פוסט אורח: על דיפלומטיה תורכית-מערב-תיכונית, כיבוש, פירוק התנחלויות ועתיד הדמוקרטיה
או:
מה אפשר באמת ללמוד מאלג'יריה
השליט המקומי חש מושפל: השגריר הזר התעלם ממחאותיו ולא סיפק תשובות מספקות לעניין שעמד על סדר היום של היחסים בין שתי המדינות בשלושים השנה האחרונות. ברגע של חימה היכה הסולטן בשגריר באמצעות המניפה – הוא כבר לא יכול היה לסבול יחס מזלזל שכזה.
אם היה יודע מה תהיה התוצאה של אותה "מכת מניפה", אולי היה מנסה הסולטן להירגע קצת ולנסות לפתור את בעיית החוב המנופח של צמד הסוחרים היהודים בצורה אחרת. אבל את התקרית הדיפלומטית המתגלגלת הזו כבר אי אפשר היה לעצור. דרישה להתנצלות נענתה בסירוב, ובתגובה הטילה המעצמה הזרה סגר ימי על הסולטנות המערב-תיכונית. דרישה נוספת לשלוח דיפלומט לבירה הזרה נענתה בירי מטחי תותחים על הספינות הזרות. ירי תותחים? לעבר ספינה צרפתית? למלך שארל ה-10 זה הספיק. הוא לא היה מוכן לוותר על הכבוד הלאומי (במיוחד לא בתקופת בחירות). מכאן – הדרך לכיבוש אלג'יריה היתה קצרה.
אני יודע שעשיתי לכם קצת סלט מהעובדות, אבל אין מה לעשות. ההיסטוריה של הדיפלומטיה אף פעם לא היתה מגוחכת יותר. זה מה שחשבתם אולי כשראיתם את המופע של דני איילון, אבל יש לי חדשות-ישנות בשבילכם. לפני כמעט 180 שנה כבשה צרפת את אלג'יריה בגלל מכת מניפה שהנחית הסולטן חוסיין דיי (שהיה ממוצא תורכי) על לחיו של שגריר צרפת, מר פייר דבאל. וכל השאר – היסטוריה, כמו שאומרים: כיבוש, מתנחלים, ניצול קולוניאלי, התעוררות איסלאמית, התעוררות לאומית, מלחמת עצמאות שנגמרה בשחרור אלג'יריה מהכיבוש הצרפתי, וגבתה את חייהם של מאות אלפי בני אדם והביאה עמה גם מנוסה/טרנספר של כמיליון צרפתים (כ-15% מהם יהודים), שעזבו את בתיהם בצפון אפריקה וגלו צפונה, אל מעבר לים התיכון, לצרפת – מולדת שרובם מעולם לא ביקרו בה קודם לכן.
השוואות בין המצב שלנו כאן לכיבוש הצרפתי באלג'יריה עולות מדי פעם. הנה אחת לדוגמה, שמצאתי בגוגל. לפעמים זה כדי להראות שאי אפשר להשוות בין המאבק כאן, לבין המאבק שם (כי שם הפריד ים בין המדינה הכובשת לאזור הנכבש, כי להם אין ירושלים, כי להם היה את דה-גול, וכו'). בפעמים אחרות זה כדי להראות שהכל בגלל הכיבוש, ויש פעמים שההשוואה נועדה להוכיח ששום התנחלות לא יוצרת מצב בלתי-הפיך: הנה "נעלמו" להם מיליון "מתנחלים" צרפתים מאלג'יריה תוך כמה חודשים, והם עוד חיו שם במשך יותר ממאה שנה. אנחנו עדיין לא חגגנו יובל לכיבוש.
אבל ברוח הרעה המנשבת ברפובליקה היהודית והאתנוקרטית שלנו, כדאי אולי לדבר על לקח אחר שאפשר ללמוד ממלחמת אלג'יריה, ושאותו נוטים לשכוח: רפובליקה צרפתית שלמה התמוטטה בגלל מלחמה קולוניאלית. הרפובליקה הרביעית שרדה במשך פחות מ-13 שנים, מסוף מלחמת העולם השנייה ועד מאי 1958, ונפלה בעקבות נסיון הפיכה צבאי. נסיון זו מילה מכובסת, למען האמת. יותר נכון יהיה לומר שהרפובליקה הרביעית הצרפתית נפלה בעקבות הפיכה צבאית של כוחות צבא צרפת, בתמיכת המתיישבים הצרפתים באלגי'ריה. ב-24/5/1958 השתלטו צנחנים של צבא צרפת על קורסיקה (שהיא כמובן חלק מצרפת). הצבא הצרפתי היה מוטרד מהאי-יציבות הפוליטית בפאריס, וחשש שיהיו לה השלכות על המלחמה נגד המורדים האלג'יראים. גם המתיישבים הצרפתים באלג'יריה תמכו בצבא בעקבות חששם-חשדם שהממשלות שהתחלפו בקצב תדיר לא תמכו מספיק בנסיונות לרסן ולהשתלט על המרד.
ההשתלטות על קורסיקה היתה רק הצעד הראשון במסגרת תוכנית לכיבוש פאריס והחלפת הממשלה, אם שארל דה-גול לא ימונה לראש הממשלה, כפי שדרשו מנהיגי הפוטש. ונחשו מה? ב-29 במאי מינה נשיא צרפת רנה קוטי את שארל דה-גול לראש ממשלת חירום. דה-גול התנה את הסכמתו בהשעייה של החוקה לשישה חודשים, ובאישור חוקה חדשה שתעניק סמכויות נרחבות לנשיא שייבחר לתקופה של שבע שנים. בספטמבר 1958 אושרה החוקה והוקמה הרפובליקה החמישית, שמצליחה להתקיים עד היום.
אז הנה לכם לקח אמיתי – דמוקרטיה היא מבנה מאוד עדין. כשהצבא והמתיישבים-מתנחלים מזהים את האינטרסים שלהם כשונים מאלה של המדינה, זה לא נגמר בטוב. ואולי הלקח שצריך ללמוד הוא זה שהסולטן התורכי למד ב-1830, ולצרפתים לקח 130 שנה ללמוד: לא כדאי להתעסק עם שגרירים זרים. ולא כדאי להיכנס לקרבות על כבוד לאומי. אתה יודע איך זה מתחיל, אבל אף אחד לא יודע איך זה ייגמר.
(אורי סבח)
תענוג. (לא המצב, הכתיבה)
עצוב. (לא הכתיבה, המצב)
גם אם השליט המקומי היה מתאפק, הצרפתים היו כובשים את אלג'יריה, כפי שכבשו את תוניסיה ואת רוב מרוקו, כפי שמעצמות אחרות כבשו את אפריקה כולה, כמעט.
הפרטים, הנסיבות וההגדרות הרשמיות (פרוטקטורט וכו') השתנו ממקום למקום, אבל הכל נכבש.
אורי, פוסט מאלף. כתוב יותר.
תודה. אשתדל לכתוב יותר, לא מבטיח.
אני בעיקר שמח להיות חבר של ג'ורג'.
עצוב שהמצב הוא כזה שצריך להסביר למה זה מטומטם להיכנס לקרבות על כבוד.
יש לציין שניסיונו של שארל ה-10 לרכב על גל פטריוטי כדי להציל את משטרו לא צלח: חודשים מעטים לאחר הפלישה הצרפתית לאלג'יריה פרצה מהפכת יולי 1830, והמשטר הוחלף. אבל לערבים ולברברים, כמובן, זה לא עזר: מסע הכיבוש הצרפתי נמשך במלוא התנופה גם תחת המשטר החדש של לואי-פיליפ ה-1. ללמדנו שתחת משטר זה או אחר, בנסיבות פוליטיות אלה או אחרות, הציבור יתמוך, ועוד איך, במלחמה נגד "אויבי הציוויליזציה". התופעה הזאת, בשילוב עם יעילותה הקטלנית של החברה המודרנית, הן שהרוויחו למערב ביושר את שנאתם של העמים הפחות-מפותחים. הלקח הזה חורג מגבולות הסיכסוך המקומי שלנו, אבל הוא יפה גם לגביו.
יש פה עניין אחד שאני לא מסכים איתו. מהפוסט שלך אפשר להבין שהפגיעה ביחסי המדינות הוא תוצאה של טמטום של סגן שר אחד, שהשפיל את השגריר ויצא מושפל בעצמו, יחד איתו כל המדינה.
לכאורה יש פה רק טפשות, סגן שר יהיר שבעיקר הכבוד חשוב לו עושה שטויות שאחר כך הוא מצטער עליהם, תיאור של ערס.
התיאור הזה לא במקום, אפשר (וצריך) להגיד הרבה דברים רעים על איילון ועל המושך בחוט ליברמן, טיפשים הם לא. במיוחד לא ליברמן, כנראה הפוליטיקאי המוצלח ביותר בהסטוריה הישראלית (אחרי פרס, כמובן).
אם איילון/ליברמן דאג לדרדר את היחסים עם טורקיה זו לא הייתה טעות, זו החלטה מודעת. שום התנצלות שיסחטו מהם לאחר מעשה לא ישנה זאת. לליברמן סיבות רבות לדרדר את היחסים עם טורקיה, התיווך במומ עם הסורים הוא אחד מהם, העצמת התעמולה ה(פנימית) ישראלית ש'כולם נגדנו' היא סיבה נוספת. לא שאני יודע בוודאות למה חשוב לו כל כך להרוס את היחסים, מה שברור הוא שטעות זו לא.
באופן דומה הזכרת את כיבוש אלג'יר, כמו שאמר המגיב מעלי, כל אפריקה נכבשה, האם הדבר היה נמנע מאלג'ר לולא סטר הסולטן בשגריר?
אני מסכים עם כל מה שכתבת, וגם עם ההסתייגות מתיאור כיבוש אלג'יריה כתוצאה של מכת המניפה.
צרפת ביקשה תירוץ לכבוש את אלג'יריה, ומכת המניפה של הדיי סיפקה אותו. גם הנסיבות הפוליטיות הפנימיות בצרפת "תמכו" בכיבוש אלג'יריה. ובכל זאת, כפי שציין מני, זה לא עזר לשארל ה-10.
אני רק ציינתי את הדמיון בין שני המקרים.
ובכל זאת – בדיון ההסטורי אני חושב שכדאי לדבר על התהליכים העקרוניים (האירופים כבשו את אפריקה בכל מקרה, ליברמן ואיילון מעוניינים בהחרפת היחסים עם תורכיה ועם שאר עמי האזור בכל מקרה), אבל כדאי לזכור גם שיש מקרים מקריים שמשובצים בתהליך.
אם הדיי היה עייף ולא מגיע לקבלת הפנים, יכול להיות ששארל היה מחכה כמה חודשים עם התוכנית לכיבוש אלג'יריה. ויכול להיות שהיא לא היתה יוצאת לפועל על ידו בגלל שהוא הפסיד בבחירות. ואולי הצרפתים היו כובשים קודם את מרוקו ומספחים אותה לצרפת, ודווקא את אלג'יריה היו הופכים לפרוטקטורט. ואז היינו מדברים על מלחמת העצמאות העקובה מדם של מרוקו, ועל המלוכה הפרו-מערבית באלג'יריה. אולי. ואולי לא.
אוקיי. אם לא הייתה משודרת במקרה עוד סדרה טורקית פרו-פלסטינית כל הסאגה הזו לא הייתה מתרחשת ואיילון היה צריך לחכות לאירוע אחר כדי לפגוע ביחסים עם הטורקים.
מה שמרגיז אותי לפעמים הם אלו שרואים בהתנהגות כזו טמטום או טפשות. מי שמסתכל על אירוע כמו הסאגה של איילון כסימן לטיפשותו מניח באופן מובלע שכולם רוצים את 'טובת המדינה' – מונח הכולל בין היתר קשרים טובים עם טורקיה. כלומר יש פה הנחה מובלעת שכולם רוצים דבר מסוים אבל בגלל שיש פוליטיקאים טיפשים הם לא מצליחים לעשות זאת.
כמו האמונה הכמעט דתית המקובלת בציבור כאילו כולם (בפוליטיקה הישראלית) רוצים שלום, פשוט לא מצליחים להגיע לשם.
מה שאני רוצה לומר בעצם הוא כי הנחת הטיפשות ואי היכולת של פוליטיקאים שקולה להנחה כי כוונותיהם טובות.
אני רואה בהתנהגות של איילון סימנים של משהו פסיכופתולוגי. אבל זה בגלל שאני נוטה להסברים פסיכיים. אני חושב שהמדינה שלנו מתנהגת בדפוסים פסיכופתולוגיים באופן כללי, אבל זה חלק מדיון אחר.
טפשות? לא יודע איך מודדים אותה. בוא נסכים על כך שהמעשה של איילון לא היה חכם.
זה שהוא חלק ממסכת מכוונת ומתוכננת של בריונות מצדם של איילון, ליברמן ואולי גם נתניהו – זה גם נכון.
אתה מבין שיש סתירה פנימית במשפט האחרון שכתבת?
אם מעשה הוא חלק ממסכת מתוכננת ומכוונת, איך אתה יכול לומר שהוא לא מעשה חכם? מעשה הוא חכם אם הוא משיג את כוונת מבצעו, לחילופין הוא מעשה טיפשי אם הוא משיג תוצאה הפוכה, זה נראה לי מדד סביר. לכן מה שאיילון עשה הוא חכם, אם מטרתתו היא לפגוע ביחסים עם טורקיה.
כשאתה משתמש במושג כ'פסיכופתולוגיה' אתה מניח באופן סמוי שאין הגיון במעשי המבצע, אני טוען (ונראה לי שאתה מסכים) שיש הרבה הגיון במעשים אלו.
אם מישהו פועל בצורה הגיונית ושיטתית על מנת להגיע ליעד ברור, איך אפשר לומר עליו שהוא פסיכופתולוגי?
כשפרנואיד פועל בצורה שיטתית כדי להגיע ליעד ברור (כמו להתכונן למלחמה הבאה), לא בטוח שהוא פועל בצורה הגיונית.
לכך התכוונתי כשאמרתי שהוא פסיכופתולוגי – הילד המוכה שמרביץ לכולם וכו'. זה שישראל מתנהגת בצורה שיטתית בתור "הבריון של השכונה", לא אומר שהיא הגיונית. להיפך – ההגיון הוא בשגעון. פעם הביאו את קדאפי כדוגמה למי שמנהל מדיניות כזו. היום אפשר להשתמש בליברמן.
אבל שוב – אין טעם שנכנס לפלפולי מלים והגדרות. אתה צודק: הוא לא טיפש. הוא ידע מה הוא עושה, ואני חושד שגם פליטת הפה היתה מתוכננת.
כתיבה מצויינת.
היום זה לא היה יכול לקרות, כי יש מזגנים ולא צריך יותר מניפה.