החברים של ג'ורג'

האנטישמים באים, האנטישמים באים!

במסגרת החרם העולמי הבא עלינו לטובה, נקטו היום חברי ועד העובדים של מה שהמקומיים מכנים באופטימיות נמל התעופה של אתונה בפעלול חדש: הם חסמו את הגישה לדוכני אל על ותקעו 99 נוסעים לישראל במשך שעתיים נוספות שם. כמי שעבר את החוויה המפוקפקת של שהיה באתר הזה בשנות ה-90, כשהוא נראה כמו הכלאה לא מוצלחת בין מרכול בעיירת פיתוח וחנות בורקס, אפשר לציין לזכותם של חברי ועד העובדים שהם בסך הטעימו את הישראלים מעט מזעיר ממה שעובר על פלסטיני ביום נסיעה ממוצע בין מחסום למחסום. די לא נעים, אבל לא כל כך נורא. (עדכון: מכמה תגובות שקיבלתי עולה שהיוונים שדרגו משמעותית את נמל התעופה שלהם, כנראה לקראת האולימפיאדה – יצ"ג).

זה לא הרושם שקיבלו ישראלים שנכנסו לאתר של העיתון לאנשים חושבים. שם נאמר שהעובדים הפגינו את מחאתם על "הסגר על עזה וכן על המדיניות "המדכאת" [מרכאות כפולות במקור – יצ"ג] של היהודים".

התגובה הראשונה שלי היתה: אמא'לה! אנטישמים! צאצאי אנטיוכוס! באיגוד שלהם ודאי מחלקים לחברים כמתנה את "הפרוטוקולים של זקני ציון". נרגעתי קלות כאשר קראתי את תגובתה האמיצה של אל על, לאמור שבטחון נוסעיה תמיד בראש מעייניה והיא הקפידה על כך שלנוסעים לא תשקף כל סכנה. נוסעי אל על לא ילכו כצאן לטבח, ואם ראש הוועד ינסה לארגן פוגרום, המאבטחים של אל על יעלו אותו במהירות על שיחה בכיוון אחד לפגישה עם מחמוד מבחוח.

אבל אז החלו לנקר בי ספקות. האם ועד עובדים יווני באמת ישתמש בביטוי "המדיניות המדכאת של היהודים"? אמנם, בימים שבהם ישראל משתחצת בכך שהנשיא אובמה לא יכול ללחוץ עליה, כי אם יעשה זאת יקומו עליו יהודי ארצות הברית, כולם כזומבים לחלילו של אביגדור ליברמן, ויחסלו את שלטונו – אמנם, בימים כאלה, ההבדלים בין ישראל הרשמית ובין הקנוניה המפוברקת ההיא של הזקנים ההם בבית הקברות של פראג נראים מטושטשים מהרגיל; ועדיין לא סביר שוועד עובדים יווני, במיוחד כזה המתנגד למדיניות ישראל, יאמץ את הקו הרשמי למחצה שלה.

נו. לא היו הרבה ברירות. פתחתי את וויינט. שם נמסר כי חברי הוועד מחו על "המצור הישראלי על עזה ומדיניות הדיכוי של ישראל". לא בדיוק אותו דבר. הלכתי, בחשש מסוים, לנרג. שם היתה גרסה שלישית: המחאה היתה כנגד "המצור על עזה ומדיניות הדיכוי של המדינה היהודית". גם זה לא בדיוק "המדיניות המדכאת של היהודים". נכנסתי למהדורה האנגלית של "הארץ", שם דווח על "מחאה כנגד המצור הישראלי על עזה ומדיניות הדיכוי של מדינה היהודית".

בשלב הזה נזכרתי שיש לי השכלה פורמלית של היסטוריון ושמה שאני רואה פה הוא בעליל שורה של השתקפויות של טקסט מכונן אחד, מעין טקסט Q של כל הסיפור. חיפוש לא ארוך במיוחד – המהדורה האנגלית של "הארץ" סיפקה את כל הרמזים הנדרשים – העלה שכל הכתבות הללו נשענות על ידיעה בנושא של סוכנות הידיעות AP. שם נאמר שהמחאה היתה, כצפוי, בשל "המצור על עזה ו"המדיניות המדכאת" [מרכאות כפולות במקור – אותן מרכאות של הסיפור ב"הארץ" בעברית! – יצ"ג] של המדינה היהודית".

בקיצור, עורך רשלן ב"הארץ" הפך את המפגינים האנטי-ישראלים של אתונה לאנטישמים שמוחים על "מדיניות מדכאת של היהודים". ההבדלים בין המונחים האלה – יהודי, ישראלי, ישראל, המדינה היהודית, מדינת היהודים – מטושטשים במכוון על ידי ישראל מאז הקמתה, למעשה עוד קודם להקמתה. הציונים תמיד רצו שיכירו בהם כדוברים של היהודים ברחבי העולם כולו; לצורך כך, חלקם לא היסס להעמיד פנים שיש להם גישה לקונספירציה היהודית הכלל עולמית – תום שגב מתאר באיזה כשרון פרטו אוסישקין ונחום גולדמן (שעמד בראש ארגון חסר כל משמעות בשם "הקונגרס היהודי העולמי") על המיתר הזה.

אבל ישראל לא מדברת בשם היהודים. ישראל הרשמית בקושי מדברת בשם היהודים החיים בה, היא ודאי לא מדברת בשם היהודים החיים בארצות הברית או בכל מקום אחר. כשהיא מנסה לקשור בינה ובינם, היא מסכנת אותם; היא מעודדת את תיאוריות הקונספירציה שאומרת שכל היהודים, בכל מקום, הם שלוחה של מרכז יהודי כלשהו. אמנם, זה המצב שאליו המדינה שואפת, וחבר הכנסת יעקב כ"ץ (האיחוד הלאומני) אף נזף במכתב רשמי ברם עמנואל, ראש המטה של הבית הלבן, על כך שהוא מעז להיות קודם כל אמריקני ורק אחרי זה יהודי (וישראלי כלל לא). סביר להניח שאם כתוצאה מכך תגאה האנטישמיות בארה"ב, או במקומות אחרים, המשטר הישראלי לא יצטער יותר מדי: הוא ממילא גרס שמקומם של יהודים הוא בישראל, שם יוכלו לסייע מקרוב לקרב הדמוגרפי מול הפלסטינים. אריאל שרון אף אמר זאת במפורש, כשקרא בעיצומו של מה שנראה בשעתו כמו גל אנטישמי גואה בצרפת ליהודיה להגר לישראל – ועורר בכך משברון דיפלומטי עם צרפת.

הבלבול המכוון בין יהודים וישראלים מסייע למשטר הציוני גם כלפי פנים: כך קל יותר לבלבל בין התנגדות לגיטימית למדינת ישראל ולפעולות ממשלת ישראל ובין אנטישמיות, ולשכנע את היהודים הישראלים שכל העולם נגדם, ושהמחאה העולמית איננה מוכוונת כלפי מעשיהם – הכיבוש – אלא כלפי עצם קיומם כיהודים. מצער שדווקא ב"הארץ" נותנים לכך יד – במעשה או במחדל. ואולי גם שם כבר לא מבחינים בהבדלים?

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • Pingback: Tweets that mention האנטישמים באים, האנטישמים באים! » החברים של ג’ורג’ -- Topsy.com()

  • ארז הוכמן

    מזכיר לי מאוד את הבלבול בין צה"ל והמדינה.

  • קגנוביץ'

    יופי של פוסט. אתה מתכוון גם להגיב מתישהו לידיעה היום לפיה תושבי הנגב המערבי הגישו בג"ץ נגד משרד הבטחון בגלל שתמך ב'כיפת ברזל' בניגוד לכל הגיון?

    • ygurvitz

      כתבתי על זה לנענע היום, בעייתי לכתוב על זה גם פה.

      • חומי החום

        Link?

        • קגנוביץ'

          גם אני רוצה את הלינק הזה… איפה הטור?

  • אזרח

    הטיפשות של מתרגמי הארץ נשענת על העילגות המקושקשת של סוכנויות הידיעות: כדי לא "לשעמם", כותבים ועורכים משתמשים בכינויים מעפאנים ובמלים נרדפות מעצבנות. למשל: ראש עיריית פריז מקדם איסור על שתיית יין אדום בעיר האורות בשעות הלילה. אז אם צריך לכתוב פעמיים "ישראל" באותה פיסקה, כותבים "דה ג'ואיש סטייט". עורך/מתרגם בעל ניסיון וטעם, יודע שזהו כינוי "חיצוני" – שהרי אנחנו, הקוראים כאן, יודעים שישראל היא המדינה היהודית (או מדינת היהודים, וואטאבר).
    גם כאן נחשפים שורשי הפאשיזם הסלולארי: בשם הרווח המקסימלי, משלמים לעיתונאים פרוטות – וכך, עורכים חסרי ניסיון והשכלה, מתרגמים טקסט חדשותי באופן שמטעין אותו במשמעות אנטישמית – והעיר שושן צה"לה ושמחה.

  • חוני

    מר גורביץ' היקר
    עושה רושם שמפוסט לפוסט אתה זולג שמאלה, מעניין אך מעט מצער.
    האומנם, מוחים היוונים על מעשיה המחפירים של ישראל?
    ומתי בחרו עובדי רשות שדות התעופה היוונית למחות לאחרונה על אלף אלפים של פשעים אחרים בגלובוס שלנו (חלקם אפילו קרובים למדי ליוון…):
    – על דיכוי הכורדים ע"י הטורקים
    – ועל דיכוי האופוזיציה באמצעות רצח ואונס באיראן
    – ועל האפרטהייד הנפוץ במדינות האיסלאם כלפי מחצית מאוכלוסייתן (ובהזדמנות זאת אני מתנצל בפני משטר האפרטהייד על ההשוואה, עם כל נבזותו הוא לא הגדיר את השחורים כקניינם של הלבנים, מה שאין הדברים אמורים לגבי מעמד הנשים בערב-הסעודית למשל)
    – ועל רצח העם בקונגו
    – ועל רצח העם בסודאן

    האם הפגינו היוונים כלפי הרוסים שעה שפלשו לגיאורגיה?

    האם מפגינים היוונים כנגד דיכוי הטיבטים בסין?

    ונגד המשטר הצבאי בבורמה?

    האם מחו היוונים בתוקף על הפיגועים שביצע ארגון איסלאמי קיצוני באוגנדה?

    מכיוון שהתשובה למרבית השאלות הללו היא, מן הסתם, לא רבתי – מה למדנו היום בכיתה ילדים…?

    • ג'וני הפרד

      תגיד, חוני, מה הקשר בין מה שגורביץ כתב לבין התגובה שלך?

    • יונתן

      זה טיעון קלאסי אך מטומטם-

      למעשה אתה אומר שיש לכב אדם שתי אפשרויות: למחות נגד כל העוולות או לא למחות בכלל.

      לא עולה על דעתך שמישהו יכול לקום בבוקר יום אחד ולהפוך לאזרח מעורב בגלל משהו שעיצבן אותו מספיק.

      • אלון מ

        לא נכון, כשאדם מסויים בוחר למחות נגד מה שהוא שקרוב לליבו יותר מאחרים זה מובן ולא מצופה מכל אדם למחות באופן אקטיבי כנגד כל עוולה.

        אך כשרוב השיח העולמי מבחינת היקף הפעילויות, הסיקור והגינויים באו"ם (ישראל היא המדינה שגונתה באו"ם יותר מכל מדינה אחרת) מוטים בעליל נגד מדינה אחת שעם כל עוולותיה עדיין גרועה הרבה הרבה פחות מהרבה הרבה מדינות אחרות יש כאן מניעים אחרים מדאגה לזכויות אדם.

        ראה (שים לב שלישראל מוקדש מקטע שלם -המדינה היחידה שזוכה ל"כבוד" הזה): http://en.wikipedia.org/wiki/United_Nations_Human_Rights_Council#Israel

        אתה לא צריך להצדיק את פעולותיה או מדיניותה של ישראל בשביל להודות שהיחס בעולם לישראל הוא יחס מפלה בצורה קיצונית. ייתכן שהמניעים המטים הם רק פוליטיים, אך כפי שעדויות רבות מצביעות על כך, גם אנטישמיות לא קטנה מעורבת בדברים הנ"ל.

        אני לא אומר שאין אנשים טובים שבאמת רק רוצים לשפר את מצב זכויות האדם ואינם פועלים נגד ישראל מתוך שנאה או דיעות קדומות. אך זו תהיה התחסדות לשמה אם תגיד שאין ולו קמצוץ (ולמעשה הרבה יותר מזה) של מניעים זרים בכל הקשור לישראל בעולם.

        דברי אינם באים להצדיק עוולות של המדינה, אלא לתת פרופורציות.

        במבחן בוזגלו, העולם נכשל חרוצות ופעם אחר פעם.

        • שי דשא

          משעשע לראות שכל התגובות זכו למענה פרט לתגובה העניינית היחידה.

        • Quercus

          לא יכול להסכים.
          הדבר המשותף לכמעט כל המדינות שהזכיר חוני, הוא שמדובר במדינות שידוע לכל שהן מדינות עולם שלישי, וידוע לכל שאינן דמוקרטיות – לכן לא מצפים מהן להרבה.
          אבל כשמדינה מצהירה על עצמה כמדינה מערבית, מתוקנת ודמוקרטית, מן הסתם רף הציפיות ממנה יהיה גבוה יותר.

          • אלון מ

            זה לא משנה אילו מדינות הוא הזכיר. העיקרון הוא המשנה.

            עובדה שמדינות נאט"ו בעבר ובהווה, בשטחי מדינות מרוחקות מאוד משטחן שלהן, שהאיום שלהן לא דומה או מתקרב לאיומים על ישראל חיסלו ומחסלות הרבה הרבה יותר אזרחים חפים מפשע, בכלל לא חושבות לנקוט באמצעים שיצמצמו את מס' הנפגעים האזרחיים כמו שצה"ל עשה ועושה (מנשרים וטלפונים אישיים!). ואלו מדינות מערביות ודמוקרטיות למהדרין. אפילו נורווגיה שלחה חיילים.

            לא שמתי לב שהאו"ם מגנה אותן יותר מדי אם בכלל

            ומה הקשר גם לזה שהמדינות שהוא ציין ברובן מדינות עולם שלישי? הן מפירות זכויות אדם בסקאלות אחרות לגמרי. אז בגלל שישראל יותר טובה מהן צריך להיכנס בה חזק יותר? איזה הגיון זה? אני אגיד לך איזה. של זה שהנגר צריך לדפוק את המסמר הישר. פשוט כי זה קל יותר.

            אתה גם מתעלם בבוטות שאין עוד מדינה שמאויימת מהיום הראשון לקיומה בחיסול. אין עוד מדינה שמאויימת בהשמדה ע"י מנהיג של מדינה שמתחמשת בגרעין בריש גלי כמו ישראל.

            זה כיף ו"נאור" להשוות את מצבנו לארה"ב או בריטניה ולדרוש מאיתנו לעמוד באותם קריטריונים של שמירה על צדק וזכויות אדם. אבל אתה יודע מה? העובדות מראות שישראל שמאויימת באופן ישיר פועלת בצורה הרבה יותר הומאנית מהדמוקרטיות הגדולות של המערב.

            המשפט הישן אומר שזה שאתה פארנואיד לא אומר שלא רודפים אחריך. די ברור שרודפים אחרינו. גם אם לא כולם ואפילו לא הרוב, מספיק אנשים ובעלי השפעה רצינית כן רודפים אותנו.

            אל תתפלא שהישראלי הממוצע לא מוכן להקשיב לבעיות של ישראל עם זכויות אדם כשבאותו הזמן הוא שואל אותך בחשש אמיתי אבל מה עם השאר? למה אני צריך לשים את צווארי מתחת לחרב כדי לשמור על כל הערכים הנעלים האלו בזמן שאף אחד אחר לא? ולמה אתה מתעלם מהשאלות האלו?

            כל זמן שתהיה קשוב בלי סוף לצד השני ובו זמנית אטום לחלוטין לחששות שחלקם הגדול מוצדקים ומגובים בנסיון אתה לא תקדם מזרח תיכון חדש. אתה תקדם מזרח תיכון איסלאמי רדיקלי חדש.

            • א

              ישראל לא נמצאת, וגם לעולם לא הייתה תחת איום קיומי. ישראל מעולם לא הייתה אפילו קרובה לחיסול. בכל המלחמות שישראל השתתפה בהן זה "לא היו כוחות". ישראל נלחמה במקרה הטוב בכנופיות חמושות, ובמקרה הכי גרוע בצבאות חסרי מיומנות שלא הייתה לה שום בעיה להכריע. ישראל עם כל ארסנל הנשק החדיש שהיא מקבלת כמעט בחינם מארה"ב, צבא סדיר ומילואים גדול, נשק גרעיני, והיסטריה (שאתה מייצג אותה) מיליטריסטית, שלא תבייש אף אירגון ג'יהאד, היא לא באמת יכולה לטעון שהיא הילד המוכה והמסכן בשכונה שחייב להתגונן מפני כל העולם. אף מדינה במזרח התיכון, אפילו לא איראן, לא מתקרבת ליכולות הצבאיות של ישראל, ולא מקבלת תמיכה אוטומטית מארה"ב. איזו עוד מדינה במזרח התיכון יכולה לסמוך על עזרתה של ארה"ב במקרה שהיא תכנס למלחמה? בוודאי שלא איראן "שמאיים להשמידנו"… (ואגב, רקורד האלימות והתוקפנות של איראן מחוויר לעומת הרקורד של ישראל, כמו שמוכיחה ההיסטוריה, המדינה הכי פסיכית ומסוכנת באיזור היא ישראל).

            • ארז הוכמן

              המדינה צריכה לשאוף לערכי מוסר נעלים כי אנחנו כבני אדם צריכים לשאוף לערכי מוסר נעלים, מה מדינות אחרות עושות לא רלוונטי בעיניי. או כמו שאמא אומרת "ואם כולם יקפצו מהגג ? גם אתה תקפוץ ?".

            • גרייף

              מה אתה מקשקש?
              קצינים אמריקאים שנהגו בפזיזות בהפצצות באפגניסטן הלכו הביתה. כשיצאו תמונות של מכות והשפלות באבו-גאריב, אז חיילים עמדו לדין, והנשיא הפסיד על זה בבחירות – ואלו דברים שעושים כל יום במרתפי השב"כ (לפי עדויות השב"כ, לא ארגונים "בוגדניים" כמו בצלם) ועושים כל שבוע במחסומים.

              השמאל האמריקאי היה ביקורתי מאוד כנגד המלחמה הן באפגניסטן והן בעיראק בתקופה שבה כינו את מבקרי הצבא והממשלה בוגדים וגיס חמישי (בדיוק כמו פה), והביקורת שלהם עזרה לשנות מדיניות ובסופו של דבר עזרה גם לשנות ממשל. אותו הדבר נכון בכל מדינות אירופה, במיוחד במקומות שבהן מעורבות צבאית גדולה ונהרגו חיילים כמו אנגליה או גרמניה: הייתה ביקורת חריפה בשמאל על התערבות במלחמה לא מוצדקת (גם אם לדעת חלק התוצאות חיוביות; עיראק עדיין לא הייתה מעורבת ב-9/11 ועדיין לא פיתחה WMD, ואלו היו ההצדקות למלחמה) והביקורת הזו עזרה להחליף ראשי ממשלות ולהחזיר חיילים הביתה.

              במדינות דמוקרטיות יש ביקורת על מה שהממשל עושה, ולביקורת הזו יש משמעות בסדר היום הפוליטי ובקלפי: סקרים עוזרים להעלות או להביס הצעות חוק, פוליטיקאים שנתפסים בשוחד ומרמה הולכים הביתה (לא מתראיינים בכל עיתון בחיוך מלא שיניים ומכריזים על ניצחון כי הורשעו "רק" במתן עדות שקר). אתה רוצה לילל על זה שישראל מוזכרת במועצת זכויות האדם של או"ם? למי אכפת! מה לגבי הצלב האדום, רופאים ללא גבולות, ואמנסטי? גם הם מבקרים בעיקר את ישראל? ודאי שלא; אבל כשרוצים לילל על גולדסטון, לא מדברים על ארגונים לגיטימיים שגם מתלוננים על המחסומים והמעצרים המנהלתיים והגזענות הממסדית – טוב שיש את מועצת זכויות האדם באו"ם כדי שיהיה לך מאיפה לגרד אנטישמיות.

    • דניאל ר.

      גם אני גיליתי שאני אנטישמי כי מחיתי נגד הבנייה בפלמחים ולא עשיתי דבר נגד הטבח בסודאן.

    • ygurvitz

      גם אני לא הפגנתי נגד המשטר בבורמה. זה אומר שאסור לי למחות על מה שישראל עושה, או שאני אנטישמי? אם הטענה שלך שהמאבק הפלסטיני מקבל הרבה יותר יחסי ציבור, אני מסכים. זה הופך את התמיכה בו ללא לגיטימית?

      • סמולן

        לשאלותיך ובמסגרת האפשרויות שהצגת: (א) מותר לך למחות על מה שישראל עושה. (ב) אם המאבק הפלסטיני מנכס משאבי תקשורת יקרי ערך שהיו יכולים לשמש למאבקים חשובים אחרים, ונאמר שיש עוד עשר כאלו (יש יותר), הרי שכל עוד אתה לא פועל לצמצום החשיפה התקשורתית של הפלסטינים לעשירית מהיקפה הנוכחי, אתה פועל לדכא, לשעבד, להרוג את הכורדים, הדרום סודאנים, וכן הלאה. שזקוקים למשאבי התקשורת האלו כמו אויר לנשימה.

        • היגיון מעניין שמעקר מלכתחילה כל מחאה.

          • Quercus

            זה בעצם אומר שלפני שאתה בא למחות, עליך לדרג את כל נושאי המחאה, לפי חשיבות, משאבים שמוקצים להם בעולם, ומשאבים שאתה יכול להקצות להם, ולאחר שהפעלת אלגוריתם מיון מתוחכם, רק אז מותר לך להתחיל למחות.

            • ארז הוכמן

              הקמתי סטרט-אפ כדי לפתח את האלגוריתם, בקרוב יגיע "מתעדף-המחאות" לחנויות. תזכיר לי לזרוק לך אחוזים כשהמליון הראשון ייכנס.

              • Quercus

                יא בייבי! ידעתי שבסוף אני ארוויח טונה כסף מסטארט אפ.

        • ygurvitz

          בעיה. אם אגביר את הסיקור של הדיכוי בסודאן, אצמצם בכך את הסיקור של הדיכוי בבורמה, וממה שאתה אומר עולה שאני הופך בכך לשותף של המשטר הבורמזי. אולי פשוט עדיף לי לא למחות בכלל, כך אשמור על מצפוני נקי.

          או שלא.

          • סמולן

            נראה לי שהרעיון של חלוקת משאבים אינו מסובך עד כדי כך. לשיטתך, אם אתה קונה טבק, ברור שאתה פוגע באפשרות שתקנה אלכוהול. איכשהו נראה לי שאתה מסתדר בנושא הזה, ולכן תוכל לפתח לעצמך אלגוריתם חלוקת ביקורת שיהיה באופן שתואם יותר לבעיות בעולם (ולכן לא מדובר ב"עיקור של כל מחאה").

            הבעיה היא אחרת. עקרונית, אפשר היה לדמיין שיש מאפיה סמולנית דרום סודאנית, מאפיה סמולנית שדואגת לכורדים, וכן הלאה, ואתם בישראל ולכן עוסקים במה שקורה פה. שהחלוקה של המאבק היא בבואה של החלוקה הלאומית של העולם.

            במובן הזה, שהוא בטח נכון במישור החווייתי של הנאבקים (שנאבקים נגד מה שצורם להם מול העיניים, לשיטתם), הבעיה אינה עם הפעילים הישראלים והפלסטינים של המאבק למען הפלסטינים או נגד ישראל, אלא עם מערכת עולמית – שלא כוללת אותם – שמתפקדת רע ולא נכון ומקצה כל כך הרבה משאבי תקשורת רק למאבק הזה. כלומר, לא צריך להתלונן אצלך ואצל החברה, אלא אצל ההם, שלא נאבקים את המאבקים שהם צריכים להאבק.

            אבל מה שמונח ביסוד הראיה הזו – שהיא מאד טבעית – היא מעין תפיסת שוק חופשי נאיבית של חלוקת משאבי תקשורת. נדמה לי שכבר אף אחד, בוודאי לא כאן, לא אוחז ברעיונות התמימים האלו. אם בוחנים את חלוקת משאבי התקשורת הביקורתית, הרי שהיא נשלטת, לא פחות, על ידי קבוצת המאבק נגד ישראל (או בעד הפלסטינים, לפי הטעם). לכן לקבוצה הזו יש סוג של פריבילגיה, ויש מקום לדון הן בהסדרת המשאב הביקורתי (כי משום מה, הרבה מהקבוצה הזו דווקא דוגלים בסוציאליזם די קיצוני), או בחובה מוסרית של מי שמשתייך לקבוצה הזו לאותם מאבקים שנרמסים תחת מגפי הדבר שקרוב לליבו. במובן הזה, אני חושש, יש חובה מוסרית די גדולה למי שעוסק במאבק הפלסטיני, להכיר בכך שהוא או היא מנצלים מצב עניינים באופן לא הוגן, שלא לומר רצחני. מנקודת הראות של הדרום סודאנים, יש מצב שאתם דומים למי שמפגין נגד ניסויים בחיות בזמן השואה (בהקצנה, בהקצנה ענקית, תוך שימוש בדימוי ממש לא ראוי, דימוי פשיסטי, דימוי פויה).

            אני חושב שבמובנים האלו ניתן להבין את ההבלחות הקצרצרות והנדירות כנגד המיליה הבינלאומי של צדקנים אנטי ציונים שמופיעות פה ומופיעות מדי פעם גם במקומות אחרים, שלא חשודים בחיבה לציונים-יהודים-יהדות. הן מעטות מדי.

            • ארז הוכמן

              בעניין הזה אני אוחז בהשקפה הדומה ל"עניי עירך קודמים". היכולת שלי להשפיע על המאבק הפלסטיני אומנם קטנה אך היא גדולה לאין שיעור מיכולתי להשפיע על המאבק הסודאני. לו יכולתי להפגין איפהשהוא בעניין הסודאני בשישי בבוקר מצב שהייתי עושה את זה, אבל אין הפגנות סודאניות בישראל והפגנות נגד הכיבוש דווקא יש.

      • ג'ו

        אני בהחלט בעד שישראל תקבל בעולם יחס כמו בורמה, סודן או סרי לנקה.

        אף אחד בנמל התעופה באתונה לא עצר מטוס נוסעים של נופשים בורמזיים, מצד שני גם אין הרבה כאלה. איש לא החרים סרטים סודניים בפסטיבל הסרטים בקאן, אבל גם כאלה אין הרבה. אף ארגון עובדים נורווגי לא משך את עסקיו מחברות הייטק ענקיות העוסקות בין היתר גם בכליאתם של בני טמיליים, אולי בגלל שאין חברות הייטק כאלה.

        • יוני

          נקודה מאוד יפה ומאוד נכונה.

    • עדו

      http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=8551ffe62453f72d38ac0d2facc1e189&id=1326
      זהו קישור לבלוג של יעל פז מלמד ממעריב, המעניין הוא פחות הפוסט ויותר התגובות אליו.
      הפוסט עצמו עוסק בילדים בדואים בני שמונה שעובדים בשדות קיבוץ נחל עוז במקום להיות בבית הספר, הייתי מצפה שכל התגובות יעוטו על ההזדמנות להכניס לקיבוצניקים המתנשאים שערוותם התגלתה אבל לא, התגובות ברובן זועמות על עצם העובדה שמקדישים כאן פוסט לילד בדואי בן שמונה במקום לילדים שגרים בשדרות בטווח הקאסמים (כבר הרבה זמן ששקט שם ואגב, גם הבדואים בסביבה הם בטווח הקאסמים, אם היו כותבים עליהם היית נרגע יא לאומן מתלהם?)
      טוענים שהבדואי הזה יגדל להיות גנב (איך לא, אם הוא לא הולך לבית ספר?) או שהבדואים ככלל הם פרימיטיביים (אז מה הילד אשם?) ועושה רושם שעצם העובדה שמישהו מעיז להזכיר שלא רק יהודים סובלים כאן ושלעוד אנשים שלא נולדו לאם יהודיה נעשה עוול גורמת להשתוללות רבתי של כל יהודי שהוא לא 'סמולני מסריח' . כלומר במדינת היהודים צריך להיות שמאלני אכול שנאה עצמית כדי שיהיה אכפת לך מילד בדואי , אפילו אם יש אפשרות לתקוע לקיבוצים בדרך.

      אה כן, הפוסט הזה התייחס לכך שהפכו מחאה נגד ישראל למחאה נגד יהודים, זה הכל.

  • ג'ו

    רשמת "החרם הבא עלינו לטובה…" אפשר בקרוב לתבוע אותך

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3919914,00.html

    במיחד אהבתי את:

    ח"כ זאב אלקין, אמר כי התמיכה מקיר לקיר בהצעת החוק מוכיחה שחברי הכנסת מכירים בצורך לשמור על איזון בין זכויות דמוקרטיות לבין פגיעה מכוונת בגופים ישראליים

    • לא רק זה נוכל לתבוע את יוסי ולא נצטרך אפילו להוכיח נזק!

      • כליל

        שנאמר: הלשנה בתשלום.

  • יוסי, למה אין פה מייל שמאפשר לפנות אליך?
    זה יהיה רעיון לעשות דף ליצירת קשר.

    • ygurvitz

      ygurvitz בשירות המייל של גוגל.

  • רות

    אני שמחה לראות שבפוסט זה היהודים קיבלו מעמד של עם.

  • עדו

    אני לא יודע עם צריך היה להגיד 'מדינת ישראל' או 'מדינת היהודים' אבל המדיניות בהחלט מדכאת, אני למשל מדוכא מאד מהממשלה שיש פה.

  • גלעד ד.

    הסבר אפשרי נוסף: לא יודע אם זה ככה גם ביוון, אבל במקומות רבים בעולם יש בלבול קבוע בין המושגים "עברי", "יהודי" ו-"ישראלי". במיוחד במדינות בהם לא גרים יהודים רבים. כשידברו שם על דברים שעשתה ישראל ישתמשו במילה המקומית "יהודים" או "עברים", פשוט משום שהיא משמשת תחליף ל-"ישראלים" באותה השפה.
    זה צורם לאוזניים ישראליות (יהודיות), אבל אין בכך כדי להעיד בהכרח על גזענות מובנית כלשהיא.
    אולי אפשר להשוות את זה לכך שבעברית קוראים לכל תושבי הולנד הולנדיים או לכל תושבי בריטניה אנגלים, או אפילו לכל תושבי ארצות-הברית אמריקאים.

  • גלעד ד.

    עוד נקודה ששמתי לב אליה:
    כתבת שב'הארץ' שמו מרכאות כפולות סביב המילה "מדכאת" בלבד, בעוד בסיפור המקורי של AP המרכאות הן סביב הביטוי "מדיניות מדכאת" כולו.
    בכך הפך העורך (או המתרגם) ב'הארץ' את הציטוט להערה סרקסטית ועיוות את משמעותו.

  • ש.ב

    אז נסכים שהעולם צבוע והחים לא הוגנים באופן כללי. ועכשיו לעניין עצמו.

    בורמה, סודן וקונגו לא נהנות מיתרונות ההשתייכות למועדון היוקרתי שמכונה "מערב דמוקרטי". אין להם מעמד מועדף למסחר עם האיחוד האירופי, הן לא התקבלו ל-OECD, הן לא מקבלות סיוע צבאי מאסיבי מארה"ב ומגרמניה, אזרחיהן לא מסתובבים באירופה בלי ויזה, הן לא משתתפות באירוויזיון ובאליפות אירופה בכדורסל וכו' וכו'.

    נדחפנו למועדון הזה, שיכנענו אותם שאנחנו דומים להם יותר מאשר לרפובליקת בננות אפריקאית, ועכשיו אנחנו בוכים שמבקרים אותנו כשאנחנו נוהגים כמו רפובליקת בננות.

    אין לי מילים לתאר את הגועל מהטיעון הבכייני, הילדותי והמתפנק הזה.

    • אילן

      להרוג כמו קונגולזים ולאכול כמו קנדים? אין יותר טוב מזה. 

  • חוני

    תענוג לקרוא את אוסף ההתחמקויות, וההשמצות שנכתב כאן בתגובה לטענה מאוד מאוד פשוטה: התמקדות בלתי עניינית (במקרה של ישראל פשוט אובססיבית) במדינה אחת והפיכתה למוקד גינויים כלל עולמי, ומושא לדיוניים מאלפים בסגנון: "להחרים או לא להחרים זאת השאלה" כאשר היא אינה ילד "רע יותר" מאשר חמישים ילדים רעים אחרים בכיתת העמים – זה אינו משפט, אלא משפח. ואפליה כזו (וזו אכן אפליה) צריך וחובה לשאול מאיפה היא באה. טיעון האנטישמיות פה אינו מופרך כלל וכלל: וזה שהוא פופולרי פה לא הופך אותו ללא נכון.

    כמובן, נוח לחלק מהמגיבים ההיסטרים להכניס את השיח הפנימי לקלחת – למרות שאין לו שום קשר לנושא.
    להוריו של הילד, במקרה זה אנחנו – העם – יש הזכות והחובה המלאים לדקדק איתו על קוצו של יוד, ואני תקווה שיתר המגיבים לבלוג שמעו מהוריהם לפחות פעם אחת את המשפט האלמותי "אז לך תהיה הילד של כולם!" בתגובה לטרוניות בסגנון "למה לכולם מותר ולי לא", שהם ז'אנר חביב על ילדים. גם אני באופן אישי השתתפתי בהפגנות נגד הכיבוש, ואני אוסיף לעשות כל שביכולתי להביא לסיומו, במהרה בימינו. אמן.

    מי ששאל פה: אז כל מפגין צריך לדרג את כל הסכסוכים בעולם ולהפגין רק על החשובים ביותר? התשובה היא – לא. אבל אם קבוצה גדולה של אנשים הולכת לישון, וקמה בבוקר, ומנהלת שיח ער בחברה ובאקדמיה כאשר סכסוך שולי על שטח אדמה קטנטן בעצימות נמוכה מאוד בסטנדרט בינ"ל (מאה אלף הרוגים בשישים שנה, בערך) תופס את מירב זמנה ומרצה – ובמקביל מעניין אותה מעט מאוד בכלל שמיעוט ענק של עשרים וחמש מיליון איש – הכורדים – שנמצא ממש לידה נתון בדיכוי חריף לא פחות וללא זכות הגדרה עצמית (שלא לדבר על הפגנות ומחאה.. הצחקתם את ארדואן, אסד, ואחמדי) – זו התנהגות מפלה.
    זו התנהגות אובססיבית.
    זו התנהגות שיש בה כדי להצביע על מניעים לא ענייניים – גם אנטישמיות! כן!

    וכמובן – הכורדים זו רק דוגמא קטנה, העולם הזה מלא בסבל נורא, בעשרות סכסוכים "אמיתיים", כאלה שגובים מאות אלפי ומיליוני קורבנות, שלידו הסכסוך הישראלי פלסטיני (או היהודי ערבי) הוא ברמה של ריב שכנים – ומשום מה הקונפליקט הזה מקבל זרקורים מדהימים, ל מ ה ?

    • ג'ו

      הכורדים הם כולם אזרחים של טורקיה, אולי חלקם מעדיף עצמאות, אבל דרך נציגיהם הנבחרים בדמוקרטיה הטורקים יש להם אפשרות להשפיע על מדיניותה. את זה לפלסטינים אין, אין אף מקרה דומה בעולם לאוכלוסיה הנתונה תחת שלטון צבאי במשך 40 שנה, להוציא אולי את מערב הסהרה וגם שם התושבים הרוצים בכך קיבלו אזרחות מרוקאית.

  • חוני

    נניח שאני מקבל את הטיעון הדי מופרך הזה (שהלא בליעת עם אחר ע"י מתן זכות הצבעה לתושביו אינה מבטלת את עצם בליעתו) ומתעלם מהדיווחים על הפרת זכויות האדם של הכורדים – איסורים על לימוד השפה הכורדית וכיוצ"ב. בוא ניקח דוגמא נוספת: באיראן מחוייב מחצית מהאוכלוסיה ללבוש רעלה, ובסעודיה לאותו המחצית אין היתר לנהוג ברכב.
    מה אתה אומר? חמור יותר ממחסום או לא?
    נשאל את זה אחרת – נניח שאתה תינוק שעומד להיוולד – האם תעדיף להיות פלסטיני או סעודית? (ובוא ננטרל לרגע את המצב הכלכלי החומרי) – מי יותר מדוכא?
    ומה זה אומר אם העולם כולו מדבר על דיכויים של הפלסטינים ומתעלם מדיכויין של הסעודיות?
    שהוא… צבוע?
    שהוא אובססיבי כלפי ישראל?
    שהוא אנ—-…. ?

    • אילן

      אבל ההתעניינות בישראל הולכת לשני הכיוונים. גם פיגוע בתחנה מרכזית בתל-אביב שבו יהרגו 15 איש יסוקר הרבה יותר בתקשורת העולמית מאשר מיליציה בקונגו שתהרוג 400 איש.

      נתנו לך תשובה די טובה ונכונה לדעתי: מתעניינים בישראל כי היא נחשבת חלק מהעולם המפותח. למה התעניינו כל-כך בדרום-אפריקה בזמן האפרטהייד? בשנות ה70 לא היה טבח של מאות אלפים בבנגלדש? עד כמה שאני יודע שיר של ג'ורג' הריסון זה בערך ההדהוד היחיד של זה בתרבות הפופולרית.

      • סמולן

        זו תשובה, רק לא טובה. מה שנטען הוא שאכן העולם בנוי כפירמידה של דיכוי מבחינת משאבי התקשורת הרלוונטים, ושמספר מצומצם של מאבקים לוקח את המשאב הביקורתי ללא קשר סיבתי ומוסרי לנחיצותו. ובכן, מטריד לחשוב שבזמן שהאינטלקטואלים השקיעו את הונם ומרצם בפירוק דרום אפריקה, היו להם למעשה משימות חשובות פי כמה.

        אבל מהדוגמה הזו עולה שבזמן שהאליטה הנוכחית – יורשי האליטה שפירקה את דרום אפריקה, ולשיטתך מתוך שימוש מופקר במשאבי התקשורת הביקורתית – נכנסת באם-אמא של ישראל, היא רוצחת בשיטתיות את הכורדים.

        על כן, אה, תחשוב שוב. התשובה גרועה. היא יכולה להתקיים כתשובה תיאורית, אבל לא בתור תשובה מוסרית סבירה.

        • אילן

          כמה דברים: התכוונתי שהתשובה טובה כתשובה תיאורית. בניגוד לתשובה תיאורית של מי שהגבתי לו- כולם אנטישמיים.

          ההגדרה שלך לרצח היא מאוד מאוד מאוד כוללנית אם התקשורת העולמית רוצחת בשיטתיות את הכורדים לפי הגדרתך בגלל שהיא מכסה יותר מדי את הסכסוך הישראלי-ערבי על חשבון זה הכורדי-טורקי. מה גם שהטורקים לא רוצחים בשיטתיות את הכורדים, וכמו שג'ו ענה לך מבחינות רבות מצבם טוב יותר מזה של הפלסטינאים. הם אזרחים, אחרי הכול.

          חוץ מזה, המודל שלך של משאבי תקשורת ביקורתית לדעתי לא נכון. זה לא שהמוח המערבי כל-כך מלא נתונים על חדשות חוץ, שתכניס עוד פיסת מידע אחת ואחרת תצא. סיקור טוב של סכסוך אחד בעולם יכול להגביר את הסקרנות לגבי מקומות אחרים, ושני אלה ידחקו מהזכרון את שמה של חברה החדש של לינדסי לוהאן.

          יש גם חשיבות לטוען הטיעון: אם בורמזי או דרפורי היה טוען שהתקשורת מתעלמת במידה רבה מהדיכוי שמהם הם סובלים ובמקום זאת מסקרת את דיכוי הפלסטינאים, המצומצם יותר, אז יכולתי לכבד טיעון כזה. אבל שישראלי טוען את זה כאפולוגטיקה למשטר שלו זה טיעון שפל:
          כמו בעל מכה שמתלונן למשטרה שהם צריכים להתעסק בכל הרציחות בשכונה במקום להציק לאזרחים נורמטיביים בעניין פנימי.

          • סמולן

            אני לא טוען את זה כאפולוגטיקה למשטר הכיבוש: זה ממש לא קשור לכיבוש ולאפולוגטיקה שלו (יש לי טיעונים אחרים בשביל זה). העיוות הוא אצלך. טענתי את זה כטענה נגד משטר השליטה בתקשורת.

            לגבי חלוקת המשאב הביקורתי אתה פשוט טועה. יש כך וכך דקות שידור שיכולות להיות מוקדשות לביקורת, נדרשות כך וכך מתוכן כדי שזו תתורגם לפעולה פוליטית.

  • חוני

    אבל אני לא "מכה את אישתי".
    אני נמצא בסכסוך בן מאה ועשרים שנה עם מאות מיליוני ערבים/מוסלמים (ומוסלמים שאינם ערבים וערבים שאינם מוסלמים) המתפרסים על מיליוני קמ"ר, ומשאבי טבע אדירים, שחלקם הלא מבוטל אוחז באידיאולוגיה לפיה אני אישית וכולנו ביחד צריכים לשכשך במימי הים התיכון. הם התקיפו אותי לא פעם ולא פעמיים ועשו לא מעט דברים כדי לממש את המאוויים האלה.
    בנקודת הזמן הנוכחית הגעתי/הגענו לסיטואציה בלתי סבירה, בלתי מוסרית – שבה אנו מחילים שלטון צבאי על מיליון וחצי איש בגדה המערבית.
    אפשר להתווכח איך זה קרה ואיך צריך לסיים את זה (ואז כמובן ניאלץ להיזכר ש82% מהפלסטינים – לפי הסקר האחרון – שוללים כל שמץ אפשרות של וויתור על זכות השיבה גם אם הדבר כרוך בהמשך הסכסוך עם ישראל) אבל כמה דברים זה בוודאי לא: לא טבח, לא אפרטהייד, לא טיהור אתני.
    ודווקא יש הרבה מאוד טבח-אפרטהייד-טיהור אתני בעולם הזה.
    רק שמשום מה, כשבכיתה שוררת אנרכיה, דני זורק כסאות, משה הופך שולחנות, יעקב מרביץ לדוד, בוחרת המורה לשאוג: חוני! אתה מעז להרים את קולך בשיעור? צא מיד החוצה!

    • אילן

      נקודת הזמן הנוכחית הזאת היא רוב שנות קיום המדינה.
      לגבי חומרתו של הכיבוש, אני כנראה רואה בזה משהו יותר גרוע ממך.

      רק נקודה אחרונה. המספר הזה של מיליון וחצי פלסטינאים בגדה: זה מההערכה הזאת של כמה חבר'ה ימניים ששכחתי את שמם? נדמה לי אחד מהם זה סרג'ו דלה-פרגולה או משהו כזה. כי לפי הCIA World Factbook המספר הוא 2.5 מיליון לא כולל המתנחלים וכולל ערביי מזרח ירושלים. עכשיו, כתוב שם שזה under review, אבל אם אתה מצטט נתון שנוי במחלוקת רצוי להגיד את זה.

  • חוני

    אין בעיה, 2.5, המספר לא רלוונטי לדיון.
    ציטטתי מתוך זיכרון.
    הכיבוש "חמור". אין ספק. איך מסיימים אותו? שוב – בוא לא נשכח את טיעוניה של ישראל ולא נתעלם מהם: נסיגה חד צדדית מסכנת מאוד את בטחונה של המדינה, הסכם הוא בלתי אפשרי להשגה בתנאים המקובלים עלינו (ע"ע זכות השיבה), אז… מה עושים?
    לא אמרתי, אגב, שאני מסכים עם הטיעונים, רק שלא הוגן להתעלם מהם, ולא הוגן להתעלם מהעובדות המצדיקות אותם (שאני אתן לינק לראיון של אבו מאזן בוושינגטון פוסט שבו הוא אומר שאולמרט הציע לו כמעט את כל השטח והוא לא הסכים בגלל זכות השיבה?).
    בכל אופן – השאלה היא לא אם הכיבוש חמור, כי על זה אנחנו מסכימים – השאלה, ונושא המאמר הזה (שבינתיים, בקצב הכתיבה של גורביץ' צונח לו לאיטו אל תחתית העמוד) היא האם תגובת העולם לתסבוכת בה נמצאת ישראל והדרך בה היא מגיבה אליה היא סבירה, הוגנת – או שהיא מפלה (ואפילו אנטישמית).