לטובים מכל חסרה כל אמונה
שוקי טאוסיג פרסם טקסט מקומם למדי ב"עין השביעית", בו תקף מאמר מערכת של "הארץ" כנגד השתוללותה החדשה של ש"ס. קראו אותו: הוא קצר. מפתיע כמה טעויות אפשר לדחוס לטקסט בן שתי פסקאות.
טאוסיג כותב שהצעד האחרון של אלי ישי – דרישה לשמירת שבת כחלק מהליך רישוי עסק – היא "התעקשות על אכיפה של חוק סוציאלי של הכנסת". הוא ודאי מתלוצץ, ולא רק מתוך התפיסה שש"ס תלמד אותנו אכיפת חוק מהי, שאנחנו נלמד מהו צדק מאלי ישי, שהתערב באופן גס בהליכי משפט ושלח מכתב לשופטו של האברך הדורס איתמר ביטון, בנו של רב מקורב לש"ס.
חוק שעות העבודה והמנוחה מתיר לשורה של עסקים, בין השאר מוסדות תרבות, לפעול בשבת. יתר על כן, מאז 1981 נושא פתיחת עסקים בשבת הוא עניינה של כל מועצה מקומית. רובן מתירות את פתיחתן של מסעדות ובתי עינוגים אחרים. לצעד של ישי אין דבר עם חקיקה סוציאלית; לש"ס יש היסטוריה ארוכה של התנגדות לכל חקיקה כזו. הוא מעוניין לכפות את פרשנותו לדתו על רוב האוכלוסיה היהודית ולהחזיר את הגלגל 30 שנה לאחור. מעתה, מי שירצה לפתוח מסעדה בישוב שמתיר זאת, יגלה ששר הפנים מנסה למנוע זאת ממנו. יתר על כן, בהתחשב בהיסטוריה של התנכלותו של אלי ישי לערביי ישראל, בהחלט יתכן שהוא ישתמש בסמכות הזו כדי למנוע רשיון עסק מלא-יהודים; בג"צ ודאי יפסול זאת אחרי איזה שנתיים, אבל שנתיים הן נצח בפוליטיקה הישראלית – ובאספסוף שאליו מדבר ישי, זה רק יוסיף לו נקודות.
טאוסיג שוגה גם בנושא חוק החמץ. החוק שמנסה אלי ישי להעביר שונה מהותית מהחוק שהעבירה הכנסת בשנות השמונים. חברי הכנסת הדתיים של אז ידעו שהם לא יוכלו להעביר איסור מכירה, ולכן הסתפקו באיסור הצגה בפומבי. פסיקתה של השופטת צבן לא יצרה "מצב חדש"; היא השיבה את המצב שאליו התכוון החוק מלכתחילה. עסקים שבחרו לא למכור דגנים בפסח עשו זאת כתוצאה מבחירתם שלא לאבד לקוחות חובשי כיפה – או מחשש לבריונות. החוק התיר את המכירה. קשה שלא לקבל את הרושם שהשטיק הזה של אלי ישי מיועד פשוט לחדד את המאבק מול הציבור הרוסי, החילוני ברובו המוחלט ושהמעדניות שלו הן קוץ בעיני חובשי הכיפה.
אבל השגיאה החמורה ביותר של טאוסיג היא בנושא המועצות הדתיות. הוא מתעלם במפגיע מהעובדה שהרעש סביב הנושא נובע משתי נקודות: נסיונה של ש"ס לכפות מועצות דתיות על ישובים שאינם רוצים בהן, והדרישה למימונן על ידי ישובים מבוססים.
במקרה הראשון, נוצר רעש רב סביב העובדה שהשר מטעם ש"ס, יעקב מרגי, כופה על שוהם מועצה דתית – למרות שהישוב כלל איננו רוצה במועצה כזו, ודמות מובילה במאבק כנגד המועצה הוא רב הישוב. קשה להניח שטאוסיג, שעיסוקו סקירת עיתונות, לא שמע על כך.
הנושא השני שערורייתי עוד יותר: החלטה של ועדת הכספים של הכנסת קובעת שישובים מבוססים, כאלה שיש להם עודף תקציבי, יממנו את המועצות הדתיות של ישובים לא מבוססים. כלומר, אם אני ראש עיר שעשה עבודה מצוינת, אני צריך להעביר כספים לישובים כושלים, ולא נניח לקידום החינוך שם – אפשר היה, אולי, להבין את זה – אלא למועצות הדתיות שם.
כפי שהוכיחו שוהם ואלעד, אפשר בהחלט לקיים ישוב שיש בו גם תושבים אורתודוקסיים בלי שום צורך במועצה דתית. כל קיומן של המועצות הדתיות הוא בור שומן שמיועד לממן תפקידים למלחכי הפנכה של המפלגות הדתיות השונות. הן הפכו מזמן למשל ושנינה לשחיתות. מועצות מקומיות בהחלט מסוגלות למלא את תפקידן של המועצות הדתיות ביתר יעילות – אבל ש"ס, בתמיכה בשתיקה של שרידי המפז"ל והמפלגות החרדיות האשכנזיות שגם להן יד בקלחת, רוצה את הג'ובים.
כל זה, ועוד לא דיברנו על השחיתות הגדולה מכולן – שתקציבי הדת בישראל מפלים לרעה במובהק את הקבוצות שאינן יהודיות-אורתודוקסיות. ב-2009 קיבלו מוסדות אורתודוקסיים 1.6 מיליארד שקלים; ההקצאה לצרכי דת של הלא-יהודים, המהווים כ-20% מכלל האוכלוסיה, עמדה על 65 מיליונים בלבד. האפליה לרעה של לא-אורתודוקסים הגיעה אפילו לדו"ח של מחלקת המדינה האמריקנית.
האם טאוסיג לא יודע את כל זה? סביר שהוא יודע. הוא לא טיפש וכלל איננו בור. הוא אפילו מפטיר ש"יכול להיות שיש משהו בתלונות של 'הארץ'". מה שהוא מפגין, נראה לי, הוא סוג מיוחד של תקינות פוליטית שפושה בקרב ליברלים ישראלים: התפיסה שלמרות שמולם עומדת מפלצת, המפלצת הזו לגיטימית משום שהיא "אחר" ועל כן ההתקפות עליה הן, במעורפל ובאופן בלתי ברור, אפליית "אחרים".
ש"ס איננה לגיטימית. כלומר, היא לא לגיטימית אם אתה רוצה לחיות במדינה מערבית. זו המראה שאלי ישי ועובדיה יוסף מעמידים מול עינינו בתדירות שבועית בערך. ש"ס היא מקבילתה של תנועת האחים המוסלמים, ללא הפלג הטרוריסטי של זו האחרונה. היא שואפת "להחזיר עטרה ליושנה", כלומר לגולל אחורה את המודרניות. כמו האחים המוסלמים, היא מאמינה שזכותה לכפות על אחרים את האמת שלה. כמו האחים המוסלמים, היא מתודלקת בשנאת זרים יוקדת. כמו האחים המוסלמים, היא מקדמת במפורש לימודים מסורתיים על חשבון לימודים מודרניים. כמו האחים המוסלמים, היא מאמינה שמה שמגיע לעניים בישראל זו צדקה, לא החלצות ממעגל העוני.
מי שמאמין בערכים דמוקרטיים לא יכול לתמוך בתנועה שתשלול את זכויותיהן של הנשים, תדרדר עוד יותר את מעמדם של לא יהודים ("נושאי מחלות" בפי אלי ישי) ותדחוק את הגאים חזרה לארון – במקרה הטוב, במקרה הרע היא תכין להם מחנות "חינוך מחדש" או פשוט תטבח בהם; זה מה שקורה כעת להומוסקסואלים בעיראק – ולא יוכל לתמוך בתנועה שחרטה על דגלה את הבורות ושאם תצבור די כוח תגרור את ישראל עוד יותר עמוק אל העולם השלישי. נראה שבלהט הפולמוס מול המילים החריפות – והאכן חריגות – של 'הארץ', טאוסיג שכח את זה.
(יוסי גורביץ)
נראה לי שהתכוונת שש"ס אינה /בחירה/ לגיטימית. ש"ס עצמה לגיטימית כמו שהרבה תנועות אחרות נוראיות יותר ופחות הן לגיטימיות.
עד כמה שידוע לי היא לא עשתה שום דבר שיהווה הצדקה להוציא אותה מהמשחק – רק לבוז לה, להגעל מהעמדות שלה ולמחות כנגדה.
לא לגיטימית ולא חוקית הם לא בדיוק אותו הדבר. זה לא אומר שצריך להוציא אותה מהמשחק, רק שאנחנו בוחרים שלא לשחק איתה.
זכותה של ש"ס להתקיים. זה לא אומר שהיא לגיטימית.
כמאמר איניגו מנטויה לוויזיני:
"You keep using that word. I do not think it means what you think it means".
אם גם אתה מסכים שלש"ס יש זכות סטוטורית להתקיים, אז לפי ההגדרה של המילה "לגיטימי" ש"ס היא מפלגה לגיטימית. מאוסה אולי, אבל עדיין לגיטימית:
a : lawfully begotten; specifically : born in wedlock b : having full filial rights and obligations by birth.
2 : being exactly as purposed : neither spurious nor false.
3 a : accordant with law or with established legal forms and requirements
b : ruling by or based on the strict principle of hereditary right
4 : conforming to recognized principles or accepted rules and standards
יש עוד מילונים חוץ ממרים וובסטר. http://dictionary.reference.com/browse/legitimate למשל נותן בפירוש השני שלו:
in accordance with established rules, principles, or standards.
וכידוע, לא כל מה שלא עומד בעקרונותיו של רחביה ברמן, איננו חוקי.
אם אפשר לזרוק את הפרשנות שלי לעניין, ש"ס אינה לגיטימית למשטר דמוקרטי מכיוון שהאידיאולוגיה שהיא נשענת עליה אינה דמוקרטית, ואף סותרת אותו (את המשטר) במוצהר, ופעולותיה, אם תינתן לה יד חופשית, יגרמו לביטולו של האלמנט הדמוקרטי במשטר.
אני מניח שגם את המפלגה הזאת היית מגדיר כבלתי-לגיטימית:
http://en.wikipedia.org/wiki/Reformed_Political_Party
טוב, לך תסביר את זה להולנדים…
לפי מה שהבנתי מהערך בויקיפדיה, ה- RDP לא מחפשת את השלטון ואפילו שואפת להפריד את הדת והמדינה, בטענה שהן שתי ישויות נפרדות. אני לא רואה איך האידיאולוגיה של המפלגה הזאת סותרת את המדינה הדמוקרטית (אם כי, כמובן, יש לה השקפות מנוגדות לליברליזם בן דורנו, אבל זה דבר אחר).
קוראים לה SGP.
לא מחפשת את השלטון? נכון יותר, הבוחרים אינם מעניקים לה הרבה סיכויים לקחת אותו או אפילו להשתתף בו ברמה הארצית. ברמה המקומית, המפלגה דווקא שותפה לממשל המקומי בזילנד, ויש לה כמה ראשי ערים.
הפרדת הדת מהמדינה? בהקשר הפרוטסטנטי יש לזה משמעות ספציפית, השונה למדי ממה שמתכוונים אליו בישראל (או בטורקיה, לצורך העניין) כשמדברים על הפרדת הדת מהמדינה. מצד שני, לפי הערך בוויקי:
As an orthodox Protestant radical conservative party, the SGP draws much from its ideology from the reformed tradition, specifically the Three Principles of Unity and the old text of the Belgic Confession (Nederlandse Geloofsbelijdenis). The latter text is explicitly mentioned in the first principle of the party, where it is stated that the SGP strives towards a government totally based on the Bible. This first principle also states that the uncut version of the Belgic Confession is meant, which adds the task of opposing anti-Christian powers to the description of the government's roles and tasks
אם אתה רוצה השוואה לישראל, זה משהו כמו מפלגה דתית שרוצה להעביר חוקים בעלי אופי דתי ולהצר את צעדיהם של מי שאינם נושאים חן בענייני אנשי הדת, אבל נמנעת מלקבוע את ההלכה באופן רשמי כחוק המדינה. נדמה לי שכל המפלגות הדתיות המיוצגות בכנסת, כולל ש"ס, עונות על התנאי הזה.
כיוון שיום המנוחה השבועי בחוק שעות עבודה ומנוחה אינו היום השביעי בשבוע, אלא נקבע על פי שעות כניסת ויציאת השבת, החוק אינו חוק סוציאלי, אלא חוק דתי במסווה.
אתה טוען שהחוק אותו מקדם ישי שונה מהותית מהחוק שהיה בשנות ה80.
אשמח אם תפרט.
לקורא ההדיוט (אני) נראה דוקא שישי מנסה להחזיר את החוק למשמעותו הראשונית באופן שהפרשנות המתחכמת והמסלפת שהשופטת צבן פירשה לא יתאפשר יותר.
שטויות, הפרשנות של השופטת צבן היא בדיוק כוונת המחוקק. כדאי לעיין בדיון על החוק בדברי ימי הכנסת: http://www.knesset.gov.il/Tql//mark01/h0019352.html#TQL
"
יוסי שריד (התנועה לזכויות האזרח ולשלום):
—————————————-
מדובר רק על ההצגה?
קריאה:
——
כן.
יוסי שריד (התנועה לזכויות האזרח ולשלום):
—————————————-
אז העניין הוא לצנזורה – – –
…
שבח וייס (המערך):
—————–
לא הבינותי לאיזה חוק אתה מתכוון. לאכול חמץ אפשר, רק צריך להוציא מחלון ראווה לחם. בשביל מה – – -?
…
דב שילנסקי (יו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה):
——————————————-
אני אענה לפי הסדר….
אשר לשאלתו של חבר הכנסת שבח וייס – זה מינימום שבמינימום. זאת רק הצגה על מנת להקטין את הבושה.
"
אני מתחיל לפקפק באמינות שלך מר גורביץ'.
אם זכרוני אינו מטעה אותי הרי שמכתבו של אלי ישי לשופט נשלח כדין בשלב הטיעונים במשפט, כמקובל לגבי חוות דעת על אופיו של נאשם וכו'.
למיטב הבנתי זהו נוהג מקובל וחוקי למהדרין.
התכוונת שלב הטיעונים לעונש?
כמובן, או שזה היה במסגרת עדויות אופי, איך שלא יהיה זה לא היה משהו שמאחורי הקלעים אלא חלק מההליך המשפטי.
עדויות האופי, אם אינני טועה, הן חלק משלב הטיעונים לעונש. למיטב הבנתי, ישי שלח את המכתב שלו עוד קודם להרשעה וקרא לשופט שלא להרשיע.
אני חושב שגם זה מקובל, בדיוק במקרים כאלה בהם השופט מתבקש להתחשב בנאשם ולא להרשיע אותו בעבירה מסויימת, למשל בגלל עתידו.
מאד מעניין לקרוא את ספרה של אייאן חירסי עלי בהקשר הזה – כופרת.
היא אמנם מדברת על האסלאם אבל הרעיון אותו רעיון – קבוצה שיוצאת נגד המודרנה ודאגת לשמר נוהגים ואמונות שנוגדות את הדמוקרטיה – אי שוויון לנשים, בורות, חוסר בחופש מחשבה, דת ואמונה ועוד.
גם ש"ס מחזקת כך את מעמדה בקרב הציבור, כמו גם קבוצות דתיות אחרות.
במשטר דמוקרטי, ובוודאי שבמשטר פרלמנטרי, ש"ס לגיטימית כמו כל מפלגה אחרת. לכל אדם במשטר שכזה ישנה הזכות להציג את דעותיו, נאלחות ככל שאלה יהיו, ולבקש את אמון הציבור על בסיס אותן דעות.
המקום שבו הלגיטימיות של ש"ס צריכה להגמר, כמובן, הוא הרשות המבצעת – למפלגה שהג'ורה של מנהיגה הרוחני הפיקה מרגליות כאלה ואחרות (ואני לא מפרט רק בגלל שכבר עשיתי את זה באיזה פוסט קודם) לא צריכה להיות אפילו קצה דריסת-רגל בממשלה של מדינה דמוקרטית. לא מכח החוק כי אם מכח העיקרון – ובישראל יודעים את זה טוב יותר מבכל מקום אחר: הרי אנחנו עולים על בריקדות בכל פעם שאיזה היידר/לה-פן/ביוקנן מגיע להישגים אלקטורליים וקיים חשש שהנה או-טו-טו הוא יגיע לאיזו עמדת השפעה*. אבל לתת לאנשי ש"ס לנהל את חיי אזרחי ישראל, עם זה אין לנו שום בעיה.
* ולכל מי שמתקומם על ההשוואה: נכון, היידר, לה-פן וביוקנן עדיין למחצית מהווליום של חלק נכבד מהתבטאויות המר"ן. לא בגלל שהם אנשים כאלה נאורים, אלא בגלל שהם רצו עוד לשמר משהו מכבודם העצמי.
כלומר, בכנסת כן ובממשלה לא?
מה ההבדל מהותי בין לקבוע מדיניות ובין לחוקק חוקים? למה אחד לא לגיטימי לש"ס והשני כן?
The best lack all conviction, while the worst
Are full of passionate intensity
לפעמים גם אני מגיב פה , אז שלא יתבלבלו אתה עידו עם י' ואני בלי