השואה שמותר להכחיש
השואה היהודית, רציחתם של כ-5.7 מיליוני יהודים על ידי הנאצים וסייעניהם בין השנים 1938-1945, היא אחד הפשעים המתועדים ביותר בהיסטוריה האנושית. הרוצחים השאירו אחריהם תיעוד ממוסמך היטב. הם העידו על פשעיהם בשורה של משפטים, מנירנברג והלאה. אל העדויות הללו, שנותנות לנו מבט "מלמעלה" על מעשי הפשע, מצטרפות עדויותיהם של הניצולים ולעיתים של הנספים עצמם, שנותנות לנו "מבט שוחה". לכל אלה מצטרפים ממצאים פורנזיים רבים. אנחנו יודעים, אחרי שנים ארוכות של מחקר, שמות, תאריכים, מספרים, מקומות – מספיק כדי לספק את בית המשפט הקפדני ביותר. רק נבלים, מטורפים, נאצים לשעבר ותומכיהם בהווה מכחישים את השואה היהודית.
השואה הקומוניסטית האירופית – רציחתם בהרעבה, יריה, ועבודת פרך של עשרות מיליוני "אויבי משטר" ו"בורגנים" בין השנים 1917-1989, בעיקר בין השנים 1933-1953, ושיעבודם של מיליונים רבים – גם היא אחד הפשעים המתועדים ביותר בהיסטוריה האנושית. הרוצחים השאירו אחריהם תיעוד ממוסמך היטב. אנחנו יודעים, אחרי שנים ארוכות של מחקר עקשני מצד אנשים שהושמצו ארוכות בעבר, שמות, תאריכים, מספרים, מקומות. תיעוד זה, בצירוף עדויותיהם של כמה מהרוצחים ועדויותיהם של ניצולים רבים, מספק ראיות שישכנעו את בית המשפט הקפדני ביותר. רק נבלים, מטורפים, קומוניסטים בעבר ובהווה ואנשי Hasbara מכחישים את השואה הקומוניסטית.
* * * * *
מכון ויזנטל, שמשמיע זעקות חדות כאשר איזה חוליגן, באצטלה אקדמית או בלעדיה, מכחיש את השואה היהודית, הצטרף אל מכחישי השואה הקומוניסטית. במאמר שפרסם יוסי מלמן ב"הארץ" אתמול (ו') מצוטט אפרים זורוף, מנהל הארגון בישראל, כמי שמוחה כנגד "פרוטוקול פראג", שדורש יום זכרון מיוחד לקורבנות שני המשטרים הטוטאליטריים. זורוף מגדיר את מזכירי השואה הקומוניסטית כ"מעוותי השואה".
(כהערת אגב, יצוין שזורוף עצמו לא נמצא במקום טוב במיוחד לנהל את המאבק הזה. כשארגן סגן ראש עירית אור יהודה מטעם ש"ס, עוזי אהרן, שריפת ספרים בעירו, זורוף סירב לגנות את עצם השמדת הספרים. הוא הסתפק בגינוי האמצעי, שעורר זכרונות לא נעימים: "היה מן הראוי למצוא דרך הרבה יותר מכובדת והגונה להפטר מהספרות הזו". הספרים היו ספרי הברית החדשה. קל לשער איך היה זורוף מגיב על שריפת ספרי תורה באיזו עיר מזרח אירופית בהוראתו של איזה סגן ראש עיר קתולי או אורתודוקסי שמרני; קשה מאד להניח שהוא היה אומר שעדיף היה לגרוס אותם).
שורש הבעיה הוא בהיסטוריה המסובכת עד למאד של מזרח אירופה. הסכמי ורסאי שלאחר מלחמת העולם הראשונה הקימו על גוויותיהן של האימפריה הצאריסטית, האוסטרית והגרמנית שורה של מדינות שברוב המקרים לא היו קיימות קודם לכן (פולין, שחולקה שלוש פעמים בין פרוסיה, רוסיה ואוסטריה, ושתחולק ברביעית ב-1939 בין ברה"מ וגרמניה הנאצית, היתה חריג). חלק ניכר מהמדינות הללו – פולין, שלוש המדינות הבאלטיות, הונגריה, יוגוסלביה – נאלצו להתמודד עם פלישה קומוניסטית ישירה או עם התקוממות וחתרנות אלימה מצד מפלגות קומוניסטיות מקומיות, שקיבלו הוראות ומימון מברה"מ.
כמעט כל המדינות החדשות היו הטרוגניות באוכלוסייתן והכילו קבוצות אתניות ששאפו לעצמאות או אוטונומיה. המקרה הידוע ביותר הוא זה של הגרמנים בחבל הסודטים שבצ'כוסלובקיה, אבל גם הצ'כים והסלובקים עצמם לא הסתדרו אלה עם אלה, ועם קריסת הגוש הקומוניסטי התפרקה המדינה במהירות ובשלווה לצ'כיה וסלובקיה; וכאשר ביתרה גרמניה את גוויית צ'כוסלובקיה במארס 1939, ניקרה פולין בגוויה וחטפה לעצמה נתח שהיתה בו אוכלוסיה פולנית. אומה אוקראינית לא היתה כלל; חלק מהאוקראינים חיו בפולין, במתח עם הרוב הפולני, ורובם מצאו את עצמם – לאחר שעה קצרה של עצמאות ב-1918 – שוב תחת מכבש רוסי. חלק גדול מהמיעוטים היו גרמנים; אפילו ברוסיה גופא היה מיעוט אתני מרוכז של גרמנים – הגרמנים של הוולגה, שלאחר מאתיים שנים של קיום מועיל לאימפריה המפגרת מצאו עצמם נרדפים על ידי המשטר הקומוניסטי, ולאחר הפלישה הגרמנית ביוני 1941 – מושמדים.
בפשיטה הראשונה של הנ.ק.וו.ד. על בתי הגרמנים של הוולגה נמצאו בחלק ניכר מהבתים דגלי צלב קרס; יושבי הבתים הללו נרצחו ביריה במקום. אלו היו דגלים שהמפלגה הקומוניסטית עצמה חילקה לתושבים, לקראת ביקור אפשרי של היטלר בחבל באותה שנה. הקומוניסטים, תומכיהם היום מעדיפים לשכוח, היו בעלי ברית נלהבים של גרמניה הנאצית בין אוגוסט 1939 ויוני 1941. הם תקעו סכין בגבה של פולין ותקפו אותה ממזרח שעה שזו נלחמה על חייה כנגד הפלישה הגרמנית ממערב; שני הצבאות אף ערכו מצעד משותף לרגל הנצחון. סופר שהגנרל הרוסי סמיון קריבושיין הזמין את הגנרל הגרמני גודריאן לביקור במוסקווה. שנתיים לאחר מכן גודריאן היה קרוב מאד לביקור כזה, אבל כנראה לא בתנאים שעליהם חשב קריבושיין.
התוצאה הישירה של הקמת ברית המועצות, והאיום שלה על ריבונותן של המדינות החדשות כמו גם האיום ב"יצוא המהפכה" שלה, היתה רדיקליזציה ימנית של המשטרים במזרח אירופה. הפאשיסטים תמיד טענו שהם הבלם בפני התפשטות הקומוניזם; במזרח אירופה זו היתה האמת לאמיתה. חשוב לזכור, מה שלא זוכרים היום, שבשנות העשרים והשלושים הזוועה החיה של המהפכה הקומוניסטית, שרצחה חמישה מיליון רוסים עוד בימיו של לנין ונאלצה לדכא באלימות חסרת תקדים התקוממויות איכרים בלתי פוסקות ("המלחמה הירוקה") עד אמצע שנות העשרים, היתה מוכרת היטב, במזרח אירופה אם לא בקרב האינטיליגנציה מסוממת הקומוניזם של המערב. מיעוטים מדוכאים, וכאלה היו כאמור בכל מדינה מזרח אירופאית, היו כר פורה למשת"פים קומוניסטיים – דבר שרק דירבן את המשטרים, שטענו לעיתים לדמוקרטיות אך כמעט תמיד היו אתנוקרטיים, לדכא אותם עוד יותר. וחוזר חלילה.
בין הריחיים האלה של הפאשיזם והקומוניזם, כתב יעקב טלמון, נמעכה יהדות מזרח אירופה. חלק ניכר מהיהודים היו חרדים והללו תמכו במשטרים השמרניים. אלה היו לעיתים קרובות אנטישמיים במישרין או בעקיפין, אבל זו היתה אנטישמיות מהסוג שהיהודים למדו לחיות איתה. זו לא היתה האנטישמיות החסלנית של הנאצים. אבל האינטליגנציה היהודית היתה לעיתים קרובות קומוניסטית, ומספר עצום של יהודים – חברי הבונד – היתה סוציאליסטית במוצהר. זו עדיין היתה התקופה שבה סוציאליסטים טרם בידלו את עצמם בחדות מהקומוניסטים, טרם הבינו שלקומוניסטים אין שום בעיה אידיאולוגית למכור אותם לפאשיסטים.
* * * * * *
בעייתם של יהודי מזרח אירופה התגלמה בגנרל הרוסי שניצב לצד גודריאן במצעד הנצחון ההוא: סמיון קריבושיין היה יהודי. המשטר הסובייטי היה מלא ביהודים, ומספר דיספרופורציונלי שלהם החזיק בתפקידים בכירים במשטר, במיוחד בשירותי הבטחון. ראש הנ.ק.וו.ד בשנתיים הראשונות של הטרור הגדול, גנריך יאגודה, היה בן להורים יהודים. האיש שהמציא את השיטה הידועה לשמצה של הגולאגים – חלוקת מזון על פי כמות העבודה שביצע האסיר, שיטה שהביאה למותם בהרעבה של מספרים עצומים של כלואים – היה נפתלי פרנקל. שלושה מהבכירים הבולטים של המפלגה לאחר התפגרותו של לנין – טרוצקי, זינובייב וקמנייב – היו יהודים; לטרוצקי מיוחסת הבדיחה, בעת כינוס של ועדה בכירה כלשהי, ש"שאם רק יוציאו מכאן את הגוי הזה" – בוכארין – "יהיה לנו מניין כשר".
המפלגה הקומוניסטית הרוסית ניהלה כל ימי שלטונה מלחמה, לעיתים מלחמת השמדה, כנגד האוכלוסיה השבויה בידה. רתימתם של יהודים למלחמה הזו הועילה מאד למשטר, כי בשל ההזרה שחשו היהודים מהמשטר הצאריסטי והעובדה שהרוסי הממוצע היה אנטישמי עד לשד עצמותיו הם הוכיחו את עצמם כקאדרים נאמנים מאד, גם כאשר מה שאמור היה להיות גן עדן סוציאליסטי התברר כגיהנום טוטאליטרי. לא היה להם לאן ללכת. הבדיחה הרוסית רוויית השטנה משנות העשרים – "התה של ויסוצקי, הלחם של ברודצקי ורוסיה של טרוצקי" – העידה על טינתה של אוכלוסיה כבושה, ועל המקום שאליו ינתב סטאלין לימים את השנאה.
הקומיסארים היהודים של סטאלין הגבירו את האנטישמיות כלפי יהודים במזרח אירופה. קריסתה של רוסיה ועליית משטר הזוועות הקומוניסטי יצרו גל חדש של תמיכה בתיאוריות קונספירציה, כשהבולטת שבהם היתה, כמובן, "הפרוטוקולים של זקני ציון". בהתחשב בכך שהם נכתבו על ידי המשטרה החשאית הצארית, שהיתה עסוקה במלחמת התגוננות כנגד מהפכנים קומוניסטים ושחשבה שיש מזימה יהודית מאחורי הקומוניסטים, זה לא צריך להפתיע. בעיניהם של חסרי השכלה ומשכילים למחצה, ה"פרוטוקולים" דמו דמיון מעורר טרדה למציאות; ב-1920, אפילו הטיימס הלונדוני תהה בקול אם הם אינם יצוג מדויק שלה.
* * * * *
בתחילת ספטמבר 1939 פלשה גרמניה הנאצית לפולין, והחלה בכך את מלחמת העולם השניה. הצבא הפולני נלחם באומץ רווי טירוף, והושמד. לא מעט מחייליו, ביניהם סבי, מרדכי מלאכי (אנגלנדר), היו יהודים. בשיר הקצר "איטשי-מיאר" התייחס אליהם ואל גורלם טשרניחוסקי כך:
נכנס איטשי-מיאר אל הקסרקטין,
ללעג ולקלס לרב ולקטין.
"מבין איטשי-מאיר נכנס לשם מה?
למות בעד פולניה, לשמה ולשמה.
ביש-גד איטשי-מיאר! לא זה הוא הספר;
לו שם, כבר פרח, והיה קומיסר."
…
"אתה הז'ידק, קום עשה חובתך:
בא היטלר, קצץ יקצץ פאתך!"
…
עמד איטשי-מאיר בתוך חפירה,
חרגה מכונית כבדה ממטירה
סביב כדורים למאות על חוגה,
נפל איטשי-מאיר ראשון בפלוגה."
(ההדגשות שלי)
וכשבועיים לאחר מכן תקפו הקומוניסטים מן המזרח. הם מיהרו להטיל את שלטון האימים הרגיל שלהם, והחלו בהגליית אנשים לגולאגים. מעריכים כי מספר האנשים שהם הספיקו להגלות עד שהגרמנים בגדו בהם היה כמיליון. אף שהמשטר הקומוניסטי חיסל, בין השאר, גם את האליטות האורתודוקסיות היהודיות, העובדה שיהודים רבים שמחו לבואם של הקומוניסטים – בהתחשב באלטרנטיבה, קשה להאשים אותם – הפכה את כולם, מבחינתם של פולנים רבים, לבוגדים ומשתפי פעולה. מכאן, בין השאר, האדישות הרבה שגילו פולנים לגורלם של יהודים, האדישות האיומה של "קאמפו דה פיורי" של מילוש: התחושה שהיהודים הם אויבים, שותפים לפולשים.
מלמן מתייחס בזעם לעובדה שהאסטונים, ובני המדינות הבאלטיות בכלל, רואים בפולשים הגרמנים של 1941 משחררים; אבל הוא כלל לא מזכיר, ולו במילה, את העובדה שברה"מ כבשה את המדינות הבאלטיות – בהסכמה שבשתיקה גרמנית – שנה קודם לכן, ושמבחינת הבאלטים הגרמנים אכן היו משחררים מהעריצות הסובייטית. שבוע בלבד לפני הפלישה הגרמנית, מחקו הסובייטים את ההנהגה האסטונית וגירשו כ-10,000 מהאסטונים לסיביר; רק כ-4,000 מהמגורשים הצליחו לחזור בסופו של דבר. עם הפלישה הגרמנית, רצח הנ.ק.וו.ד מאות אסירים ברחבי המדינות הבאלטיות. אילו הייתי אסטוני ב-22 ביוני, גם אני הייתי רואה בגרמנים משחררים.
מצבן של מדינות מזרח אירופה באותה תקופה עיוות את הפטריוטיות שלהן, במיוחד לאור העובדה שהן נכבשו מחדש על ידי ברית המועצות במהלך 1944-1945, הפעם לארבעים ויותר שנים. מי שרצה להשען על גיבורים שהתנגדו לכיבוש, נאלץ לחבק אנשים ששיתפו פעולה עם הנאצים ושרק מעטים מהם היו נקיים מדם יהודים. קשה מאד לדבר על מסורת פטריוטית במדינות הבאלטיות, או באוקראינה, בלי האנשים האלה. אולי זה הפשע האחרון של סטאלין: הטינוף לבלי שוב של יכולתם של העמים הכבושים להתגאות בעצמם. אבל הדרישה מהם, מצד זורוף ומלמן, להעלים את ההיסטוריה הבעייתית הזו, להעמיד פנים שהשואה היהודית היא האירוע החשוב בהיסטוריה שלהם, היא כפיית היסטוריה אתנו-צנטרית יהודית עליהם: מבחינתו של האסטוני הממוצע, ודאי האוקראיני הממוצע, הכיבוש הסובייטי היה גרוע יותר – משמעותית יותר.
* * * * *
כשמבקשים מאנשים שקיבלו חינוך ישראלי להסביר מדוע, בעצם, השואה היהודית גרועה יותר ממה שעשו הקומוניסטים, הם מתקשים לתת תשובה ברורה. תשובה נפוצה היא שהקומוניסטים בחרו קורבנות בשל סיבה פוליטית בעוד שהנאצים בשל קריטריון גזעי.
קודם כל, זה לא נכון: שני הצדדים השתמשו בפנטזיה פוליטית. הנאצים דיברו על "טוהר דם", אבל גרמני "ארי" שהמיר את דתו ליהדות חדל באחת להיות ארי והפך מועמד להשמדה. לקומוניסטים לא היתה בעיה עם קריטריונים אתניים לאפליה או השמדה. המקרה הבולט ביותר הוא ההולודומור, שואת-ההרעבה האוקראיינית, שאפשר שגבתה שבעה מיליוני קורבנות. בעוד שמיליונים גוועו ברעב בערים ובכפרים, מנעו הצבא והמשטרה הסובייטים בריחה של אוקראינים אל מחוצה לה, או הכנסת מזון אליה. פחות או יותר במקביל, חיסל הנ.ק.וו.ד. את מה שנותר מהאליטה האוקראינית, וחוקים חדשים שנכנסו לתוקפם דיכאו את התרבות האוקראינית ואת השימוש בשפה האוקראינית. (יצוין שמדינות רבות, ביניהן ארה"ב, מכירות בהולודומור כרצח עם; רוסיה, כמובן, מתנגדת – וישראל מתנגדת גם היא, מסיבותיה). יתר על כן, המשטר הקומוניסטי הכיר גם הכיר במוצא כסיבה לענישה: ילדיהם של מתנגדי משטר, עד ימי חרושצ'ב, היו מטרות לגיטימיות לרדיפה, למניעת עבודה ולמניעת מזון – דבר שבחברה שבה אין שוק חופשי הוא שווה ערך להרעבה ממוסדת. בשנות העשרים, נוהג רווח בקרב אפרטצ'יקים של המפלגה היה אונס בנותיהם של מתנגדי משטר, בידיעה שאיש לא יתבע עונש או נקמה.
טיעון אחר הוא שההשמדה הנאצית היתה מזוויעה יותר. הטיעון הזה נובע, במקרים רבים, מחוסר הכרה של החומר על הפשעים הקומוניסטיים. המקרה הידוע של פאבליק מורוזוב – הילד שעל פי התעמולה הסובייטית הסגיר את הוריו לנ.ק.וו.ד. משום שהסתירו מזון, ושנרצח על ידי איכרים זועמים, ושבשל כך הפך למארטיר בולשביקי – הוא ככל הנראה זיוף; אבל הזיוף מעיד על מערכת הערכים של המשטר, שבה הלשנה על הוריך היא מעשה ראוי לשבח. קשה להסביר מדוע הזוועות שחוו אסירים מן השורה בגולאגים – אני אפילו לא רוצה לדבר על הילדים – גרועות פחות מאלו של אסירי מחנות הריכוז. על פי השיטה שהמציא נפתלי פרנקל, כל עובד קיבל כמות מזון על פי כמות העבודה שביצע באותו יום. הכמות הבסיסית לא הספיקה לצורכי אדם; מי שהצליח רק למלא את מכסתו, הגיע ליום הבא חלש יותר, ובהתאם הסתכן בכך שלא יעמוד במכסה, שהיתה לא סבירה ממילא. מי שלא עמד במכסה, קיבל כמות קטנה יותר של מזון. התוצאה היתה הרעבה איטית עד מוות. התופעה שלימים תוכר כ"מוזלמן" נראתה לראשונה בגולאגים. אבל אפילו אם נקבל את הטיעון, אפילו אם המיכון והתיעוש של ההשמדה הנאצית, השימוש המזוויע בגופות ובחלקי גופות, גרועים יותר מההזנחה והרשלנות של הסובייטים, הסובייטים הרגו ועינו הרבה יותר אנשים. סבלה של אם אוקראינית למראה ילדה הגווע ברעב, או של ילדה אסטונית שאביה נלקח לגולאג, לא היה חמור פחות מזו של אשה או ילדה יהודיה באותו המצב. לטעון אחרת משמעותו ליפול לתפיסה של עליונות יהודית, תפיסה שסבלם של יהודים הוא אוטומטית גרוע יותר מסבלם של איכרים מזרח אירופאיים כלשהם שעליהם איננו יודעים דבר.
ההבדלים, בכלל, בין השיטה הנאצית והשיטה הסובייטית קטנים משנהוג לחשוב. במובנים רבים, השיטה הסובייטית היתה המודל: כשהנאצים בנו את מחנות הריכוז שלהם, הם הסתמכו על השיטה הסובייטית ובכל מה שקשור ללא יהודים – שנחשבו לחסרי תקנה – הם היו מיועדים להביא ל"חינוך מחדש" ולשילוב של האסיר המשוחרר בחברה הגרמנית החדשה. שבויי מלחמה רוסים יצאו ממחנות גרמניים הישר למחנות סובייטיים, ולהוציא השפה של התעמולה התקשו להבחין בהבדלים. שני הצדדים היו מדינות משטרה שנוהלו על ידי מפלגה, שלא היססה לבצע סטיות אידיאולוגיות חדות לצרכים אופורטוניסטיים. שני הצדדים העריצו זה את הלהט של זה, הלהט מדכא המצפון ומאפשר הזוועות של המשטרים האנטי-בורגניים; לא במקרה הם היו שותפים כל כך מוצלחים. סטאלין נהג לומר, עד יומו האחרון, "אחח, מה שאנחנו והגרמנים יכולנו לעשות ביחד!".
לרשות הסובייטים עמדו שני יתרונות: ראשית, מערכת תעמולה שנשענה על אינטלקטואלים עיוורים מרצון במערב (כאן המקום לבעוט שוב בנבלתו של סארטר), שעשו כמיטב יכולתם לטשטש את האמת והתנהלו באופן שדומה להחשיד להכחשת שואה; ושנית, העובדה שהפרוטוקולים שלהם, שחשפו את הזוועות ללא עוררין, נפתחו מאוחר כל כך. הפרוטוקולים הנאציים נפתחו כבר ב-1945.
בספר הבדיוני Fatherland, שמתרחש בגרמניה הנאצית המנצחת ב-1964, מתואר מה היה קורה אם הגרמנים היו מגיעים אל הגולאגים: הם היו, כמובן, משתמשים בהם לצרכי תעמולה, והיא היתה נראית בדיוק כמו שאנחנו מכירים את תעשיית הנצחת השואה, כולל שימוש בניצולי מחנות כמדריכים.
הדרישה להכיר בזוועות הקומוניזם איננה "עיוות שואה": היא דרישה לאיזון היחס ההיסטורי שזכו לו המשטרים הקומוניסטיים. כשאסטונים או אוקראיינים מנסים לטשטש את הצד האפל של הפטריוטיות שלהם, קרי רצח היהודים שהם היו שותפים לו, יש להתווכח איתם על כך באותה נחישות שבה אנחנו נאבקים בהירואיזציה המתמסדת והולכת של פאשיסט (יאיר שטרן) שהפטריוטיות שלו התגלמה, בין השאר, בתמיכה בנאציזם. אבל התעלמות ממה שעשו הקומוניסטים ועוזריהם, והדחקת פשעיהם, איננה "עיוות שואה"; זו הכחשת שואה נקיה. והיא מתבצעת על ידי גורמים ממסדיים בישראל.
אותם גורמים שהכחישו את השואה הארמנית, עד שהפכה פתאום לנשק פוליטי נוח כל כך.
(יוסי גורביץ)
מה זה היה על "עם עבדים מזה רעב"?
תוכנית פעולה?
וזה עוד בלי לדבר על הצפון קוריאנים והסינים, שבישראל בקושי שמעו עליהם.
ואני חושב גם שכדאי להדגיש שכל רצח המוני גרוע באותה המידה, בין אם הוא על בסיס אתני, דתי, פוליטי, או כל קריטריון שרירותי אחר. הזעזוע מכך שרצחו "יהודים באשר הם יהודים" לא צריך להיות גדול יותר מהזעזוע מכך שרצחו "מתנגדי משטר באשר הם מתנגדי משטר". בהחלט יש כאן אתנוצנטריות, כי מסתתרת התפיסה שהזוועה הכי גדולה היא שבחרו דווקא את היהודים ולא מישהו אחר.
אכן. אני זוכר איזה צעקות קמו פה כשבכמה בתי ספר ניסו לציין גם את שואת הצוענים, שהושמדו על ידי הנאצים על פי אותו קריטריון שהופעל כלפי היהודים.
בפוסט הקודם כתבת ש"לנו היתה שואה". אולי היה מדויק יותר לכתוב ש"רק לנו היתה שואה, ולכל השאר היה קצת לא נעים".
ואם היום מישהו ירצה לציין את "שואת מתנגדי המשטר הקומוניסטי", אז הצעקה שתקום היא על איך בכלל אפשר לקרא לכליאה והשמדה של מתנגדי משטר "שואה", כי הרי ברור שזה הדבר הצודק והנכון לעשות עם בוגדים, מה הבעיה? מי שרוצה בהשמדת המדינה בה הוא חי, אסור לחוס עליו…
אנקדוטה: כשניסינו לציין בכיתה, לפני שנים רבות מספור, שהנאצים וכו' רצחו כך וכך הומוסקסואלים וקבוצות דומות, המורה השתיקה אותנו בנחרצות.
זה לא ממש נכון. גם שואת העם הצועני וגם היחס להומוסקסואלים(עוד מימי עליית המפלגה הנאצית לשלטון ב33) כן מוזכרים במערכת החינוך. כמעט בצורה אפסית, אבל מוזכרים בספרים.
ובאותה הנשימה משננים שהשואה היהודית לא רק שהיא ארוע חד פעמי בהיסטוריה האנושית (דבר שהוא שקרי כמו שיוסי הראה), אלא שמעצם הגדרתה לא יכולה להתרחש אותה השואה שוב באף מקום, אלא אם כן כמובן, מישהו בדור הבא יקום לכלותנו, אך זאת כידוע חוקיות שאיננה תקפה לגבי שאר האנושות.
יכול להיות שהם מוזכרים בספרים, אבל המודעות לכך אפסית. לא מעט פעמים מצאתי את עצמי עומד מול תלמיד, או יותר גרוע – מורה, שלא מודע לכך.
לציין את רצח העם של הצוענים זו חובה.
אבל יש הבדל גדול בין רצח העם שלהם לבין זה של היהודים, והוא אחד ההבדלים שמייחדים את השואה מכל רצח עם שהיה לפני כן (יש בין 4 – 6 הבדלים).
במקרה של היהודים, המטרה הייתה להרוג כל יהודי באשר הוא, בכל העולם כולו. במקרה של הצוענים לא הייתה כוונה כזו כלל. לא רק זה, היה משרד שתפקידו היה לחלק את הצוענים לכאלה שצריך להשמיד וכאלה שלא. גם לא הייתה כוונה לחסל אותם בכל העולם, אלא בעיקר בגבולות הרייך.
והמקרה של הצוענים דומה יותר למקרים אחרים של רצח עם, בהם לרוב הכוונה היא לא להרוג את את כל האנשים באותו העם, אלא להרוס את העם עצמו. לכן זה מתבטא ברציחות של אנשי מפתח בעיקר, כמו פוליטיקאים והוגי דיעות, ובאונס הנשים. כך גם היה ברצח העם של הארמנים לדוגמה (עוד הבדל מהשואה – כמעט ולא אנסו נשים יהודיות).
לצערי הרב, העובדה העיקרית שהשואה מלמדת, זה שדבר כזה יכול לקרות. ולכן צריך ללמוד אותה כהלכה, כדי לפחות לנסות למנוע מקרים כאלה בעתיד. וזה בלי קשר למי נפגע ממנה.
רצח עם כמו שעשו ליהודים הוא חסר תקדים בהיסטוריה. שוב, לצערי הרב.
זה כמובן לא מוריד מרצח עם של עמים אחרים וגם אותם צריך ללמוד. אבל להתכחש לייחוד של השואה זה בדיוק מה שיכול להביא בעתיד לשואה נוספת.
מה זה משנה אם ניסו להרוג כל יהודי שהוא בעולם כולו, או כל יהודי רק בגרמניה, או בכל מקום אחר? האם זה משנה את חומרת המעשה?
רצח של 6 מיליון יהודים הוא לא דבר חמור יותר מרצח של כל 6 מיליון אנשים אקראיים. הקריטריונים של הנאצים את מי להרוג ואת מי לא, לא משנים בכלום לא את חומרת המעשה או חשיבותו ההיסטורית. טבח באנשים חפים מפשע וחסרי הגנה הוא טבח, נקודה.
"אבל להתכחש לייחוד של השואה זה בדיוק מה שיכול להביא בעתיד לשואה נוספת."
איך הגעת לזה? אם מזה שמישהו אומר שהשואה היהודית לא הייתה דבר כ"כ ייחודי בהיסטוריה, נובע מזה שהוא מאפשר שואה נוספת?
התשובה לשאלה האחרונה שלך היא "כן".
מאחר והשואה כן הייתה ייחודית, לפחות במספר פרמטרים, אז הלימוד וההבנה של הייחודיות הזו, יכולים למנוע הישנות של מקרים כאלה בעתיד.
בעצם (ולצערי) ההפך הוא יותר נכון – אי הלימוד וההבנה של הייחודיות בוודאי לא יתרמו לאי ההישנות של מקרים כאלה בעתיד.
לגבי העובדה שטבח באשר הוא, זה דבר חמור, מתועב, זוועתי וכו', אני מסכימה לחלוטין.
התגובה שלי הייתה לגורביץ, שטען שרצח הארמנים נעשה לפי אותם הקריטריונים, וזה פשוט לא נכון.
הכוונה כמובן לרצח הצוענים (אבל גם רצח הארמנים לא נעשה לפי אותם הקריטריונים…)
קודם כל, אני לא ממש מסכים שלימוד שואה אינטנסיבי יכול למנוע שואה נוספת. האם אנטישמי שחפץ בהשמדת יהודים, ירד מהרעיון הזה, אחרי שהוא ילמד על השואה? אני חושב שההפך הוא הנכון.
הדרך למנוע שואה היא לעורר מודעות לחשיבות זכויות אדם, דמוקרטיה, חופש הביטוי, והבנה שיש זכויות שהמדינה לא יכולה לשלול מאזרחיה (מישהו אמר "אם תרצו"?). התזה שלך נופלת לגמרי, כי למרות שישראל היא מדינה שבה השואה נלמדת באופן מאוד אינטנסיבי, דווקא היא נעשית פאשיסטית ומתחילה להדמות יותר ויותר למשטר השנוא ההוא. תודעה שואתית מפותחת כמסתבר, אפילו לא מצליחה למנוע את פשעי הכיבוש, שלא לדבר על דברים חמורים בהרבה…
לא צריך לדעת שהשואה הייתה ייחודית, כדי להבין שזה פשע נתעב לרצוח מיליוני אנשים. עניין ה"ייחודיות", אם בכלל אפשר לדבר עליו, זאת שאלה להיסטוריונים, ולא כלי תעמולה לנפנף בו, כמו שעושה ישראל השכם וערב.
זה כן נכון שצוענים נרצחו על בסיס אתני בדיוק כמו יהודים. זה שלנאצים היה רעיון להפטר מיהדות העולם, להבדיל מהצוענים, לא משנה הרבה. ונניח והנאצים היו משתלטים על כל אירופה, אז תהיי בטוחה שלא היו נשארים בה בכלל צוענים כמו שלא היו נשארים יהודים. זאת לא עובדה היסטורית עד כדי כך חשובה שהכחשתה תביא ל"שואה נוספת", זה נשמע דמוגוגי לחלוטין.
בקיצור אין צורך לדייק מהותית וכמותית 1) את ההבנה שלנו את הנאציזם והשואה כל עוד הדימוי שלו משרת את "כוחות האור" (הצד שלך כמובן).
ואני חושב שלאמת יש תמיד ערך . אם לזוועות הנאצים יש ייחודיות יש לעמוד עליהן.המסקנה המתבקשת היחידה מזוועות הנצאים היא שהם היו רוע מוסרי . שאר הדברים שציינת הם מסקנותיך האישיות שלא מתבקשות בהכרח.
2) בתחילת ההודעה שלך יש כשל לוגי לפיו המשתנה "למד משהו משואה" בהינתן "אנטישמי שחפץ להשמיד יהודים" שקול למשתנה ההפוך .
"כמעט ולא אנסו נשים יהודיות" – לינקים בבקשה?
כרגע אני יכולה להזמין אותך לחפש בכתבים של פרופ' יהודה באואר. בבוקר אולי יהיה לי זמן לחפש עבורך משהו יותר ספציפי.
לשלומית,
חיפשתי בגוגל, יצאו כמה דברים אבל שום דבר ברור.
מה שכן, מצאתי את זה:
http://www.sexualharrasment.info/hblog/?p=711
ועוד
וודאי שזו לא היתה מטרתם העליונה של בנאצים. הם חשבו במונחים של אירופה, לא של העולם, וניסו "לפתור" את מה שכינו הבעיה היהודית באירופה. בשלבים המוקדמים של המלחמה, כשזה עוד לא הפך בלתי פרקטי בברור, הם אפילו ראו עין בעין עם הציונים – הם רצו להיפטר מהיהודים שלהם, להגלותם, לא להשמיד אותם פיזית. מלבד אולי אצל היטלר עצמו, הפתרון הסופי הגיע רק בהמשך.
"הם חשבו במונחים של אירופה"
שטויות!
אם הנאצים היו כובשים את צפון אפריקה הם היו משמידים הם יהודיה.לראייה בין המושמדים יש מיהודי לוב .
הנאצים בהחלט חשבו על "עולם בלי יהודים" גם אם בפועל מן הסתם הם הסתפקו בהזדמנויות שסיפקו להם כיבושיהם .
הנאצים אכן רצו להשמיד יהודים, ולפעמים באובססיביות בלתי רציונלית לגמרי. אולם כשדנמרק סירבה למסור את יהודיה, הגרמנים לא התעקשו, וכנ"ל לגבי תרגילי ההשהייה של איטליה ומדינות אחרות.
השואה מהווה את השבר הגדול של התרבות הנוצרית והמודרניות גם מבלי להפוך את גרמניה הנאצית לשטן מיסטי ואת הנאצים לפסיכופטים זוללי יהודים. אייכמן נתן בבית המשפט בירושלים עדויות לגבי יהודים אשר עזר להם אישית, ולמעשה גם היטלר עצמו פטר אי אילו יהודים מיוחדים מגורל עמם. זה כלל לא מוריד מגודל הזוועה, והייחודיות איננה קשורה לכאן בכלל. כשארנדט כתבה על הבאנליות של הרשע היא התכוונה בדיוק לכך – הרשע איננו עמוק, הוא ריק. את הזוועה לא ביצעו פסיכופטים חסרי מצפון, אלא בירוקרטים ופקידים בעלי תחושת חובה. ההתעקשות על הייחודיות, שניכרה גם בעמדת התביעה במשפט אייכמן, מנסה להראות שהצוררים "שלנו" הם הכי הכי רשעים, כשהאמת המזוויעה היא שהם רגילים לגמרי.
אכן, כפי שכתבת, אחד הדברים הכי נוראיים בקשר לשואה זה שהנאצים היו אנושיים. אנושיים כמוך וכמוני. והניסיון לתאר אותם כמפלצות או כשטן, מפחית ממידת הזוועה, אבל חמור מכך – זה מאפשר לנו לשים את עצמינו בצד ולחשוב שאנחנו שונים, שאנחנו היינו בוחרים אחרת.
ההיסטוריה (העולמית) מוכיחה כמובן אחרת, ומאז השואה כבר היו עוד כמה מקרים של רצח עם.
הייחודיות של השואה היא באמת לא במידת הרוע או ההתאכזרות של הנאצים (אם כי הם בהחלט הצטיינו בכך). לצערי הרב מעשי זוועה זו תופעה אנושית מוכרת. אבל השואה היא מקרה פרטי ושונה של רצח עם, חסר תקדים לעומת מה שהיה קודם לכן, בכמה פרמטרים אחרים, כמו הסיבות לשואה וההיקף הגיאוגרפי שלה. אני לא מזלזלת בכאלה הבדלים.
לפחות להשקפתי, אם אנחנו רוצים למנוע מקרים כאלה בעתיד, חשוב ללמוד אותם כהלכה. כך לפחות יש איזשהו סיכוי לשינוי.
בטח ששמעו עליהם. זה החברים של איראן ואלה עם האולימפיאדה שעשו שהמצברים יהיו יקרים, לא?
בעניין ההצהרה שלך שהשליטה הסובייטית באוקראינה היתה גרועה מהכיבוש הגרמני, אני לא כל כך בטוח. מיליוני אוקראינים מתו מרעב מכוון פחות או יותר(גנרפלן אוסט), בפעולות עונשין, בעבודות כפייה וכד' עד 1945. גם את העובדה הזאת לא אוהבים להזכיר בארץ, דרך אגב. הלאומנים בגליציה (אנטישמים בזכות עצמם, ע"ע למברג וגדוד נאכטיגל) בהחלט תמכו בגרמנים נגד סטלין, אבל נאלצו לרדת למחתרת אחרי שהכריזו על מדינה עצמאית ועד סוף המלחמה לחמו בצבא האדום, בגרמנים, במחתרת הפולנית ובמי לא בלהט שווה, ומנהיגם בנדרה נפש בזכסנהאוזן. זה סיפור קצת יותר מורכב ממה שאוהבים לגולל כאן על מה שהתרחש במלחמה.
וחוץ מזה, עוד שם שלא אוהבים בארץ: ארהרד מילך.
אה, ושכחתי: פוסט מעולה!
פתחת לי את הראש. תודה!
מסתבר שקרטריון ההשמדה של הנאצים של היה גזעי אלא פוליטי כי ארי שהמיר דתו ליהדות היה מועמד להשמדה .
לא נגענו.
אתה באמת חייב ללמוד לקרוא.
למעשה קריטריוני ההשמדה של הנאצים היו גזעיים ופוליטיים כאחד.
הדוגמא של גורביץ (לא יהודים מומרים) מדגימה את הצד הפוליטי.
מאידך, מי שסבא רבא שלו היה יהודי נחשב ליהודי לכל דבר מבחינת הנאצים גם אם לא החשיב עצמו יהודי וגם אם מבחינת ההלכה לא היה יהודי. זהו קריטריון גזעי.
לגבי הקומוניסטים, לא ידוע לי על מטרה מוצהרת שלהם מתישהו כנגד עם מסוים באשר הוא עם.
דוגמת ההולודומור כקריטריון גזעי של הקומוניסטים פשוט אינה נכונה.
אמנם ההרעבה כוונה כנגד עם מסוים, אך מטרות והסיבות להרעבה היו פוליטיות – שימור והדגשת הזיקה לרוסיה הקומוניסטית וביטול הלאומיות האוקראינית.
זו למעשה האידיאולוגיה המרכזית של הקומוניזם, ביטול הלאומיות באשר היא ויצירת אומה קומוניסטית.
כלומר, הסיבה להרעבה לא היתה משום שאלו היו אוקראינים, אלא משום שהאוקראינים היו עם שניסה לקומם את לאומיותו על חשבון הזיקה לרוסיה.
כמו כן, הרוסים לא תרו אחרי כל אוקראיני והרעיבו אותו בשל עצם היותו אוקראיני. המניעים של הקומוניסטים מעולם לא היו גזעיים והם קיבלו בברכה כל אחד בתנאי שקיבל עליו את האידיאולוגיה הקומוניסטית (אם לא, היו כבר דואגים לחנך אותו מחדש במקרה הטוב).
להציג את זה כקריטריון גזעי זה, בלשון המעטה, עיוות ההיסטוריה. אם זוהי לא סיבה פוליטית אז מהי.
לצערי יוסי, במקרה זה כמו ביותר מדי אחרים אתה מציג חצאי אמיתות שגרועים משקרים.
מעולם לא דיברתי על קריטריון גזעי אלא על אתני. לא היתה לקומוניסטים תורה גזעית. אשר לטענה שלקומוניסטים לא היה משהו כנגד עם כלשהו – נו, האוקראינים והצ'צ'נים יחלקו עליך.
ואולי גם לכמה רופאים יהיה משהו להגיד בנידון
"מי שסבא רבא שלו היה יהודי נחשב ליהודי לכל דבר"
– זו טעות נפוצה. ע"ע "מישלינגה".
דרך אגב, מייסד לופטהאנזה ואחד מתומכיו המוקדמים של היטלר (ובהמשך גנרל באוויריה) היה פושע המלחמה ארהרד מילך – בן לאב יהודי.
אלו כאלו בבחינת היוצאים מן הכלל שאינם מעידים על הכלל.
It's rather accepted that 60,000 or so half Jews and a greater number of quarter Jews served in the Nazi armed forces. j
נו? ומה לא מסתדר לך?
הרי ארי שעמיר דת לא שינה את הגזע שלו, רק את מערכת האמונות שלו.
ויהודי ששינה את מערכת האמונות שלו כן היה מועמד להשמדה .
מסקנה : הדוגמא הזאת היא הוכחה לקיומה של תופעה מקבילה ולא אותה תופעה (למשל הם רדפו פוליטית גם מזדהים עם יהודים או לחילופין הם ראו ביהדות גם דת)
נ.ב : עד כמה בכלל הדבר הזה עמד לידי ניסיון . מסופקני שהרבה אם בכלל .
המשטר הסובייטי התאפיין בהשמדת אוכלוסיות, שטיפת מוח, עינויים מסמרי שיער, אליטה מנותקת שחיה בניגוד גמור לאידאולוגיה שלה עצמה בפינוק ופאר בזמן שהיא מטיפה להיפך מזה … נשמע די דומה לכנסייה הנוצרית לא? ואני לא מתכוון רק לקתולית.
אפריים קישון טען פעם שהבעיה הגדולה של הקומוניזם הוא ש'אפשר להגשים אותו' רוצה לומר , מדינה קומוניסטית אם תקום תיהיה חייבת בהכרח לבצע זוועות כדי לממש את החזון הקומוניסטי, אותו הדבר נכון לדעתי לגבי נצרות או כל דת שהופכת לדת מדינה – ברור שמי שכופר בה הופך לעבריין וההמשך ברור. אבל האם קומוניסט הוא בהכרח אדם רע? או נוצרי? אני אישית מכיר גם כאלו וגם כאלו והם לא נושכים. לעומת זאת פשיסט הוא בהגדרה אדם רע, האידאולוגיה הנאצית היתה רעה מיסודה, להבדיל מהקומוניזם שהגולאגים והרציחות הם תופעה (בלתי נמנעת כנראה) שלא מהווה חלק מהאידאולוגיה אלא חלק מהיישום שלה ההשמדה היא חלק מהאידאולוגיה הפשיסטית, אם יש גזעים שהם בהגדרה 'נחותים' אז יש להרוג או למצער לשעבד אותם. זהו ההבדל בין המקרים, במקרה של הקומוניזם אני בהחלט מאמין שהיו לא מעט חסידים שוטים שאכן לא ידעו או שידעו והאמינו שמדובר בתופעת לוואי שתחלוף כשהמהפכה תושלם, אלו שתמכו בנאצים תמכו מראש גם בפגיעה (כזאת או אחרת) ביהודים ובאחרים ולהם אין שום תירוץ.
רוב רובם של תומכי הנאצים בגרמניה היו אנשים כמוני כמוך, מאלה שקמים בבוקר לעבוד, מגדלים משפחה, חיים את חייהם – ועל הדרך, הם תמכו במפלגה שהאדירה את גרמניה.
אז נכון שהמפלגה הנאצית רדפה את היהודים, אבל רוב תומכיה כמעט ולא היו מוטרדים מנקודה זו. בדיוק כשם שרוב הקומוניסטים לא היו מוטרדים או מודעים לזוועות שבוצעו בשם השלטונות הקומוניסטיים.
סטיב , אני חושש שאני חולק עליך, נכון שלא גדלתי בבריה"מ אבל אני מכיר אנשים שכן גדלו שם והם זוכרים את האימה היום יומית שהיתה חלק מחייהם בילדותם. להגיד עליהם ש'הם לא היו מודעים' זה תיאור לא נכון של המצב, הם רעדו מפחד. זה קצת כמו להיות שכן של אלפרון, אתה לא ממש רוצה 'ליהיות מודע' למה שהוא עושה כי זה מאד לא בריא אלא אם כן אתה רוצה להיות שותף שלו.
אם מישהו מנסה לחסל אותי, למה צריך להיות לי אכפת איזה תירוץ יש לו?
אולי אפשר להניע אותו ממעשיו אם תרד לשורש מניעיו.
פוסט מאיר עיניים. אין ספק שהעם היושב בציון יכל להיות מודע הרבה יותר לשפע הזוועות שקרו וקורות בעולם, שחלקם לא נופלות (לפחות באידיאולוגיה שלהם, אם לא במימדיהם וביעילותם) מהשואה. אבל, דווקא במקרה של זוועות הקומוניזם יש יתרון מסויים בחוסר המודעות היחסית לפשעיו של סטלין – זה מונע ממרבית הציבור היהודי בארץ את תפיסת ה"שמאל הרצחני" שיש לה השפעה רבה על דפוסי ההצבעה של העולים מרוסיה. אצל צברים השמאל יכול להיתפס כ"בוגדני" או "מסומם", אבל אין אצלהם את הפחד שיש אצל העולים מהדגל האדום. וכיוון שסכנת הימין הקיצוני בארץ גדולה בהרבה מזה של שמאל קיצוני במודל הסיני/רוסי, הרי שטוב שאין סיבה נוספת שדוחפת את הציבור עוד ימינה.
כלומר אתה תומך בהסתרת מידע ובהקטנת מודעות אם הן משרתות את דיעותיך שלך.
ליברליות במיטבה.
זה שהוא מרוצה מזה שיש מעט מידע, כי זה במקרה, לדעתו, גורם להשפעה נקודתית חיובית, לא אומר שהוא "תומך בהסתרת מידע".
נמרוד מרוצה במקרה הזה, ימנים קיצוניים יהיו מרוצים אם יוסתר מידע בנוגע לנסיונות פגיעה שלהם בשמאלנים.
אני חושב שלא צריך להיות מרוצים משום מצב של חוסר מידע. מי שמרוצה מחוסר מידע המשרת את מטרותיו הוא (ולא משנה כמה כוונותיו טובות) סופו שיתרום להסתרת מידע.
הבעיה המרכזית היום היא שלא כל המידע מובא לידיעת הציבור כולו. לא בתקשורת המיינסטרימית בכל אופן.
אין פה עניין של הסתרת מידע – המידע ההיסטורי גלוי ומתועד היטב. כן יש פה עניין של תודעה. כיוון שמרבית האנשים חושבים בצורה סטיגמטית (גם בשמאל המילה פאשיסט נזרקת לעיתים קרובות בהקשרים מאוד לא מדוייקים) הרי שחוסר המודעות היחסית שלנו לזוועות הקומוניזם מנע את השתרשות התודעה של ה"שמאל הרצחני" – והרי זה פחות או יותר המסקנה היחידה שיצליחו רוב הישראלים להסיק מלימוד זוועות הקומוניזם – לפחות אם אלו ילמדו כמו שנלמדים כאן לקחי השואה.
להגנתו החלקית של מלמן, יש להזכיר כי במדינות הבלטיות המקומיים ולא הגרמנים הם אלא שעסקו בהריגה מסיבית בעיירות זאת לפני הקמת הגטאות ולפני ההרג ההמוני של האייזנצגרופן.
א. יש ויכוח נוקב (ולא רק מול תומכי סטלין) אם הולודומור היה רצח עם, כי בנוסף לאוקראינים נרצחו מיליוני רוסים וקזחים. הולודומור היה בראש וראשונה שואת איכרים וחלק ממסע הרצח של הקומוניסטים נגד החקלאים (מכאן הנרצחים מדרום רוסיה וצפון קזחסטן – אזורים שיחד עם אוקראינה היו "סל הלחם" של האימפריה הרוסית), השמדת העם האוקראיני היה בונוס.
ב. אחת הסיבות שגם היום יש סטליניסטים היא שהטרור של סטלין לא היה כה חד-משמעי. האזרח הרוסי הממוצע יכול היה להמשיך לחיות את חייו כי לעולם לא ידע אם ייקחו אותו בגל הטיהורים הבא או שהוא בטוח כי הוא נמצא בקטגוריה המעמדית/פוליטית המתאימה. אנשי הצבא היו בסכנה ב- 1937, האוקראינים ב- 32-33, אנשי המשטר ב- 36-37 והיהודים לקראת סוף חייו של סטלין. על זה התקיים המשטר – התקווה של כל אחד ששעתו לא תגיע וגם אם שעתו הגיע (שלו או של קרובי משפחתו או חבריו) אז תגיע גם שעתם של אויביו.
זה גם ההבדל המשמעותי בין להיות יהודי במחנה השמדה לביו להיות אסיר בגולאג: אסיר יכול היה לקוות שישתחרר עם כניסתו של ראש נ.ק.וו.ד. חדש (כמו שהיה אחרי המינוי של ברייה) בעוד שיהודי לא יכול היה לצפות לדבר – מחנה השמדה היה גזר דין מוות.
ג. יפה אמרת שהיה דמיון רב בין הגולאג למחנה השמדה. לפני כמה זמן התפרסם ברוסיה ספר חדש שבין היתר משווה את התנאים בין אושוויץ לגולאג מסוים (שאת שמו שכחתי) לפי מספר קריטריונים אובייקטיביים (כמו כמות קלוריות יומית, משך עבודה, ביגוד וכו'). על פי הסופר התנאים היו כמעט זהים, כאשר בגולאג עבודה קצת פחות ואכלו קצת יותר, אבל סבלו הרבה יותר מקור.
חוץ מזה פוסט נפלא!
על טעותך בעניין האוקראינים כבר העיר לך קגנוביץ', אבל לא מספיק. כי עם כל הכבוד להחלטות של הקונגרס האמריקאי, הן אינן נקיות משיקולים פוליטיים; ומצד שני, עיון מהיר בחומר היסטורי על ההולודומור היה מבהיר לך שמדובר במדיניות, אשר הוחלה על תושבי האזורים החקלאיים הפוריים ביותר של בריה"מ (בשל שיקול כלכלי: המשטר הסובייטי היה צריך תבואה כדי למכור בחו"ל ולרכוש ציוד לתיעוש המהיר של המדינה — אותו תיעוש שבלעדיו בריה"מ לא הייתה מצליחה להנפיק את מכונת המלחמה שניצחה את הנאצים כעבור עשור). העניין הזה מבהיר, כמובן, שלא מדובר ברצח עם במתכונת הנאצית אלא בשוד מכוון של מעמד האיכרים (עם מכסות של תבואה הנדרשת לאספקה לאוצר המדינה, שלא השאירה לאיכרים עצמם מספיק מזון לקיום בסיסי – אני מודה שיש כאן הפשטה מסוימת, אבל זה העיקרון). אבל כדי להבין שלא מדובר בהשמדה ספציפית של העם האוקראיני, אין צורך אפילו לרדת לשיקולי המשטר הסובייטי. מספיק לראות שההולודומור – שכאמור, היה מכוון נגד חקלאי האזורים הפוריים של בריה"מ – פגע גם באזור הערבה שבין הים השחור לים הכספי, שהיה מאוכלס על-ידי רוסים אתניים (שמו הרוסי של האזור הוא Kuban).
בכלל, המדיניות הסובייטית בנושא האתני (שבמינוח הרוסי נקרא "השאלה הלאומית", כאשר הכוונה איננה ללאומיות הרוסית, כמובן) היא סיפור מורכב, עם הרבה תהפוכות לאורך קיומה של בריה"מ, ואפילו עוד לפני כן. אבל השוואתה למדיניות הנאצית כלפי היהודים היא, במחילה, קישקוש. אילו הנאצים, במקום להשמיד, נאמר, את יהודי פולין, היו מקימים להם מסגרת לאומית מסוימת תחת שליטת NSDAP – תוך שהם עורכים מדי פעם טיהור בשורות ההנהגה והאינטליגנציה המקומית, מצרים את צעדיה של שפת היידיש (אח"כ מאפשרים לה קצת יותר מרווח נשימה, וחזור חלילה), ומגלים חלק מהיהודים למחנות עבודה בנורווגיה הכבושה – היה בטענה שלך הגיון. אבל אתה הרי יודע שמה שקרה ליהודי פולין היה גרוע יותר.
לא שאני מאשים את האסטונים. אני מבין לחלוטין שאכפת להם יותר מכמה עשרות אלפי אסטונים שנרצחו ע"י המשטר הסובייטי מאשר מאלף יהודים שנרצחו בזמן הכיבוש הנאצי. אבל הניסיון לתפוס טרמפ על התבטאות אומללה של עסקני שואה יהודים כדי לצייר את בריה"מ כמקבילה של גרמניה הנאצית הוא פתטי.
ולבסוף: חלק ממדינות מזרח אירופה, על אף שהיו מאוימות ע"י בריה"מ, הצליחו לא לפתח משטרים אוטוריטריים (צ'כוסלובקיה ופינלנד). וביוגוסלביה, התנועה הקומוניסטית לא הייתה כוח פוליטי משמעותי עד לכיבוש הנאצי (התנגדותה היעילה לכיבוש הנאצי היא שהפכה אותה לכוח הפוליטי המרכזי ביוגוסלביה לקראת סוף המלחמה).
בדיוק בשבילך כתבתי את " רק נבלים, מטורפים, קומוניסטים בעבר ובהווה ואנשי Hasbara מכחישים את השואה הקומוניסטית".
אני מניח שזו צורה של נימוק, אבל קטונתי מלהבין אותו…
כמו ש"הליגה נגד השמצה" מאשימה באנטישמיות.
אני לא מבין למה להצביע על הבדלים בין השואה הקומוניסטית לשואה הנאצית זו הכחשת השואה הקומוניסטית; זה בדיוק הטיעון שנגדו אתה יוצא.
בין אם יש דיוק או לא בטענותיו של זהבי, אתה לא באמת יכול לטעון שההתנהגות של ברה"מ לאורך עשרות שנות וקיומה והתנהגות גרמניה הנאצית בזמן "הפתרון הסופי" זהות אחת לאחת; בבירור שיש הבדלים, ולימוד ההבדלים שקול ללימוד הדימיון – התעסקות בזוועות שביצעו משטרים אפלים הוא בעל ערך בפני עצמו, כדי להתריע בפני התופעות שעלולות לחזור על עצמן, והתוצאות הנוראיות שהן עלולות להוביל אליהן.
הבעיה עם "יד ושם" ודומיהם היא לא שהם מסרבים לדבר על כך שמשטר כזה או אחר הרג אזרחים, שלו או לא, מקבוצה אתנית כזו או אחרת; הבעיה שלהם היא שהם שבויים במין תפיסה כזו שהרוע של הנאצים היה כה מחריד שהשיפוי היחידי שיכול להתאים לו הוא קיומה הנצחי של מדינת ישראל, ושכל העולם כולו כביכול חייב להבטיח לנו את אותה מדינה ונצחיות קיומה, כאילו האדמה עצמה אשמה שלא הקיאה את הנאצים מעליה. *כל* השוואה בין השואה הנאצית לזוועות אחרות, בין אם בטכניקות דמגוגיה, באופי פאשיסטי, או בביצוע רצח עם, מפחית מנוראות הרוע הנאצי ועלול לפגוע בסלע קיומה של המדינה (שזו, להזכיר את הדמגוגיה הן של "אם תרצו" והן של השמאל הלאומי, בגידה במדינה)
צריך לשים את השואה הנאצית בהקשר היסטורי, בהקשר פוליטי, וכן גם בהשוואה לזוועות אחרות; וכל מחקר כזה יוביל בהכרח גם להצבעה על הבדלים. זו עדיין לא הכחשת שואות אחרות.
נראה לי שאתה יכול להוציא את "יד ושם" מהדוגמה שלך. כלומר, יש ארגונים או מוסדות שחושבים ככה, אבל "יד ושם" הוא לא אחד מהם.
היועץ האקדמי של "יד ושם" הוא פרופ' באואר (שאני נהנית לצטט בפעם השניה פה – הוא בכל זאת אחד מחוקרי השואה המוערכים בעולם ופועל רבות למען זכויות אדם). ומעל לכל במה אפשרית וגם בכתבים שלו (לפחות האחרונים) הוא מקפיד לציין שהרוע והאכזריות של הנאצים הם ממש לא חסרי תקדים או ייחודיים בצורה קיצונית, ושמדינת ישראל קמה *למרות* השואה, ולא בזכותה (ולו בגלל שמדינת ישראל קמה בין היתר בגלל שהגיעה לפה מסה קריטית של אנשים, שהצדיקו את זה. אם השואה הייתה ממשיכה עוד שנה לא בטוח שהיה מי שיגיע…).
לא הייתי רוצה לעשות השוואה ממש, אבל בכל זאת בו נקביל את המקרה למקרה אחר.
במשך כל שנות השלטון הבריטי בהודו רעב המוני היה תופעה נפוצה, מיסוי כבד על התוצרת החקלאית, הגבלות על המסחר בתוך תת היבשת, שליחת כמויות גדולות של תבואה לאירופה ולצרכים אחרים של האיפריה ברחבי העולם ומבנה בעלות שהעדיף חוות גדולות, גרם לכך שמקרים של בצורת, כאשר התבואה המקומית באזור מסוים לא הספיקה, המשמעות הייתה רעב המוני, כאשר לחקלאים אין יכולת להשיג מזון גם בשעה שכמויות גדולות של תבואה נשלחות לאירופה.
רק ב1943 מתו כ3 מיליון בנגלים ברעב כאשר ספינות עמוסות תבואה המשיכו להשלח לבריטניה. באופן דומה יש להזכיר את הרעב האירי, גם הוא תוצאה ישירה של שליטת האימפריה. וכמובן, מאז קבלת העצמאות לא היה שום מקרה של רעב המוני בהודו.
אותו דבר? לא. אבל גם את הזוועות שגרמו המנצחים צריך לזכור.
אז לדעתך זה פחות רצח לתת למישהו למות ברעב באופן מכוון, מאשר להרוג אותו באופן ישיר? המעשה הוא פחות חמור?
ברור שלקמול למוות בייסורי רעב יותר מייסר מלמות מחנק גז . הזעזוע משימוש בגז הוא יותר סימלי, מכך שמדובר באמצעי מודרני המאפשר הרג הומני ו"סטרילי" .
אוי ואבוי…..
הומני=המוני .
תחי הההבדל….
בשני המקרים מדובר על הרעבה, לא?!
הי, איזה קטע. עוד יש שוטים מועילים של הקומוניזם בשמאל המערבי.
תודה. רשימה נפלאה. אשמח אם תוסיף לעסוק בנושא שכה מעט נכתב עליו בעברית.
הערה קטנה לגבי יגודה – הוא אמנם נתמנה כקומיסר בשנת 34' אולם הוא היה ראש נקו"ד בפועל שנים ארוכות קודם לכן (שבהם ה"בוס" שלו מנז'ינסקי היה חולה מאוד) במהלכן הוא עיצב את פניהם של מנגנוני הטרור הסובייטיים בכלל, ומנהלת גולא"ג בפרט.
וגם שאלה שרציתי לשאול – מה היה חלקם של יהודים בגופים שחוללו את הגולודומור ?
קראתי במקומות שונים, בעיקר בפורומים ברוסית, שיהודים מנו רוב גדול מקרב מפקדי נקו"ד באוקראינה בתקופת הגולדומור אולם אני חושד בכשרותם של המקורות שמהם נלקחים הנתונים (למשל מחקרים של מאו"פ МАУП). בפורום מסוים קראתי שמדובר בכ-80 אחוז והדברים מיוחסים להיסטוריון נחשב W. Bruce Lincoln אך אינם מלווים ברפרנס מדויק.
היהודי היחיד שהיה בצמרת הנ.ק.ו.ד בתקופת ההולדומור היה לזאר כגנוביץ. תבדוק בויקיפדיה. בתקופה הזאת אם אני לא טועה הגרוזינים היו הרוב .
היו יהודים רבים בצמרת נקו"ד בתקופת גולודומור. יגודה שנזכר כאן הוא אחד מהם. גם מינהלת גולא"ג היתה כפופה לנקו"ד, ובראשה עמד באותם ימים מתווי ברמן שהיה גם הוא בדרגת סגן של מנז'ינסקי.
אם להסתמך על "המאה היהודית" של סלזקין, היהודים מנו קרוב ל-40 אחוז מ'הסגל המוביל' של נקו"ד בברה"מ כולה באותה התקופה, מה שהופך את הטענה שהזכרתי לעיל למתקבלת על הדעת. שהרי באוקראינה חלקם של היהודים באוכלוסיה היה גבוה הרבה יותר מאשר ברוסיה גופא.
כגנוביץ' לא היה חלק מנקו"ד. הוא נחשב ל'אבי הגולודומור' בעיני האוקראינים משום שהוא כיהן כמושל אוקראינה הסבייטית באותה תקופה, ובשל מאמציו למען קידומה ואכיפתה של מדיניות ההרעבה. לימים הוא היה שר הרכבות וסגן רוה"מ, ולאחר מכן חבר בפוליטבורו.
יהודים הגיעו לאחוז גבוה כשנתיים לאחר ההולודומור ואז הזוועה דווקא דעכה. שים לב טוב לשנים…..
השמות שבד"כ מתקשרים לזוועה הם : מולוטוב הרוסי,קוסיור הפולני,פוצ'יצ'ב וצ'ובר האוקראינים וכגנוביץ היהודי .
טעיתי לגבי הגרוזינים הם היו רוב בזמן ה"טיהורים הגדולים" (שיהודים היו קורבן גדול שלהם) ולא בזמן ההולודומור.
למיטב זכרוני, סלזקין מתייחס לפרק הזמן המכיל גם את תקופת גולודומור. האם אני טועה ?
גם במאמר "היהודים של סטאלין" של סבר פלוצקר מופיע נתון דומה המתייחס לשיעור היהודים בנקו"ד בשנת 34' (שנה אחת אחרי) בבריה"מ כולה, אולם לא מצאתי מידע המתייחס ספיציפית לאוקראינה.
לפני שנתיים פורסמה באוקראינה ע"י שירותי הביטחון (СБУ) רשימה שמית של בכירי נקו"ד בתקופת גולודומור. השמות ברובם המכריע היו יהודיים, והיה גם ייצוג דיספרופורציוני של לטבים. היו מחאות של יהודים בעקבות הפרסום, אולם לא הוצגו נתונים שמפריכים את הרשימה הנ"ל.
עם זאת, אני מעדיף שלא להסתמך על מקורות אוקראיניים.
it is of course easy to ignore several differences between the two acts, which do make one of them much much worse and don't allow to compare between them. i would like to mention only 2 here:
the cases in which people were murdered not individually, but as a group, was the exception under Stalin. the vast majority were sentenced as individuals. even if we take in account, that a lot of people were sentenced though they were innocent, this is a decisive difference (and i think you are smart enough to understand it, so i won't go on elaborating).
the other, more problematic aspect, is that the massive murders you claim were being documented are NOT – unlike the holocaust – being supported by enough forensic evidence. even today, 20 years after the fall of the communist regimes, no one is digging in those places where they claim mass murders occurred. the numbers named are simply not supported by real evidence. to add to that, one should also use a bit more logic: in my family there are several relatives that were murdered by the nazis. so is the case with regard to almost every jew that comes from europe. the situation by the palestinian population is not much different, although they have lost procentual less people than the jews in the holocaust. however, i must admit, i know only of very very few friends of mine from the former USSR, which could testify , one of their family members was murdered by Stalin and his regime. if the numbers named sometimes of tenths of millions are correct, this could be simply impossible statistically.
with this i didn't even start with strange account of events regarding the role of the USSR in the WWII – for example failing to mention the situation it got stuck in with the west signing the Munich-agreement in 1938, or the refusal of the west to open a second front till the soviets were well on their way to Berlin already, hoping that mr. Hitletr may first finish the work in the east – not to mention the anglo-american attempts to find a way to colaborate with the Nazis against the "common enemy" in 1942.
כל קבוצה של אנשים, אפילו עם, לא מהווה שום דבר שהוא יותר מסך האנשים שמרכיבים אותה. לכן אם אתה רוצח את הקבוצה הזאת, אתה עושה בדיוק את אותו המעשה הנפשע, לא פחות ולא יותר, מלרצוח כל קבוצה אקראית אחרת.
הטענה הזאת נובעת מהשקפה מטאפיזית תמוהה, שאותם הנאצים, והציונים המודרניים מחזיקים בה, והיא שעם הוא יישות מטאפיזית שמהווה יותר מסך האנשים שמרכיבים אותה, השקפה שעומדת בבסיס טענות מפגרות כגון שהתבוללות זאת שואה שקטה.
הבנתי. כלומר, אם שירותי הבטחון בנתב"ג מתעללים באופן עקראי, נאמר, באחד מכל שישה אזרחי ישראל המבקשים לטוס לחו"ל, זה לא גרוע יותר מהתעללות המכוונת ספציפית לאזרחים ערבים. מה, לא?
(הערה: אין לי כוונה להשוות את מימדי הזוועות של המשטר הנאצי או הסיבייטי להתעללות — המוגבלת יחסית — של ישראל באזרחיה הערבים. אני מדבר על העקרון של אפליה אתנית — המהווה פשע בפני עצמו — שהגיעה לשיאה הרצחני ביחסם של הנאצים ליהודים.)
אני חושב שיש הבדל מהותי, לא רק כמותי, בין הרעבה למוות ועבודת פרך ובין בדיקה בטחונית, אבל כנראה שזה רק אני.
ואיך ההבדל הזה גורע מהפשע שבעצם האפליה על רקע אתני?
ד"א, אני לא טוען שהמשטר הסובייטי חיסל את אזרחיו באופן אקראי (אם כי בתקופות מסוימות, ובקרב קבוצות מסוימות, החיסול היה די קרוב לאקראי). התייחסתי לעצם ההתעלמות מרצח על רקע אתני, דתי, מעמדי וכיו"ב.
אני חושב שהנזק שנגרם לבני אדם כשמתעללים בהם, שווה פחות או יותר בין יהודים לערבים, ואני חושב שתסכים עם זה, לכן מהבחינה הזאת חומרת המעשה שווה.
אם אנשי שירות הביטחון בוחרים להתעלל באנשים, זה כבר אומר עליהם משהו בתור בני אדם, והעובדה שהם בוחרים דווקא בערבים הופכת אותם גם בנוסף לכך לגזענים עלובים. אבל הבעיה העיקרית כאן הוא שמדינה שמתיימרת להיות דמוקרטית מאפשרת אפליה והתעללות על רקע אתני, וזאת בעיה לדמוקרטיה הישראלית (וכמובן לערבים שנאלצים לחיות תחת המשטר). כלומר המעשה הוא חמור בגלל הנזק שנגרם מן הסתם לקורבנות, והוא חמור גם כי זה דבר שמתרחש במדינה דמוקרטית.
אבל כשלוקחים את גרמניה הנאצית, השיקול הזה לא רלוונטי, כי הם לעולם לא התיימרו להיות מדינה דמוקרטית שומרת זכויות אדם. ומהרגע שהם בחרו לרצוח מיליונים של חפים מפשע, הבחירה הספציפית שלהם במי, לא כזאת חשובה.
כלומר, אם מדינה מסוימת אינה מתיימרת להיות דמוקרטית, מותר לה להפלות לרעה (בצורה חמורה יותר או חמורה פחות) קבוצות מסוימות של אזרחיה?
הערה קטנה על מורוזוב: על פי הפרופגנדה הסובייטית, הוא לא הלשין על הוריו ל-NKVD, כי אם העיד במשפט נגד אביו, כשהוא תומך בעדות שנתנה אמו, וטוען כי אבא שלו מזייף מסמכים ומוכר אותם לאיכרים מהמעמד העליון.
דרך אגב
מה לגבי 10 מיליון השחורים שמתו בעבדות האכזרית במטעי הגומי בקונגו תחת שילטון לאופולד מלך הבלגים?
משום מה רצח העם הזה כמעט ולא מוזכר בהקשרים הללו .
האם זה בגלל שזה לא היה במאה ה20?
ומה עם שני המיליונים שמתו שם ב15 השנה האחרונים? קונגו היא כנראה באמת פלאנטה אחרת.
"שלושה מהבכירים הבולטים של המפלגה לאחר התפגרותו של לנין – טרוצקי, זינובייב וקמנייב – היו יהודים" – מן הראוי לציין שהם לא נשארו בולטים הרבה זמן אחרי שמת לנין, וסטלין תפס פיקוד. טרוצקי גורש ונרצח, זינובייב וקמנייב נדחקו לשורה השנייה של ההנהגה ובהמשך גם נאסרו.
דומני שזה לא מקרי; שיעור היהודים בקרב העלית הקומוניסטית היה גבוה מאד לפני המהפכה וקצת לאחריה, וירד די מהר בימי סטלין.
"בעיניהם של חסרי השכלה ומשכילים למחצה, ה"פרוטוקולים" דמו דמיון מעורר טרדה למציאות; ב-1920, אפילו הטיימס הלונדוני תהה בקול אם הם אינם יצוג מדויק שלה. "
זה עומד לגנות הטיימס, ולא להגנת אלה שהאמינו בנכונות הפרוטוקולים. העובדה, שהיהודים מילאו תפקיד במפלגה הקומוניסטית, לצד ייצוג בלתי פרופורציונלי של מיעוטים אחרים, למשל עמי הקווקז, אינה מעידה בשום צורה על נכונות הפרוטוקולים או על דמיון בין תאוריית הקונספירציה שעוררו לבין המציאות. באותה מידה היה אפשר לטעון שסטלין ובריה מייצגים איזו קונספירציה גרוזינית להשתלט על העולם.
אותם המונים ששנאו את היהודים בגלל חלקם במהפכה הקומוניסטית, שנאו אותם גם בגלל חלקם במערכת הקפיטליסטית. מי שרצה, דימה את השכן היהודי השנוא עליו, לטרוצקי, ומי שרצה – לרוטשילד. העובדה שהטרוצקים והרוטשילדים נתונים במלחמת עולם לא הפריעה.
כשרוצים לשנוא, לא קשה למצוא סיבות.
הטיימס הלונדוני ב-1920 יכול היה לפרסם גם סקופ על כך שללנין יש קרניים. דעת הקהל במערב, בשנים הראשונות לאחר המהפכה הבולשביקית, הייתה מבוהלת לחלוטין מעצם התרחשותה של מהפכה פרולטרית בארץ כלשהי. יש לציין, שאחרי עליית היטלר לשלטון בגרמניה, דעת הקהל במערב הייתה מבוהלת הרבה פחות.
על ההולודומור:
http://en.wikipedia.org/wiki/Holodomor
אם תסתכלו במפה אפשר לראות שלא רק אוקראינים סבלו:
http://en.wikipedia.org/wiki/File:Holodomor_Famine_map.jpg
דברי נשיא אוקראינה ינוקוביץ':
"The Holodomor was in Ukraine, Russia, Belarus and Kazakhstan. It was the result of Stalin's totalitarian regime. But it would be wrong and unfair to recognize the Holodomor as an act of genocide against one nation."
אי אפשר לפטור את ינוקוביץ' כסתם בובה רוסית; הוא נבחר בבחירות חופשיות ולגיטימיות, ומצייג אחוז נכבד מהציבור האוקראיני – אפשר לומר שהוא מייצג בצורה נאמנה יותר את צאצאי ניצולי ההולודומור – רוב אותם אזורים במזרח אוקראינה שסבלו מהרעב מציביעים היום לינוקוביץ'.
אם כבר הזכירו כאן את פרופ' יהודה באואר- כדאי לצפות:
http://www.youtube.com/watch?v=Nsfz8qWPcAw
אז עכשיו אולי נפסיק לתאר כאן את השואה כ"ייחודית" אלא כ"חסרת תקדים"?
אתה צודק, תודה על התיקון (וגם על הקישור – מסתבר שלא משנה כמה פעמים שמעתי/קראתי את הנאום הזה, אני עדיין יכולה להקשיב לו שוב).
למרות שבשיחה רגילה, לא אקדמית, ההבדל בין המושגים האלה קצת מיטשטש, ההבדל ביניהם הוא קריטי וחשוב לעמוד עליו.
יוסי, אכזבת אותי בפוסט.
להשוות את הנאצים לקומוניסטים, מעבר לעובדה שזה לא נכון ושקרי, זהו גם עלבון לכל המהפכנים והלוחמים, אנשי הצבא האדום והפרטיזנים מכל האומות שלחמו בפאשיזם והביסו אותו.
ההבדל שבין רדיפת מתנגדי משטר לבין רדיפת אנשים על בסיס גזעני הינו כהבדל שבין השמים והארץ. במקום שבו רודפים אנשים ע"פ מעשיהם הפוליטיים ניתן לפחות להנצל בזה שלא תתנגד למשטר, אלא שליהודי כלום לא עזר – יתמוך או יתנגד, אחת דינו למות. אם כבר אתה מחפש למי להשוות את היהודים, הרי שהרדיפה של הצוענים או של ההומואים הינה הדומה להם ביותר, מן הבחינה שלא היה ניתן להפסיק להיות הומו או צועני.
חובה להעלות פעם את נושא רדיפת מתנגדי המשטר בברית המועצות. לאחר שהבולשביקים הדיחו את הממשלה הבורגנית של קרנסקי – ממשלה שתמכה בהמשך מלחמת העולם הראשונה בניגוד להבטחות, ותוך שיתוף פעולה עם האינטרסים של הממשלות המערביות – הם קראו לשיתוף פעולה בסובייטים. הסובייטים היו מועצות דמוקרטיות של איכרים, פועלים וחיילים שהוקמו עוד בשנת 1905 כגרעין שממנו אמורה להתפתח הדמוקרטיה וההתנגדות לצאר. מעין פרלמנטים עממיים שכאלו. ואכן הבולשביקים, שבתחילה היו מיעוט שיתפו פעולה עם האגף השמאלי במפלגה האס.ארית שייצגה בעיקר את החקלאים וביחד הקימו קואליציה בסובייט העליון, שמינה את הממשלה. הממשלה הסובייטית, שלנין כיהן בה כרוה"מ, ביצעה שורת צעדים לכיוון הדמוקרטיה בהתירה לכל המפלגות לפעול בחופשיות וללא מגבלות (בניגוד למצב הקודם שהיה) חוץ מהקבוצה של המאות השחורות שהיו מפלגה אנטישמית וריאקציונרית והם אכן הוצאו אל מחוץ לחוק. מעבר לכך, הממשלה הסובייטית העבירה פקודה המגדירה את האנטישמיות כעבירה פלילית ברוסיה (עוד לפני הקמת בריה"מ).
בנוגע ליחס להומואים – הממשלה ביטלה את הסעיף של "עבירות שאין להן קורבן" בחוק הפלילי הצארי הישן ובכך ביטלה גם את האיסור על הומוסקסואליות שהיה כלול בו. ראש המכון להגיינה חברתית במוסקבה (גוף שהיה אחראי מטעם המדינה לתת המלצות בנוגע לבעיות חברתיות ולדרכי ההתמודדות איתן) אף טען באותם השנים כי ההומוסקסואליות הינה עניינו של האדם והמשטר הסובייטי יתייחס אליהם בסובלנות מלאה, ורואה בזה דבר טבעי.
לגבי היחס לנשים – נשים מילאו תפקידים בכירים בכל הנהגת המפלגה הבולשביקית. אחת הבכירות – ורה זאסוליץ' – אף הייתה מהמנהיגות הראשונות של המרקסיזם הרוסי (שניה במעמדה אולי רק לגיאורגי פלאכנוב) עוד מלפני התקופה של הפיצול במפלגה ב-1903. נשים ניהלו מאבקים בכל תחומי החיים והחברה במפלגה הבולשביקית, ומן הראוי לציין כי יום האישה הבינלאומי הוכרז למעשה בלחץ האגף השמאלי של האינטרנציונל השני בתמיכת הבולשביקים ותומכיהם באינטרנציונל. חשוב להזכיר גם את אלכסנדרה קולונטאי ואת אישתו של לנין עצמה – נדז'נה קרופסקיה – שהיו מהפכניות מם הבולטות שבמפלגה, וקידמו את נושאי הפמיניזם, זכויות האישה והחינוך. לאחר המהפכה נשים יכלו להתגרש ולהנשא כאוות נפשן וכן לעזוב את הבית. הן קיבלו שכר שווה על עבודתן, חינוך שיוויוני כמו הגברים והיו שותפות בבניין המדינה הסוציאליסטית, תוך כדי תמיכה ממשלתית בנשים עצמן.
בנוסף, הממשלה הסובייטית הכריזה על עצמאות לכל המדינות שהיו תחת שליטה של האימפריה הרוסית הצארית. הכרזה זו מומשה די מהר על ידי המדינות השונות. באותן הימים, הסוציאליזם היה רעיון שהיתה לו אחיזה רבה בקרב העובדים ומיד החלו מאבקי עובדים שרצו גם הם משטר שיהיה שלהם כפי שהם ראו ברוסיה. כך החלו מלחמות אזרחים במדינות השונות. באוקריאנה למשל היו הקומוניסטים (שהתגייסו לצבא האדום), האנרכיסטים (בראשות נסטור מכנו, שהתגייסו לצבא השחור), הצבא הלבן של הקפיטליסטים שחומש על ידי מעצמות המערב והצבא הלאומני בהנהגת פטליורה. המשותף ללאומנים ולקפיטליסטים זה הפוגרומים שהללו ביצעו ביהודים, בעוד האדומים והשחורים מונעים זאת מהם. בכל מקרה, אין זה דבר פסול שהקומוניסטים האוקראינים קראו לעזרה מצד רוסיה במצב כזה של מלחמת אזרחים. להיפך, היה זה פסול אם לא היו קוראים לעזרה. בנוגע לגיאורגיה, שם היה רוב למנשביקים, ובגלל שהיה רוב דמוקרטי עלתה השאלה האם להכנס למלחמה או לא. היה ויכוח גדול בסובייט העליון כאשר טרוצקי התנגד לפלישה בטענה שיש לתת לגיאורגים לבחור בעצמם את ההנהגה שלהם, סטלין תמך ולנין נמנע ולבסוף אישר לצערי את הפלישה תוך הסתייגויות. טרוצקי כתב לו משדה הקרב והביע זעזוע מהמלחמה הזו שהייתה מיותרת לגמרי ולא הכרחית.
לגבי הרעב, מן הראוי לזכור מי האשמים האמיתיים בו. הרי למה היה הרעב בראשית תקופת לנין, של הקומוניזם המלחמתי? היה זה בגלל שחקלאים עשירים החביאו תבואה יותר מן הנחוץ להם, כדי שיוכלו למכור אותם בשוק השחור לאחר מכן. באותו הזמן רוסיה, שהייתה הרוסה אחרי 4 שנות מלחמה ושתי מהפכות, היתה מדינה מוכת רעב. כדי להתגבר על זה ועל החזירות של האיכרות העשירה החלו במבצע החרמות של מזון, וכן – מי שנתפס מחביא מזון נענש. היה צורך בהול להעביר מזון מן הכפרים לערים, והיה צורך להשתמש גם באלימות כדי להשיג את היעדים. זו הייתה האחריות של הממשלה הסובייטית, ואוי ואבוי אם לא היתה עומדת בה. מספר ההרוגים ברעב ובמהומות היה יכול הרבה יותר גדול.
יש עוד הרבה מה לכתוב, אבל לסיכום אני רק אומר כי למרות אי אילו שגיאות שנעשו בתקופת לנין וטורצקי, מדובר בהקמת פרוייקט מדהים מאפס – לראשונה בהיסטוריה (אם לא נכליל את הקומונה הפריזאית) שהשלטון עובר לידיים של העם. כמובן שנעשו טעויות וצריך ללמוד מהן ולתקן אותן. גם במהפכה הצרפתית נעשו טעויות ומן הסתם גם מתו כאלו שלא היה צריכים. ובכל זאת, כשמסתכלים על שתי המהפכות הללו, על איך שהן שינו חיים של מיליארדי בני אדם לטובה, רואים שהטוב גבר על הרע.
נ.ב.
כל האמור לעיל נכון לתקופת לנין וטרוצקי. תקופת סטלין היא סיפור אחר. סיפור של השתלטות הביורוקרטיה על המהפכה.
בהתחלה חשבתי לענות לך, לדבר על המהפכה הבולשביקית, על ההשתלטות האלימה של הבולשביקים כנגד הסובייטים ועל הדרכים בהם לנין וטרוצקי למעשה חיסלו את הסובייטים ככלי דמוקרטי והכפיפו את הסובייטים להנהגה המרכזית.
בכל צורה שאפשר לראות את זה מהפכת אוקטובר (שעדיף לקרוא לה הפיכה, הפיכה שנועדה למנוע בחירות בהן הבולשביקים לא היו מנצחים) מהווה פנייה חדה ימינה, תוך סתירה מוחלטת לאידיאולוגיה הסוציאליסטית.
אבל ברגע שהצדקת את שוד התבואה מהאיכרים וההרעבה כבר לא הבנתי אם אתה רציני.