מתקבל הרושם שהילארי קלינטון, בעלת חגורה שחורה באמנות הלחימה של אמירות בלתי מתחייבות, עלתה סוף סוף על מוקש.

כפי שכבר נכתב כאן, קלינטון ניסתה במשך חודשים לעבות את הרזומה שלה בתחום מדיניות החוץ. לשערוריה לקח כמה זמן לצאת מהבלוגוספירה הדמוקרטית, אבל אמש היא התפוצצה בטלוויזיה הלאומית, ולא במקרה.

בנסיון ל, אה, אלוהים יודע מה בעצם, ניפחה קלינטון בתחילת החודש את הסיפור עוד יותר, והפכה את עצמה לגיבורת מלחמה. היא התחילה ב"בכל מקום שהיה קטן מדי, או עני מדי, או מסוכן מדי לנשיא, נהגו לומר בבית הלבן: שלחו את הגברת הראשונה". לאחר מכן הגיע תיאור מסמר שיער של קלינטון הנוחתת בבוסניה במטוס "שנקט אמצעי התחמקות", ומצב כה כאוטי על הקרקע עד ש"רצנו, כפופים, תחת אש צלפים, אל המכוניות… טקס קבלת הפנים בוטל". מה קרה בפועל, אפשר לראות בווידאו שמופיע בלינק למעלה.

כלומר, קלינטון מבקשת מאיתנו להאמין שבעלה שלח אותה לתוך אש צלפים, ושהיא הלכה לשם ברצון. כל כך ברצון, בעצם, שהיא לקחה איתה שני בדרנים – ואת בתה הצעירה צ'לסי. ההקרבה! שמישהו יתן לה מדליה.

כשסינבד, אחד הבדרנים שהתלווה אליה, העיר בתגובה שהוא לא זוכר שום ירי צלפים ושההכרעות הקשות שהיו בנסיעה נגעו לשאלה "איפה נאכל", קלינטון פטרה אותו בשורה מזלזלת קצרה: "ובכן, הוא רק קומיקאי". ואחרי פחות מחודש, הסתבר שהמילה שלה שווה פחות מזו של קומיקאי, שהזכרון שלו טוב משלה – ושהוא מגובה בווידאו.

מותר לשאול מה, לעזאזל, היתה מטרת השקר הכל כך מטומטמם הזה. אחרי הכל, הגברת הראשונה לא טסה לבד: היא מלווה בעשרות עיתונאים. לקח לבלוגרים זמן לשכנע אותם לנסות להזכר מה קרה בבוסניה לפני 12 שנים, אבל זה קרה בסוף. יתר על כן, מסתבר שהגרסה שכתבה קלינטון בספר הזכרונות שלה דומה הרבה יותר למציאות מאשר לפנטזיה שבדתה במארס 2008.

וכשכל זה צף, הקמפיין שלה נכנס לפאניקה. הדוברים שלה אמרו שהיא 'כשלה בלשונה' (misspoke), שזה ביטוי עדין מאד למצב הזה. ואז באה קלינטון ודפקה את המצב עוד קצת: לדבריה, הזהירו אותה קודם לנחיתה שיתכן שתהיה אש צלפים ושעליה ללבוש "את הדבר החסין כדורים" – אבל גם ש"ישנה הילדה הזו בת השמונה [הילדה הבלונדינית בצמות בסרטון הווידאו – יצ"ג] על המסלול, ואני לא יכולה, אני לא יכולה לחלוף על פניה, אני חייבת לפחות לברך אותה. אז בירכתי אותה, לקחתי את החומר שלה ואז הלכתי. וזה מה שאני זוכרת מזה".

אוי. צפו שוב בווידאו. אפשר לראות את קלינטון מחייכת, צוחקת, מחבקת את הילדה, כשברקע מרחפת צ'לסי, מחויכת גם היא. כולם נראים רגועים ולא נראה שמישהו לובש שכפ"ץ. יתר על כן, אני מתקשה להאמין שהתרגול של מאבטחי הגברת הראשונה כולל "ריצה בראש שפוף למקרה אש צלפים – אלא אם נתקל בהזדמנות צילום ייחודית". וכמובן, סביר להניח שבמצב שבו יש למלט את הגברת הראשונה אל מקום מאובטח, ילדה בת שמונה על המסלול אכן תהווה בעיה שיש להתעכב עליה, תוך שנותנים לצלף האויב האכזר כמה עשרות שניות יקרות לכוון את נשקו.

אז מה כבר אפשר לומר, אחרי זה, אם לא שיש לה בעיית נתניהו?

עדכון: קלינטון טוענת כעת שכשסיפרה את סיפור בוסניה, היא סבלה מחוסר שינה. הניסוח שלה ראוי לציטוט: "מדי פעם, אני בן אדם כמו כל אחד אחר… בפעם הראשונה ב-12 שנים בערך כשלתי בלשוני". מבריק.

עדכון II: ועכשיו מסתבר שקלינטון חזרה על הזיית הצלפים שלוש פעמים בשלושה חודשים. כנראה שהיא סובלת מבעיות שינה חמורות במיוחד. מן הראוי לציין שהיא מסלימה את הדימויים שלה לאורך זמן: בדצמבר, היא מדברת על כך ש"אמרו שיש חשש לאש צלפים"; בפברואר, היא כבר מדברת על כך ש"היה צריך להעביר את הטכס [ממסלול ההמראה – יצ"ג] פנימה בגלל אש צלפים" – היינו, אש צלפים ממשית; ובמרץ, היא כבר מדברת על "נחתתי תחת אש צלפים". כלומר, הסכנה להילארי גוברת עם כל גרסה של הסיפור. כמו בכל צ'יזבט טוב, בעצם.

ומלבד זאת, יש להפסיק את רצח העם בדארפור.

(יוסי גורביץ)