שופט חובש כיפה התיר הבוקר לינצ’ים

השופט אהרן משניות, מבית המשפט המחוזי בבאר שבע, זיכה היום (ב’) את יעקב שמבה ורונן כהן, שהשתתפו בלינץ’ שבוצע במבקש המקלט הבטום זרהום במהלך הפיגוע בתחנה המרכזית בבאר שבע בשנת 2015. פסק דינו של משניות מתיר הלכה למעשה ביצוע לינץ’.

אין ויכוח על העובדות: שמבה ורונן היו בין הארבעה שניגשו אל זרהום הפצוע והמדמם ותקפו אותו במכות ובעיטות. זרהום לא היה המחבל, אבל איזה גיבור ישראל החליט שאם הוא שחום עור הוא ודאי עוין, וירה בו. שמבה ורונן טענו שהם חשבו שזרהום הוא המחבל, או אחד מכמה מהם.

ומשניות, חובש כיפה יוצא הפרקליטות הצבאית, מתנחל תושב אפרת, מי שחתום על שורה של צווי הפקעת קרקע מפלסטינים, קיבל את הטיעון. שימו לב למהלך המרשים שאירע כאן: משניות קבע שאם אדם רואה לפניו אדם פצוע, והוא חושב שהאדם הזה מחבל, מותר לו לנסות לרצוח אותו. לפני כמה שנים, אלאור אזריה ירה באדם פצוע שללא ספק היה מעורב בנסיון פגיעה בחמושים ישראלים, הרג אותו – והורשע בהריגה. משניות הפך הלכה למעשה את פסק הדין הזה. הוא מתיר להרוג אנשים שמישהו חושב שהם מחבלים. החוק עצמו, למותר לציין, אוסר על הרג שכזה. אבל אהרן משניות רואה עצמו כפוף לחוק אחר.

או, במילים בוטות יותר, השופט משניות התיר לינץ’ באנשים שחומי עור. כמו הלינץ’ הקלאסי, אין צורך בשום ראיות, אין צורך בבית משפט. יש אדם שאיננו נראה כמונו? יש דיווח על פשע? דמו מותר על ידי כל מי שנמצא במקום. קנאים פוגעים בו, קוראת לזה ההלכה.

רק, כמובן, אל תעשו את השגיאה ותהרגו יהודי בלתי מעורב. אז לשופט משניות לא תהיה ברירה אלא להרשיע אתכם. האמת, שניה, אני לא בטוח בזה. אם תטענו שחשבתם שהיהודי, שעורו היה חום מזה של משניות, היה מחבל, אולי יש לכם סיכוי אצל משניות.

העובדה שמשניות הוא חובש כיפה רלוונטית כאן. לפני שיצא לבית המשפט, פתח השופט את יומו בברכה לאלילו על כך שלא עשאו גוי. ולא, זו לא אמירה ריקה. משניות מאמין בה. אחר כך התפלל משניות את ברכת המשפט: “השיבה שופטינו כראשונה ויועצינו כבתחילה, והסר מאיתנו יגון ואנחה, ומלוך עלינו אתה, אדוני, לבדך בחסד וברחמים.” כלומר, תפילה להשבת שלטון ההלכה. וההלכה כבר קובעת שאין עונשים על הריגת לא יהודי, אלא משאירים את המלאכה לאלוהים. את התפילה קינח משניות ב”עלינו לשבח”: “עלינו לשבח לאדון הכל, לתת גדולה ליוצר בראשית, שלא עשנו כגויי הארצות ולא שמנו כמשפחות האדמה.”

זה המטען שמשניות מביא איתו לכס המשפט, ובדיוק בשל כך אסור היה למנות אותו לשופט. ישראל היא מדינה שרוב תושביה אינם יהודים אורתודוקסים. באידיאולוגיה הסוטה שמשניות גדל עליה, אלה מהם שאינם יהודים כלל אינם זכאים לצדק ואסור להצדיק אותם בדינם עם יהודים; יהודים אורתודוקסים יש להצדיק בריבם מול יהודים אפיקורסים, שהלכתית יש חובה להרוג אותם ככל שהדבר ניתן (”ואפיקורסים והם שעובדים לעבודת כוכבים או העושים עבירות להכעיס […] הרי זה כאפיקורס […] והיו נוהגים בזמן הבית להרגם; אם יש בידו כוח להרגם בסייף בפרהסיה, היה הורג; ואם לאו, היה בא בעלילות עד שיסובב הריגתו”, שולחן ערוך, יורה דעה קנ”ח). ובואו לא נדבר על מה שחונך משניות לחשוב על נשים, או, רחמנא ליצלן, פמיניסטיות.

משניות, כמו שופטים אורתודקסים רבים אחרים – ראוי לציון מיוחד משה דרורי – ממונים לשפוט בצדק וביושר ציבור שאת חלקו הגדול הם שונאים ומתעבים. התוצאות של מינוי כזה מדברות בעד עצמן. וזו הסיבה שחוקי ישראל חייבים להיות, במוצהר, חוקים חילוניים – וששופטים דתיים יצטרכו להשבע (לא להצהיר!) אמונים להם לא כחוקי “ראשית צמיחת גאולתנו” אלא כפי שהם נשבעים לקיים חוקים כאלה במדינות לא יהודיות. המרעום פה, שוב, הוא התפיסה שהמדינה יהודית: קשה להאמין שמשפטן אורתודוקסי כמו משניות היה מעז ללכת לאיפה שהלך אילו, למשל, היה שופט בארה”ב.

ומאחר ולא עשינו זאת, אז אהרן משניות, משופטי סדום, הכניס לפסיקה שלנו התרה של לינצ’ים.

לנשכחים ירווח, ולחיים ירפא.

וארץ עוד תחליף קיצה וגם חורפה.

אבל לאן נוליך את החרפה?

הערה מנהלתית: מאז הפוסט האחרון התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

הערה מנהלתית ב’: אני מזכיר שמחרתיים (רביעי) אערוך את ההרצאה שלי, “כל מה שרצית לדעת על היהדות והיה לך מספיק שכל לא לשאול את הרב.” ההרצאה תיערך בזום בשעה 19:00, והיא כרוכה בתשלום של 20 ש”ח לפחות. המעוניינים להשתתף מתבקשים לשלוח מייל ל[email protected].

(יוסי גורביץ)