החוליה החסרה
[אזהרה – הפוסט מכיל ספוילרים לסרט "וואלס עם באשיר" בכמות שתפרנס ועדת חקירה]
סרטו של ארי פולמן, "ואלס עם באשיר", נפתח בלהקת כלבים זועמת, פראית, ששועטת ברחובות תל אביב של שנות האלפיים, מתקבצת סביב בית דירות באוהאוסי, ונובחת תחתיו בטירוף. פרצוף מבוהל של גבר בשנות הארבעים לחייו מביט בהם מהקומה העליונה. הוא יודע בדיוק כמה כלבים יש שם: 26. הוא יודע, כי הוא זוכר איך הרג כל אחד ואחד מהם.
[אני רציני בקשר לספוילרים. באמת. וחבל, סרט משובח. הזדמנות אחרונה. הפוסט הזה, אגב, יהיה קצת אסוציאטיבי.]
והמחשבה הראשונה, השגויה, שלי, כשהוא ציין את המספר 26 – "לא שלושים, אני יכול להגיד לך בדיוק, 26" – היתה שהמספר מציין את מספר השנים מאז תחילת המלחמה. 1982. עמדתי להכנס בשנה הבאה לישיבת נחלים, לחטיבת הביניים. ביקשו מאיתנו להכין, כעבודת קיץ, חיבור המוכיח את זכותה של ישראל על צור וצידון, כביכול מאז ימי שלמה. הכרתי את התנ"ך, או לפחות את הנביאים המוקדמים, וקצת תמהתי על ההתעלמות מהטקסט המפורש "אז יתן המלך שלמה לחירם עשרים עיר בארץ הגליל". היתה אופוריה, מתודלקת על ידי הקרב האווירי ההוא, שבו הושמדו כמאה מטוסים סורים ללא אבידות חיל האוויר. אביו של אסף, ידידי מבית הספר, לקח אותנו לתערוכת השלל העצומה שהציג צה"ל בתל אביב, של ציוד שנתפס שלל בלבנון. הייתי צעיר מכדי להבין שמדובר בלוחמה פסיכולוגית שמכוונת נגדי, שמיועדת לשכנע אותי שהיה שווה להקריב מאות הרוגים בשביל… משהו.
זה היה ביוני-יולי, לפני שהתחוור שנכנסנו לבוץ שממנו נידרש ל-18 שנים כדי לצאת. זה היה באותה תקופה שבה התקשורת עדיין כיבדה את שקרי הממשלה ולא חשפה אותם בציבור. זה היה בתקופה שבה מי שרצה לדעת שהיו הרוגים בקרב על הבופור היה צריך לעיין בעמודי מודעות האבל. זה היה בתקופה שבה מפגינים נגד המלחמה חטפו מכות, ועורך "ידיעות אחרונות" עודד זאת בטורו. זה היה בתקופה שבה הכחיש צה"ל שחייליו נכחו בביירות – בזמן שמצלמות טלוויזיה צילמו אותם שם ללא הרף. זה היה בתקופת הרפאים ההיא, שבה דיברה הממשלה על 40 קילומטרים – וצה"ל ביצע באותו יום ראשון של המלחמה נחיתה ליד ביירות. זה היה בתקופה שאהוד ברק, אז הבטחה שטרם הספיקה להחמיץ, הציע לשרון להרחיב את המלחמה לסוריה ולהונות את הציבור לשם כך. זה היה לפני סברה ושתילה.
"וואלס עם באשיר" סובב כולו סביב הטבח ההוא, סביב מעורבותו הפעילה מאד של צה"ל בטבח, סביב ההדחקה של כך, שהיא לא רק של כותב התסריט וגיבור הסרט, אלא של הציבור הישראלי כולו. כשהסרט מתחיל, הגיבור לא זוכר כלום ממלחמת לבנון, רק סיוט לא ברור, מצמרר, של שחיה בים בעת לילה, כשהשמיים מתחילים להתמלא באור הרפאים של פצצות תאורה. 
ואפשר שהקדמתי את המאוחר: כי בשלב זה בסרט, הסצינה השניה או השלישית שלו, אנחנו עוד לא יודעים שמדובר בטבח. אבל פצצות התאורה הללו הבהירו לי מיד במה מדובר, מה הסוד האפל במותחן הפסיכולוגי הזה.
כי מיד כשהתבררו מימדי הטבח, פצחה מכונת התעמולה השניה ביעילותה במזרח התיכון – שניה רק לזו הפלסטינית, ועל כך בפוסט קרוב – בהסתערות חזיתית, שמטרתה היתה לשכנע אותנו שלא קרה שום דבר, ש"ערבים הרגו ערבים", שסברה ושתילה היתה רק עוד טבח אחד מני רבים בלבנון, שלצה"ל לא היה שום קשר, אבל שום קשר, לאירועים. המיתוס הזה, בסיועה של מקהלה תקשורתית אחידה כמעט, גם השתרש; לימים הוא יאפשר לרוצח מסברה ושתילה, אריאל שרון, לצייר את עצמו כקורבן השמאל.
ולמיתוס הזה, כפי שמיטיב "ואלס עם באשיר" להראות, אין שום קשר למציאות. האורות של פצצות התאורה הללו רודפים אותך כל הסרט – משום שאלו פצצות ישראליות, פצצות שירו חיילי צה"ל כדי להאיר לטובחים את דרכם. הפצצה זרחה, והשוחט שחט. אחר כך שלח צה"ל גם דחפורים כדי להעלים את הגוויות. כל זה נכתב במפורש בעיתונות הישראלית באותם ימים, וראויים לאזכור מיוחד מאמריו של חנוך ברטוב, שפורסמו לאחרונה מחדש בקובץ "לגדול ולכתוב בארץ ישראל".
רון בן ישי, שמתראיין בסרט, מזכיר שוב איך העיר את שרון בליל הטבח, דיווח לו על כך, ושרון לא עשה דבר. הוא גם מזכיר איך ראה את עמוס ירון מפזר את הפלנגות בצעקות של "אווריבאדי גו הום, סטופ דה שוטינג אימידיאייטלי". חיילי צה"ל ראו חלקים מהטבח בזמן אמת ודיווחו עליו למטה. המטה התעלם.
זה היה טבח בקבלנות משנה. הפלנגות ודאי לא היו זקוקים לעידוד כלשהו. שרון טען לאחר מעשה שהטבח היה תקלה בלתי מכוונת, מקרה, אובדן שליטה על בעלי ברית פרועים. העמדה הזו הפכה לעמדה הישראלית הרשמית. אבל, כפי שאומרת אחת הדמויות בסרט, ה'הפתעה' מהטבח אף פעם לא היתה ברורה. וגם לא מי יודע מה אמינה. עכשיו היא אמינה עוד פחות.
כפי שחשף אמיר אורן ב"הארץ" בסוף השבוע, שרון ידע בדיוק מה ערכן של הפלנגות הרבה לפני הטבח. בדיון מטה ב-14 ביוני, אמר שרון "צריך להפסיק לתבוע מהם ליטול חלק בפעילות מבצעית. עזבו אותם, הם לא יעשו שום דבר. אולי אחר כך, כשהכל כבר לא יהיה קיים ואפשר יהיה לבזוז, לרצוח, לאנוס – כן, אז הם יאנסו, יבזזו, וירצחו". באותו שבוע עודכן שרון שהפלנגות רצחו 500 איש שנעצרו במחסומים; שרון גם עודכן בכך שה"מנגנון המיוחד" של אלי חובייקה – האחראי הישיר על הטבח, שנרצח באופן מסתורי ב-2002, זמן קצר לאחר שהבטיח להעיד כנגד שרון בבית דין בינלאומי – רצח בביירות 1,200 איש. "בית המטבחיים" של חובייקה, בפאתי ביירות, הוא המיקום לאחת הסצינות היותר מטרידות בסרט.
ושלושה חודשים לאחר אותו דיון מטה, מורה שרון לאנשים שאמר כי הם טובים רק ב"ביזה, אונס ורצח" לבצע "פעולת טיהור" בשני מחנות פליטים, המאוכלסים בשנואי נפשם של הפלנגות – זמן קצר לאחר חיסולו של מנהיגם הנערץ, באשיר ג'ומאייל. צה"ל, שהאחריות לגורלם של התושבים המחנות היתה בידיו ככוח כובש, קיבל הוראה להשאר מאחור ולתת סיוע לוגיסטי בלבד. והוא נתן. הפצצות הללו, הדחפורים ההם.
במהלך הטבח, שאל אחד מאנשיו של חובייקה ברשת הקשר מה לעשות במספר נשים וילדים שהחזיק. "אתה יודע בדיוק מה לעשות," נבח חובייקה בחזרה. צה"ל הקליט את השיחה. האם היה מישהו שלא ידע מה פירושה? ספק.
הסתכלנו הצידה, הדחקנו. ואז, כמו זכרונותיו של ארי פולמן מלבנון, גם ההנחיה ההיא של שרון התפרצה, וחשפה שוב את פצצות התאורה ההן, שכל כך רצינו לשכוח. אותן, ואת כל השקרים שאהבנו, ועודנו אוהבים, לספר לעצמנו.
ומלבד זאת, יש להפסיק את רצח העם בדארפור.
(יוסי גורביץ)
ביקורת קולנועית משובחת ומעמיקה, וראויה לפרסום בתפוצה רחבה. אני כותב את זה כמי שעוסק בתחום הקולנוע, בפרקטיקה ובכתיבה גם יחד.
(אגב, בזמן הצפייה בסרט, הנפלא בעיני, הצלחתי לזהות את בניין הבאוהאוס אליו רצים הכלבים. הם רצים לאורך שדרות רוטשילד בתל אביב, וזהו הבניין הניצב מימין ממש בסופב לפני "הבימה".)
פוסט מצויין.
שאלה לי אליך: גתבת "מיד כשהתבררו מימדי הטבח, פצחה מכונת התעמולה השניה ביעילותה במזרח התיכון – שניה רק לזו הפלסטינית, ועל כך בפוסט קרוב, בהסתערות חזיתית […]".
אתה מתכוון לזה? כלומר, ההשוואה שלך נראית מניפולטיבית. תעמולה במדינה דמוקרטית תהיה, מטבעה, סובטילית יותר ויעילה יותר מאשר תעמולה במדינה טוטליטרית. מהרבה סיבות, אבל הסיבה הבולטת היא שצריך לשקר פחות, והציבור מאמין יותר. ואז, אם הממשלה או התקשורת או התאגידים רוצים לשכנע את הציבור במשהו, קל להם.
במילים אחרות, זה לא כל כך ש"מכונת התעמולה" הישראלית יעילה, כמו שהיא מרמה פחות ממקבילותיה הערביות. בנוסף לכך, אתה מדבר על "מכונת תעמולה" כאילו זה דבר רע. אז, אכן, התקשורת בישראל מגוייסת מדי לטעמי. אבל, בסופו של יום, תקשורת בכל העולם אומרת לאנשים את מה שהם רוצים לשמוע. הבעיה היא בציבור (אהם, אני יודע שזאת קלישאה) שלא מעלה על נס ערכים של ליברליזם, ולא מפתח כלים ביקורתיים.
וכמובן, אי אפשר להאשים את הציבור. הוא עבר במטחנת הבשר של הטלויזיה המטמטמת, מערכת החינוך הכושלת, העיתונות הרופסת, דאגות קיומיות שלא מאפשרות לחיות, הדת, הלאומנות, ושאר מרעין בישין.
מה שמביא אותנו למסקנה, שבסופו של דבר, האשם הוא הקפיטליסם. חד גדיא, חד גדיא.
אבל, ברצינות, אני לא רואה סיבה מיוחדת להתלונן על התקשורת הישראלית. פני התקשורת כפני הדור.
בנוגע ל"מכונת התעמולה" הפלסטינאית, לא הבנתי למה אתה קושר להם כתרים. להם יש את היתרון הגדול במזרח התיכון: הם העם הכבוש, המדוכא, האנדרדוג. קשה מאד להיכשל עם נתונים כאלה. אם כבר, אני חושב שהם לא יעילים מספיק. אם הם היו יותר מתקרבנים ופחות צבועים (נניח, מנהלים מאבק טרוריסטי הולם א-לה ה-IRA או לפחות א-לה האצ"ל, במקום מאבק טרור מוסלמי מוטרף) העולם כבר מזמן היה מצליח להכריח אותנו לצאת משם.
ולסיום, ציטקון: "שני מחנות פליטים", לא "שתי מחנות פליטים"
מה ההבדל בין "מאבק טרוריסטי הולם" לבין "מאבק טרור מוסלמי מטורף"?
אגב, אחת הסיבות להצלחת ה-IRA היא שהם פגעו בעיקר באנשים במדים (שוטרים וחיילים) או בדמויות פוליטיות. במילים אחרות, הסיבה להצלחתם היא, בין היתר, שהמרכיב הטרוריסטי במאבק ההולם שלהם היה נמוך.
בדיוק לזה התכוונתי. הם פגעו בעיקר באנשים במדים, ופוצצו בניינים בעודם נותנים התרעה מראש. טרור תרבותי כזה, אירופאי. 🙂
אני לא בטוח שזה אומר ש"המרכיב הטרוריסטי במאבק ההולם שלהם היה נמוך".
אלעד,
פגיעה בלובשי מדים איננה טרור – טרור היא פגיעה באוכלוסיה אזרחית. בדיוק בגלל זה חיילים ושוטרים לובשים מדים (שמבדילים בינם לבין אזרחים רגילים) ונושאים נשק (כן, אפילו השוטרים האנגלים החנונים לוקחים אקדח כשהם באים לאירלנד).
בגלל זה אמרתי שהם פחות טרוריסטים. טרור, לעומת זאת, בין אם הוא אירופאי ובין אם הוא מזרח תיכוני, הוא עדיין טרור.
זכרונות עצובים וקשים מאותה שנה, הנתפסת אצלי כיום כקו פרשת המים ששיאו בתקופה הזו.
לעניין סברה ושתילה. אתה רומז-אומר ששרון אחראי לרצח חבייקה שעמד להעיד נגדו. חשוב גם לבדוק כיצד פעל שרון ומשרד המשפטים בבלגיה לבלימת התביעה המשפטית. עורכת הדין שנשכרה בשם המדינה, מישל הירש, היתה מעורבת אז בתיק הפדופיליה שאיים להפיל את ממשלת בלגיה (בקשר לעבירות מין בצמרת). לאחר דיון אחד בדלתיים סגורות, שבסופו העלתה הירש שאלות בקשר לפירסומים הקושרים את בית המלוכה לפדופיליה, הוחלט ש"אין סמכות בינלאומית" והחוק כולו שונה כך שאי אפשר לתבוע ראש ממשלה מתפקד.
—
זה ששרון לא יבחל בסחיטה מסוג זה, אין תימה. אבל מעניין לדעת איך רואים את הדבר במשרד המשפטים והחוץ, במחלקות שהיו אחראיות לייצוגו של שרון _והמדינה, בתיק זה. אנקדוטה נוספת המשתלשלת מהחטא הקדמון בסברה ושתילה. לזכות יצחק כהאן שלא נרתע משרון וקבע מה שקבע נגד שרון. לא שזה עזר בטווח ארוך, אבל לעומת השופטים היום, והרפיסות של המערכת המשפטית מול שרון, כהאן מצטייר כענק השייך בכלל לדור אחר, הדור שלפני מרטיף שלאף, פורום החווה, איים יוונים, ומאפיה שלטונית.
damn you yossi
עד שכבר יש פוסט חדש, אתה מעמיד אותי במצב הנוראי הזה.
מצד אחד תפלצת ספוילרים לסרט שאני רוצה מאוד לראות, אך ייקח זמן עד שאוכל לעשות זאת. ומהצד השני להאלץ להמתין עד שאוכל לקרוא את מוצא פיך.
אוף איתך כבר אמרתי?
נ.ב לעניין המשפטי.
הן ועדת כהאן והן התביעה בבלגיה מוכיחות שמול תופעות טבע, הוריקנים אנושיים, כמו שרון, המשפט אינו יכול לתת מענה. כאשר מוכנים לרצוח עדים, לסחוט ולסחור במידע על פדופיליה, מה עוזר שיש חוק נאור או ועדת חקירה עם "שיניים". בסופו של דבר מול אלימות כזו, רק אלימות נגדית יכולה לסייע, אם בכלל. שיעור יקר שלימד שרון את עמישראל בשלושים השנה האחרונות.
לדעתי, במידת מה מורשת שרון אחראית גם לתועפה החדשה והייחודית בישראל של עורכי דין שהם בעצמם עבריינים ופשע מאורגן, כלומר המשלבים, סופ סופ,
סיפא וספרא :))
ובמילים אחרות גם מגיש כתב הגנה מלומד וגם יורה בעדים, ליתר בטחון. תרומה נוספת של שרון לתרבות היהודית לדורותיה.
לא נראה קצת משונה, שמפקד הפלנגות יהיה עד במשפט נגד שרון?
נניח שהמשפט היה נערך ושרון היה אפילו מורשע בזכות עדותו של הצדיק אלי חבייקה, האם היתה זו עדות לכוחו של המשפט הבינ"ל?
מעבר לכך, הקביעה שחבייקה נרצח בגלל המשפט אינה ודאית בכלל. הרי רצח בכירים בלבנון הוא דבר שגרתי למדי.
למה שאמרו כאן על ההשוואה בין מכונות התעמולה: השוו בין מידת ההיכרות של ישראלים ושל אזרחי המערב (שיש להם עניין בסכסוך) עם השם "סברה ושתילה" לבין היכרותם עם מעשי טבח דומים שבוצעו לפניו ואחריו – דאמור למשל.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%9E%D7%A2%D7%A9%D7%99_%D7%98%D7%91%D7%97_%D7%91%D7%9C%D7%91%D7%A0%D7%95%D7%9F