ירידה מהירה לתהומות הנשיה, כשהחיזבאללה צודק, התנגשות לאומנית במכללת ספיר, וריטואל ההתאבדות הפלסטיני: ארבע הערות על המצב
פג תוקף: האמירה האומללה של פרופ' יחזקאל דרור, על פיה 'אם אנחנו חושבים שראש הממשלה יקדם את תהליך השלום, זה שיקול מכובד מאד… לא נכון להסתכל רק על צד אחד', קברה סופית את דו"ח וינוגרד בטרם מלא לו שבוע.
כי כל ההתפתלויות וכל ההצטדקויות לא יעזרו. חודשים סיפרו לנו איך הוועדה מתייסרת על כל משפט, איך סעיף אחד גרר דיון של כמה שעות, ועכשיו מתברר לנו שאחד מהחמישה – לפחות – הגיע עם דעות מוקדמות ברורות מאד ("מה אתה מעדיף? ממשלה של אולמרט וברק, או בחירות חדשות שבהן יעלה נתניהו?") לדיונים.
לוועדה היו בעיות אמינות מלכתחילה, משום שאולמרט התעקש שלא ללכת על ועדת חקירה, והוא זה שמינה את חבריה. הצבא, מתוך נסיון לכסות את ערוות בכיריו, מוטט חלק ניכר מאמינותה כשאילץ אותה להמנע מהדחות. ועכשיו זה.
קשה לחשוב על מהלומה כבדה יותר לאמינות המשטר בישראל, במיוחד עכשיו. ועדת וינוגרד עוד עשויה להכנס להיסטוריה כמקבילה הישראלית של ועדת וורן, שחקרה את רצח קנדי ושהדו"ח הצמחוני שלה התקבל בחוסר אמון רחב.
כשהם צודקים, הם צודקים: שלושה שבויים, אנשי חיזבאללה, שנשבו במלחמה האחרונה, הודיעו כי לא ישתתפו במשפט הראווה שישראל מארגנת להם. בין ההאשמות "המופרכות עד גיחוך" שהועלו נגדם אפשר למצוא השתתפות באימונים צבאיים ללא אישור ממשלת ישראל, ונשיאת נשק ללא אישור משרד הפנים. כל זה, כזכור, בשטח לבנון – שהריבונות הישראלית עליו, איך לומר, מפוקפקת משהו.
יש משהו נלעג באובססיה הישראלית להעמדתם לדין של לוחמים מהצד השני. אם ביצעו פשעי מלחמה – ירי לעבר אזרחים, למשל – יש להעמיד אותם לדין על הפשעים הללו. ירי לעבר חיילי צה"ל איננו פשע, הוא מלחמה. אפילו מבחינה תעמולתית גרידא, ראוי היה להעניק לאנשי החיזבאללה וללוחמים פלסטינים (להבדיל מפושעי מלחמה פלסטינים, שיש להעניש כנדרש) מעמד של שבויי מלחמה, עם ביקורים של הצלב האדום וכל הנדרש; זה היה מדגיש את ההבדל בין ישראל ובין הברברים שבהם היא נלחמת.
במכתבם של אנשי החיזבאללה נאמר לסיום ש"הצגת לוחמי חיזבאללה כעבריינים ולא כלוחמים מבזה גם את לוחמי צה"ל שלחמו נגדם. האם חיילי צה"ל חירפו נפשם בפעולת שיטור מול עבריינים, או שהשתתפו בלחימה מול אויב של ממש?". צודקים בכל מילה.
התנגשות לאומנית: שום דבר טוב לא יצא מהבלגאן במכללת ספיר, שפרץ לאחר שמרצה ערבי-ישראלי, נזאר חסן, דרש מחייל מילואים שהגיע לשיעור במדים לחזור לכיתה ללא מדים.
חסן הפך את הכיתה שלו לקהל שבוי לדעותיו הפוליטיות, וביזה אדם שבסך הכל מילא את חובתו על פי חוק, ביצע שירות ציבורי וחשב לתומו שמותר לו למרות זאת לקבל שירות שעליו שילם. ראוי היה שהמכללה תשעה את חסן או תפטר אותו.
אבל ההחלטה של הנשיא, פרופ' צחור, היתה לקויה לא פחות: הוא דרש מחסן "לכבד את מדי צה"ל", והוסיף שלא יקבל "התנצלות שאיננה מתייחס לכיבוד מדי צה"ל". עם כל הכבוד, ויש פחות מיום ליום, אף אחד לא חייב לסגוד למדי צה"ל. זכותו של חסן להפגין מול הקריה, לשרוף את דגלי צה"ל, לראות במפקדיו פושעי מלחמה ולדרוש את העמדתם בבית דין בינלאומי, אם חפץ בכך; הוא חייב בכבודו של הסטודנט שלו, לא בכבודו של צה"ל.
במקביל, הגיע הזמן להפסיק עם הקשקשת הרואה בחיילים המגיעים במדים ללימודים "מיליטריזם". יש בארץ צבא. הוא מגייס בכפיה מאות אלפי אנשים, ולאנשים האלה יש זכות להשכלה. לחיילים אין שום סמכות כפיה בתחומי האוניברסיטה, וכל השטות הזו היא העתקה עמומה וחסרת הבנה מהאוניברסיטאות האמריקניות במהלך מלחמת ויאטנם. וגם שם העסק היה די מטומטם. די.
ריטואל קבוע: המשקיף על המתרחש באזורנו האומלל יבחין בוודאי בתסמונת העקרב של הפלסטינים. באמנות יוצאת דופן, תוך סיוע מהאגפים הרב-תרבותיים של התקשורת העולמית, הם מצליחים להציג את עצמם שוב ושוב כקורבן – ואז, חמש דקות אחרי ההפקה סוחטת הדמעות, מפוצצים את הכל.
הם הצליחו בזה באופן יפהפה ברצועת עזה, כשייבבו על מצור, יצרו יופי של הצגה של "התקוממות עממית" – נשים וילדים תחילה, כמקובל – ופרצו את הגבול. העולם העדיף למחוא כפיים להפקה המשומנת – ולהתעלם מתופעות מציקות כמו ירי על חיילים מצרים, התעמתות חמושה עם אזרחים מצרים, ושאר מעשי תוקפנות יומיומיים. הצד המשעשע של כל העניין, כמובן, הגיע כשהפלסטינים שילמו למצרים בכסף ישראלי מזויף – וקיבלו בתמורה מזון שפג תוקפו.
ואז, ימים ספורים אחרי הנצחון התקשורתי הסוחף בעזה, המצלמות הופנו אליה שוב – הפעם כדי לתעד את חלוקת הפרחים והממתקים, חגיגה לרגל הצלחתן של צמד חיות אדם לבצע פשע מלחמה כנגד אזרחים לא מוגנים. והתקשורת העולמית התחילה להזכר בממתקים פלסטינים קודמים, אלו שחולקו ב-11 בספטמבר 2001.
ההצלחה בדימונה היתה כל כך גדולה, שאפילו שמעון פרס נאלץ לומר ש"החמאס הופך את החלום של מדינה פלסטינית אחודה [כך – יצ"ג] לבלתי אפשרי". לכו בכוחכם זה, חברים.
ומלבד זאת, יש להפסיק את רצח העם בדארפור.
(יוסי גורביץ)
אני מסכים שהסיפור עם נזאר חסן הוא תקרית מטופשת שיצאה מכלל שליטה. מישהו צריך להסביר דחוף לנשיא מכללת ספיר שהוא אינו ממונה על שמירת כבודו של צה"ל. מקסימום, הוא יכול לדרוש מחסן להתנצל אישית בפני הסטודנט.
אבל זוהי בדיוק הבעיה, שהגעת סטודנטים לבושי מדים לקמפוסים של מוסדות ההשכלה הגבוהה היא סימפטום שלה. האקדמיה היא, בעיקרון, מוסד שכל תכליתו היא הרחבת הידע האנושי והנחלתו לדורות הבאים. אופיה של האקדמיה דורש עצמאות מוחלטת ממסגרות של כוח ממוסד, כולל הצבא. ולמרות שלחייל במדים המופיע בקמפוס בתור סטודנט אין שום סמכות מיוחדת מעצם היותו לבוש מדים, מדובר בהופעה שאינה הולמת מוסד אקדמי. הבעיה היא שעבור ישראלים, "הופעה לא הולמת" היא ביטוי שבקושי קיים בלקסיקון
או שבעצם, זהו ביטוי שכן קיים. כזכור, במכללת ספיר עצמה, מרצה כלשהי דרשה מסטודנטים מוסלמית עוטה רעלה לעזוב את הכיתה. אפשר להתווכח על מידת ההצדקה של דרישת המרצה (לדעתי מדובר בדרישה לא מוצדקת, כמו גם דרישתו של נזאר חסן: הופעה הולמת היא דבר שצריך להיות תלוי בתרבות, לא בכפייה). אבל העליהום המאורגן על נזאר חסן, והעדר מוחלט של ביקורת פנימית או ציבורית בנוגע למרצה הפמיניסטית-בעיני-עצמה, הם מקרה מובהק של סנטדרט כפול. וזה גרוע יותר מהופעה בלתי-הולמת
"האקדמיה היא, בעיקרון, מוסד שכל תכליתו היא הרחבת הידע האנושי והנחלתו לדורות הבאים. אופיה של האקדמיה דורש עצמאות מוחלטת ממסגרות של כוח ממוסד, כולל הצבא. ולמרות שלחייל במדים המופיע בקמפוס בתור סטודנט אין שום סמכות מיוחדת מעצם היותו לבוש מדים, מדובר בהופעה שאינה הולמת מוסד אקדמי." יכול להיות שיש מקום לתפיסה כזו במדינה שבה השירות הצבאי הוא בהתנדבות. אני לא חושב שיש לה מקום במדינה שבה השירות הצבאי נכפה בחוק.
אני גם לא מבין את פירוש המונח 'לבוש הולם' בהקשר הזהץ
אתה מדבר כאן על לבוש הולם מבחינה פוליטית.
"קשה לחשוב על מהלומה כבדה יותר לאמינות המשטר בישראל."
לא נסחפת?
"לא נסחפת?"
קצת חופש אומנותי, בבקשה. לא נסחף, קצת הגזים.
מני? מה הקשקוש הזה? ראית פעם אוניברסיטה או מילואים באיזה מקום חוץ מבסרטים?
אתה חושב שסטודנט מגיע לאוניברסיטה על מדים כדי לנסוע בחינם באוטובוס (לא רלוונטי למילואימניקים)? כי נראה לו שזה ידליק את הסטודנטיות (עובד רק על בנות 16)? כי נורא נעים ונוח לו עם נעליים גבוהות ודגמ"ח (כנראה שלא אלא אם הוא פנקיסט מפגר, והללו לא עושים צבא גם ככה)?
תנסה לחשוב שנייה (אני יודע שזה קשה) ולהעלות בדעתך את הסיבה מדוע אדם יגיע ללימודים בבגדי עבודה.
יוסי,כבר אתמול בערב הוכח שדבריו באמת הוצאו מהקשרם
כל מה שהוא אמר זה שכל בן אדם יחליט ביום הבחירות מה הוא רוצה לעשות
להזכירך מדובר באדם שעל פי הטענות דרש לנקוט בקו הרבה יותר נוקשה כלפי אולמרט
"לא נסחפת?" חוששני שלא. ועדת וינוגרד הוקמה תחת ענן של חשד שמטרתה היא לנקות את ראש הממשלה. הדברים הדי מפורשים של דרור – וההסברים שלו, נכונים ככל שיהיו, לא מתקרבים לנקות את הבלגאן – פשוט איששו תחושה של חלק גדול מהציבור שאפילו ועדות בדיקה הן משהו שהממשלה משתמשת בו כדי למרוח את הציבור. ומאחר ואווירה קונספירטיבית משתלטת על החיים הפוליטיים פה, אני חושש שהדברים של דרור יהיו מוצג תביעה עיקרי של מאמיני הקוסנפירציה. משטר דמוקרטי יתקשה להתקיים באווירה שבה חלק ניכר מן התושבים סבור שהממשלה קשרה נגדו.
…במיוחד אם התחושה הזאת מוצדקת לחלוטין.
יוסי – קרא את הפוסט האחרון בלחץ חברתי. מדובר כנראה בשערוריה עיתונאית ולא פוליטית. אין זה אומר שהסרחון שעולה מדרך מינוי הועדה אינו מסריח, רק שזה לא האילן הנכון להיתלות עליו.
יוסי: "יכול להיות שיש מקום לתפיסה כזו במדינה שבה השירות הצבאי הוא בהתנדבות. אני לא חושב שיש לה מקום במדינה שבה השירות הצבאי נכפה בחוק"
להפך. בהינתן נוכחות המוגברת של הצבא בחיי הציבור בישראל, אם ניתן ליצור מקום חופשי מנוכחות של הצבא (כולל סמלי הצבא), הרי זה משובח.
אילן: "אתה מדבר כאן על לבוש הולם מבחינה פוליטית"
רק אם תגדיר את העצמאות של האקדמיה מגורמי כוח ממוסדים כעניין פוליטי. בדרך כלל מדובר באלף-בית של מושג האקדמיה
ולליאור: בוא נאמר שהח"מ וכמה ממכריו הגיעו כמה פעמים, לפני המון שנים, לשיעורים במדי צה"ל לא בגלל שלא היה להם זמן לעבור במעונות ולהחליף בגדים אלא בגלל שזה לא היה בז** שלהם. מה שכן, זה היה בעתודה ולא במילואים. היום לא הייתי עושה את זה אבל אתה יודע מה נאמר על חוכמה שלאחר המעשה.
בכל מקרה, כמו שכתבתי, אני ממש לא רוצה שמורים באקדמיה יתחילו להעיר לסטודנטים על הופעתם. אני בעד יצירת שיח תרבותי שבו הופעה במדי צה"ל (או משטרה) באוניברסיטה תהיה דבר חריג ולא מקובל. ויש דרכים לעשות זאת בלי לנהוג כקומיסר לבוש. כמובן, גם למעשים חריגים יש לפעמים הצדקה. מי שהגיע במדים כי *באמת* לא היה לו זמן להחליף בגדים – אהלן וסהלן
ושוב ליוסי: ברכות על החלטתך לצאת ממעגל האלימות הממוסדת
מני,
לא את האקדמיה הגדרתי כפוליטית, אלא את צהל (ואת הרעלה). אבל כשאתה מכניס להגדרה של לבוש הולם את התוכן הפוליטי של הלבוש אתה הופך את ההגדרה הזו למשהו שאני לא יכול להסכים איתו.
להוציא את זה שהסטודנט המסכן לא התכוון להצהיר שום הצהרה ולכל היותר חשב שההגעה שלו במדים תזכה אותו בכמה מבטים של השתתפות בצער ואולי בקצת מסכנות נחמדה, החופש האקדמי שאתה מדבר עליו מתבטא בזה שהצבא לא יכול לכפות על המרצים מה לחשוב, לא בכך שהאוניברסיטה יכולה לכפות על החיילים לא לקתחת בו חלק או לא להפגין זאת.
אתה לא מבקש חופש מחשבה באקדמיה, אלא לתת לכל מרצה את הזכות לכפות את מחשבתו. וזה גם בלי קשר לעובדה שהגעת מילואימניק שגוייס שלא על דעתו לאוניברסיטה במדים היא לא אמירה פוליטית.
ולגבי הסרט – טוב, זו תעמולה זולה. זה סרט מטעם וככזה הוא לא אחד מהמוצלחים.
אבל נחמד לראות שיש מטה מאורגן גם בצד השני.
כמי שכן עושה מילואים בדרך כלל, אניחייב להגיש שהקמפיין של ישראלי אמיתי מצליח לעשות לי בחילה.
תגובה לעצמי – זה כמובן לא משורשר לפוסט הנכון…
יוסי, איני מסכימה איתך בנוגע למדים.
אדם שלבוש במדים כלשהם (מדי מלצר, מדי שוטר, מדי רופא, מדי מדריך במוזיאון) מאותת בכך על היותו "בתפקיד", עסוק בביצוע משימה תוך זיהוי שולחיו (בעלי המסעדה, מפקדי המשטרה, עקרון הבריאות מעל הרווח, או מוסד התרבות, בהתאמה).
כאשר אדם מסיים את תפקידו ועובר ממצב של שליח פעיל למצב של אדם רגיל, אחד מהקהל, שומה עליו לצאת מהמדים ולפגוש את החברה בביגוד רגיל.
חייל צה"ל שבא אחרי יום מילואים עד מכללת ספיר ולא החליף בגדיו לביגוד אזרחי תורם לבלבול: האם הוא בא לשם בתפקיד? האם הצבא שלח אותו? האם הוא ישתמש בנשק שלו כלפי המרצה, שהוא ובני משפחתו כבר עמדו ככל הנראה בצד הלא נכון של הרובים הצבאיים הללו?
באותה מידה שרופא או שוטר אינם אמורים ללבוש את מדי עבודתם בנסיבות שאינן של שליחות עבודתם, גם חייל אינו אמור לעשות זאת. אם צבא ישראל לא שלח את הסטודנט חסר הטעם ההוא לכיתתו של מר חסן, יתכבד הסטודנט לחזור לביגוד אזרחי לפני שיצא מהבסיס ויחזור לחייו.
האמנם בתקשורת העולמית התייחסו לחלוקת הממתקים בעזה אחרי הפיגוע?
אגב, זה דבר שגרתי לחלוטין שהפלסטינים חוגגים אחרי פיגוע מוצלח. פשוט הרבה זמן לא היה פיגוע.
" ”לא נסחפת?“ חוששני שלא. "
If you read Scientific Maariv and choose to take it seriously then perhaps somebody might justify your crying "wolf". However, the following like is yet another example of why you are better off ignoring this tabloid in the first place:
(לא מהלומה כבדה ולא נעליים)
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=248943&blogcode=8585874
ציטוט:
"עם כל הכבוד, ויש פחות מיום ליום, אף אחד לא חייב לסגוד למדי צה“ל. זכותו של חסן להפגין מול הקריה, לשרוף את דגלי צה“ל, לראות במפקדיו פושעי מלחמה ולדרוש את העמדתם בבית דין בינלאומי, אם חפץ בכך; הוא חייב בכבודו של הסטודנט שלו, לא בכבודו של צה“ל. "
–
עם כל הכבוד ויש להתאמץ מאד כדי למצוא אותו, אפילו הייתה "זכותו של חסן לשרוף את דגלי צה“ל", גם אז לפי עיקרון השיוויון על זכות זו מפוקפקת ככל שתהיה לא ליפול מזכותו *גם של הסטודנט* ללבוש מה שבא לו, גם פאייטים וגם את מדי צה"ל –
אבל כידוע, הסימטריה מעצבנת את הדמוקטטורים.
אם מנסים לתרץ את זכויות שיטור האופנה של המרצה ב"ממלכתיות אקדמית" עאלק, גם אז הטענה נופלת מכיוון שזו אינה מדיניות המוסד בו הוא עובד, ממילא אינו רשאי המרצה לכפות את דעותיו הפוליטיות על המוסד כולו באמתלת "טוהר אקדמי" מגוחכת, וממילא המוסד ממומן בין היתר ע"י המדינה ולכן *במסגרת עבודתו* על העובד בו לכבד את סמלי המדינה – בדיוק כמו שמש בבית ספר יסודי.
אם בוחנים את הזוית הרעיונית גם אז נופלת הטענה, מכיוון שממילא מגדירה עצמה המכללה לאור חזונו של בן-גוריון, קרויה ע"ש פנחס ספיר, ומצהירה במפורש בתקנון האקדמי שלה:
"המכללה רואה בשירות מילואים ערך ואמצעי לאומי ודמוקרטי מן המעלה הראשונה, ושואפת להקל ככל יכולתה על המשרתים במילואים ואף לעודדם."
http://www.sapir.ac.il/generalpage.asp?div=rosh&subdiv=takanon#20
ממרצה אקדמי מצפים לפחות להבין את הנקרא, וגם אם הוא פוליטרוק לאומני בזמנו החופשי הוא מחויב לתקנון ואמור לדעת היכן בחר ללמד –
ובאותו אופן זכותו העקרונית (שלא לדבר על החוזית) של החייל לתבוע מעובדי המוסד לקיים את הכתוב בתקנון שלפיו בין היתר בחר במוסד ללמוד בו מלכתחילה.
—
מה שמשעשע בכל הסיפור הם פרפורי האידאולוגיה של יפי הנפש שרוממות הדמוקרטיה בגרונם, אבל מתפתלים כאחרון הפרוטו-פשיסטים להצדיק אדם שניסה לכפות לבוש על אדם אחר *מתוך העדפותיו הפרטיות בלבד* –
שהרי המרצה לא השאיר ספק בנוגע למניעיו, ונימק פעמיים כרס"ר מקצועי:
"*אני* אמרתי ש*אני* לא מלמד קצינים וחיילים, בשיעור הבא תגיע עם לבוש אזרחי ואני אתן לך עשר דקות לומר את דבריך".
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3472945,00.html
ועכשין צצים להם מקובלי ההלכה הדמוקטטורית מכל חור להתפלפל ולתרץ ב"זכות דמוקרטית" ו"תפקידה של האקדמיה" עא-לק.
הלקח "האקדמי" בכל זה הוא שבדמוקרטיה כמו במתמטיקה, האחד שואב את כוחו ממספר האפסים שאחריו.
ציטוט:
"עם כל הכבוד, ויש פחות מיום ליום, אף אחד לא חייב לסגוד למדי צה“ל. זכותו של חסן להפגין מול הקריה, לשרוף את דגלי צה“ל, לראות במפקדיו פושעי מלחמה ולדרוש את העמדתם בבית דין בינלאומי, אם חפץ בכך; הוא חייב בכבודו של הסטודנט שלו, לא בכבודו של צה“ל. "
–
עם כל הכבוד ויש להתאמץ מאד כדי למצוא אותו, אפילו הייתה "זכותו של חסן לשרוף את דגלי צה“ל", גם אז לפי עיקרון השיוויון על זכות זו מפוקפקת ככל שתהיה לא ליפול מזכותו *גם של הסטודנט* ללבוש מה שבא לו, גם פאייטים וגם את מדי צה"ל –
אבל כידוע, הסימטריה מעצבנת את הדמוקטטורים.
אם מנסים לתרץ את זכויות שיטור האופנה של המרצה ב"ממלכתיות אקדמית" עאלק, גם אז הטענה נופלת מכיוון שזו אינה מדיניות המוסד בו הוא עובד, ממילא אינו רשאי המרצה לכפות את דעותיו הפוליטיות על המוסד כולו באמתלת "טוהר אקדמי" מגוחכת, וממילא המוסד ממומן בין היתר ע"י המדינה ולכן *במסגרת עבודתו* על העובד בו לכבד את סמלי המדינה – בדיוק כמו שמש בבית ספר יסודי.
אם בוחנים את הזוית הרעיונית גם אז נופלת הטענה, מכיוון שממילא מגדירה עצמה המכללה לאור חזונו של בן-גוריון, קרויה ע"ש פנחס ספיר, ומצהירה במפורש בתקנון האקדמי שלה:
"המכללה רואה בשירות מילואים ערך ואמצעי לאומי ודמוקרטי מן המעלה הראשונה, ושואפת להקל ככל יכולתה על המשרתים במילואים ואף לעודדם."
http://www.sapir.ac.il/generalpage.asp?div=rosh&subdiv=takanon#20
ממרצה אקדמי מצפים לפחות להבין את הנקרא, וגם אם הוא פוליטרוק לאומני בזמנו החופשי הוא מחויב לתקנון ואמור לדעת היכן בחר ללמד –
ובאותו אופן זכותו העקרונית (שלא לדבר על החוזית) של החייל לתבוע מעובדי המוסד לקיים את הכתוב בתקנון שלפיו בין היתר בחר במוסד ללמוד בו מלכתחילה.
—
מה שמשעשע בכל הסיפור הם פרפורי האידאולוגיה של יפי הנפש שרוממות הדמוקרטיה בגרונם, אבל מתפתלים כאחרון הפרוטו-פשיסטים להצדיק אדם שניסה לכפות לבוש על אדם אחר *מתוך העדפותיו הפרטיות בלבד* –
שהרי המרצה לא השאיר ספק בנוגע למניעיו, ונימק פעמיים כרס"ר מקצועי:
"*אני* אמרתי ש*אני* לא מלמד קצינים וחיילים, בשיעור הבא תגיע עם לבוש אזרחי ואני אתן לך עשר דקות לומר את דבריך".
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3472945,00.html
ועכשין צצים להם מקובלי ההלכה הדמוקטטורית מכל חור להתפלפל ולתרץ ב"זכות דמוקרטית" ו"תפקידה של האקדמיה" עא-לק.
הלקח "האקדמי" בכל זה הוא שבדמוקרטיה כמו במתמטיקה, האחד שואב את כוחו ממספר האפסים שאחריו.
אילן, בפעם השלישית, אני לא מצדיק את המעשה של חסן. אני חושב שהוא חרג מסמכויותיו והפר את נורמות האתיקה האקדמית. אבל אני חושב את אותו דבר לגבי המרצה שסילקה משיעור תלמידה עטוית רעלה. ואם מכריחים את חסן להתנצל בפני הסטודנט, צריך להכריח גם את המרצה ההיא להתנצל בפני הסטודנטית
לגבי הנוכחות של אנשי צבא בקמפוסים, אני מסכים שמדובר בעניין סמלי ולא פונקציונלי. אני גם לא הכי מוטרד מכך שמישהו בא לאוניברסיטה לבוש מדי צה"ל. זה לא המצב האידיאלי, לדעתי, אבל: א) אני חושב שהעניין של הופעה הולמת צריך להיות מופנם ברמה של התרבות האקדמית הכללית, לא ברמה של הוראות מפורשות לביצוע (גם בתקופה שהגעתי לאוניברסיטה במדים לא עלה על דעתי, להבדיל, להגיע לשם במכנסיים קצרים); ב) יש בהחלט דברים מדאיגים יותר בקשר שבין האקדמיה לצה"ל: למשל, תוכניות לימוד הנותנות קרדיט אקדמי לקורסי הכשרה צבאית ושב"כית, או איזכור הערך של שירות המילואים בתקנונים של מוסדות אקדמיים (להבדיל מהתחשבות נדרשת במגבלות הזמן של הסטודנטים המשרתים במילואים, ככל שזה נוגע להגשת מטלות לימודיות)
"באותה מידה שרופא או שוטר אינם אמורים ללבוש את מדי עבודתם בנסיבות שאינן של שליחות עבודתם, גם חייל אינו אמור לעשות זאת. אם צבא ישראל לא שלח את הסטודנט חסר הטעם ההוא לכיתתו של מר חסן, יתכבד הסטודנט לחזור לביגוד אזרחי לפני שיצא מהבסיס ויחזור לחייו." אני מניח, שונרא, שלו היה הסטודנט מגיע ממקום עבודתו במדי נציג שירות, מלצר, מאלף אריות, רופא, נהג אגד או נהג אמבולנס, היית סבורא שעל המרצה להעיף אותו מהכתה. כי הרי, אם סלקום או מסעדת הגן או הקרקס או בית החולים או אגד או מד"א לא שלחו את הסטודנט חסר הטעם ההוא לכיתתו של מר חסן, יתכבד הסטודנט לחזור לביגוד אזרחי לפני שיצא ממקום העבודה ויחזור לחייו.
איזה מדים לובשים צדקנים סדרתיים?
מני – אם מה שכתבת הפעם אני די מסכים (לא עם הכל, אבל זה בסדר)
שונרא – כן? באמת היה ספק אם הסטודנט 'עומד להשתמש בנשק שלו נגד המרצה'? האם לסטודנטים שהיו במקום הייתה סיבה לחשוב שצה"ל שלח את המילואימניק לקורס?
האם כשרופא מגיע בחלוק בית חולים אנשים חושבים שהוא עומד לנתח אותם?
אלו לא טיעונים רציניים.
ומכיוון שבדרך כלל את מצליחה למצוא טיעונים מאוד משכנעים, אני מניח שאת המקרה הזה פשוט קשה להצדיק 🙂
אילן, ברור שאני לא חושבת שהמילואימניק הספציפי הזה, שעדיין לבש את מדיו ונשא את נשקו, עמד לרסס את המרצה והתלמידים האחרים בכדורים – זה כל כך לא נורמטיבי… …אבל בחברה שבה רמות השנאה ההדדית עצומות כל כך, הייתי מעדיפה באופן אישי לראות כמה שפחות נשק. (אני בארה"ב. הדעה הזו לא פופולרית כאן – ויריות המוניות במקרים רבים ושונים דווקא כן).
לסטודנטים במקום לא היתה סיבה לחשוב שהצבא הישראלי שלח אליו את המילואימניק. אבל הסטודנטים ברובם באים מהרוב היהודי של ישראל, שעבורם "איש במדים" = אבא, אח, חבר. מי שאינו חלק מהרוב הזה רואה חייל במדים בצורה אחרת ומאיימת בהרבה.
בנוסף, בשונה מהרעלה (שמהווה צורת ביטוי עצמי והודעה על השתייכות לקבוצה מסוימת), מדים של בעל מקצוע מהווים הודעה על הפעלת סמכות מסוימת.
במקרה של הרופא, למשל, זה לא שאנשים חושבים שהוא הולך לנתח אותם אלא יותר שבקשותיו של אדם בחלוק לבן נחשבות באופן אוטומטי ל"חלק מהבריאות". (איש בחלוק לבן יכול לגרום לך להוריד את בגדיך בקלות רב ולעמוד בבדיקה פיזית חודרנית. גם אם זה כלל לא לטובתך – למשל, כשמלמדים שורת מתלמדים להעריך את גודל ה"פתיחה" של יולדת במהלך הצירים לפני הלידה – קודם בודק הרופא, אחר כך המתלמדים. כל בדיקה כרוכה בכאב משמעותי ומחייבת אישור היולדת, אבל החלוקים הלבנים גורמים לרבות מהיולדות לקבל זאת מבלי לשאול מה ולמה.) (איש במדי מאבטח יכול לגרום לך לפתוח את התיק ולהראות את תוכנו, לשלוף תעודות זהות וכיו"ב. איש שלבש אצטלת אח"מ (ראה כאן: http://youtube.com/watch?v=I6jxLjI6IR8 – סרט פשוט הורס על התגנבות לאזור מאובטח באוסטרליה. )
ובכך הבעיה. אני שוללת באופן עקרוני לבישת מדים מהקשר אחד בהקשר אחר, בגלל הטשטוש שזה יוצר בגבולות החברה – וטשטוש גבולות גורם בהכרח לבלבול ולתקלות, לדעתי.
אני מקווה שנהנית מהסרט.
ציטוט:
"ובכך הבעיה. אני שוללת באופן עקרוני לבישת מדים מהקשר אחד בהקשר אחר, בגלל הטשטוש שזה יוצר בגבולות החברה – וטשטוש גבולות גורם בהכרח לבלבול ולתקלות, לדעתי."
–
…ולעזאזל זכותם של אחרים ללבוש מה שהם רוצים וגם מדים אם בא להם, כמובן.
"הרבה מהאנשים שקוראים לעצמם שמאלניים אני הייתי מגדיר כפרוטו-פשיסטים." (נועם חומסקי)
"עם כל הכבוד ויש להתאמץ מאד כדי למצוא אותו, אפילו הייתה ”זכותו של חסן לשרוף את דגלי צה“ל“, גם אז לפי עיקרון השיוויון על זכות זו מפוקפקת ככל שתהיה לא ליפול מזכותו *גם של הסטודנט* ללבוש מה שבא לו, גם פאייטים וגם את מדי צה“ל " ואיפה כתבתי משהו אחר?
אנונימי ב-24, לבישת מדים מחוץ להקשר שלהם היא סוג של שקר והונאה והתחזות. באותה צורה ומידה שאסור לזעוק "שריפה! שריפה!" באולם קונצרטים צפוף ואסור להתחזות לשוטר בתפקיד מחוץ לתפקיד זה, אין זה נאות ללבוש "בגדי תפקיד" מחוץ לתפקיד.
הזכות להתבטא נעצרת תמיד, בכל חברה. ביטוי עצמי באמצעות "בגדי תפקיד" נראית לי מקום הגיוני לעצור אותה. ברור שמכללת ספיר אינה רואה זאת כך.
ובעניין הרעלה והכיפה והתלבושות החסידיות השונות ושאר ביגוד שבא לבטא *אמונה* ולא *תפקיד*, אין לי בעיות מיוחדות עם אלה. מתנגדי הרעלה, כמו בעל הבית שבבלוגו אנו משוחחים, מציבים את הקו במקום אחר. כפי שיוסי עצמו יודע, איני מסכימה איתו בנושא זה.
אנוימי: "ולעזאזל זכותם של אחרים ללבוש מה שהם רוצים וגם מדים אם בא להם, כמובן"
אכו, לעזאזל, משום שהזכות הזאת אינה קיימת בצורה שהצגת אותה. מתוך הערך "התחזות" בוויקיפדיה העברית:
"סעיף "התחזות כחייל" לחוק השיפוט הצבאי קובע עונש מאסר שלוש שנים לאדם שאינו חייל והתחזה כחייל.[1] סעיף "התחזות" לאותו חוק מוסיף וקובע עונש מאסר של שנה לחייל המתחזה כבעל דרגה, תפקיד או עיטור שאינם שלו."
לא נגמר כבר עניין ניזאר כסן? חשבתי שזה שכך כבר מזמן.
בכל אופן, בתור אחד שזכה ללמוד אצלו, אני יכול להגיד שהבנאדם דפוק. מורה מעולה, קולנוען מבריק, ראש דפוק ופרובוקטור גדול. הרי עכשיו הוא יוכל להשיג כסף למימון סרטיו, וזה הדבר שכל קולנוען רוצה בעצם.
ובכל מקרה, הדבר שיותר מעניין אותי בסיפור הוא איפה לעזאזל היו כל שאר תלמידי הכיתה? הרי כשאני למדתי אצלו, בכל פעם שניזאר היה מעיר איזו שטות חדשה, תמיד הוא נתקל בתגובה הולמת, כל מקרה לגופו. במקרה דנן לא היתה כל תגובה, כנראה, משאר תלמידי הכיתה.
ציטוט:
"אנונימי ב-24, לבישת מדים מחוץ להקשר שלהם היא סוג של שקר והונאה והתחזות. באותה צורה ומידה שאסור לזעוק ”שריפה! שריפה!“ באולם קונצרטים צפוף ואסור להתחזות לשוטר בתפקיד מחוץ לתפקיד זה, אין זה נאות ללבוש ”בגדי תפקיד“ מחוץ לתפקיד.
הזכות להתבטא נעצרת תמיד, בכל חברה. ביטוי עצמי באמצעות ”בגדי תפקיד“ נראית לי מקום הגיוני לעצור אותה. ברור שמכללת ספיר אינה רואה זאת כך."
–
שונרא ב-27, הנה הוכחת את טענתו של חומסקי.
לבישת מדים בזמן שרות מילואים רחוקה מלהיות "שקר הונאה והתחזות", שהרי החייל כפוף לצבא ולחוקיו ואפילו מבוטח רפואית על ידו גם בזמן חופשתו, ורשאי לנוע במדים כל זמן שצו הגיוס שלו בתוקף – ומכאן ש"פיו, ליבו ובגדיו" שווים.
אם כבר בחרת לצטט את השופט הולמס שקבע שחופש הביטוי אינה מקנה את הזכות לצעוק "אש!" בתיאטרון צפוף, הרי בנוסף הוא קבע גם שיש לסייג כל איסור על חופש הביטוי אך רק למצב של "סכנה ברורה ומיידית" – וברור שלא הייתה כל סכנה למרצה במקרה זה, הסכנה האפשרית היחידה הייתה רק לציוניו של הסטודנט.
לכן מכיוון שדי לך ב"מה שנראה לך הגיוני" כדי לעצור את חופש הביטוי, ואינך רואה את עצמך מחויבת לסייגים והמבחנים החמורים המקובלים להצדקת הגבלה מסוכנת כזו – הרי שזכות הביטוי אינה נחשבת בעינייך, מאחר ואת מוכנה להגבילה בהבל פה גם למטרות אחרות, שאינן למול "סכנה ברורה ומיידית", ואפילו רק למטרת קידום דעותיך הפוליטיות.
ולכן כנראה שלדעות כדעותיך כיוון חומסקי באבחנתו:
"הרבה מהאנשים שקוראים לעצמם שמאלניים אני הייתי מגדיר כפרוטו-פשיסטים".
גורביץ – ממילא ביקרתי לא רק אותך, וממילא התייחסתי ל*כל* הקטע המצוטט להלן, לא רק לחלק שאתה מסנן ממנו לציטוט בטובך:
"אבל ההחלטה של הנשיא, פרופ‘ צחור, היתה לקויה לא פחות: הוא דרש מחסן ”לכבד את מדי צה“ל“, והוסיף שלא יקבל ”התנצלות שאיננה מתייחס לכיבוד מדי צה“ל“. עם כל הכבוד, ויש פחות מיום ליום, אף אחד לא חייב לסגוד למדי צה“ל. זכותו של חסן להפגין מול הקריה, לשרוף את דגלי צה“ל, לראות במפקדיו פושעי מלחמה ולדרוש את העמדתם בבית דין בינלאומי, אם חפץ בכך; הוא חייב בכבודו של הסטודנט שלו, לא בכבודו של צה“ל."
צחור לא אסר על המרצה להפגין נגד צה"ל כאזרח פרטי – הוא אסר עליו לעשות זאת *במסגרת סמכויותיו המנהלתיות במכללה*, ואסר עליו *להפלות בין סטודנטים* בשל דעותיו אלה.
צחור בא להגן על זכותו של כל סטודנט ללבוש מדים כרצונו, ובא לוודא שהמדיניות המנהלית הנהוגה בכתה היא מדיניותה המוצהרת של המכללה – ולצורך כך הציב למרצה ברירה לגיטימית כתנאי להמשך העסקתו:
בנוסף להתנצלות בפני הסטונדנט, או שיסיר ספק בדבר קבלתו את מדיניותו המוצהרת בתקנון של המוסד שבו הוא עובד ואותו הוא מייצג בכיתה, או שלא יוכל להמשיך לעבוד בו.
זכותו של המרצה להחזיק בדעותיו כאדם פרטי, אך לא להנחילן בכתה כמדיניות –
משבחר ויותר מפעם אחת להטיל מרות לאורן כמרצה המייצג את המכללה, פגע לא רק בסטודנטים אלא גם במכללה עצמה ובעובדים בה.
לכן נופלת על המרצה האחריות להבהיר נושא זה, ובין היתר למניעת פגיעה נוספת בעתיד –
מה גם שנגד מרצה זה הוגשה בנוסף גם תלונה של סטודנטית "שטענה כי לפני כשנה ביקש שלא לראות את דגל ישראל הרקום על תיקה, ובסופו של עימות לקח לה את התיק. במקרה אחר, ביקש ממנה להסתיר את השרשרת שלה שתליונה בצורת מגן דוד. הוועדה בחרה להתעלם מתלונות אלו בנימוק שמונתה לטפל בנושא אחד"
http://www.nfc.co.il/Archive/001-D-153083-00.html?tag=23-41-54
הנה הנוסח של צחור:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3501357,00.html
"כתנאי להמשך העסקתך, אתה נדרש להתנצל בפני הסטודנט על הפגיעה בו והשפלתו. אני מבקש לקבל את נוסח התנצלותך בתוך שבוע מיום משלוח מכתבי זה אליך. בדברי ההתנצלות עליך להתייחס למחויבותך לכיבוד מדי צה"ל ולזכותו המוחלטת של הסטודנט – של כל סטודנט – להכנס לכיתתך במדים".
עוד כתב פרופ' צחור במכתבו: "לא אקבל התנצלות שאיננה חד-משמעית. לא אקבל התנצלות שאיננה מתייחסת לכיבוד מדי צה"ל או שיש בה התמקחות בעלת גוון פוליטי… ומובן מאליו שעד קבלת ההתנצלות אינך רשאי ללמד במכללה".
אליבא דוועדה ודצחור המרצה רשאי להחזיק בדעותיו, אך מאחר והוא נוהג לתת להן ביטוי *מנהלי* בכיתה ומשתמש *במרותו* המוקנית לו ע"י המכללה לשם כך, במידה ויש בהן ביזוי של סמלי המדינה הוא לא יוכל להמשיך וליצג את המוסד.
לכבד דבר אינו אומר להסכים איתו ולהפך:
הזכות לחלוק על דבר ולבקר אותו אינו מקנה זכות אוטומטית לבזות אותו ולהפלות בעטיו.
הדרישה לגיטימית לחלוטין, וצחור עוד נוטה לו חסד, שהרי די היה בהתנהגותו העקבית של המרצה כדי להעיף אותו לכל הרוחות אף ללא מתן הזדמנות להתחרט, כפי שדורשת אגודת הסטודנטים.
מי שניסה לכפות את דעותיו היה המרצה ולא צחור -הפכת את היוצרות שלא בצדק, ולכן התקפתך עליו טוב לה שלא תישמע.
ציטוט:
"אנוימי: ”ולעזאזל זכותם של אחרים ללבוש מה שהם רוצים וגם מדים אם בא להם, כמובן“
אכו, לעזאזל, משום שהזכות הזאת אינה קיימת בצורה שהצגת אותה. מתוך הערך ”התחזות“ בוויקיפדיה העברית:
”סעיף ”התחזות כחייל“ לחוק השיפוט הצבאי קובע עונש מאסר שלוש שנים לאדם שאינו חייל והתחזה כחייל.[1] סעיף ”התחזות“ לאותו חוק מוסיף וקובע עונש מאסר של שנה לחייל המתחזה כבעל דרגה, תפקיד או עיטור שאינם שלו.“
–
מני זהבי, הסטודנט היה חייל בשרות מילואים פעיל, ולכן *מותר* היה לו ללבוש מדים, ומכאן שטענתך ל"התחזות" כביכול אינה רלוונטית.
משלא נמצאת כל הוראה בחוק או בתקנון המכללה האוסרת על הסטודנט ללבוש מדים במקרה זה, הרי שהבחירה באם ללבוש מדים או חצאית בלרינה נתונה לבחירתו הבלעדית של הסטודנט המונחית ע"י רצונו החופשי בלבד, ומכאן שהתערבות בהחלטת הסטודנט במקרה זה פרושה פגיעה בזכויות היסוד שלו, שלא לדבר על הצדקנות שבכך.
ןלכן טענתך להתחזות כביכול נופלת, ואם זה הנימוק שבחרת להעלות, זה רק מראה כמה קלושה הייתה עמדתך מלכתחילה.
עגום ב-31: ברגע שהוא יצא מהבסיס, הוא לא היה בשירות מילואים "פעיל" אלא בחופשה. לא ביקרתי בקמפוס של מכללת ספיר, אבל אם יש שם שירותים, אפשר להחליף לאזרחי אחרי שיורדים מהאוטובוס המסובסד (ואשר אכן ראוי שיהיה מסובסד עבור עובדי הכפייה בפקודת הצבא).
לא רוצה להחליף? שלא יופיע בכיתות. (ולדעתי אפשר להפקיד כלי נשק או במשטרה או אצל קב"ט הקמפוס. בדרך כלל יש אפשרויות כאלה.)
שונרא, עוד פיתול אחד של הלשון ותנקעי לעצמך איזו לחי.
חייל מילואים הוא בשרות פעיל בכל תקופת שרותו: גם בבסיס, גם בחופשה מחוצה לו, וגם בדרכו אל/מאת מקום השירות.
הברירה ללבוש מדים גם מחוץ לבסיס נתונה לבחירתו, ואין למיקומו הגיאוגרפי אן ל"מה שהוא יכול לעשות" כדי להגשים את הפנטזיות שלך להקמת משמרות צניעות אקדמיות במדינה דמוקרטית, כל שייכות לנושא.
נטען כנגדך שאת קוראת להגביל את חופש הביטוי שלא מול "סכנה ברורה ומיידית", ובכך לאכוף את העדפותיך הפרטיות על אדם אחר.
מטענה זו התעלמת ומדיון במישור העקרוני נמנעת – וכך יצא המרצע מן השק, לא שהיה מלכתחילה יותר מדי שק להסתיר אותו:
את טוענת בשם זכויות שמקנה הדמוקרטיה אך אינך רואה את עצמך מחויבת לסייגיה, ולכן עקרונותיך ה"דמוקרטיים" אינם שונים עקרונית מאלה הנהוגים ב"דמוקרטיה" של אירן.
דובשנית, אולי תלמדי לקרוא?
לא טענתי שהחייל שבסיפור ביצע עבירת התחזות. למעשה, לו חשבתי כך, לא הייתי טוען שחסן ביצע עבירה אתית בעת שדרש מהחייל לא לבוא לכיתה לבוש מדים
כל מה שטענתי הוא שהזכות ללבוש מדי צה"ל אינה נכללת בזכותם של בני אדם "ללבוש מה שהם רוצים". זאת, מכיוון שלמדי צה"ל יש משמעות פונקציונלית. גם אם מדובר ב"תחום אפור" שבו אין אדם מחויב ללבוש מדים (הוא לא נמצא בבסיס צבאי או בתעסוקה צבאית פעילה) אבל רשאי ללבוש אותם (מדובר בפרק זמן שבו הוא נמצא בשירות, מתוקף צו), עדיין אין מדובר במימוש של זכות לחופש הביטוי
"מי שניסה לכפות את דעותיו היה המרצה ולא צחור -הפכת את היוצרות שלא בצדק, ולכן התקפתך עליו טוב לה שלא תישמע." אין ויכוח שהמרצה ניסה לכפות את דעותיו, אבל אני חושב שתתקשה לטעון שהטענה שעל המרצה 'לכבד' את מדי צה"ל איננה כפיה.
מני זהבי, אולי תלמד אתה לקרוא:
הרי כתבתי: "משלא נמצאת כל הוראה בחוק או בתקנון המכללה האוסרת על הסטודנט ללבוש מדים במקרה זה, הרי שהבחירה באם ללבוש מדים או חצאית בלרינה נתונה לבחירתו הבלעדית של הסטודנט המונחית ע“י רצונו החופשי בלבד, ומכאן שהתערבות בהחלטת הסטודנט במקרה זה פרושה פגיעה בזכויות היסוד שלו, שלא לדבר על הצדקנות שבכך".
ה"פונקציונליות" של המדיום דרכו מתבטא אדם אינה רלוונטית –
גם לדגל המדינה יש משמעות פונקציונלית, והנה מותר לכל אדם להתעטף בדגל המדינה אם הוא חפץ בכך – וממילא שרות במילואים היא פעולה נורמטיבית המשותפת לאזרחים רבים, ולכן אין בלבישת מדי ב' כל "פונקציונליות" יוצאת דופן, פרט אולי לעצבים שחוטפים ממנה הדמוקטטורים.
—
ציטוט: "גם אם מדובר ב“תחום אפור“ שבו אין אדם מחויב ללבוש מדים (הוא לא נמצא בבסיס צבאי או בתעסוקה צבאית פעילה) אבל רשאי ללבוש אותם (מדובר בפרק זמן שבו הוא נמצא בשירות, מתוקף צו), עדיין אין מדובר במימוש של זכות לחופש הביטוי"
–
בוודאי שכן, מאחר ואדם מתבטא גם באמצעות לבושו, ולכן כל עוד אינו מפר חוק או נוהל זכאי אדם להצהיר גם "אני אוהב את צה"ל", או "אני גאה במדינתי ומורעל על המדים", או "אני סמל בשמ"פ ומידתי היא MEDIUM", ולעשות זאת באמצעות לבישת מדיו – כל אלה הן אמירות לגיטימיות, ולא אתה תקבע לו מה להביע ומה לא.
ציטוט: "אין ויכוח שהמרצה ניסה לכפות את דעותיו, אבל אני חושב שתתקשה לטעון שהטענה שעל המרצה ’לכבד‘ את מדי צה“ל איננה כפיה."
–
גורביץ,
א. ודאי שאינה כפיה, מאחר ובתביעתו של צחור המדובר במדיניות מוצהרת ומחייבת, שנקבעה מראש לפני העסקתו של המרצה, *שממילא כבר קיבל אותה עליו המרצה משהסכים ללמד במכללה*, ומדיניות שהיא על פי דין – בניגוד לפעולותיו של המרצה שלא סוכמו בינו ובין המכללה מראש, ממילא סותרות את מה שקיבל עליו בנוהג ובפועל (ולדעתי גם בכתב) מרגע שבחר במכללה להרצות בה, ובטח ובטח שאינן על פי דין.
על פי כל דין ועל פי כללי הצדק הטבעי, המרצה הפר הסכם ובנוסף הזיק למעבידיו ולסטודנטים, ולכן רשאי צחור לסיים את העסקתו אפילו ללא כל הזדמנות נוספת: אם יאפשר למרצה להמשיך ולנהוג בניגוד למדיניות המוצהרת, בזה הוא מפר התחייבות *קודמת* כלפי הסטודנטים והמרצים, ומגדיל את הנזק.
אין כל דרך להמשיך בחוזה עם מרצה שלא נוהג לפיו, ואין כאן אשמה של איש פרט לאשמת המרצה.
לכן צחור מאפשר לו לחזור בו ולהמשיך בחוזה אם יישר קו עם מדיניות המכללה *עליה ידע מראש והסכים לה מלכתחילה* – או לבטל את החוזה ביניהם: סביר, קביל, אין כאן כפיה למשהו שלא קיבל עליו המרצה מראש, ואין לו למרצה להלין אלא על עצמו.
ב. אתה מפתיע אותי: קשה לי להאמין שאינך רואה את הסולם שהגיש צחור למרצה לרדת בו מן העץ הגבוה עליו טיפס.
שים לב לניסוחו של צחור:
"בדברי ההתנצלות עליך *להתייחס* *למחויבותך* לכיבוד מדי צה“ל ולזכותו המוחלטת של הסטודנט – של כל סטודנט – להכנס לכיתתך במדים".
וכן:
"לא אקבל התנצלות שאיננה *מתייחסת* לכיבוד מדי צה“ל".
אין בכוונתי לתרום רעיונות ל"לוחם" החוכמולוג על כאלה שממילא כפופים למרותו – אבל כל סטונדט למשפטים מדרגה ר' יוכל לנסח לך לפחות 4 משפטים שעונים על דרישתו של צחור, ושלא משתמע מהם שהמרצה מכבד את מדי צה"ל.
אם עדיין לא הבנת, צחור לא כופה על המרצה לכבד *את מדי צה"ל*, וגם אם לא הבנת, אפילו טענה א' לבדה די בה כדי להראות שאין כל כפיה בדרישתו של צחור.
תיקון חשוב. מני, חוק השיפוט הצבאי חל רק על מי שלצבא יש סמכות שיפוט עליו. בעיקר הוא נוגע לאזרחים עובדי צה"ל לעניין ההתחזות, או לחייל שמתחזה לבעל דרגה.
חוק העונשין האזרחי, לעומת זאת, מגן על זכותי המלאה ללבוש מדים מתי שרק יבוא לי. האיסור בחוק העונשין הוא על התחזות לעובד ציבור, ונקבע זה מכבר שלצורך הוכחת התחזות כזו אין די להוכיח שהנאשם לבש מדי שוטר, חייל וכיו"ב אלא שהוא פעל אקטיבית באופן ממנו ניתן היה להבין שהוא משרת ציבור שכזה. כיוון שכך, זו זכותי המלאה, כאזרח, לעלות על מדים, לעלות לאוטובוס (ולשלם) ולנסוע לבית הוריי כדי לסייע להם לסייד אותו. אין חוק שימנע זאת ממני.
יש, לעומת זאת, מיני ליברלים-בעיני-עצמם שחושבים שהזכות של מרצה ערבי לא לראות מדים גדולה מזכותו של סטודנט לקבל תמורת כספו. אני מניח שאם מרצה חובש כיפה היה מסלק מכתתו גבר הלובש חצאית (הוא מלצר במסעדה סקוטית, נניח) היו אותם צבועים קמים ומתקוממים ודורשים את ראשו. ככה הם אלה שבטוחים שהיהדות היא אם כל חטאת והאסלאם הוא תיקונה.
קישור קטן למכתב במלואו, כפי שנמסר למר חסן:
http://college.sapir.ac.il/sapir/News/shimua_decisions.pdf
ועוד קישור אחד באותו עניין, אבל מכיוון אחר:
http://www.mahsom.com/article.php?id=6413
תומס, תודה!
הלינק האחרון שנתת, ובמיוחד הדיון בתגובות שם, נתן לי כמה דקות של צחוק בריא, כזה שלא היה לי מאז שהלך לי לאיבוד "החוג להגנת המרקסיזם" באינדימדיה ז"ל.
שונרא, אם אני כבר פה – הטיעונים שלך מבריקים. אותי שכנעת.
בבקשה