החברים של ג'ורג'

להתראות, חבר

פולחן יצחק רבין מגיע לשלביו הסופניים: ב-30 באוקטובר תיערך עצרת זכרון לרבין בכיכר שבה נרצח, אבל מתקבל הרושם שהיא תהיה האחרונה. חלק מהמארגנים הגיעו למסקנה שאין בהן טעם עוד. אם תשאלו אותם למה העצרת נערכת דווקא ב-30 באוקטובר ולא, נניח, ברביעי בנובמבר, תאריך הרצח, כנראה שאף אחד לא יוכל לתת לכם תשובה טובה, וגם זה חלק מהעניין.

יצחק רבין היה פוליטיקאי בינוני, והמחויבות שלו לדמוקרטיה היתה נמוכה מכך. היום, לאחר שעלה וישב לימין האל, עטור ענני תהילה, כבר לא כל כך מדברים על זה, אבל הוא האיש שנתן לנו את "בלי בג"צ ובצלם", הוא שהחל למסמס את תהליך אוסלו במילים "אין תאריכים קדושים", הוא שייחל לטביעתה של עזה בים, הוא האיש שלא העז גם אחרי טבח גולדשטיין לפנות את המתנחלים מחברון, הוא מי שבאינתיפאדה הראשונה נתן את הפקודה "לשבור להם את הידיים והרגליים", אבל הקפיד לתת אותה בעל פה והתחמק מאחריותו כאשר החיילים והקצינים שמילאו את הפקודה עמדו בעטיה לדין. במערכת הבחירות של 1988, הוא נסע מעצרת בחירות אחת לאחרת, והתפאר במספר הבתים שהחריב כשר בטחון בשטחים הכבושים. כראש ממשלה, הוא נכנע לש"ס והוציא את שולמית אלוני ממשרד החינוך, ובעצתו של החושי הארכי הנצחי של הפוליטיקה הישראלית, חיים "הלשון" רמון, התיר לש"ס לשחק בללכת-בלי-ולהרגיש-עם, להיות מחוץ לקואליציה אבל לקבל תנאים של מפלגה שנמצאת בתוכה. הוא זה שהחליט על גירוש 400 חשודים בהיותם אנשי חמאס ללבנון ללא הליך משפטי. הוא תיעב את השמאל, וזכה לאותו יחס בחזרה. אומרים שהוא עבר תהליך של זיקוק ושינוי בחודשים האחרונים לחייו, שהוא ראה את הדברים אחרת. יכול להיות. ויכול להיות שזה פשוט היה יחצ"ן וכותב נאומים טוב יותר. הואשם בפומבי בהוצאת הפאתווה על רבין, וחמק. דב ליאור

כך או כך, יצחק רבין הפוליטיקאי לא היה צריך לעניין אותנו לאחר מותו. על אחת כמה וכמה לא יצחק רבין הסב. מה שהיה צריך לעמוד במרכז הבמה הציבורית הוא יצחק רבין, ראש הממשלה הישראלי שנרצח על ידי מחנה של בני עוולה. יגאל עמיר היה שליח ציבור: הוא לא פעל לבדו. היו לו שני שותפים שהורשעו יחד איתו, שניהם בחורי ישיבות הסדר. הם לא היו לבדם: שלושה בחורי ישיבות הסדר אחרים – אריק שוורץ, מיכאל אפשטיין ואוהד סקורניק – היו מעורבים בהשגת נשק וחומרי חבלה עבור התא הטרוריסטי של עמיר. עמיר הפליל את שוורץ, והודה שקיבל ממנו לבנת חבלה. אביו של שוורץ, ד"ר נפתלי שוורץ, ניסה להסתיר את חומרי החבלה של בנו.

מרגלית הר-שפי, שהורשעה באי מניעת פשע – וניסתה גם לברר כיצד יוכל לפרוץ עמיר לנשקיה של ההתנחלות שלה – הלכה מטעמו של עמיר אל הרב שלמה אבינר כדי לברר האם חל על רבין דין רודף. אבינר נרעש מהפניה, משום שהיו כה רבות מסוגה; הוא טרח להוציא פסק הלכה ששלל את התפיסה, והדגיש ש"ראש הממשלה איננו ערב רב". אבל אבינר לא טרח לעדכן את המשטרה באנשים שביקשו ממנו פסקי הלכה כאלה, שיש להם משמעות ברורה מאד, כי, נו, אתם יודעים, הוא היה הופך למויסר והוא לא רצה לגמור כמו יואל בן נון. האחרון, אגב, נקב בשמותיהם של דב ליאור ונחום רבינוביץ' כרבנים שקבעו כי דין רודף חל על רבין. הרבנים לא הועמדו לדין. בקושי נחקרו. שולמית הראבן כתבה אז מאמר מריר, "הרבנים לא יהיו שם", על האופן שבו רבנים יתחמקו מאחריותם ויפילו אותה על המאמינים שיבצעו את מה שהרבנים ירצו שיבצעו.

הידיעה על הרצח התקבלה תחילה בשמחה רבתי בקרב חובשי הכיפות. משלחת "בני עקיבא" לפולין פרצה בריקודים ספונטניים; בתפוח ומקומות מחליאים במיוחד אחרים הוציאו את בקבוקי המשקה. מועצת יש"ע אמנם גינתה את המעשה, אבל בנשימה אחת גינתה גם את רבין, טענה שהפעולות שלו גררו תסכול בהתנחלויות ולמעשה הטילה את האחריות לרציחתו עליו.

אחרי 24 שעות, קלטו שם מה קורה ואיך הם נראים, ושינו מיד עמדה. פתאום, התחילו לדבר על "הסתה" נגד הציבור הדתי. לא היתה הסתה כזו. התחילו – פחות מ-24 שעות לאחר הרצח; באוזני שמעתי – לפמפם את האגדה שרבין הוא זה שירה על אלטלנה; התחילו – 48 שעות לאחר הרצח – להפיץ את האגדה שהשב"כ הוא זה שרצח את רבין. התחילו, בקצרה, בכל התפתלות נואשת אפשרית כדי להדחיק את העובדה שידיהם דמים מלאו.

התגובה שלו לרצח היתה נסיון להסכם קואליציוני עם המפד"ל. פרס

השמאל הישראלי, ודאי השמאל הציוני, היה בהלם. שנים דיברו שם על הסכנה הנשקפת מהמתנחלים, וכשהיא התפרצה והכתה – שוב! – הם לא ידעו איך להתמודד איתה. מיד התחילו לדבר על "פיוס", ועל הצורך להמנע מ"מלחמת אחים". מכה רצינית, מהירה, אז – סגירת ישיבות ההסדר, פינוי התנחלות או שניים, פעולת "תג מחיר" שכזו – היתה עוברת בהסכמה ציבורית רחבה. לפרס לא היו הביצים לצעד כזה. יכול להיות שהעובדה שהוא עצמו ניצל מהתנקשות רק בגלל שעמיר החליט להתמקד במטרה העיקרית גם היא שיחקה תפקיד. כך או כך, פחות משבוע אחרי הרצח, כשהוא מנסה להרכיב את הממשלה שלו, הוא שולח את יוסי ביילין וחיים רמון לנהל שיחות קואליציוניות עם… המפד"ל.

ומיד לאחר מכן התחילו לעמעם את הרצח ואת רבין. הוא הפך מהג'ינג'י הנרגן שהיה במציאות למין סבא מיטיב. סיבת מותו התעמעמה גם היא: היה לה קשר כלשהו לאלימות, זה בטוח, אבל כשניסו לכתוב בהודעה רשמית "נרצח על ידי מתנקש חובש כיפה", מה שהיה מדויק בעליל, קמו מחאות והיא נגנזה. משנה לשנה, טושטש האירוע ההיסטורי; הדיבור עליו, במיוחד על האווירה שקדמה לו – כל ההפגנות המאורגנות האלה של בחורי ישיבות, עם הקריאות הקצובות של "בדם ואש/את רבין נגרש", שגרמו למתנקש להבין שהוא אכן שליח ציבור – הפך ל"הסתה". צחי הנגבי, האישיות הפוליטית היחידה בישראל שנאלצה להתנצל על מעורבותה בהסתה לשתי רציחות פוליטיות – הקודמת היתה זו של אמיל גרינצווייג – הפך ליקיר הממסד.

אז לא דיברו על הרצח, ודאי לא על הסיבות לרצח. ודאי לא על המסיתים לרצח ועל הנהנים מהרצח. כל מה שנשאר היה דמות סב מטושטשת ולא ברורה, שירים נוגים, ומסר שהיה מעל לכל א-פוליטי. 15 שנה אחרי, ודאי אחרי האינתיפאדה השניה, אין שום סיבה טובה שמישהו עדיין יילך לעצרות הללו. ומאחר ורצח ראש הממשלה הנבחר בישראל לא תואר כמה שהוא היה – התנקשות בדמוקרטיה מצד מחנה שתמיד דחה אותה – ומאחר ורוב הישראלים כבר אינם דמוקרטים, זה לא צריך להפתיע אף אחד שכל העסק התפוגג.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

45 תגובות על ”להתראות, חבר“

  1. מרמיט הגיב:

    פוסט מצוין על שני חלקיו, תודה.

    כשאני מנסה להגיד לאנשי שמאל-ציוני שרבין לא היה המשיח שהם עושים ממנו, אני נתקל בתגובות קרובות לאלימות. ולעולם לא אשכח את נר הנשמה לעילוי נשמתו שראיתי ב"אשבל", אצל הפנאטים של תנועת הבוגרים של הנוע"ל. אשכרה הבאבא סאלי של החילונים.

    זה חלק אחד, ועל מסמוס הרצח באמת אין מה להוסיף למה שכתבת. אפשר רק להוסיף שאחרי הרצח קמה תנועת "צו פיוס" שניסתה לשכנע אותנו שכולנו אחים*
    (* המבצע בתוקף ליהודים בלבד.)

    ולקינוח, הערת הגהה קטנה: מרגלית הר שפי "הלכה מטעמו של עמיר אל הרב שלמה אבינר כדי לברר האם חל *עליו* דין רודף…"
    במקום "עליו" צ"ל "על רבין"

    • ygurvitz הגיב:

      תודה, הן על התגובה והן על התיקון. זה מה שקורה כשמעתיקים קטע פסקה אחד לתוך אחר בלי להקדיש את תשומת הלב הנדרשת…

  2. תומסו הגיב:

    מזכיר מאד את מה שאני חושב ומרגיש כלפי החלק הזה בהיסטוריה , אבל כתוב יפה ומעניין יותר 🙂

    כמובן שאני זוכר גם דברים אחרים :
    את האבל הנורא, שנראה היה כנה, גם אם הגיע בחלקו מחוסר ידע לגבי הנרצח.
    את ההאשמות של בוגד כשאמרתי לכולם שהרצח של רבין חשוב כי נרצח ראש ממשלה, ופחות כי רבין נרצח.
    את תחושת ההחמצה מהמומנטום שתהליכי השלום תפסו.
    את הקרע החזק בישראל לפני הרצח. את התחושה שמלחמת אחים עומדת לפרוץ בכל רגע.
    את הידיעה כי לא ייקח הרבה זמן וכל ההבטחות לשינוי יעלמו מעל פני השטח.
    את ההלם שביבי נבחר כמה חודשים ספורים אחרי (ושוב תודה לפלסטינאים).

    זאת ועוד…

  3. ענבר שני הגיב:

    לא ברור לי מה ההבחנה שאתה עושה בין רבין 'הפוליטיקאי' לבין רבין 'ראש הממשלה'. הרי עמיר התנקש ברבין לא בגלל שחרה לו שרבין הוא ראש ממשלה, אלא בגלל המדיניות שרבין הוביל ויישם. אתה יכול להכין עד מחר רשימה של הטעויות הפוליטיות/מוסריות/מדיניות של רבין במהלך הקריירה שלו ולטעון שהוא היה פוליטיקאי 'בינוני', אך כדאי לזכור שחוץ ממנו ושרון (להבדיל) אף ראש ממשלה לא הצליח להעביר במערכת הפוליטית הסכמה על שינוי מהותי ביחסינו עם הפלסטינים.

    רצח רבין כוון גם כנגד הההליך הדמוקרטי אך בראש ובראשונה הוא כוון כנגד מדיניות של הסדר עם הפלסטינים. אפשר להתמקד באשמתו של ציבור לא דמוקרטי בעליל שהקיף את עמיר, ואפשר (אם אתה תומך במדיניות של הסדר) להתמקד דווקא בכך שזה היה ניסיון ישראלי אחרון לקבל החלטות אמיצות על חלוקת הארץ הזו, וכל ראש ממשלה אחריו הבהיר היטב עד כמה הוא חרד מזעמו של הציבור הימני (פרט לשרון, שלא היסס לדרוך עליהם כפי שדרך על כל אחד אחר, אבל שרון מעולם לא שאף להגיע להסכם עם הפלסטינים).

  4. דביר הגיב:

    ראשית, עם כל המגרעות שאתה מציין, ביחס לבאים אחריו (ולפניו), רבין הוא כמאמר צ'רצ'יל, האופציה הכי גרועה פרט לכל השאר.

    שנית, אולי זה סובייקטיבי לגמרי, אבל דבר אחד שאני זוכר בצורה מובחנת מהתקופה של רבין כראש ממשלה, זה שבפעם הראשונה והאחרונה בזיכרון שלי, הרגשתי איזושהי תקווה לגבי המדינה הזו. אולי זה סובייקטיבי כי הייתי בגיל שבו הכל נראה אפשרי ובוהק; ואולי זה קשור לזה שגרתי אז בנגב שפתאום קיבל תקציבי ענק לפיתוח, ועבר זינוק חד בתשתיות ובכלל; ואולי חלק מזה היה ווישפול ת'ינקינג. אבל זה לא זיכרון מאוחר – האופטימיות שהרגשתי אז לא חזרה מאז.

    וכן, הפולחן היה צבוע ודוחה ומאוס כבר אז.

  5. עדו הגיב:

    הכל נכון ויחד עם זה אני מניח שאפשר להגיד את אותם דברים לגבי דה גול הצרפתי שגם הוא לא היה בדיוק מלאך צחור כנפיים אבל הצליח להוציא את צרפת מאלג'יר. אגב בדה גול ניסו 3 פעמים להתנקש ולא הצליחו מעניין מה היה קורה אם היו מצליחים להרוג את דה גול, האם צרפת היתה שקועה עד היום בתוך אלג'יר או לא.
    כך או כך רבין נרצח לא בגלל שניסה לוותר על חבלי המולדת אלא בגלל שהיה ציוני אמיתי שלהבדיל ממסוממי המשיח הבין ששום תקווה לא תצמח לנו משליטה בשטחים ושאי אפשר לדקלם פסוקים מהתורה במקום לתת תשובות אמיתיות לבעיות אמיתיות וזה איים להפסיק את ההשתלטות של היהדות הגלותית על המדינה (כתבת על זה יפה באחד הפוסטים הקודמים שלך) ולכן הם היו חייבים לרצוח אותו.

  6. TIBERIVS GRACCVS הגיב:

    אני חושב שזה די מובן שמנהיג שנרצח – יזכה להפך לדמות מיתולוגית שיש לה קשר קלוש למציאות האמיתית.

    נראה שדעיכת העצרת היא יותר סימן לשקיעת התנועות הפוליטיות שמעוניינות במיתולוגית רבין.

  7. עמרי הגיב:

    אני רחוק מלקחת חלק בפולחן האישיות של רבין, אבל הפסקה הראשונה שלך מלאה בטעויות עובדתיות והוצאות מההקשר מאוד מעליבות.

    1. "לשבור להם את הידיים והרגליים" – הגיע אחרי פקודה של רבין להפחית את השימוש בנשק חם במהלך האינתיפאדה הראשונה, בתשובה לשאלה "ומה נעשה עכשיו?".

    2. "בלי בג"ץ ובלי בצלם" – שוב, כחלק מהנסיון של רבין להסביר מדוע סיום השליטה בפלשתינאים יהיה טובגם לנו – לא נאלץ יותר להיות אלו שמתמודדים עם הטרור הפלסטינאי, כי אם הרשות תהיה זו שתעשה זאת, בלי בג"ץ ובלי בצלם.

    3. גירוש אנשי החמאס – הגירוש היה זמני וקצוב לשנתיים. זהו הליך חוקי לחלוטין שרבין בחר בו על מנת להכות בברזל בעודו חם ולא להכנס להליך בירוקרטי ארוך שסופו בהענשת החמאס שנה וחצי אחרי אותו פיגוע (מה זה היה, רצח סעדון? משהו כזה). הגירוש היה קצוב לשנתיים, בדיוק מפני שזו היתה האופציה ה*חוקית* שעמדה בפני רבין לפעולה מיידית. כשפעילי החמאס חזרו, הם השתמשו בשיטות פעולה של החיזבאללה שלמדו מהם בעת הגלות.

    כל שאר הביקורת היא בעיקר מתיחת קוים בין הנקודות שתואמות את התיאוריה שלך, והתעלמות מוחלטת מאלו שעלולות חלילה לפגוע במה שאתה משוכנע בו עוד לפני שבדקת את הנושא. וזה בלי שום קשר לעובדה שהפולחן שנעשה הוא פתאטי ושאפשר, אם רוצים, אבל ברצינות, למצוא לא מעט ביקורת על רבין. את ההמשך לא קראתי. זה הפסיק להיות מעניין. 

    • הופ הגיב:

      עמרי – לבושתי אני מודה שאת ההקשר של (1) ו-(2) כלל לא ידעתי (או שידעתי ושכחתי?). זה די הופך את מה שחשבתי על האמירות האלו. תודה.
      יוסי – זה אולי לא סותר לוגית את מה שכתבת אבל זה בהחלט משנה את התמונה. יש חשיבות להקשר כשרוצים להבין משהו, אתה יודע.

    • איציק הגיב:

      אם אינני טועה מי שדחף לגירוש היה המוח האנליטי השני – הרמטכ"ל אהוד ברק. רבין טעה שהשתכנע.

  8. ygurvitz הגיב:

    . "לשבור להם את הידיים והרגליים" – הגיע אחרי פקודה של רבין להפחית את השימוש בנשק חם במהלך האינתיפאדה הראשונה, בתשובה לשאלה "ומה נעשה עכשיו?".

    לא הבנתי איך מה שאתה כותב סותר את מה שכתבתי. התעלמת מהנקודה שבה רבין התחמק מאחריותו לדברים והפיל אותה על החיילים.

    "בלי בג"ץ ובלי בצלם" – שוב, כחלק מהנסיון של רבין להסביר מדוע סיום השליטה בפלשתינאים יהיה טובגם לנו – לא נאלץ יותר להיות אלו שמתמודדים עם הטרור הפלסטינאי, כי אם הרשות תהיה זו שתעשה זאת, בלי בג"ץ ובלי בצלם.

    ושוב לא הבנתי מה הטענה שלך.

    גירוש אנשי החמאס – הגירוש היה זמני וקצוב לשנתיים. זהו הליך חוקי לחלוטין שרבין בחר בו על מנת להכות בברזל בעודו חם ולא להכנס להליך בירוקרטי ארוך שסופו בהענשת החמאס שנה וחצי אחרי אותו פיגוע (מה זה היה, רצח סעדון? משהו כזה).

    יכול להיות שהוא היה חוקי. תקנות שעת חירום מאפשרות גם הוצאה להורג של חשודים בטרור. זה עדיין היה בזיון מוחלט, שנערך ללא אפשרות לאדם להגן על עצמו.

    כל שאר הביקורת היא בעיקר מתיחת קוים בין הנקודות שתואמות את התיאוריה שלך, והתעלמות מוחלטת מאלו שעלולות חלילה לפגוע במה שאתה משוכנע בו עוד לפני שבדקת את הנושא

    מהן הנקודות שלדעתך התעלמתי מהן? םרט, הרחב ונמק.

    • עמרי הגיב:

      1. "לשבור להם את הידיים והרגליים" – באמת התעלמתי, לא שמתי לב למה שכתבת. זה מפני שלא היה מדובר בפקודה, אלא בסתם אמירה. אמירה לא במקום, כמובן. בערך כמו "נסראללה לא ישכח את השם עמיר פרץ". לא משהו שאתה באמת מתכוון ליישם.

      מה שאני כיוונתי אליו הוא העובדה שמדובר בציטוט שהגיע אחרי החלטה של רבין לרסן את צה"ל בניסיונותיו להשתלט על האינתיפאדה. משהו שע"פ ההיגיון העקום שלי הוא מבורך, וציפיתי שגם אתה תחשוב כך.

      2. "בלי בג"ץ ובלי בצלם". שוב, זו אמירה שהוצאה מן הקשר וכחלק ממהלך מאוד חיובי של רבין, כזה שגם אתה, כך חשבתי, תראה באור חיובי. קצת כמו זה בערך כמו לצטט אדם שאומר "קדם כל נסיים את הכיבוש, נצא מהשטחים והם הם יתקפו אותנו, נכנס להם באמאמא" כאומר "נכנס להם באמאמא!".

      3. גירוש אנשי חמאס – להזכירך בג"ץ אישר את הגירוש בסופו של דבר. זה לא הופך כל דבר שבג"ץ מאשר לקדוש, מצד שני, באיזו אמת מידה אחרת תשפוט את מעשיו של רה"מ? מה יכול לעשות ראש ממשלה בישראל, שנבחר על-ידי מפלגת מיינסטרים ועם עבר צבאי מרשים לעשות כדי שלא תחשוב עליו שהוא חלק מהדמוקרטיה הפשיסטית הקורסת של ישראל?

      ובכל זאת, אני מאוד מעריך את הקו הליברלי והחילוני שלך. חבל לי לפעמים שאתה שוכח שאויבי המחשבה והאנושות יש לא רק בצד שלנו, אלא גם בצד השני. במילים אחרות, אני אמור להתרגש מכך שאנשי חמאס לא זכו ליחס המשפטי הטוב ביותר?

      בקשר לנקודות שהתעלמת מהן, נראה לי שזה די טריוויאלי. העובדה שמדובר ברה"מ שעשה את הצעדים המשמעותיים ביותר לסיום הכיבוש? הקמת הרש"פ, הכרה באש"ף, מו"מ עם עראפת, העברת 5-7 ערים פלסטינאיות ראשיות לידיים פלסטינאיות? חלוקה הרבה יותר מאוזנת וחכמה של תקציב המדינה ביחס בין תשלומי העברה להשקעה בחינוך ובתשתיות? גם בקדנציה הראשונה רבין סלל את הדרך (לא לבד, מן הסתם) להסכם השלום עם מצרים באמצעות הסכמי ההבנות וגם להתקרבות בין ארה"ב לישראל (בהנחה שאתה רואה בה דבר חיובי) ולקיחת האחריות הכ"כ נדירה במחוזותינו על פרשיית ה"שחיתות" הכ"כ פעוטה של אשתו.

      זו לא תהיה אמירה יותר מדי מנותקת אם אטען שהוא שייך לחציון העליון של ראשי הממשלה שהיו לנו כאן. אם כולם בעיניך נבלות וטרפות, זה בסדר, אבל זה הופך את החלק הראשון של הפוסט למעניין הרבה פחות.

      • עדו הגיב:

        לגבי גירוש אנשי החמאס, תנסה להפנים: אם אנשי החמאס בסוריה יעמדו מחר למשפט ויקבלו עונש לא צודק אתה לא אמור להתרגש במיוחד, אני יודע שאני לא אתרגש בכלל. השאלה היא איך מדינת ישראל נוהגת באסירים שלה והאם מערכת המשפט שלנו היא כלי לשימוש פוליטי או לא. זה תמיד מתחיל עם 'אויבי המחשבה' ואלו שאנחנו ממש אבל ממש לא סובלים ואז מכרסם הלאה עד שגם אתה ואני נמצאים בסכנה. לזכותו של יוסי ייאמר שהוא הגן כאן בבלוג גם על חיים פרלמן הכהניסט להליך משפטי הוגן.
        וכן, רבין היה בהחלט מראשי הממשלה הטובים ביותר אולי אפילו הטוב שבכולם בקדנציה השניה שלו, רק צריך לזכור שאת סבסטיה הקימו בקדנציה הראשונה. אם אז הוא היה פועל בנחישות לעקור את הנגע המשיחי מהמדינה אולי הוא לא היה נרצח עשרים שנה אחר כך.

        • עמרי הגיב:

          אני לא חושב שיש משהו לא ראוי בגירוש *קצוב לשנה וחצי* (כך, אחרי שבדקתי) של אנשים שמשתייכים לאחד הארגונים המחליאים בעולם. אני בהחלט רוצה שדבר כזה לא יעשה כלאחר יד, וטוב שהיתה על המעשה ביקורת משפטית. אבל, בניגוד לדברים אחרים שמשלות ישראל עשו לדורותיהן, אני לא רואה בעיה מוסרית עם העניין כלל ועיקר. טקטית, זו לא התבררה כהצלחה גדולה במיוחד.

          יאמר לזכותו, בלי שום ספק, שהוא היה עקבי בסיקור מעצרו של חיים פרלמן. כשמדובר בשב"כ נגד המתנחלים זה דבר אחד. לרעתו יאמר, ששבוע אחרי שהוא תקף בצורה מסודרת ומרשימה את כל אלו שתומכים בחוקי דרומי\מזרחי למינהם, הוא השתמש בדיוק באותם טיעונים אותם הוא תקף כדי להתיר את דמם של פורעים מתנחלים. לצערי, לא התרשמתי שיוסי הנכבד הוא מופת ליושר אינטלקטואלי וקונסיסטנטיות עד כה. וזה חבל, כי אין בבלוגספרה אף אלטרנטיבה היום.

          • עדו הגיב:

            נו, אם אתה לא חושב אז בוודאי שאפשר להמשיך הלאה.
            אני מצידי הייתי מת לחמש דקות לבד עם האבא הזה שרצח את ילדיו אבל משום מה לא יתנו לי את זה אלא יעמידו אותו למשפט כשעונשו מאסר עולם ואם הוא יוכרז כלא שפוי הוא יכנס לבית משוגעים. זה ההבדל בין חברה שמתנהלת לפי תחושות בטן ואמוציות ובין חברה שמתנהלת כחוק.

            • עמרי הגיב:

              מדבריך עלול להשמע כאילו איפשהו אני רמזתי שאני מעוניין בחברה שמתנהלת לפי אמוציות, ולא ציינתי שהגירוש עבר את מבחן בג"ץ.

              לא ממליץ להתווכח עם אנשי קש כי הם אף פעם לא עונים וזה די משעמם.

              • עדו הגיב:

                גם הכיבוש וההתנחלויות עברו כמה פעמים את מבחן בג"ץ, יוסי שריד הגיש פעם בג"ץ נגד מני מזוז בפרשת האי היווני והשופטים קבעו שהכל תקין ואין בעיה עם זה שהבן של שרון יקבל מיליון וחצי שקל על חיפוש נתונים באינטרנט וזה לא ייחשב כשוחד. אני יודע שהימין נוהג לתקוף את בג"ץ מצד אחד ולכן השמאל חש צורך להגן עליו, מה לעשות ש'עבר את בג"ץ ' זה כבר מזמן לא הכשר לכלום.

                • איציק הגיב:

                  גרוש 400 אנשי החמאס היה בראש ובראשונה מעשה טפשי שלא רק שלא הביא לנו תועלת, אלא גרם נזק. אני מזהה כאן את ידיו החכמולוגיות של ברק.

        • yankel הגיב:

          סבסטיה הוקמה בחסותו האינטנסיבית של פרס, שר הביטחון דאז (כלומר – שליט אבסולוטי בשטחים), במסגרת "חתירתו הבלתי נלאית" תחת רבין.

          רבין עשה כל מאמץ לנער מעליו את הצרעת. אך מאזן הכוחות בעבודה (רפ"י מול אחה"ע) לא איפשר לו זאת עד עצם ליל מותו.

          רבין (עם הסטוריה של פשעי מלחמה עוד מ48) היה, ערב הרצחו, רה"מ הראשון והאחרון שגם הכיר בצורך, גם היה נחוש, גם היה מסוגל פוליטית וגם נהנה מתמיכה עממית לדחוף כל הדרך לשלום בר-קיימא.

          יגעל אמיר הוא מקרה נדיר בדברי הימים של אינדיווידואל שהצליח (פרינציפ?), בפעולה בודדת, להסיט משמעותית את מהלך ההסטוריה.

    • תומסו הגיב:

      יוסי, מאכזבת מאד התגובה שלך לזו של עמרי.
      התרשמתי עד עכשיו שמעניין לקרוא אותך לא רק בזכות הנתונים , הידע והשפה העשירה, אלא גם בגלל איזונים ששמת לעצמך.
      מה רע להגיד "טעיתי" מדי פעם ?

  9. יונתן הגיב:

    בשנת 2002 הייתי בשנת שירות. וכמובן שהעברנו שיעור בבי"ס השכונתי לרגל יום הזיכרון לרצח רבין.

    בסוף השיעור עלה לי הרעיון לשאול מה הילדים חושבים על התרסיט בור רבין לא היה נרצח. כולם ענו שברור שהיה שלום..

  10. יובל הגיב:

    יש חוסר עקביות בכתבה שכדאי שתתקן.
    לא הרור את מי אתה מנסה להאשים קולקטיבית את הדתיים או את המתנחלים. בפסקאות מסוימות אתה אומר דתיים ובאחרות מתנחלים. בכל אופן ראוי לציין שרוב המתנחלים אז והיום חילונייים ושיגאל עמיר וכנופייתו לא היו מתנחלים (אלא אם הרצליה היא בעיניך התנחלות…)
    בעיני, בעיה מתחילה ונגמרת בכך שהו יום זכרון ליצחק רבין ולא יום זכרון לרצח יצחק רבין. מה שחשוב פה הוא הרצח. חשוב להכניס טוב, טוב לראש לימין המשיחיסטי ולשמאל המשיחיסטי, לאלה שמאיימים בסירוב פקודה ואלימות (=שני הצדדים), לאלה שנעזרים בכוחות מחוץ למדינה לחפות על הפסידהם בקלפי (בעיקר השמאל אבל גם "אם תרצו") שזוהי ד-מ-ו-ק-ר-ט-י-ה ומה שלא השגת בקלפי אבוד.
    במדינה הזאתי יש חוקים למשחק והם: בחירות.
    כל מי שלא מקבל את הדמוקרטיה הוא איום שיש לטפל בו. בין אם הוא קורא לעצמו רב ובין אם הוא קורא לעצמו פעיל שלום. 

    • עדו הגיב:

      הצחקת אותי.
      'ד-מ-ו-ק-ר-ט-י-ה' היא תפישת עולם ולא טכניקה של ניהול מדינה על ידי בחירות.
      במשך 43 השנים האחרונות מדינת ישראל שולטת על עם אחר בכוח הזרוע. כל הימין וחלק מסויים ממה שאמור להיות 'שמאל' לא רואה כאן שום בעיה. במשך השנים החוק בשטחים הפך לבדיחה עצובה כשהמתנחלים מתגאים בכך שאם 'לא מפחדים מצה"ל' ועושים כרצונם (תאר לך ערבי ישראלי שהיה אומר דבר כזה) וכך לאט לאט (די מהר האמת) הריקבון חילחל גם לתוך המדינה עד שהגיע לרצח ראש ממשלה ולא ממש נעצר שם.
      אז מול הגייסות המוסתים של הימין יש לך איזה טלי פחימה אחת או יונתן שפירא, ביג דיל. במצב שבו אנחנו נמצאים להצביע על איזה שמאלני רדיקלי כדי להראות כמה אנחנו שיוויוניים ונאורים ולא יוצאים רק נגד פורעי החוק מהימין זה סוג של בריחה מאחריות ומאמירה אמיתית. וכאן הפוסט אפילו היה עדין מדי, מה שקרה לזכר רבין הוא מה שקורה להרבה דברים נכונים וצודקים כאן במדינה. אפשר להרוג משהו גם על ידי חיבוק דוב אוהב ומחניק, רבין הפך להיות 'של כולנו' והמסר היה 'בואו לא נשבור את הכלים' במקום שהמסר יהיה – בואו נצא מיד מהשטחים לפני שהמחנה המטורף שבמדינה הזאת ישמיד אותה.

      • תומסו הגיב:

        דמוקרטיה היא כן טכניקה של ניהול מדינות (גם ע"י בחירות) אבל נדון בזה בהזדמנות אחרת.

        "יש לך טלי פחימה אחת או יונתן שפירא" שעושים מה ? מציעים איזה פיתרון ? בנו איזו הצלחה מסחררת של משהו פוזיטיבי ?
        חלק חשוב לדעתי בטעות שהשמאל עושה בשנים האחרונות ועל ידי כך מאבד (עוד) מהלגיטימיות והחיוניות שלו והופך לחבורת אינטלקטואלים נירגנים הוא שהוא שם דגש על ביקורת והאשמות לכולם ומטשטש הצעות ופתרונות.

        חבל. לא מתאים לשמאל בארץ להיות אופיזציה. הוא אף פעם לא היה טוב בזה.

        • עדו הגיב:

          א.דמוקרטיה היא תפיסת עולם ולא שיטת ניהול
          ב. נתתי שתי דוגמאות של שמאל רדיקלי כדי להראות שהם לא דוגמה לכלום לכן לא מעניין אותי מה הם מציעים.
          ג. הטעות הנוראית של השמאל היתה שהוא שכח מה זה להיות שמאל, אם נשים רגע בצד את חטאי מפלגת העבודה לפני 1967 הנה באה הנצחון הגדול והשמאל נוהג בניגוד לכל מה שמאפיין 'שמאל' ונסחף בחדוות הכיבוש. פתאום זה בסדר להחזיק מאות אלפי ערבים תחת שלטון דיכוי במיוחד כשזה אומר הרבה עבדים זולים (הלו! אתם אמורים להיות שמאל) ואפשר להוסיף לעניין גם אהבת נדל"ן (כנ"ל) ואקסטזה משיחית (הכי לא שמאל שבעולם). זאת ה'טעות' שהשמאל עשה ולכן הוא באופוזיציה היום כי את מלאכת הימין אפשר לתת לימין ולגמור עניין.
          ד. לכן אמרתי מה לדעתי הלקח מרצח רבין והוא לא 'בואו נהיה חברים ולא נריב' אלא לצאת מהשטחים ולהתחיל להתנקות מכל הרעל שהכיבוש טפטף לתוכנו כל השנים. אין שום טעם לדבר על חוקי המשחק הדמוקרטי כשלמעלה משני מיליון ערבים בשטחים אינם רשאים להשתתף במשחק הזה.

          • יריב הגיב:

            הבעיה של השמאל בארץ הוא שמפלגת העבודה (על גלגוליה השונים) טענה תמיד שהיא שמאל, ואיש לא מחה מעולם.

          • אריאל הגיב:

            עדו,

            לא בדיוק הבנתי מה נטפלת לטלי פחימה וליונתן שפירא. השורה התחתונה היא שהם לא פגעו ולא ניסו לפגוע באיש כך שכל השוואה בינם לבין קיצוני הימין מופרכת מראש. אני גם לא מת על הצורך הקמאי של כל איש שמאל (לרוב בעיני עצמו) במציאת מישהו קיצוני ממנו על מנת להרגיש "בסדר" או לשמור על האיזון הקדוש. זה מראה על פחד להיות מתוייג ומוחרם, ומשהו שאני חייב לתת לחבר'ה מהימין – הם מריחים את הפחד מרחוק וזה רק מעודד אותם לתקוף.

            • עדו הגיב:

              בדיוק הנקודה שלי, התגובה המקורית של יובל מדברת על 'קיצונים מימין ומשמאל' כאילו שההזויים והרדיקליים ביותר בשמאל מתחילים לסכן את הדמוקרטיה כמו שעושים זאת אנשי ימין שאפילו לא נחשבים 'קיצוניים' במיוחד.

              • תומסו הגיב:

                עדו, אם זו היתה הנקודה שלך אז אני נוטה להסכים.
                יש הרבה סכנה מהרדיקלים בשמאל אבל היא שונה בתכלית מזו של הרדיקלים בימין.

  11. דוד הגיב:

    רק הערה: המשפטים "רבין היה אחד מראשי הממשלה הטובים ביותר שהיו למדינת ישראל" ו"רבין היה ראש ממשלה גרוע למדי" לא סותרים אחד את השני.

    מסכים עם כל הנאמר חוץ מזה.

  12. ארז הוכמן הגיב:

    האם באמת רוב המתנחלים הם חילוניים ? למישהו יש סימוכין לזה ?

    • טל הגיב:

      אם אתה לוקח בחשבון את מתנחלי אריאל, מעלה אדומים, שכונת גילה ושאר השכונות היהודיות בירושליים המזרחית אז נראה לי שכן.

      • אבנר לנגוט הגיב:

        לא ממש בטוח, מודיעין עילית וביתר עילית הם הישובים השני והשלישי בגודלם בגדה

  13. מצעד ראשי הממשלה הגיב:

    הי יוסי,
    מי לדעתך ראש הממשלה הטוב ביותר שהיה במדינה (או אולי ההגדרה צריכה להיות "הפחות גרוע")?

  14. ידידיה הגיב:

    רק לעניין גירוש אנשי החמאס, כדאי להזכיר שגם מרצ תמכה בגירוש. אהרון ברק (שהתנגד בתחילה) אף הצטרף לדעת הרוב, בלחץ שמגר.
    דורית ביניש התנגדה ואף סירבה לייצג את המדינה.
    ממה שזכור לי, הגירוש והחחזרה הצטרפו לכדי אחת מההחלטות הטקטיות הטפשיות ביותר שהתקבלו בארץ – חזרו לכאן מאות פעילי טרור שזכו לאימונים נרחבים.

  15. אלי הגיב:

    גם כשאני מסכים לרוב דבריך, ובמיוחד על הטישטוש שנעשה לאחר הרצח (בתום העצרת בשנה שעברה ניגש ידיד שלי אל דליה רבין והתלונן על חוסר האמירה הפוליטית שלה ועל הטישטוש, על כך שאיש מהדוברים לא הזכיר במילה את הסכם אוסלו, והיא אמרה לו שרבין מעולם לא היה איש מרצ), אבל עדיין הדיוקן שצירת לרבין, גם אם כל העובדות בו נכונות, הוא מאוד חד צדדי.
    "אומרים שהוא עבר תהליך של זיקוק ושינוי בחודשים האחרונים לחייו, שהוא ראה את הדברים אחרת. יכול להיות. ויכול להיות שזה פשוט היה יחצ"ן וכותב נאומים טוב יותר." קודם כל, יצחק רבין היה אולי ראש הממשלה האחרון שלא נתן ליחצ"נים לנהל לו את הלישכה או לקבוע לו את המדיניות, הוא עמד בראש ממשלה שמלבד הטעות של גרוש אנשי החמאס חוללה שינוי עצום בסדר העדיפויות הישראלי, הביאה לצמיחה אמיתית במשק (ממנה נהנו לא רק חברי המאיון העליון), והיה ראש הממשלה שהבין שכדי לפתור את הסיסוך במזרח התיכון יש צורך להכיר באש"ף ולנהל איתו את המו"מ לשלום.
    נכון, הסכם אוסלו לא היה מושלם, נכון, הוא לא עצר את המשך תנופת הבנייה בשטחים, ונכון, הוא לא פינה את חברון לאחר הטבח של גולדשטיין למרות שהדבר היה מתבקש, אבל עדיין מדובר במנהיג אמיץ שנקט בצעדים אותם הוא שלל בעבר מפני שהבין שהם דרושים למדינת ישראל. האם זכור לך ראש ממשלה רפורמטור כמוהו?
    יגאל עמיר רצח את יצחק רבין הי"ד כדי לחסל את תהליך אוסלו, הוא נמנע מלירות בשמעון פרס משום שידע שכדי לחסל את אוסלו רבין הוא האדם שצריך להרוג.
    קשה לדעת מה היה קורה עם תהליך אוסלו לולא הרצח, אבל אני בטוח שהרצח היווה נקודה מכרעת בחיסול תהליך השלום. וכשאתה עוקב בבלוג הזה אחר תהליך החיסול של מדינת ישראל, רצח רבין הוא ציון דרך מכריע בו.

  16. עומר הגיב:

    מנושא לנושא באותו נושא – הבוקר דחה ביהמ"ש את עמירתו של יגאל עמיר שביקש להוציאו מבידוד. בתכלס אין שום סיבה חוקית להשאיר את עמיר 15 שנה בבידוד וקשה לי להאמין שהוא מהווה סיכון למישהו, או לחלופין שהאסירים הכבדים בכלא הם מעריצי אוסלו שיאנסו אותו במקלחות כנקמה.

    לי זה נראה כמו שילוב של התנכלות אישית מצד השב"כ פגוע הגאווה, והעדפת דם כחול מצד בתי המשפט שלא מעזים לגעת בפרה הקדושה הזאת. עם כל חוסר הסימפטיה לרוצח רה"מ, אני לחלוטין חושב שאין הצדקה לאפליה שהמערכת נוקטת כלפיו.

טראקבקים/פינגבקים

  1. Tweets that mention להתראות, חבר | החברים של ג'ורג' -- Topsy.com
  2. סוכן זוטר, מקסימום לבלר » צונאמי ציוני