החברים של ג'ורג'

ריקודה של חסידות אושוויצים

זה נראה כמו מהתלה נהדרת: מישהו התגנב למחנה ההשמדה אושוויץ ביום שישי בבוקר, ניצל את פרק הזמן שבו לא היה פטרול במקום, והסתלק עם השלט המפורסם – "העבודה משחררת" – שתלוי בכניסה.

אין לדעת מי אחראי למעשה. בישראל מיהרו להאשים אנטישמים. אם כן, זה אנטישמי משקיען במיוחד. בדרך כלל הם לא עוברים את שלב הבירה והמיני-פוגרום באנשים שקיומם מזכיר להם את נחיתותם הטבעית. אחרים טענו שמדובר בגנבי מתכות, שזה קצת מופרך – שום גנב מתכות, אפילו היה סקרלט פימפרנל בנשמתו, לא היה רוצה דווקא את 40 הקילוגרמים האלה. סביר שמכוניתו של מפכ"ל המשטרה הפולנית מוגנת פחות. בטוקבקים היו מי שמיהרו להאשים את האיראנים, שכביכול גנבו את השלט כדי לתלות אותו מעל לאיזה מתקן גרעיני. כנראה שיסתבר בסופו של דבר שמדובר באספן מעורער משהו, או במישהו שחשב שיוכל למצוא אספן מעורער כזה.

אישית, אני רוצה להאמין שמדובר באמן מחאה נדיר, שהצליח במעשה מבריק אחד לחשוף את כל הצביעות וההיסטריה שבפולחן השואה. ומילת הרגעה למאמינים הפגועים: העולם לא הגיע לקיצו, יש עוד שלט כזה במחנה הריכוז זקסנהאוזן.

* * * * *

האירוע הזה מדגים עד כמה הפכה תפיסת השואה בישראל לחלק כל כך מרכזי מן הזהות, עד שהיא הפכה בעצם לתחליף דת. הידיעה על גניבת השלט התקבלה בישראל בפלצות והיסטריה. הנשיא פרס נער, השר יולי אדלשטיין (תודו ששכחתם שהוא קיים) גער, וסילבן שלום פער את פי האתון שלו והודיע שמדובר ב… חילול קודש. לא פחות. הסרתו של שלט שנוצר בעבודת כפיה של אסירים, וששימש כשער הכניסה לאחד מאתרי הרצח הגדולים בהיסטוריה, הפכה לפגיעה בקודש.

ואכן, הישראלים מתנהגים כעדת חסידי אושוויצים. הם החליפו מזמן את הסמלים במציאות. גניבתו של שלט הרעידה את אמות הסיפים, אבל העובדה שישראל גזלה במשך שנים את כספי ניצולי השואה, שבנקים בישראל עדיין מחזיקים בכסף גזול ועושים ככל יכולתם שלא להחזיר את הגזילה, תוך שהם נשענים על העובדה הצינית שבכל יום יש פחות אנשים שזכאים לכספים – אלה לא גרמו לריגוש כזה. כותרות הקשורות לשלט – התבטאויותיהם הנפוחות והנלעגות של בכירים ישראלים, בעיקר, אבל גם הידיעות על הפאניקה שאחזה בפולין – מילאו את אתרי החדשות שלנו, והידיעה על הגניבה היתה הידיעה הראשית של הסמרטוטון החינמי "ישראל היום". אמנם, יש רגליים לסברה שזו היתה הכותרת משום שהכותרת של שאר העיתונים היתה מסיבה צער רב לראש ממשלתנו, דבר שהמו"ל רוצה להמנע ממנו בכל מחיר, אבל זו היתה כותרת פטריוטית לעילא.

קולו של סילבן שלום – "קריקטורה של שר חוץ" כהגדרתו הקולעת של אהוד אולמרט – לא נשמע בשעה שאולמרט וממשלתו החליטו להקציב לקשישים נזקקים ניצולי שואה 83 שקלים נוספים בחודש. גם את יולי אדלשטיין לא שמעתי אז. פרופ' חנה יבלונקה ניסתה יפה להחזיר את השפיות לדיון, תוך ציון העובדות הללו, אבל כנראה ללא הצלחה.

הטענה המטומטמת ביותר שהועלתה לאחר גניבת השלט היתה שזו "פגיעה בזכר השואה". כמה חסר עמוד שדרה, או תבונה מינימלית, צריך אדם להיות כדי להעלות טענה כזו? מטרבלינקה לא נותר דבר, רק העצים המפורסמים, ואף על פי כן לאף אדם הגון אין צל של ספק באשר לפשעים שבוצעו בה. בבלזץ נרצחו יותר מ-400,000 יהודים, ורק שלושה הצליחו להמלט ממנו; לא נותר ממנו כמעט דבר, ואף על פי כן ההיסטוריה זוכרת אותו (אם גם לא הדמיון). כך אירע גם לחלמנו. רק מי שסבור – כמו חובשי הכיפות, מכחישי שואה סדרתיים – שההיסטוריות של אירועי השואה נזילה וחסרת בסיס כמו מעמד הר סיני המיתולוגי, יכול לחשוב שההיסטוריה תנזק כתוצאה מגניבתו של שלט; ונניח לעובדה שהתיעוד הנרחב על הגניבה מעיד כאלף עדים על קיומו הארוך. אם כבר, העובדה שמיד הועמד במקום השלט שלט חלופי שהוכן מראש, היא זו שתשמש כתחמושת בידיהם של מכחישי שואה; מי שמעניק חשיבות עצומה שכזו למוצגים בני חלוף, שאינו מוכן לקבל אמת אלא אם הוא יכול למשש אותה, ימצא את עצמו בבעיה ניכרת כאשר המוצגים יחלפו – כדרך הטבע – מן העולם.

הטון הצורם ביותר בכל הפרשה היתה האדנות שבה הרשו ישראלים לעצמם להתייחס לפולין ולריבונותה. מהבחינה הצרה ביותר, לישראל אין שום זכות דיבור בפרשה: אושוויץ, כידוע, לא נמצא בישראל, והמקום הפסיק לשמש כמוקד ג'נוסייד שלוש שנים ויותר לפני עצם הקמתה של ישראל.

אבל שרים ישראלים כמו יולי אדלשטיין הרשו לעצמם לנזוף במשטרת פולין, וראש ממשלתנו היקר הודיע שהוא "מזועזע" וקרא לפולנים "לפעול כדי למצוא את הפושעים המעוותים הללו, אשר חיללו מקום בו נרצחו למעלה ממיליון יהודים". נתניהו, כמו רוב הישראלים, שכח – או העדיף לשכוח – שבאושוויץ נרצחו גם כ-150 אלף פולנים. הם, לכאורה, לא חלק מהסיפור.

אושוויץ, בכלל, נראה יותר ויותר כמו שטח כבוש ישראלי – והישראלים מתייחסים אליו ככזה. אושוויץ מרכזית לישראלים לא פחות מירושלים. לא רק בני נוער עולים לרגל לתאי הגזים שבו, כדי להיוולד בהם מחדש; כך עושים גם חיילים וקצינים. חיל האוויר עורך מטס בשמיו. צעירים ישראלים הולכים לאירועי "מצעד החיים" – כמה אורווליאני השם הזה! – כשהם עטופים בהתרסה בדגל ישראל. ההתרסה הזו מכוונת: מטרתה להראות ש"לא הצליחו להשמיד אותנו". כלפי מי ההתרסה הזו מכוונת? לא כלפי הגרמנים, אלא כלפי הפולנים. הם, כביכול, הרשעים בסיפור, והסיפורים על התגרויות ותקיפות מצד ישראלים במקום, לעיתים שיכורים, כלפי פולנים מתרבים והולכים.

נשכחת העובדה – אם אי פעם הופנמה – שהפולנים היו מקורבנותיהם העיקריים של הנאצים, שרצחו שני מיליונים מהם לפחות. נשכחת העובדה שממשלת פולין התעקשה, במשך עשורים, שלא להבחין בין אזרחיה הנוצרים והיהודים שנטבחו על ידי הפולש הזר. נשכחת כל המורכבות ההיסטורית, כל העווית שאחזה באירופה ודרשה ממנה לבחור בין היטלר וסטאלין, וכיצד, כדבריו של טלמון, נמעכו היהודים בין שתי אבני הריחיים הללו; כי אנחנו לא דשים בהיסטוריה אלא בתיאולוגיה.

הזכרון תמיד הוא פוליטי. בישראל אין זוכרים, אין זוכרים בפקודה, את עברה הנוצרי של פלסטינה, את מאות שנות השלטון הביזנטי; בישראל שוכחים, בפקודה, את עברה המוסלמי של פלסטינה, ודאי את זה של פלסטינה של המאה ה-20; בגלל זה ארגונים כמו "זוכרות", שמזכירים היכן עמדו פה כפרים פלסטיניים, הם עוכרי שלווה כל כך. הם מחזירים אל הזכרון את מה שהקולקטיב החליט להדחיק.

סיפור גניבת השלט מראה עד כמה התעוות זכרון השואה בישראל, איך סמלים הפכו לתחליפי מציאות והפגיעה בהם הפכה לפגיעה בישראלים. זכרון השואה המעוות הוא יצירה מובהקת של השלטון, שמטרתו לשכנע את הישראלים שלמרות שהם חיים בחרא של מדינה ושהממשלה לא מתכוונת לעשות שום דבר בנידון, בחוץ בכל זאת רע יותר – בחוץ יש נאצים ואנטישמים. רציחתם של מיליוני אנשים, שדבר לא היה להם עם ישראל, משמשת כבר שישים שנה ויותר כתירוץ לכל מעשה עוולה, ו"אושוויץ" – התעתוע שהחליף את מחנה ההשמדה – הוא מקום הפולחן העיקרי. "כל ישראלי צריך לראות את עצמו כאילו הוא יצא מאושוויץ", אמר הפוליטרוק הראשי לשעבר של צה"ל, אלעזר שטרן, ואף אחד לא מחה. כך הישראלים כולם צריכים להיות צרובי טראומה, כאלה שגניבתו של שלט נוגעת מיד בעצביהם החשופים ומקפיצה אותם. חזרה על טראומה, יום אחרי יום ושנה אחרי שנה, איננה מאפשרת להבריא – והרושם המתקבל הוא שסוכני הזכרון הרשמיים שלנו אינם רוצים שנבריא.

את הפסיכוזה הזו צריך לפרק, והדרך לפרק אותה היא להפסיק עם פולחן זכרון הארס, ולהחליף אותו בשכחה בריאה. יש להחזיר את השואה אל ההיסטוריה ואל ספרי ההיסטוריה; להעביר אותה מחוויה – דוגמת הלידה מחדש בתאי הגזים, שכה רבים מדווחים עליה – לידיעה. לידיעה שיש להפנים, ולזכור רק כשצריך – כלומר, לשכוח במשך רוב הזמן.

וזה כמובן לא יקרה, ודימויים של אירועים שהתרחשו לפני שרוב מוחלט של האוכלוסיה הישראלית נולד ימשיכו להלך בחלל הישראלי, ממשיים יותר מעובדת עוניים של הניצולים ומהתעמרותה של הממשלה היהודית בהם, ומחפשים להם פורקן בפנטזיות נקמה. מה, הרי. תכליתם של המצעדים הללו, של המטסים ההם, מעל רמפת הסלקציה? לומר לעצמנו שהפעם זה לא יקרה, שהפעם יש לנו צבא, ושהפעם נקרע את האם-אמא של מי שרק יחשוב מחשבות כאלה עלינו. ועל כן, כשיהיה איום – וישראל חיה במקום רווי איומים – הוא יתפרש תמיד כאיום של השמדה, כל נסראללה ייראה כהיטלר משודרג וכל קבוצת פרטיזנים פלסטינית תיראה כיורשת המיידית של האיינזצגרופה. ואנחנו, מוכי טראומה, נמשיך לנהל את מסע הנקמה היהודי כנגד ההיסטוריה – עד שלעולם יימאס, וזה כנראה יקרה מוקדם משחושבים. וכך מכניס אותנו זכר השואה למעגל של שנאה ועוול – שעשוי, אירונית, להסתיים בקריסתה של המדינה שנשבעה שלה זה לא יקרה.

וכמובן, הצבעה על כך הנקודות הללו היא, בפי החסידים השוטים, הכחשת שואה – כאילו אין הבדל בין האירועים ובין תדמיתם, בין מה שהיה ובין הניפוח המכוון של אירועים היסטוריים והנסיון לכפות אותם על הממשות. אפשר להבין את החסידים – אין להם זהות אחרת אלא זו שציין שטרן. אין מהות ליהדותם אלא כזו של ניצול-נאציזם-בכוח, גם אם מעולם לא ראה אנטישמי של ממש.

ריקודה הקדוש של עדת חסידי אושוויצים צפוי, על כן, להמשך ללא הפרעה.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • יובל

    כתבת "באושוויץ נרצחו גם כ-150 אלף פולנים". אני מניח שהתכוונת לכך שנרצחו בו 150 אלף פולנים שאינם יהודים. מרבית הנרצחים היהודים באושוויץ היו גם הם פולנים. העובדה שכל היהודים שנרצחו בשואה מנוכסים אוטומטית למדינת ישראל, דבר שהיה על אפם ועל חמתם של חלקם לו היו בחיים (לדוגמה חברי הבונד), היא עוד סימפטום של אותה תופעה שאתה תוקף כאן.

  • "יש להחזיר את השואה […] לידיעה שיש להפנים, ולזכור רק כשצריך – כלומר, לשכוח במשך רוב הזמן."

    דוקא לא היה מזיק אם היו זוכרים את השואה בתור מה שהיא היתה. אבל מה שזוכרים זה לא שעם השמיד באופן מאורגן וקר-רוח קבוצה אתנית מסויימת בגלל הסתה של מנהיגות צינית וחיפוש של שעיר לעזאזל, אלא ששישה מליון יהודים נרצחו. הרי לקח השואה הוא "לעולם לא נרשה שואה נוספת לעם היהודי".

    אגב, זה אירוני שישראלים שיכורים פורעים בפולנים.

  • עודד י.

    זה לא אירוני, זו רק הוכחה שטסטסטורון, אלכוהול ומחשבות עמומות על נקמה הם שילוב מנצח בכל שפה

  • ג'ו

    סקרלט פימפרנל????????

    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%A7%D7%A8%D7%9C
    %D7%98_%D7%A4%D7%99%D7%9E%D7%A4%D7%A8%D7%A0%D7%9C

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    "…לא כלפי הגרמנים, אלא כלפי הפולנים. הם, כביכול, הרשעים בסיפור…" כשמשווים את מיתוס הנוצרי של ביאת המשיח וצליבתו למיתוס הציוני, השואה היא הצליבה, הצלב הוא אושוויץ, הנביאים הם אבות הציונות הורדוס הוא היטלר וכו' אז מגלים שאת תפקיד הרומאים לקחו הגרמנים ואת תפקיד היהודים לקחו הפולנים…

    • ע מיש

      אתה מוכן להסביר את הקישקווש שלך יותר לאט… לעצמך?

  • ג'ו

    העניין המזעזע בכל הסיפור הוא שהיה לפולנים שלט ספייר.

    • לא רק לצה"ל יש תוכניות מגירה.

    • גלינה

      היה שלט ספייר למקרים שהשלט המקורי נלקח לתיקונים. בכל זאת יש פגעי זמן וכולי.
      זה לא מזעזע, זה כורח המציאות הטכנית.

      • יש לך נפש לא-קונספירטיבית. בינינו, דחילק, מה פולנים עושים עם שלט "העבודה משחררת" ספייר? אולי הם מקווים לשעת כושר? השד הנאצי, חיות אדם, כאלה. תחי מדינת ישראל!

      • ג'ו

        אם לוקחים את המקור לתיקונים מדי פעם ושמים העתק מדויק שלו, בזמן שמתקנים את המקור, האם יכול להיות שהתבלבלו פעם בין ההעתק למקור? האם יכול להיות שכל השנים חיינו באשליה גמורה בזמן שבאושוויץ בכלל היה שלט העתק והמקור היה במחסן? ואולי אפילו מה שנגנב היה המקור? מי יכול לדעת?

  • א.ה.

    הסיפור מסרב להירגע…

    ניצולים יפגינו באושוויץ: "ניסיון לטשטש את העבר"

    קבוצה של ניצולי שואה תעלה הלילה על מטוס לפולין, ותמחה על ההשחתה באתר ההשמדה. ניצול שואה אמר ל-ynet: "השלט צריך להישאר לתמיד". ניצולה אחרת התריעה: "אם יורידו שלט אחד – יורידו שלט במקומות אחרים. אסור שזה יהיה"

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3822751,00.html

    • Quercus

      וואו, היא צודקת! ויכול להיות שיורידו את כל השלטים בעולם! תארו לעצמכם את הקטסטרופה…

  • Tim

    ושוב אותה מנגינה – מנגינה של שנור:

    http://www.haaretz.com/hasen/spages/1136383.html

    נראה לי כי שטייניץ דורש פיצוי כבר על שואה הבאה, הרי כולם אנטישמים שם, באירופה.

    • א.ה.

      אני דווקא לא בטוח שזה ספציפית נופל לקטגוריה של "שנור" ישראלי. אם אני מבין נכון (הכתבה בעברית קצת יותר ברורה בנושא הזה) הכסף הזה מועבר מגרמניה כפיצוי לניצולי מחנות וישירות אליהם, וישראל פונה לגרמניה (בשם עשרות אלפי הניצולים שהם אזרחיה) בבקשה להסדיר תסבוכת משפטית שמנעה אותו מחלק מן הניצולים.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    לגבי הכאת פולנים בידי ישראלים שיכורים, אתה יכול להביא מקורות? בחיים לא שמעתי על משהו מהסוג הזה.

    • אין לי מקורות אבל גם אני שמעתי על מקרים כאלה

  • א.ה.

    טוב, אפשר לצאת מהמקלטים – השלט נמצא.

    http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/981/104.html?hp=1&loc=4&tmp=6105

    תגובה 16 מחברת לא מעט פוסטים כאן:
    " ביום שנמצא השלט – לממש את הקוממיות – ולהציל את גלעד !!! (ל"ת) "

  • mosh

    עכשיו נגלה שאת השלט גנבו כמה סטלנים שמחזיקים מעצמם אמני מיצג, ואכן הצליחו לעורר בדיוק את המהומה הגרוטסקית שקיוו לעורר.
    חוץ מזה, בהזדמנות זו: האם העבודה משחררת?

    • בוב גה"ז

      עוד פעם מדברים על עתודה אקדמאית?

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    וודאי שהעבודה משחחרת. היא משחררת אותך מהנטל הכבד הכרוך בקיומו של זמן פנוי

  • שיחה עם חבר:
    "מי שהוריד את השלט הוא לא אנושי!"
    -"לא. מי שתלה אותו הוא לא אנושי".

    • Quercus

      מעולה.

      • דש

        הבעיה זה לא רק מי שתלה את השלט, אלא מי שרוצה לתלות את מי שהוריד.

        • Quercus

          משעשע, אבל האמת שהבעיה המקורית היתה אכן במי שתלה את השלט…

          • ג'ו

            מי שתלה את השלט היו האסירים. ק.צנטיק אמר שהם לא אנושיים, אבל לא לכך כנראה התכוונת

  • אבנר לנגוט

    בסוף התשובה הייתה הרבה יותר פרוזאית מהקונספירציה האנטישמית שהמציאו בתקשורת או אומן התצוגה של יוסי-
    כמה עבריינים חלמו כמה כסף ישלם אספן עשיר על השלט המקורי. כנראה שהם לא הבינו שהעולם יתן לך להרוג אנשים, אבל בסימבוליקה אסור לגעת.

  • יפה כתבת!

    • ygurvitz

      תודה!

  • דש

    יוסי גורביץ, למה אתה לא מפרסם ב"הארץ"? מה שאתה כותב זה מעניין, ונראה לי חשוב שיותר אנשים ייחשפו לזה.

    ויש לי שאלה – אתם יכולים להמליץ לי על כתבי עת שטובים בשביל להבין מה קורה בארץ הזאת? רצוי ביותר גם כאלו שיש בהם איזשהו יושר פנימי (כמו ליוסי), אבל אם אין, אז לפחות כאלה שעוזרים לנתח את המצב.

    • mosh

      בוא נחסוך לך זמן של חיפושים וקריאה:
      מה שקורה בארץ הזאת הוא, שחיים בה בני אדם שאוהבים לשחזר אסונות ולשכפל טראומות.
      בעיקר לשכפל טראומות.
      אפילו את הטראומה של אושוויץ (חוץ מהקטע של העבודה המשחררת. לעבוד אנשים לא אוהבים פה. במקום לעבוד הם יושבים במשרד וכותבים טוקבקים).

    • ygurvitz

      יוסי גורביץ, למה אתה לא מפרסם ב"הארץ"?

      חוששני שצריך להפנות את השאלה אליהם.

      • דש

        כלומר – שלחת אליהם, והם ענו שהם לא מעוניינים?

  • יניב

    אתה מחפש רציונל כאן ?

    כפי שהיטיב לכתוב קישון:
    "
    – איפה ההיגיון שלך?
    – נשרף באושוויץ.
    "

    למרבה האירוניה את הקטע המלא ניתן למצוא דווקא כאן:
    http://www.aka.idf.il/edim/library/generalDoc.asp?DocID=26649

    ובכל זאת, השואה מהווה עבור רבים, במיוחד חילוניים, שהזיקה שלהם ליהדות היהוויסטית רעועה, את האירוע המכונן של הלאומיות שלהם. מה מפתיע בכך שקמה צעקה רבה כשפוגעים באחת מהסמלים שלה ?

    • ygurvitz

      לקישון היה מותר. קישון היה ניצול. הבעיה היא איננה עם הניצולים (יצוין, אגב, שקישון סיים את חייו כקומיקאי בעל שם *בגרמנית*), אלא בדיוק עם שכפול הטראומה הזו הלאה. מה שהיה מותר לקישון לא מותר לבן הדור הרביעי, שגרמניה מממנת בין השאר את הציוד הצבאי שלו. אגב, מבדח לראות שצה"ל תובע זכויות יוצרים על הקטע.

      • יניב

        מה מותר לקישון שאסור לנו ? לא הבנתי.

        קישון כתב על חוסר הרציונליות ביחס לגרמניה.
        גם גפן כתב בתרגום לא רע של דילן שגרמניה האחרת היא די נחמדה ועכשיו אלוהים הוא גם קצת לצידה. ומה בכך ?

        היחס של ישראלים לשואה יישאר אמביוולנטי וכפצע פתוח לזמן רב. הזיכרון הלאומי יישאר והצלקת הזו לא תגליד במהרה. יהיה זה נאיבי לחשוב שניתן יהיה להביט באופן רציונלי על המאורעות האלה. במיוחד כל עוד ניצולים עדיין מהלכים ביננו.

        השואה, לטעמי, תמשיך ותהיה אירוע מכונן של הלאומיות היהודית החילונית/אתאיסטית. אני לא רואה בכך שום פסול. זה אולי לא אירוע מכונן סימפטי כמו מסיבת תה בבוסטון, אבל זה מה שיש.

        • TIBERIVS GRACCVS

          ממתי השואה היא ארוע מכונן של הלאומיות העברית-יהודית בא"י? הרי היא נולדה קודם לשואה…

          • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

            "השואה שנתחוללה על עם ישראל בזמן האחרון, בה הוכרעו לטבח מיליונים יהודים באירופה, הוכיחה מחדש בעליל את ההכרח בפתרון בעית העם היהודי מחוסר המולדת והעצמאות על-ידי חידוש המדינה היהודית בארץ-ישראל, אשר תפתח לרווחה את שערי המולדת לכל יהודי ותעניק לעם היהודי מעמד של אומה שוות-זכויות בתוך משפחת העמים."

    • שקט אבל

      זה נראה לי מצונזר. אני כמעט בטוח שראיתי את הקטע הנ"ל והיתה בו השורה "אינני יכול לסבול אותם. הם מעוררים בי בחילה." יש למישהי גישה לספר ישן של קישון?

      • יש לי אוסף ענק בבית אבל לא בטוח שאוכל למצוא את זה בקרוב.

        • שקט אבל

          היית פעם על האייסיקיו שלי, אבל זה היה לפני כמה וכמה מחשבים.

  • שקט אבל

    בנושא אחר לגמרי, מעניין אם זה יעניין אותך:

    http://www.isha.org.il/files/files/File/pdfs/DepoHebrew03%20HEBRIO&HAMARIT.pdf

    על גזענות ממוסדת וברורה בימינו, ניסויים בבני אדם, ו"שיפור חברתי".