מכותרים בזירה
חבר הכנסת יריב לוין (ליכוד) – תודו שלא ידעתם שיש כזה – הודיע היום בקול תרועה שהוא יערוך "בהקדם האפשרי" דיון בוועדת הכנסת, שבעוונותינו הוא היו"ר שלה, דיון שמטרתו לשלול את חסינותם של חברי הכנסת הערבים.
הנושא עלה לדיון לאחר שחבר הכנסת מיכאל בן ארי (אנשי כהנא) מצא שחוק החסינות מאפשר בעצם לכל חבר כנסת לדון בשלילת זכויותיו של כל חבר כנסת אחר, ו"מדובר בהזדמנות היסטורית לשלול אחת ולתמיד את החסינות והזכויות של חברי הכנסת שונאי ישראל המבזים את המדינה".
העילה היא נסיעתם של כמה מחברי הכנסת הערבים ללוב. האמת, היה די מביך. איכשהו, בכל פעם שמוחמד ברכה נפגש עם איזה דיקטטור, הוא מצליח להזכיר לי תוך זמן קצר מדוע איבדתי את כל ההערכה שלי כלפיו בפעם הקודמת שעשה את זה. והפעם היה מדובר בקדאפי, שמעבר להיותו דיקטטור הוא סוג האדם שבשבילו הומצא הביטוי המנומס "אישיות צבעונית", ביטוי שחוסך את הצורך לומר שהאדם שאיתו זה עתה נפגשת דפוק יותר מחבית של זיתים סוריים.
אבל, בניגוד לדמגוגיה הקבועה של בן ארי, לא מדובר בבגידה. כפי שאמר יפה יו"ר הכנסת, רובי ריבלין, "השימוש במונח "בוגדים" כלפי חברי כנסת אשר מעולם לא נחקרו, לא הועמדו לדין, ובוודאי לא הורשעו בבגידה או בעבירה דומה, אינו במקומו". ח"כ אחמד טיבי כינה את הדיון "דיון הזוי ומטורף שמתאים לאווירת העליהום המתפרצת כל פעם מחדש".
וטיבי לא מגזים. כרכורי המה יפית של הח"כים הערבים מול קדאפי היו מחזה לא סימפטי, אבל הוא היה חוקי לגמרי. כפי שטרח לציין ריבלין – וכפי שאף אחד לא שם לב – לוב איננה מדינת אויב ואיננה נמצאת במצב מלחמה עם ישראל. בעבר, כאשר היה דיון בהסרת חסינותו של ח"כ, הוא היה מתבצע לבקשת היועץ המשפטי לממשלה, שהיה מסביר על שום מה ולמה הוא רוצה להעמיד את הח"כ לדין. הפעם, לא היתה אפילו חקירה – כי לא היה על מה. לא בוצעה שום עבירה.
וגם אם היתה מבוצעת עבירה, סביר מאד שהיא היתה נכנסת תחת הגנת החסינות המהותית של חבר הכנסת, זו שאיננה ניתנת להסרה. חברי כנסת ישראלים נפגשו עם נציגי אש"ף בימים שהדבר היה אסור בחוק, והם לא הועמדו לדין משום שבדיוק לשם כך – עשיית מעשים שהממשלה אינה רוצה בהם ושהם סבורים שיש בהם עניין ציבורי – היא ניתנה להם.
אבל אפשר להניח מראש מה יהיו תוצאות הדיון בוועדת הכנסת. היום כבר מיהר אחד המיותרים שבחברי הכנסת, כרמל שאמה (ליכוד) לשלוח סדרנים כדי להוריד את טיבי מהדוכן. הנוכחות הערבית בכנסת היתה עלה התאנה העיקרי של ישראל בנסיונה להוכיח שאיננה מדינה גזענית; אבל אפילו ממשלתו השניה של רבין לא העזה להכניס אותם לקואליציה, שלא לדבר על הממשלה. היהודים הגאים לא היו אוהבים את זה. מאז השבר בימיו של אהוד ברק – שהחל עוד קודם לטבח אוקטובר – המצב רק התדרדר.
כן, ברכה ובעיקר בשארה תרמו הרבה לכך, אבל מתקבל הרושם שישראל היהודית כבר החליטה שהיא רוצה מלחמת אזרחים עם אזרחיה הערביים, ושהיא תדחוק אותם עוד ועוד עד שזו תפרוץ. אחר כך, כמובן, יפרצו היהודים הגאים – אלה שסבורים שלא די היה בטיהורים האתניים של 48' ו-67', אלה שבסקר אחרי סקר אומרים כי לא יהיו מוכנים לגור ליד ערבים, אלה המתגוררים ברובם על אדמות פלסטיניות גזולות – ביללות "אמרנו לכם".
(יוסי גורביץ)
הפיסקה האחרונה – מלים כדורבנות.
לא מכיר את פרטי הביקור בלוב. ייתכן בהחלט שיש צידוק לביקור (לוב היא לא רק קדאפי, ומשלחת שמגיעה לשם לא יכולה לסרב לבקשה להיפגש עמו).
נכון לגמרי גם שקדאפי הוא דיקטטור (וגרוטסקי לעתים תכופות).
הבעיה היא שיוסי גורביץ לא מצהיר שהוא איבד את כל הסימפטיה למישהו ממנהיגינו (היהודים) לאחר שהם נפגשים עם אחד ממנהיגי העולם הנאור/המעצמתי שיש להם הרבה יותר דם על הידיים מקדאפי.
זה לא שמר גורביץ צלף כאן בציפי לבני, נניח, על עצם פגישתה עם טוני בלייר, או בביבי על פגישתו עם פוטין.
האם הפער הזה הוא סוג של עמישראליות?
אני לא קונה את הטענה שלטוני בלייר יש יותר דם על הידיים מאשר לקדאפי. מביבי אני לא מצפה לכלום, וגם לא הייתי מגנה סתם פגישה עם קדאפי או פוטין מצד חברי הכנסת הערבים – הבעיה היא שהפגישה הזו לוותה בהתרפסויות נוסח "שמש העמים" כלפי קדאפי.
אז לפחות לגבי פוטין אתה מסכים? ואולי נתפשר על כך שטוני בלייר חשוד בפשעי מלחמה, בלי להשוות לאחרים? ומה לגבי ג'ורג' בוש או לי פנג (הרוצח מכיכר טינאנמן), שהתקבל כאן לפני כמה שנים בכבוד רב ? (גם ע"י פוליטיקאים מהצד השמאלי יותר)
מכל מקום, בפגישות עם האישים הללו, פוליטיקאים ישראלים משמיעים דברי נימוסין או חלקות שיכולים לצרום את האוזן עד מאד. רק אם האוזן קשובה לכל עבר…
אבל אם הביקורת שלך על ח"כ ברכה נובעת מציפיות גבוהות שאין לך מהאישים האחרים, זה סוג של נחמה.
שאני אבין, אני כותב פוסט כדי להגן על חברי הכנסת הערבים ואתה בכוח מנסה להוציא אותי גזען? את דעתי על ג'ורג' בוש (פושע מלחמה, לשלוח להאג) כבר כתבתי כאן ובכל מיני מקומות אחרים. הרעיון שאני תומך באיזשהו אופן ברודנות הסינית הוא מגוחך ולא ראוי לתגובה. וכן, אם ישראל הרשמית תלחך את פנכתו של הדיקטטור הסיני התורן כמו שחברי הכנסת הערבים ליחכו את זו של קדאפי, יהיה לי מה לומר.
והנה יש מי שאמר את זה יותר טוב:
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1166177.html
כמובן, זכותם של חברי הכנסת הערבים להתרפס בפני שליט זר לא נופלת מזכותם של ח"כים יהודים לעשות זאת.
אינני זוכר מי אמר את זה אבל בדיוק בשביל דברים כאלה נוצרה החסינות בכנסת. חסינות זו נוצרה עבור פעולות עקרוניות ולא בשביל שחבר כנסת יוכל ליסוע מעבר למהירות החוקית בלי לקבל רפורט או לעסוק בעסקים מפוקפקים בלי לפחד מתביעה. עם כל הגיחוך על ההתרפסות של חברי הכנסת הערבים בפני כל מנהיג הזוי, זכותם להתבזות.
כמו גם זכותו להתבזות של מיכאל בן ארי.
הם נפגשו עם קדאפי, כי הוא יו"ר הליגה הערבית הראשון שמוכן להיפגש איתם.
וגם – לא ממש ברור לי מה אתה רוצה מברכה. קודם כל, לא ראיתי שהוא אמר משהו מיוחד בביקור הזה. שנית, בכל זאת מדובר על המחוקק הכי אפקטיבי (או לפחות, מתחרה על התואר) שיש בכנסת, בתחום הכלכלי-חברתי. זה בטח מצדיק הערכה למרות איזו אמירה דבילית פעם בשלוש שנים.
נורא יפה שאתה מנסה לשמור על 'איזון', אבל צריך גם קשר לעובדות.
אני לא זוכר שגורביץ ביקר אי פעם פוליטיקאי ישראלי גם לא ממרצ שנפגש עם הדיקטטור הירדני או עם חברו המצרי, אבל לערבים יש סטנדרטים אחרים.
אולי מספיק עם בכוח לא להבין את הנקודה .
יש הבדל מהותי ומוסרי בין פגישה מתוך אינטרס פוליטי לבין מפגש הזדהות ולקקנות .
יש לברכה נטייה מגונה להתרפס בפני דיקטטורים. זה דוחה.
יוסי . מה עם איזה פוסט על הסירוב של החרדים לציית להחלטת בג"ץ לגבי ההפרדה העדתית בעימנואל ?
שיכלול גם את הכתבה על ההפרדה בין שחורים ללבנים בבאר שבע אתמול היתה כתבה בערוץ 2
לגבי הפסקה האחרונה – בשארה אני מבין, אבל מה יש לך נגד ברכה?
"אפילו ממשלתו השניה של רבין לא העזה להכניס אותם לקואליציה, שלא לדבר על הממשלה" מאז עברו כמה שנים וכמה ממשלות, בממשלתו של ברק מונה סגן שר ערבי, בממשלת שרון מונה שר דרוזי ובממשלת אולמרט מונה שר ערבי. נכון שחברי כנסת מ"מפלגות ערביות" לא מונו לשרים, אבל בהתחשב במיקום הפוליטי שלהם זה לא נראה בעניין גזעני כל כך מובהק, גם חברי כנסת יהודים מ"מפלגות ערביות" לא מונו לשרים, אפילו בזמנים שההנהגה של מק"י היתה יהודית הם לא מונו לשרים.
חשוב לזכור שאחרי הכל, גם חברי הכנסת מהמפלגות הלא ציוניות והערביות הם פוליטיקאים (למרות שדב חנין כמעט מצליח לשכנע אותי אחרת)
אנא העלה את עצמך לפייס וכך תוכל לתת לי קישור לכתבות שלך בכל פעם שתעלה אחת , החומר מעניין.
אם תרצה עזרה
Sivan Sart
או שתשתמשי ב-RSS…
אני לא משתמש בפייסבוק.
נדמה לי שאומרים להיפך: אינך מאפשר לפייסבוק להשתמש בך.
ניתן ליצור משתמש "פיקטיבי" ששמו יהיה השם של הטור, למשל, וכל התוכן בו יהיה קישורים לטורים האחרונים. אפשר גם לרכז שם טורים מ"אחר" וממקורות אחרים בהם אתה כותב, וכך בכלל תצא תועלת רבה לקוראיך. אי אפשר להימנע מקישור של הפרופיל לשם שלך, אמנם, אבל נראה לי שפרסום באינטרנט הוא לא משהו שאתה סולד ממנו. יש גם שימושים ענייניים בפייסבוק.
יוסי, זה מאוד משעשע לקרוא את ההתקפה על הפוסט הזה מהשמאל. זה גם כנראה אינדיקציה שאתה בכיוון הנכון עם גם השמאל ההזוי וגם הימין ההזוי מצליחים להעלב מאותו פוסט 🙂