החברים של ג'ורג'

זה לא פאשיזם, אבל…

המוסף לשבת של "ידיעות אחרונות" הקדיש מקום נרחב בגליון שלו שפורסם הבוקר (ו') לגל האנטי דמוקרטי העכור העולה עלינו, אותו הוא הגדיר כפאשיזם. היוזמה הזו – שבמסגרתה לא רק מתייחסים לתופעות נקודתיות, או למי-הכניס-למי בפוליטיקה, אלא לתמונה שמנסה לחבר את הנקודות – בהחלט מבורכת, אבל נראה שהיו כמה נקודות שלא הובנו.

למשל, נטען שישראל היא המדינה הראשונה בעולם שהפאשיזם שלה הוא דתי. זה לא מדויק. יוצרי הפאשיזם המקוריים – שמרנים צרפתים – ראו בדת הקתולית חלק בסיסי והכרחי מהזהות הצרפתית השורשית. הפשיסטים הספרדים גם הם שילבו את הקתוליות בלי שום בעיה למארג האידיאולוגי שלהם, והכנסיה – או, ליתר דיוק, פלג שמרני במיוחד שלה, אנשי אופוס דאי – היו גורם מרכזי בשלטון במדינה הפאשיסטית מאריכת הימים ביותר. המדינות הפאשיסטיות שהוקמו בקרואטיה ובסלובקיה היו אולי משטרי בובות, אבל אלו היו משטרי בובות פאשיסטו-קתוליים. בגרמניה הנאצית, כמה כנסיות פרוטסטנטיות הכריזו על עצמן כ"נוצריות-גרמניות", כלומר כמחזיקות בג'יבריש שניסה לרוקן את הנצרות מהפן היהודי שלה, תעלול מסובך במיוחד לפרוטסטנטים, וטענו שישוע היה ארי. המפלגה הנאצית נקרעה בין עידוד היוזמה המשונה הזו ובין דיכוי כל צורות הנצרות ומעבר לניאו-פגאניזם נקי; אבל גם ניאו-פגאניות היא דת. אי אפשר לומר שלנאציזם לא היה פן דתי; אנשי האס.אס. הרי חרתו את "אלוהים איתנו" על אבזם חגורותיהם, ואתאיזם היה עילה לגירוש מהשורות.

הבלבול נובע מכך שמולדת הפאשיזם כפי שאנו מכירים אותה, איטליה, אכן היתה נטולת כל סממן דתי. אבל דבר זה ניתן להסבר בקלות על ידי ההיסטוריה הייחודית של איטליה, שמלחמת השחרור שלה כללה מלחמה גם באפיפיור, שעדיין החזיק בשרידי מדינות האפיפיור – ביניהן רומא. הלאומיות האיטלקית – במידה מעניינת, כמו זו היהודית בראשיתה – נוצרה מתוך מלחמה בכנסיה; מטבע הדברים, היא היתה אנטי דתית.

מעבר לכך, יש מגוון סוגים של פאשיזם. הפאשיזם האיטלקי קידש את המדינה, אבל הגרמני – וישראל קרובה הרבה יותר לדגם הגרמני – קידש את הפולק, העם, לא את המדינה; הוא שאף לכך שהמפלגה, לכאורה יצוגו של הפולק, תירש בסופו של דבר את המדינה. כידוע, זה לא הסתייע. הפאשיזם האיטלקי דחק את מקומו של המלך; בצרפת וספרד היו יסודות מלוכניים חזקים בתנועות הפאשיסטיות.

הלאה. באופן מפתיע, אומרים לנו, אף שרוב הישראלים מתנגדים ל"מנהיג חזק", רוב המהגרים מחבר העמים (53%) דווקא רוצים כזה. זה לא צריך להפתיע כל כך: כולנו יודעים שהיטלר כונה רשמית "הפיהרר", המנהיג, אבל רק מעטים יודעים שסטאלין התהדר בכינוי דומה, ווז'ד (Vozhd). שלא במפתיע – הרוסים תמיד ליקקו את מגפי עריציהם, עד שהללו התגלו כחלשים מדי – רוסיה חווה גל של נוסטלגיה לסטאלין, האיש שהרג יותר רוסים אפילו מהיטלר. הרוסים שהגיעו לכאן לא השאירו את רוסיה מאחוריהם; הם הביאו אותה לישראל. ביל קלינטון אמר דברים דומים מאד לאחרונה; ישראל ביתנו נעמדה על רגליה האחוריות במחאה.

נתון נוסף שמבלבל את כותבי ידיעות הוא מה שנראה כמו סתירה במונחים: 80% מהנשאלים מזדהים כדמוקרטים, ורק 10% מזהים את עצמם כלאומנים (3% מהאוכלוסיה היא פשיסטית במוצהר). מצד שני, 36% (!) מהיהודים רוצים לשלול את זכות ההצבעה של הפלסטינים הישראלים, ו-58% מיהודי ישראל אומרים שיש להגביל את חופש הביטוי אם הוא "פוגע באינטרסים לא בטחוניים" של ישראל. יש להניח ששיעור התומכים בהשעיית חופש הביטוי מסיבות בטחוניות, התירוץ המקובל בישראל, גבוה משמעותית יותר. יצוין שאין לדעת כמה מן הנשאלים הישראלים תמכו בזכות הצבעה לפלסטינים מסיבות של Hasbara, כלומר היו שמחים מאד לשלול אותה אבל חוששים, עדיין, מהתגובה הבינלאומית להחלטה כזו.

אז מה קורה פה? קוראים לזה דיסוננס קוגניטיבי. חלק ניכר מהציבור הישראלי הוא פולקיסטי, קרי מחזיק בזן הפאשיזם שגורס שהלאום שלו, שעובר בדם, עליון אינהרנטית על לאומים אחרים; שהכנסה של "דם זר" אליו תחליש אותו או תפגע בו בדרך אחרת (מה שגורר בהתאם חשש גדול מ"נישואי תערובת"); והוא שונא זרים, מוכן בהרף עין להשתכנע שהם שונאים אותו ורוצים בחורבנו. (כדוגמא מהירה, אוהדי כדורגל השמיעו קריאות "היטלר" כנגד שופט גרמני במשחק כדורגל שנערך לאחרונה – ואמנם שנו רבותינו שאין מביאים ראיה מן הכלבים השוטים, אבל גרמניה, פרדוקסלית, היא דווקא מדינה אהודה בישראל. הצוללות הללו היו בהחלט השקעה משתלמת מבחינת הרפובליקה הפדרלית).

אבל, מצד שני, הישראלי הממוצע יודע שפאשיזם ולאומנות הם דברים רעים. לימדו אותו את זה בלימודי השואה שלו: יש קשר בינה ובין עליית הפאשיזם, אז הוא לא רוצה להיות מקושר למשהו דומה. על כן הוא עושה מאמץ עילאי כדי להרחיק מתודעתו את העובדה שאם עדיין משמעות למילה האמורפית "פאשיזם", הוא כנראה עונה על ההגדרה. הוא מגדיר את עצמו כדמוקרט, למרות שאין דבר הרחוק ממנו מתפיסת הבסיס של דמוקרטיה – שותפות היסוד של כולם במדינה – והוא מחפש דרכים עוקפות אל הפולקיזם, ומילים שיסתירו את מהותו.

לא, הוא לא פאשיסט, אבל הוא חושב שיהודי שמתחתן עם לא יהודיה מבצע פשע. הוא לא פאשיסט, אבל לא מבין מה הבעיה להקים מדינה שמעדיפה יהודים ומפלה ערבים. הוא לא פאשיסט, אבל הוא חושב שיש יותר מדי חופש עיתונות. הוא לא פאשיסט, אבל הוא לא מוכן שהילדים שלו ילמדו עם בני עמים אחרים. הוא לא פאשיסט, אבל לא רואה שום בעיה עם גירושם של ילדים שנולדו כאן לרחם הלא נכונה. הם לא יהודים, אחרי הכל. הוא לא פאשיסט, אבל מבחינתו מי שלא שירת בצבא הוא חלאת המין האנושי, מישהו שצריך לשלול את זכויותיו. הוא לא פאשיסט, אבל הוא לא אומר "שמאל", הוא אומר "סמול", כי זו קבוצה לא לגיטימית של גברים הומואיים-נשיים וזונות של ערפאת, שבטוח דפקו אותו אם כי הוא לא בטוח איך. הוא לא פאשיסט, אבל אם מישהו ידליק סיגריה ביום כיפור, הוא עלול להתעצבן ולהרביץ לו, כי בכל זאת, צריך שיהיו גבולות.

הוא לא פאשיסט, הוא יהודי. והוא מתכסה בעובדה שהמילה הזו מעורפלת בערך כמו פאשיזם: הוא יכול לומר "יהודי" ולהתכוון לכך שהוא אדם שנברא בצלם בעוד אחרים לא, יודע בבטחה שאחרים, מיעוט קטן, ישתמשו ב"יהודי" כדי להשתמש ב"נושא תרבות מסוימת, שמחויבת לספקנות ולמלחמה באפליה". הטשטוש הזה מאפשר לו לומר לעצמו בבטחה שהוא לא פאשיסט.

הוא לא פאשיסט, הוא פולקיסט. אבל הוא לא יודע את זה – הסבירו לו על פאשיזם, והוא ממש לא מעריץ את המדינה – והחוק בישראל ממילא מתיר גזענות, אם היא ממניעים דתיים, כך שאיש גם לא יאמר לו.

ובינתיים, הוא "מתחזק".

הערה מנהלתית א': הבוקר התקבלה תרומה בקרן הטבק והאלכוהול. אני רוצה להודות לתורם על המאמץ.

הערה מנהלתית ב': כפי שכמה קוראים חדי עין כבר שמו לב, "ידיעות אחרונות" פרסם הבוקר (ו') את שמו של אבי יעקובוב כחייל שרקד עם הפלסטינית, והעניק קרדיט נאה לבלוג. זה, נזכיר, אזכור שני של הבלוג בעיתון של המדינה בתוך חצי שנה. שלום לקוראי "ידיעות אחרונות" שהגיעו לכאן בעקבות הפרסום, ואזכור מהיר של כללי הכתיבה בבלוג: שם אמיתי או זהות קבועה, והמנעות מהתקפות אישיות, עלי או על קוראים אחרים. לפני שאתם מסתערים,או חוטפים התקף, צוי לקרוא את "פטריוט של מדינה לא קיימת" ואת "רק על עצמי", שאפשר למצוא למעלה.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • עדו

    סליחה עם אני משעמם את הקוראים הקבועים: גבי גזית קיבל קנס כבד כי הציע לסגור את החרדים בשכונות שלהם, להפסיק להם את המים והחשמל ואמר שהלוואי ואפשר היה להעביר אותם לקרובים שלהם לחו"ל.
    ליברמן קיבל 15 מנדטים כי הוא מציע להעביר את הכפרים במשולש ואת אום אל פאחם לרשות הפלשתינאית (בפועל, לנתק להם את החשמל והמים ולהעביר אותם לקרובים שלהם בחו"ל), אני חוזר על התגובה הזאת שוב ושוב ולא (רק) כי אני נודניק אלא כי תמיד יש איזה ימני שפשוט לא מבין מה אני משווה ואיך זה דומה בכלל. אני עדיין רוצה לדעת איך זה שונה, יש מתנדבים?

    • עדו

      התכוונתי 'אם' ולא 'עם'

    • יריב

      אני אעשה מאמץ להצביע על מעט ההבדלים שבכל זאת קיימים.
      1) ליברמן נותן אפיון גיאוגרפי, אז לכאורה יכולים כל ערביי המשולש לעבור לתל אביב. גזית, אפיון אתני (אם כי אין לו משמעות בהעדר ההסתגרות שלהם).
      2) הניתוק המדיני לא אומר ניתוק בתשתיות, בכל זאת. את רוב החשמל והמים ברצועה אנחנו מעבירים (אם אינני טועה ביחס לחשמל).
      אני מניח שאפשר למצוא עוד כמה הבדלים אם מתאמצים, אבל ברור לכולנו שמה שחשוב הוא:
      3) ליברמן מדבר על האויב, גזית מדבר על אחינו שממשיכים להיות יהודים אמיתיים בשבילנו…

      געוואלד.

      • דוד

        1) שטויות דמגוגיות. אם במשולש היו גרים חב"דניקים לא היו מציעים להעביר את השטח לשום מקום. חוץ מזה שליברמן אומר במוצהר שמדובר בנסיון להלחם במגמה הדמוגרפית, יעני סוג של טיהור אתני. לא מוותרים על השטח של המשולש בגלל שווי קרקע נמוך.

        2) תסכים איתי שיש הבדל מסוים בין אספקת חשמל לאזרחי המדינה, לבין אספקת חשמל לכאלה שאינם אזרחים. הסוג השני נקרא "מכירת" חשמל. חוץ מזה שליברמן אכן מדבר על זה במפורש.

        3) טוב נו… צודק.

      • עדו

        לגבי הטענה הזאת שערביי אום אל פאחם יכולים לעבור דירה לפני העברת השטחים: נניח שכולם יבקשו לעבור? נצטרך למצוא פתרונות דיור לכולם, במה זה שונה מאשר לפנות את אריאל ולמצוא פתרונות דיור לכל תושביה? המסקנה היא שזה 'איש קש' מניחים שרוב הערבים לא יבקשו לעבור דירה כי אחרת הפתרון הזה הוא חסר משמעות.
        לגבי 'האויב' , בתור נצר למשפחה חרדית ענפה אני יכול להגיד לך שבעוד שהחרדים לא שונאים 'יהודים' הם כן מתנגדים לעצם קיום המדינה הכופרת ובאופן עקרוני אין הבדל בין יחסם למדינה ליחסם של ערביי ישראל, אלו ואלו רואים בה סוג של אסון, רק שהערבים שאכן סבלו בזמן הקמת המדינה והחרדים לא ממש.

        • יריב

          אני מקווה שלא חשבת שאני רציני. מה שאני מציין הוא שבחירת הניסוח המדוייקת של ליברמן מאפשרת לאנשים להתעלם מהמשמעות. זה דבר שראוי לשים לב אליו. גם לגבי ראיית האויב, אני אומר שאני מרגיש קרוב בהרבה לערבי חילוני מלחרדי, אבל זה בגלל שהשיוך הדתי שלי (אתאיסט) חזק בהרבה מהלאומי. אצל רוב האנשים המצב הפוך.

    • ההבדל המשמעותי ביותר – גזית נקנס על ידי הגוף בו הוא עובד. הוא לא עבר על חוקי המדינה כי אם על חוקי האתיקה של הרשות השניה (שלא יכולה להרשות לעצמה התבטאויות כאלו מעובדיה). המבחן ההשוואתי היחיד יכול להעשות מול התגובה של אותה רשות על התבטאות דומה על ערבים של אחד משדריה (ולא של מרואיין כמו ליברמן).

      מלבד זאת, החסינות המשפטית של ליברמן מאפשרת לו להתבטא בצורה שאלו שאינם חברי כנסת אינם יכולים.

  • Pingback: Tweets that mention זה לא פאשיזם, אבל… | החברים של ג'ורג' -- Topsy.com()

  • יהושאפט

    מספר הערות:

    1. הנאצים עסקו המון בתורת הנסתר; דת או לא דת, מיסטיקה היתה להם בשפע.

    2. רבים מן הדברים שציינת הם ביטויים של אתנוצנטריות או פשוט גזענות. אלא מה, גם גזענות (כמו פאזישם) היא דבר נורא שאף אחד לא יודה בו. אתנוצנטריות לעומתה אף אחד בכלל לא יודע לאיית.

    3. סחתיין על ה"מתחזק" במרכאות. מזמן אמרתי שאם רוצים לדייק, צריך לקרוא לזה "נחלש".

  • אורי

    יהודיזם

    • תומסו

      איך לא חשבו על זה קודם ?

  • יש משהו בפסקאות האחרונות שמזכיר את טורי "ישראלי זה…" של יאיר לפיד, זה מכוון?
    בין כך ובין כך זה מוצלח.

  • הכי מטריד שזה פאשיזם בלי מנהיג. כנראה שמר ישראלי צודק ומה שקורא פה זה לא פאשיזם.
    זה יותר גרוע מפאשיזם, זה דיקטטור עצמוני, הפיהרר מתחיל מבפנים.

    אכן יהודיזם.

    • דוד

      כל התופעות שגורביץ מתאר במאמר הזה ראויות להכנס תחת הגדרה אחת, פשוטה בהרבה ואפילו לא לועזית: לאומיות. מהספר של קלייסט שבו הוא קורא לשסות דובים באנשי האויב ועד המהפכנים הצרפתים שהבעירו כפרים על יושביהם בקרבות המהפכנים. הלאומיות תמיד היתה עניין שמניע לפוליטיקה אינטנסיבית, אם לא ברוטאלית ממש, ולהפרדות שרירותיות יותר או פחות בין קבוצות שמוכנות לחסל אחת את השניה מחר בבוקר.

      בקיצור, העסק די פשוט. מזעזע אמנם, אבל פשוט.

  • עומר

    אני, ובערך חצי המקוראים שלך, חושבים שצריך לגרש מכאן ילדים שנולדו לרחם הלא נכונה (דהיינו, רחם שאינה מאוזרחת), האם זה הופך אותי לפשיסט בעיניך?

    • עכביש

      לא, סתם גזען

      • א.ה.

        התפיסה שלפיה עצם הלידה במדינה אינה מספיקה בשביל להקנות אזרחות היא גזענית בעיניך?

        יפה. כל המדינות בעולם המערבי (פרט לקנדה וארה"ב) הן גזעניות, אם כך.

        אולי כדאי שתלמד שוב מהי "גזענות".

        • רועי מאור

          הטיעון הזה לא מפסיק לשעשע אותי.

          אלא אם כן ההגדרה שלך ל"גזענות" הינה "מה שלא מקובל ברוב העולם המערבי" אז אני לא מבין את הקשר בין המשפט האחרון לבין קודמיו.

          בהחלט יכול להיות שחוקים ומדיניות גזענית נהוגים בכל רחבי העולם המערבי. אם הייתי צריך לנחש, הייתי מעריך שאין מדינה מערבית אחת שחוקיה או מדיניותה אינם נגועים בגזענות.

          ספציפית, בין אם בהונג קונג ובין אם בגרמניה, בין אם בטנזניה ובין אם בדובאי, מדינה שאינה נותנת אזרחות לגבר או אישה שנולדו בתחומה, וחיו שם כל חייהם, בגלל מוצאם או מעמדם האזרחי של הוריהם, נוקטת בכך במדיניות גזענית. ואם אחרים גזענים, זו ממש סיבה גרועה לכך שאנו נהיה גזענים.

          לפני ששולחים אנשים ללמוד מהי "גזענות", אולי כדאי ללמוד מדוע המצב בארה"ב יוצא דופן. מה הם השורשים ההיסטוריים לתיקון ה-14 לחוקה האמריקנית? למה היה בו צורך? איזו פסיקה של בית המשפט העליון הוא ביטל? אולי אז יובן הקשר בין חוקי אזרחות לבין גזענות.

          • עומר

            אני דווקא בעד למצוא מסלול מהיר לאזרוח ילדים שנולדו כאן, אבל כל הדיון הזה הוא בדיחה. הרי בכל מקרה ההורים שלהם צריכים לעזוב, אז מה אתם מצפים, שילד בן 8 ישאר כאן בלי הוריו? את ההורים מן הסתם אין לי שום עניין לאזרח כדי שלא תיווצר האופציה לקבל אזרחות באמצעות הרחם, שאינה בריאה לא לילד ולא למדינה.

            ואגב, הקשר לגזענות הוא קלוש. קלוש ביותר.

            • סמולן

              השאלה היא אחרת. יש בישראל שלל ילדים שנולדו כאן, ויעקרו מפה ברגע שהוריהם – דיפלומטים, שגרירים, עיתונאים – יעזבו. יש בישראל ילדים שנולדו כאן ויעקרו מכאן כאשר הוריהם ירדו, או סתם יעברו לרילוקיישן זמני או פוסט-דוקטורט.

              במקרים האלו, טובת הילד מפעמת פחות בעורקי הפעילים, וגם לא הטיעון בדבר אזרחות אבטומטית. רוצה לומר, שלפחות דה פאקטו, הקריטריון בדבר האזרחות לילדים ואיסור הוצאתם מישראל נוגע רק לילדי עובדים זרים בעלי צבע עור מסויים. דה פאקטו, מדובר בקריטריון גזעני, אם כי של העדפה מתקנת. במבט ציוני וקצת נדיב יותר, זה מעין חוק שבות מעודכן.

              • מני זהבי

                אממ… ככל הידוע לי, יש בישראל גם עובדים זרים ממקומות כמו מולדובה ואוקראינה, שצבע עורם לבן לגמרי. אני לא יודע כמה מהעובדים האלה הולידו כאן ילדים, אבל כל הדרישות שמעלים מתנגדי הגירוש של ילדי העובדים הזרים חלות מן הסתם גם על הילדים האלה.
                טובת הילד, כמו הרבה דברים אחרים, היא עניין נזיל במידה מסוימת. יש דברים שהורים יכולים לעשות לילדיהם בלי שהדבר יגרום הרמת גבה, אבל אם מדינה כלשהי תדרוש את ביצועם, כולם יחשבו שהיא התחרפנה. נסו לחשוב על ברית מילה, או, למאותגרים דתית שבינינו, על חירור אוזני תינוקות (בד"כ ממין נקבה) לצורך ענידת עגילים.
                עם ילדים שנאלצים לעקור ממדינה אחת לאחרת, המצב די דומה. אם ההורים עושים את הצעד הזה על אחריותם, בד"כ עדיף לכבד את זה (אם כי ניתן להעלות על הדעת מקרים שבהם בית משפט יתערב כדי למנוע צעד כזה). אבל יהיה זה בעייתי אם מדינה תחייב ילדים, שנולדו וגדלו בה במידה כזאת שהם מעורים בחיים בה ולא בשום מקום אחר בעולם, לעקור למקום אחר על-פני הגלובוס. זה יהיה בעייתי שבעתיים אם מדובר בילדים שהמדינה מחייבת אותם לעקור למקום, בו ילדים רבים אינם מצליחים לשרוד.
                זה לא אומר השאיפה של אזרחי מדינה מסוימת להגביל את ההגירה לתחומה רק לאוכלוסיות מסוימות היא שאיפה בלתי-לגיטימית. מה שכן, גם מדינה צריכה לדעת לוותר על האינטרסים שלה אם מימושם יוביל לפגיעה חמורה בבני אדם מסוימים. מדינה שאינה יודעת לוותר בעניינים כאלה היא מדינה שלא כיף גדול לחיות בה גם בתור אזרח.

                • סמולן

                  שים לב שבחזית הקמפיין הוצבו ילדים כהי עור, מלוכסני עיניים. קיומם של ילדים בהירי עור שראויים להגנה הוא – גם בשבילך – משהו שגובל בספקולציה.

                  ההגיון הבסיסי של הקמפיין היה בערך ככה: (א) יש אנשים נרדפים (כי הם כהים, כי הם מלוכסנים); (ב) הם ציונים (שלל תיאורים על חיבתם התמוהה לארץ); (ג) יאללה לקלוט עליה. לכן אני מדבר על הכללה של חוק השבות.

                  אם נעבור לתכלס, אני חושש שהקצנת מאד את העניין. היה מדובר על 1200 ילדים. ל 800 מהם הותר להשאר, למרות שההורים שלהם היו מחויבים חוזית וחוקית לעזוב, כמו בהרבה מקרי רילוקיישן. כעת מדובר על אותם 400 שבארצות שלהם לא ירדפו אותם, ולמעשה על הזכות של המדינה לעמוד על מימוש של התחיבות חוזיות וחוקיות כאלו במקרה הברור שבו לא רודפים ולא ירדפו אף אחד. הטענות הן שיש חובה מוחלטת למדינה להקנות אזרחות לכל מי שיש לו ילד שנולד בתחומיה, גם אם החוק אמר ההיפך וגם אם האיש התחייב חוזית להיפך. כמו שאני מציין, אף אחד לא מדמיין שהנקודה הזו חלה גם על לבנים – או על מערב אירופאים.

                  בוא נדון במקרה המעניין – והסביר – של איקס. איקס עובד בשגרירות שבדיה בישראל, ונולד לו כאן ילד. כעת, הילד הזה הוא בעל אזרחות ישראלית. מחר בבוקר הישראלי הקטן נוסע עם אבא לעבוד בארץ אויב. מה בעצם קורה ? האם אנחנו צריכים למנוע את נסיעתו בטענה הסבירה למדי, שישראלים עשויים להרדף בעיראק\איראן\סוריה ? יורגן הקטן דובר עברית מושלמת, יש לו חברים ישראלים, הוא ישראלי כמוני וכמוך. אבא ואמא שלו מאמינים שיהיה לו טוב בסוריה, אבל אנחנו חוששים לו, כמו שאנחנו חוששים למריה הקולומביאנית השבה לקולומביה, ובעצם יותר.

                  ומה אם יורגן, שהוא ישראלי בליבו ובנפשו, יפגע בשובו הביתה (לשבדיה הפעם, לא לסוריה) ממה שאומרים שם על ישראל ? יורגן אוהב את ישראל, ובכלל רוצה להתגייר ולעשות צבא כשיהיה גדול. בשבדיה הוא יחשב כמובן לציונו-פשיסטו-נאצי רצחני, ולך תדע מה זה יעשה לתחושת הזהות שלו.

                  אני חושש שההחלטה ההורית שהיתה מגולמת בחתימה על חוזה העבודה בישראל היא משהו שאין לזלזל בו. כלומר, העדות היחידה שיש לנו היום על כוונות ההורים וההחלטה שלהם – היחידה שקיימת בכל הדיון הציבורי – היא העובדה שהם התחיבו וחתמו לעזוב מכאן עם המשפחה שלהם, בלי לבקש אזרחות לאף אחד. אגב, אני מעריך שיש הרבה מקרים של עובדים זרים שמולידים כאן ילדים, וחוזרים הביתה בדיוק לאותן ארצות "עולם שלישי" (שעוברות דמוניזציה במסגרת הקמפיין הזה, חבל על הזמן), בלי בעיה ובלי עניין, ומניה ובי קצת מפריכים את הרעיון שרודפים את הילדים שלהם שם. או אותם.

          • א.ה.

            הטיעון הזה משעשע אותך? האמירה לפיה מישלא חושב שלידה במדינה מזכה באזרחות הוא גזען משעשעת אותי.

            ואגב – ארה"ב תגרש ילד אזרח שהוריו הם מהגרים בלתי חוקיים יחד עם הוריו, עד שיגיע לגיל 21. סתם ככה, שתדע, לפני שאתה מתחיל לדבר על התיקון ה-14 לחוקה.

    • א.ה.

      מצטרף להערה הזאת. גם לי זה צרם ברשימה.

    • יריב

      תלוי בסיווג ובהתייחסות לתנאים, מן הסתם. לא עצם הרעיון של הפרדה בין אזרחים לשאינם אזרחים הוא פשיזם, וגם לא הרעיון של אזרחות מורשת. השאלה היא, כמובן, איך לגרש, לאן, מתי, מה הם המקרים המקלים וכן הלאה. אם יש התייחסות לשאלות הללו ולדומות להן, ניתן לאפיין.

  • בני

    במשפט האחרון של הפוסט (הערה מנהלתית #2) חסרה האות 'ר' ב"רצוי לקרוא את פטריוט…"

  • יובל הלפרין

    גם מוסוליני עשה קונקורדנט עם האפיפיור ובאנציקלופדיה האיטילקת משנת 1929, בערך "פשיזם", נאמר שהדת הקתולית היא מרכיב חיוני וחשוב בזהות הלאומית לדעת הפשיזם.

    "פשיזם חילוני" קיים רק ברמה הפילוסופית. ככל שהוא צובר כוח פוליטי הוא נזקק לדת כאמצעי לגיוס מוסרי נגד הסוציאליסטים, הליברלים וכל מה שמכונה אצלנו "יפה הנפש".

  • כמו כל מונח שעושים בו שימוש נרחב במטרה להדביק קלון ליריב פוליטי גם המושג "פאשיסזם", לאחר שהודבק לכל אחד ממנהיגי הימין הישראלי לדורותיו – החל מבן גוריון שקרא לז'בוטינסקי "ולדימיר היטלר" ואמר על בגין שיש לו "קווי אופי היטלריסטים" ועד שולמית אלוני שאמרה שנתניהו "הזכיר לי את מוסוליני, והוא תלמיד מצטיין של גבלס", איבד ממשמעותו והפך לסתם קללה.

    וכך כפי שאם הייתה אומר "ליברמן הוא בן זונה" אף לא היה חושב שהכוונה שלך הוא שאמו של ליברמן עובדת כיצאנית כך שאתה אומר לדוגמה "ליברמן הוא פאשיסט" אף אחד לא יחשוב שאתה מתכוון שהוא הולך בדרכי האידיאולוגיה הפאשיסטית – הם יבינו את זה כסתם עוד קללה שמקללים יריב פוליטי.

    • מסכימה איתך על כך שחלה אינפלציה של שימוש במושג, עד שמשהו ממנו באמת איבד את העוקץ הביקורתי שלו, אבל נראה לי שבכל זאת ההשוואה לפאשיזם היא עדיין מעניינת ואפקטיבית (מבחינת יכולתה לעורר תגובה פוליטית). אחד הדברים שעלו כאן מדבריו של יוסי הוא מקומו המיוחד של הפאשיזם בתודעה הישראלית, בעקבות לימודי השואה שישראלי-יהודי ממוצע עובר החל מהגן ועד לסוף השירות הצבאי, לפחות. במובן זה, אפשר להקביל את המצב לקללה על "בן זונה" רק אם נניח שבישראל יש חינוך אינטנסיבי שעוסק בנזקי הזנות ובאופן בו היצאניות הנן נשים מנוצלות וכו'.

      • מני זהבי

        אפשר להקביל את המצב הזה לקללה "בן זונה" אם מניחים שלדעת הישראלי המצוי, אם העוסקת בזנות תגדל ילד רע. שזו, אני מרשה לעצמי לשער, תפיסה די סבירה (אם כי כמובן, לא היא זו שעומדת בבסיס הקללה האמורה).
        אני, אומנם, לא חושב שאמו של ליברמן עסקה בזנות, אבל בשבילי מספיק לאפיין אותו כתוקף ילדים מורשע (שזו אמת לאמיתה). לדעתי, זה מאפיין את האיש עוד לפני שאמרנו מילה על משנתו הפוליטית.

    • דוד

      שכחת את בגין עם ה"קומו-נאצים" שלו. ההשוואה הזאת לא היתה קיימת רק בשמאל.

      וכמובן:
      http://msc.walla.co.il/w/w-248/182086-18.jpg

  • חמיס

    פאשיזם היום הוא מציין משהו רע. אף חברה לא תגדיר את עצמה פאשיסטית, כי כל אחד רוצה לחשוב שהוא בסדר, ושהקבוצה אליה הוא שייך היא מוצדקת בהתנהגותה.

    כמה דוגמאות יש לחברות שנאבקו בהצלחה בנטיות פאשיסטיות? איך דינמיקה כזו נפתרת?

    • אלכס ז.

      אם לשפוט לפי גרמניה, אז זה נפתר ע"י החדרת רגשי אשמה תהומיים.

      לעומת זאת אפשר לא לתת לפשיזם להתפתח מלתחילה: אורוול, למשל חשב שפשיזם (או קומוניזם) לא התנחלו באנגליה כי כל אנגלי היה צוחק למראה צעידת הברווז הנאצית.
      תרבות שמקדשת את חופש הביטוי, ואינדווידואליזם הן תרבויות חסינות לפשיזם.

  • מני זהבי

    דרך אגב, ראיתם את זה?

    http://www.richardsilverstein.com/tikun_olam/2010/10/15/settler-rabbi-celebrates-murder-of-palestinians/

    מה שמצמרר כאן הוא לא רק עצם המעמד, אלא גם העובדה שהוא נערך בביה"כ הגדול בירושלים (שנחשב למוסד סולידי ואפילו ממלכתי), ובנוכחות של אנשים שלפחות אני ראיתי אותם כשפויים (הרב שאר ישוב הכהן, למשל, או זאב אלקין). ולגבי שמאלוב-ברקוביץ', אני כבר מזמן חושב שחיים רמון עשה נזק גדול בכך שהתפטר מהכנסת.

  • תומסו

    יוסי, תמיד כיף ללמוד ממך.
    שלחתי אליך הודעה בפליקר , כי אני לא מוצא את המייל שלך כאן.
    יש לי תמונה שאולי תתאים לפוסט הזה, והרי ידוע שההמונים אוהבים לקרוא בתמונות.

  • איל

    מהטובים ביותר.

  • י

    מכיוון שהמציאות קודמת להגדרות, לא חשובהה ההגדרה של פאשיזם אלא היגולת לזהות אותו כשהוא מופיע.
    ולכן, אם מדובר על פאשיזם דתי, הרי שראש וראשון לו הוא האיסלאם, על מגוון צורותיו, ומגוון המדינות המשועבדות לו מאיראן ומטה.

    ולעניין ה'פולקיזם', יש לאום ש'עובר בדם' אבל יש גם זה שעובר בשפה ובתרבות. כל עוד אתה לא שופך באותה נשימה את מושג המדינה, הרי שכל מדינה (ולצורך זה – אזרחיה) מפתחת נוגדנים לרצון או לנטיה לשנות את אופיה, ולא משנה איך תקרא לזה.