסנל יותר משמעותי של טילי סקאד (היה לו הרבה יותר זמן להצטייד) ובכל מלחמת המפרץ הוא ירה רק כ 100 טילים. רובם לא פגעו בכלום. הוסף לכך את העובדה שבניסוי האחרון האירנים הין צריכים מומחים לפוטושופ וארכיבאים כדי לשגר טילים – והקביעה שרובם יפגעו היא לא ממש מבוססת (טוב – הם יפגעו במשהו אם הם יצליחו להתרומם מהמשגר).
"הם יבקשו מהחיזבאללה לירות עוד כמה אלפי טילים משלו, ואז סביר שהמכ“מים של החץ יקרסו."
נו טוף. אתה נותן הרבה קרדיט למהנדסים האיראנים אבל כנראה המהנדסים הישראלים הם סתם דבילים. אתה יודע בכמה מטרות יכול המחשב של "אורן ירוק" לטפל בו-זמנית? אני לא, אבל אשמח לשמוע.
מה הקשר בין הרקטות של החיזבאללה לטילים האירניים? הם אפילו לא באותו סדר גודל. שניהם עפים במסלול בליסטי, מונעים במנועים רקטיים ועושים בום כשהם נופלים. פה בערך נגמר הדמיון.
המכ"מ של החץ מסוגל לקלוט מטרות בגבהים ומרחקים שהרקטות הלבנוניות לא חולמות להגיע. כמו כן זהו מכ"מ כיווני (Phased Array), ועד כמה שידוע לי הטילים האיראנים אמורים להגיע מגובה רב מכיוון מזרח בעוד שהלבנונים אמורים להגיע בגובה נמוך מכיוון צפון….
Barman: Did you say the world is coming to an end? Shouldn't we all lie on the floor or put paper bags over our heads?
Ford: If you like.
Barman: Will it help?
Ford: Not at all.
[Ford runs out of the pub]
Barman: Last orders, please!
הייתי מאוד נזהר עם ההנחות של מר מוריס כלפי תקיפה גרעינית ישראליתץ לדעתי זה מופרך מיסודו. שים לב כמה קשה להוציא לפועל תקיפה קונבנציונלית אז לזרוק נשק גרעיני בעולם של המאה ה21 זה משול להתאבדות בעיני. אין שום סרט שמישהו יאפשר לנו את הפעולה הזו, אין ראש ממשלה שפוי שייקח אחריות לפעולה כזו אלא אם כן קוראים לו נעם פדרמן או דב ליאור.
בצקרה הגרוע ישראל תנסה לתקוף את איראן עם חיל האויר שלה ובמקרה הטוב תצליח לפגוע בתוכנית הגרעין האיראנית במדיה מסויימת. (אלוהים יעזור לטייס שייאלץ לנטוש את מטוסו מעל איראן).
בניגוד לכל מיני רואי שחורות ופסימיסטים איראן גרעינית לא מחייב שלמחרת היא תשליך פצצה על ישראל. הההתלהמויות של הגמד האיראני לא מקפלות בתוכן התאבדות משיחית של המשטר האיראני שכן ידוע וברור לכל שכל הפעלה של נשק לא קונבנציונלי כנגד ישראל יגרור אחריו תגובת נגד גרעינית ישראלית רבת עוצמה (ומוצדקת!! הפעם) שתהפוך את אירן בחלקה הגדול לישימון גרעיני ל1000 השנים הבאות וגם זה כל אייטולה איראני מחורפן לא רוצה שיקרה.
למה לא פולסא דנורא על אחמדניג'אד? זה הרי עבד בפעם הקודמת.
מתי בדיוק "מוריס הביע צער על חלק מתגליותיו"?!