סוגרים את 2014 בעוד יעף על ארגון השרלטנות המוביל של הימין, והפעם: לא תאמינו ממי “אם תרצו” מקבלים כסף

היום הוא היום האחרון של שנת 2014, ימח שמה, ואין יום טוב מזה להתעסק בדו”ח הכספי השנתי של “אם תרצו” לשנת 2013. ובכן, ניגש בקצרה לנקודות הפחות חשובות. הדעיכה שכולנו הבחנו בה בפעילות ובחשיבות של “אם תרצו” מתבטאת גם בסכום התרומות: אם בשנת 2012, גרפה “אם תרצו” 1,685,694 ש”ח, בשנת 2013 הסכום יורד בחדות ל-1,093,662 ש”ח – ירידה של יותר משליש.

וכמו בדו”ח הקודם, “אם תרצו”, שבנתה את עצמה על הטענה שארגוני זכויות האדם אינם שקופים, מקפידה על שקיפות מינימלית ומספקת מינימום מידע על התורמים שלה. כמו ב-2012, היא ביקשה וקיבלה חסיון על זהותו של אחד התורמים. איך עמותה שטוענת שמטרתה חשיפת אי שקיפות מרשה לעצמה צעד כזה? לא ממש ברור.

התורמת העיקרית של “אם תרצו,” כרגיל, היא מיודעתנו ה-Central Fund for Israel, שתרמה ב-2013 561,300 ש”ח לעומת 769,750 ב-2012. כלומר, כמו בשנים קודמות, עיקר התרומות של “אם תרצו” מגיע מחו”ל, מאנשים שאינם אזרחים ישראלים.

עמותות ימין אחרות – קרן נחלת עצמאות, קרן ישראל אחת – שהופיעו בדו”ח של 2012 מופיעות גם בדו”ח של 2013. הארגון המסתורי קרן קינג ג’יי, שאי אפשר היה למצוא אותו לפני שנה ואין עליו שום מידע זמין גם כעת, תורם שוב ב-2013.

ל”אם תרצו” יש שני תורמים חדשים בשנת 2013: אחד הוא יצחק זיוון, שתורם לה סכום נכבד של 88,075 ש”ח ושעליו קשה למצוא פרטים נוספים. השני מוכר הרבה יותר: זוהי הקרן לטיפוח הרעיון הציוני, והיא מעלה את התרומה השניה בגודלה ל”אם תרצו”, 200,000 ש”ח.

ופה יש סיפור מעניין. שמה המלא של הקרן לטיפוח הרעיון הציוני הוא “הקרן לטיפוח הרעיון הציוני והגשמתו המלאה על יסוד שורשי היהדות.” גם המטרות שלה מעניינות (הן נלקחות מהאתר של העמותה בגיידסטאר):

“פעילות חינוכית למען שיבה מחודשת אל מעינות הרוח ומקורות התורה והאמונה של עם ישראל. חינוך והסברה להתעוררות חלוצית מחודשת.מתן עזרה לאנשים הזקוקים לשירותים רפואיים במטרה לקבל את השירותים הרפואיים, להם הם נזקקים, בתוך הזמן הקצר ביותר. מתן סיוע בהקמה ובאחזקה של שירותי בריאות לשעת חירום, בהתאם לחוק ובהתאם לדרישות משרד הבריאות. עידוד התיישבות חוקית נעבר לקו הירוק. מתן סיוע ברכישת מיגון אישי לתושבי אזורי עימות ו/או לאנשים השוהים ו/או המבקרים ביישובים המצויים באזורי עימות, למעט כלי נשק ו/או כל דבר העלול לשמש בשימוש התקפי ו/או האסור לפי חוק. מתן סיוע למימון שמירה ביישובים המצויים באזורי עימות, ובלבד ששמירה, כאמור, מתבצעת בהתאם לחוק ו/או בהתאם לדרישת צה"ל ו/או בהתאם משטרת ישראל. מתן סיוע בהקמה ובהפעלה של משמר אזרחי ביישובים המצויים באזורי עימות בכפוף לקבלת האישורים הדרושים מרשויות המדינה המוסמכות בנושא.לפעול למען ההגנה על זכויות האדם והאזרח בישראל. לפעול לשמירה על איכות הסביבה בישראל למען הכלל.”

ההדגשה שלי, והיא נעשתה בעיקר כדי ללעוג לטענה של “אם תרצו” שהיא פועלת למען “זכויות אדם.” הימין מאשים את השמאל בכך שהוא הזנה את זכויות האדם והפך אותן לנושא פוליטי; כמו תמיד בימין היהודי, הוא מאשים אחרים במה שהוא עושה בעצמו. כפי שאפשר להבין, זו עמותת מתנחלים פר אקסלנס: זו אחת מעמותות הדגל של המתנחלים. וכשמגיעים למייסדים ולמנהלים שלה, עולות שאלות רציניות ביותר באשר לאמינותה של “אם תרצו.”

אחד המייסדים (את רשימת המייסדים אפשר למצוא כאן) הוא המחבל היהודי נתן נתנזון. הלז הורשע בפיגוע, המטנת מטען חבלה ברכבו של ראש העיר הפלסטיני בסאם שקעה בראשית שנות השמונים. כפי שגילתה טל שניידר ב-2013, נתנזון הוא יועץ פוליטי של נפתלי בנט. האחרון, כמובן, לא התנצל.

מייסד אחר הוא אורי אליצור (”יחיאל אוריהו אליצור” במסמכי העמותה), מי שקרא לפגוע בחיילי צה”ל במהלך ההתנתקות. מייסד שלישי הוא הבוגד אורי אריאל (”אורי יהודה אריאל”), שהודה שהוא ניצל את מעמדו כדי להעביר מידע על תנועות חיילי צה”ל לנוער הגבעות. מייסד רביעי הוא פנחס ולרשטיין, שירה למוות בנער הפלסטיני רבאח ר’אנם אחמד בינואר 1988; אבל לא נראה לי שב”אם תרצו” יתרשמו במיוחד מהרג נער פלסטיני.

והיהלום שבכתר הוא יו”ר העמותה, זאב חבר (לשעבר “זאב פרידמן,” המוכר בכינוי “זמביש.”) חבר הוא האדם שחתם על הצ’קים שעברו ל”אם תרצו,” וגם הוא מחבל יהודי. כחלק מן המחתרת היהודית, וכמו נתנזון, חבר הטמין מטען חבלה ברכבו של ד”ר אחמד נטשה. גם חבר ישב בכלא, אם כי זמן קצר (הוא טען שיש לו בעיות בריאות) בשל הפעולה הזו.

אז, לסיכום, “אם תרצו” לקחה 200,000 מעמותה שאחד המייסדים שלה הוא מחבל יהודי; שהיו”ר ואחד ממורשי החתימה שלה הוא מחבל יהודי; שאחד המייסדים שלה קרא לתקוף את חיילי צה”ל בנשק קר; ושמייסד רביעי שלה העביר מידע על תנועות חיילי צה”ל.

שזה מרשים בצביעותו, כי בדו”ח שהוציאה “אם תרצו” בשנת 2008, היא טענה כלפי ארגון NDC שהוא מממן את הטרוריסט שעואן ראתב עבדאללה ג’בארין ושעל כן התמיכה של ה-NDC בארגוני זכויות אדם בישראל פסולה. אממה, ג’בארין מעולם לא הורשע בדבר. הוא הוחזק במעצר מנהלי, וזה הכל. אף אחד לא יודע במה הוא מואשם, כי הוא לא הואשם.

בניגוד ל-NDC, “אם תרצו” מקבלת כסף ישירות לפחות ממחבל יהודי אחד, זאב חבר. זה כנראה בסדר, כמו שזה בסדר לומר שאתה תומך בחיילי צה”ל ואז לקחת כסף מעמותה שאחד המייסדים שלה קרא לתקוף את חיילי צה”ל בנשק קר.

שלחתי שאילתה בנושא לדובר “אם תרצו.” אם אקבל תשובה, אעדכן. עד אז, צריך לזכור של”אם תרצו” אין בעיה לקחת כסף מטרוריסטים. תלוי רק את מי הם ניסו לרצוח.

הערה מנהלתית: ביממה האחרונה התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

גליה מאור אחראית לעברות צווארון לבן כבדות, אבל היא לא תשב יום בכלא. כי לארגון הפשיעה שבראשו עמדה קוראים “בנק”

תן לאדם אקדח, והוא יוכל לשדוד בנק. תן לאדם בנק, והוא יוכל לשדוד את העולם. – אמרה אנרכיסטית מסורתית

אתי אלון מעלה בכספי בנק הבנק למסחר והביאה להתמוטטותו. היא נידונה ל-17 שנות מאסר, מהן תרצה כנראה 12. רוני ליבוביץ’, הידוע כ”אופנובנק,” שדד 21 בנקים, נידון ל-14 שנות מאסר, וריצה שמונה שנים.

גליה מאור היתה אחראית לשוד של אלפי ניצולי שואה ועמדה בראש ארגון פשע שסייע למספר גדול של לקוחות להעלים מס. היא לא צפויה ולו ליום אחד של כלא, וכנראה שגם לא תשלם קנס. הסיבה לכך שהיא לארגון הפשע שבראשו עמדה קוראים בנק לאומי.

היום נחשפו פרטים על האופן שבו סייע הארגון של מאור לעברייני צווארון לבן שפעלו בארה”ב, אירופה וישראל. במקרה אחד, מנהל של בנק לאומי הגיע לפגישה עם עבריין והגיש לו טלפון עם מספרים מתוכנתים מראש, כדי שיוכל להתקשר לבנק ולתאם את העסקאות האפלות שלו. המנהל הדגיש בפני העבריין שאין להשתמש בטלפון הזה לשום מטרה אחרת, כדי לשמור על חשאיות. זה נראה כמו סצינה מ”הסמויה.” במקרים אחרים, מנהלים של הבנק שימשו כבלדרים למסמכי חשבון עבור עבריינים, כשהם מודעים היטב לכך שהם מסייעים לביצוע עבירות.

בשנים 1995-2012, גליה מאור שימשה כמנכ”לית בנק לאומי. בשנים הללו, היא קיבלה שכר של 53 מיליוני שקלים ובונוסים של 18 מיליונים. היא גם זכתה להון תרבותי לא מבוטל בכלל, ותוארה כאשת פיננסים מהוללת. עכשיו משלם הבנק – כלומר, ישלמו בעלי הפנסיות הישראלים – קנס שעומד בפועל על 1.8 מיליארדי שקלים על ההונאה הנרחבת שבוצעה בימיה של מאור.

מאור, כמובן, נוקטת בהגנה הקלאסית של העבריין: היא אומרת שהיא לא ידעה כלום. ובינתיים, יש לציין, אף אחד לא הצליח להוכיח שהיא ידעה. ובכל זאת, מנהלים בכירים בבנק טסו לכל מיני פגישות, גייסו מעלימי מס כלקוחות – במקרה אחד, 66 מהם במכה אחת – ואנחנו צריכים להאמין שהמנכ”לית האסרטיבית של הבנק לא ידעה כלום.

וואלה. אם לא ידעת על השערוריה הענקית הזו, מתי את מתכוונת להחזיר את ה-71 מיליונים ההם? את כשלת בתפקידך בצורה שקשה להעלות על הדעת, וצריך להדיח אותך מיד מכל תפקיד שאת מחזיקה בו; את בעליל לא כשירה.

אבל האם מישהו באמת מאמין למאור? אחרי הכל, התירוץ שלה – לא ידעתי, לא ראיתי, הכלב אכל לי את שיעורי הבית, היה לי ערפל בקיטבג – הוא בדיוק התירוץ של כל מנהיג כנופיה. רק שבעולם הפשע ה”רגיל”, העוזרים של הבוס רגילים לשתוק. זה חלק מקוד ההתנהגות שלהם. ספק אם יש הרבה סמנכ”לים שיהיו מוכנים לשבת בכלא בשביל גליה מאור.

יש לה, נזכיר, עבר של שערוריות. הבולטת שבהן היא ביזת ניצולי השואה. הבנקים בישראל חמסו במשך עשרות שנים את רכושם של נספי שואה שהפקידו רכוש בבנקים פה קודם למלחמת העולם השניה, וסירבו להעניק אותו ליורשיהם. התירוץ המקובל שלהם היה שהיורשים לא הציגו תעודת פטירה מסודרת. זה בדיוק התירוץ שבו השתמשו בנקים שווייצרים, עד שהאמריקאים הכריחו אותם לשלם בשנות התשעים. תחת גליה מאור, היה בנק לאומי הגרוע בבנקים הישראלים בתחום. הוא ניהל מאבק ארוך נגד הנסיון לאלץ אותו לפלוט את הטרף, וגם אחרי שהוקמה ועדת חקירה והועבר חוק בנושא, הארגון שהובילה מאור התחמק כמיטב יכולתו מהחזרת הכסף. אחרי הכל, כל יום שעובר מקטין את מספר האנשים שיכולים לדרוש את המגיע להם.

אז אני מצטער, אבל אם אתה אוכל נבלות שחי על כספיהם של נספי שואה, אני מקווה שתסלח לי אם אני מתקשה להאמין שדווקא העלמת מס היא העבירה שהמצפון שלך לא יעמוד בה.

הבעיה, כמובן, היא לא מאור. מאור היא הסימפטום. הבעיה היא שיש ארגוני פשיעה שהם מעל לחוק. היסטוריית הפשע של בנק לאומי, נזכיר, לא התחילה עם מאור. בתחילת שנות השמונים, בנק לאומי היה מרכזי בשערוריית הרצת המניות שהפילה את המשק הישראלי. הרועץ המשפטי לממשלה דאז, יוסף חריש, החליט שדי בהדחתם של מנהלי הבנקים ושאין צורך להעמיד אותם לדין, למרות שהם היו מעורבים בהונאה בקנה מידה חסר תקדים בישראל. בג”צ הפך את ההחלטה המטומטמת הזו, ומנכ”ל בנק לאומי בעת ההונאה, ארנסט יפת, נידון בסופו של דבר ב-1994 לעונש החמור ביותר מכל הבנקאים – 11 חודשי מאסר; בג”צ חמל עליו ומנע ממנו מאסר בפועל (הוא היה אז בן 73). ועדת החקירה בנושא, ועדת בייסקי, מצאה שיפת היה בכיר האחראים להונאה. קודם להרשעתו, סיבך יפת את הבנק בשערוריה אחרת – הסתבר שתנאי הפרישה שלו היו בלתי סבירים בעליל, ואף על פי כן הם אושרו על ידי הדירקטורים של הבנק.

אז ב-30 שנה, בנק לאומי היה מעורב ב:

א. הרצת מניות שהיתה קרובה להפיל את המשק

ב. תשלום שכר שערורייתי לבכיר שהיה אחראי לה עם פרישתו

ג. גניבת כספם של אלפי ניצולי שואה

ד. הונאת ענק כלפי ממשלת ארה”ב

סעיפים ג’ וד’ התרחשו במשמרת של מאור. מה עוד צריך לקרות כדי שבנק לאומי יוכרז כארגון פשיעה, ומאור כראש כנופיה?

ושימו לב לכלב שלא נובח: אין חקירה משטרתית בישראל. מעורבות של מנהלי בנק בהונאת מס בארה”ב היא עבירה גם על פי החוק הישראלי. שמותיהם של המנהלים שהיו מעורבים בהונאה האמריקאית לא ידועים; אין סיבה טובה להניח שבנק לאומי הדיח אותם. הם עשויים, יום אחד, להפוך לדירקטורים או למנהלים בכירים אחרים. וכמובן, קשה להאמין שמי שהתרגל להונות את רשויות המס בארצות זרות יימנע מהונאה כזו כלפי ממשלתו.

ואף על פי כן, שקט ודממה. השערוריה הזו מעניינת רק את ממשלת ארה”ב. בנק ישראל לא דורש את חשיפת שמות המנהלים הרלוונטיים, גביית עדות מהם, והדחתם. אחרי הכל, חלק מהם עוד עשויים לפתוח את הפה, ואז יסתבר שבנק ישראל לא כל כך הצליח לפקח על בנק לאומי. זה עשוי להיות מביך.

אמור מעתה, אם אתה גונב כמה מיליונים או שודד כמה סניפים, אתה פושע מסוכן, ותשב בכלא. אם אתה מעלים מאות מיליונים, אתה איש פיננסים מכובד. ככה עובדת השיטה שלנו. הגיע הזמן לשנות אותה.

הערה מנהלתית: הכתיבה בבלוג הזה נעשית ללא תשלום, והיא מצריכה זמן ומאמץ ניכרים. אם אתם מעריכים את מה שנכתב כאן, אודה לכם אם תוכלו לתרום לקרן הבעת הרצון הטוב והתודה.

(יוסי גורביץ)

ראש הממשלה הבהיר לנו השבוע שמי ששולט בו הוא יצחק תשובה. אז מה אתם מתכוונים לעשות בנושא?

ראש הממשלה לשלשת עופות לחוץ מאד. הוא יודע שאם הבחירות ייערכו על הנושא הכלכלי, מצבו בקנטים. בפעם האחרונה שהוא היה אחראי ישירות על הכלכלה, בבחירות 2006 שאחרי כהונתו כשר אוצר, הליכוד התרסק ל-12 מנדטים. נתניהו כל כך לחוץ, שהוא ניסה לטעון שהכל היה בסדר בכלכלה הישראלית, עד שלפיד מונה לתפקיד שר האוצר – כשהוא מסתכן בכך שאנשים יזכרו שמי שמינה את לפיד לתפקיד היה הוא-עצמו; לפיד הרי רצה את תיק החוץ, ונתניהו התעקש. נתניהו כל כך לחוץ, שהוא הודיע השבוע על תמיכה בהעלאת שכר המינימום ל-5,000 ש”ח – מהלך אליו התנגד כל כהונתו. הוא כל כך לחוץ, שהוא הודיע לפני מספר שבועות על כך שיבטל את המע”מ על מזון – מהלך שנתניהו בלם כאשר מרצ העלתה הצעת חוק בנושא, וזה היה לפני חודשיים בלבד.

בקיצור, נתניהו לחוץ מאד ממעמדו בתחום הכלכלה. ניתן היה לצפות, אם כן, שהוא יקפוץ כמוצא שלל רב על החלטת הממונה על ההגבלים העסקיים, דיוויד גילה, לפרק את שותפות לווייתן של יצחק תשובה, ולפתוח מחדש את עסקת הגז. זו כנראה העסקה הפחות פופולרית בתולדות ישראל, ולנתניהו הוצג לפני כשבוע דו”ח שקובע שאזרחי ישראל ישלמו “קנס” על מונופול הגז בשווי 100 מיליארד שקלים. הדו”ח מצא שתשובה מוצץ בקשית את לשד האזרחים; שהמחיר של הגז כפול ממחירו בשוק תחרותי, ושהתשואה של תשובה ושותפיו – 23% – גבוהה פי שתיים מהתשואה הממוצעת. עוד מצא הדו”ח כי מבין המדינות מייצאות האנרגיה, אזרחי ישראל צפויים לשלם על הגז כמעט את המחיר הגבוה ביותר – רק תושבי ניו זילנד שילמו יותר. יתר על כן, פרופ’ ששינסקי, שעמד בראש הוועדה שבחנה את מדיניות הגז, תמך בפומבי בהחלטה של הממונה על ההגבלים העסקיים.

על פניו, מאחר ונתניהו חושש מאד מהתמודדות פוליטית בנושא כלכלי, ומאחר וכבר יש לו היסטוריה של השתלחות בטייקונים כשכסאו נודד – הוא ניהל קמפיין נגדם במהלך המחאה החברתית של 2011 – ניתן היה לצפות שהוא יקפוץ על הנושא כפי שתשובה קופץ על הוורידים שלנו, ויודיע שבאמת, מזעזע מה שהלך כאן, איך מכרו את נכסי המדינה בנזיד עדשים, ושהוא תומך לחלוטין בהחלטת גילה. זה לא היה מגוחך יותר מהנסיון שלו להעמיד פנים שהוא תומך בהעלאת שכר המינימום או במע”מ אפס, וכנראה היה הרבה יותר פופולרי.

אבל נתניהו בחר לעשות את ההיפך. פעמיים. תחילה, הוא “הורה” – נתניהו אוהב את הפועל הזה – למועצה הכלכלית “לבחון” את המהלך של גילה, הוראה שספק אם היא חוקית. יש לציין שההתנהלות של נתניהו כאן היתה הפוכה מזו של כמעט כל שאר המערכת הפוליטית (”יש עתיד” של לפיד, עוד אחת מהידידות הטובות של הברונים השודדים, בלטה בשתיקתה.) על פניו, נתניהו פעל נגד ההגיון הפוליטי שלו.

זה היה המהלך הראשון. השני הגיע אמש (ה’). נתניהו הכריז על כך שישראל השלימה מגעים לעסקה עם גרמניה, במסגרתה תרכוש ישראל ספינות טילים, שהמטרה שלהן תהיה להגן על הגז של תשובה. מה אומר לנו נתניהו? אבי ייסר אתכם בשוטים ואני אייסר אתכם בעקרבים. לא רק שאני אעשה הכל כדי למנוע את ביטול מכירת רכוש האומה במחיר שיגרום נזק עצום לאזרחים לברון שודד – הנה, הרגע הוצאתי סכום עצום על רכישת ספינות שהמטרה שלהן היא הגנה על הרכוש שלו.

בכך התייצב נתניהו לצד העמדה הגרוטסקית של עוזי לנדאו, שר האנרגיה ב-2010: ישראל לא תפקח על הרווחים שתשובה יגבה ממנה – אבל היא תדרוש מצעיריה לסכן את חייהם למען הרווחים שלו. כל אחת משתי העמדות, בפני עצמה, סבירה. אם הגז של תשובה, אז יואיל וישלם על האבטחה שלו, וישכור שכירי חרב לשם כך. אם הגז שייך לציבור, אז, ובכן, הוא שייך לציבור. נתניהו ולנדאו הצליחו להגיע לגרוע שבכל העולמות: הממשלה שלהם לא מעלה על דעתה להתערב ב”כוחות השוק” – אלה שלהם היא מכרה את רכוש הציבור – אבל היא מוכנה לשלוח חיילים למות עבורם.

זו עמדה מדהימה. היא מדהימה עוד יותר בעונת בחירות. גם אם נתניהו חייב לתשובה משהו – והוא כנראה חייב הרבה – הוא יכול היה לעשות את זה הרבה יותר בשקט. להודיע שהממשלה החדשה בראשותו תבחן את הנושא, למשל, ואז לקבור אותו. אבל לא: באמצע מערכת בחירות שבה הוא משליך מסיפון הספינה הטובעת את העקרונות הכלכליים שהנחו אותו כי הם שנואים על הציבור, הוא נצמד אל השנוא מכל שנוא.

הספינות שאנחנו רוכשים עבור תשובה לא חדשות. הממשלה החליטה על כך לפני שנה. נתניהו אמר בנאומו אמש שהעסקה סוכמה לפני שלושה ימים – כלומר, לפני שהבלגאן שהתחיל גילה התפוצץ. למה הוא פרסם את זה עכשיו? לממשלה יש שיטה, כשהיא רוצה לקבור ידיעה: היא מוציאה הודעה לעיתונות ב-18:58 ביום חמישי בערב. כל העיתונאים כבר בסוף השבוע, ומי יזכור את זה ביום ראשון. נתניהו בחר להודיע על השלמת עסקת הספינות בנאום פומבי בחמישי בערב. הוא לא היה חייב לפעול כך. יש טונות של תקדימים הפוכים. הוא בחר לעשות זאת.

אז מה קרה פה? למה נתניהו מודיע על מע”מ אפס במזון ותמיכה בהעלאת שכר המינימום, ובו זמנית תומך בתשובה? כי הקראקן עלה על פני המים. הכוחות שמנווטים את הכלכלה ובמידה ניכרת גם את הפוליטיקה, מתחת לפני השטח, החליטו שהם חייבים להפגין את כוחם.

זה לא קורה הרבה. בדרך כלל התמנון בעל 18 הזרועות לא רוצה שבכלל ידעו על קיומו. אבל תשובה היה לחוץ. מאד. בעקבות ההחלטה של גילה, המניות של החברה שלו התחילו להתרסק והוא כבר הפסיד 1.3 מיליארדים. יש להניח שכמו כל הברונים השודדים שלנו, גם הוא ממונף עד צוואר – כלומר, אין לו יכולת להחזיר את החובות שלו, אין לו את הכסף שהוא מעמיד פנים שיש לו. אם חלק אחד של האימפריה מתחיל להתמוטט, חלקים אחרים יכולים להצטרף במהירות. רק לפני שנתיים, הצליח תשובה לקרקף (”לערוך תספורת”) את הציבור ולמחוק חובות שלו כלפיו בשווי 2.15 מיליארדי שקלים. אם אתה חוזר על התרגיל הזה יותר מדי, אפילו רקפת רוסק-עמינח עשויה להסס להלוות לך עוד כסף.

תשובה היה צריך משהו שיחזיר את אמון בעלי המניות, ודחוף, אז הוא נשען על ראש הממשלה. וזה עשה את מה שהוא צריך לעשות, כנראה כי הוא מפחד מזעפו של תשובה יותר משהוא מפחד מזעפו של הציבור.

ואם היו חסרות לכם סיבות לשלוח את לשלשת עופות לעשות לגלידתו ב-17 במארס, הנה וואחד סיבה.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלו מספר תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

הערה מנהלתית 2: קישוש חסר בושה של קולות החתולאים.

(יוסי גורביץ)

קצת שמחה לאיד עוד לא הרגה אף אחד

האמת, לא הייתי לגמרי עירני הבוקר (ד’). ראיתי את הידיעה על כך שליברמן מתלונן בחוגים סגורים על כך שאנחנו צפויים לצונאמי מדיני אם לא ננקוט פעילות מדינית, נזכרתי בכך שלפני שלוש שנים הוא השתחץ ש”אין צונאמי מדיני, אין אפילו גשם,” והגעתי למסקנה שהוא חושב שהמצביעים הישראלים אידיוטים.

אבל כבר אמש שמעתי על כך שעומדים לעכב לחקירה את ח”כ פאינה קירשנבאום, יד ימינו של ליברמן, והייתי צריך לעשות אחד ועוד אחד. ליברמן לא גילה פתאום מתינות מדינית: הוא מאמין באמונה התפלה שאומרת שאם תעמיד פנים שאתה תומך ב”תהליך מדיני,” אז העמדת הפנים הזו תשמש אותך כקמע נגד הפרקליטות.

אולי כדאי היה שישאל את אהוד אולמרט איך זה עבד לו.

אבל לא אכחיש: שמחתי מאד לשמוע שפאינה “מי?” קירשנבאום נחקרת בחשד לשוחד באמצעות עמותות. המדובר, נזכיר, באחת הפטריוטיות החלולות ביותר שפעלו כאן. קירשנבאום היגרה לישראל מברה”מ בגיל שבו היתה חייבת בגיוס, והתחמקה ממנו על יד חתונה. זה לא הפריע לה להגיש הצעת חוק שתמנע מימון לימודים ממי שלא שירת בצה”ל. לה מותר.

אבל הפרסום העיקרי של קירשנבאום הגיע לה מכך שהיא רצתה להקים ועדת חקירה נגד ארגוני זכויות האדם, ומכך שהיא ניסתה להעביר חוק שיטיל קנס גבוה על העמותות הללו בכל פעם שהן תקבלנה תרומה מחו”ל. וראה זה פלא – קירשנבאום עצמה חשודה כעת בכך שהיא קיבלה שוחד באמצעות העברה סיבובית של כספים דרך עמותות.

לקירשנבאום, כמובן, עומדת חזקת החפות. אי אפשר לנקוט נגדה שום סנקציה חוקית עד שיוכח מעבר לספק סביר שהיא עברה עבירה. אבל אין שום סיבה לייחס לה תום לב: יש להעניק לה את אותה חזקת תום הלב שהיא העניקה לארגוני זכויות האדם.

הלב התרחב עוד יותר, כשראינו מי עוד בין הנחקרים: גרשון “תג מחיר” מסיקה, אחד הקולניים שבעסקני המתנחלים ושגם הוא תוקף בעקביות את ארגוני זכויות האדם. מסיקה הוא אחד מתומכיו הבולטים של דני דנון, שגם הוא היה בין מחוקקי חוק העמותות. אחחחחחח.

ואם כבר דנון, אז לאחרונה התחוור שהוא קיבל כ-50% מהתרומות שלו מחו”ל. זה עוד כלום לעומת ראש הממשלה לשלשת עופות, שלא הצליח למצוא ולו ישראלי אחד שיתרום לו, ו-100% מהתרומות שלו מגיעות מחו”ל. פלא שהם משרתים את הימין הפסיכי האמריקאי? התרומות שלהם מגיעות משם.

לימין היהודי יש אובססיה עם התרומות שמגיעות לארגוני זכויות האדם, למרות שהתרומות הללו מדווחות בשקיפות מלאה, שקיפות שהימין היהודי יכול רק להתקנא בה. אתמול התקשרתי לקבל תגובה מ”אם תרצו” על משהו, ולפני שהספקתי לומר לדובר שלהם מה אני רוצה, הוא מיהר לומר לי שהקופה שלהם והקופה של מועמד הבית היהודי רונן שובל נפרדות לגמרי. וואלה. רק שזו כלל לא היתה הסיבה שהתקשרתי. “אם תרצו,” כמובן, ממשיכים להסתיר את זהות התורמים שלהם בכל דרך אפשרית.

הסיבה לכך פשוטה מאד: הימין היהודי רווי נוכלים, והוא חותר תחת הדמוקרטיה הישראלית באמצעות כספים זרים. עמותת המסלקה שהעבירה כספים ל”אם תרצו,” ה-Central Fund for Israel, גלגלה ב-2008 יותר מ-47 מיליוני דולרים. זה כנראה יותר מכל הסכום שמקבלים כל ארגוני זכויות האדם גם יחד. הכסף שימש לא רק את “אם תרצו,” אלא גם כלל סעיף חשוד של “הוצאות אבטחה” בהתנחלויות. התרומות מחו”ל שהימין היהודי מקבל, ומוציא, על השפעה על דעת הקהל בישראל – לא כולל, כמובן, כסף ממשלתי – שמות ללעג את התפיסה שכסף זר מטה את דעת הקהל לעבר השמאל. אז מאחר ונוכלים תמיד חושבים שאחרים הם נוכלים כמוהם, ומאחר ואנחנו יודעים ש”אם תרצו” קיבלה בשעתו כספים ממקורבי נתניהו, פאינה קירשנבאום ודומיה פשוט מניחים שאחרים עושים את מה שקירשנבאום יודעת שהיא עושה.

אעקוב בעניין אחרי ההתפתחויות, אבל יש סיכוי לגמרי סביר – אם המשטרה יודעת מה היא עושה, וכשמדובר במשטרת ישראל זה תמיד חתיכת “אם” – שהיא חשפה קנוניה שמציגה את הליליפוטינים של ליברמן כמושחתים יותר, למשל, מש”ס לדורותיה. בפעם הבאה שאיזה ימני יילל לכם על “כספי שמאל ועמותות,” הצביעו על קירשנבאום, דנון ונתניהו וצחקו בקול.

ובחדשות מצוינות אחרות, נודע תוך כדי כתיבת הפוסט שמאיר “העוזרת” שטרית פורש מהחיים הפוליטיים כדי לעשות לאחוזתו. מחר יהיה רע יותר; בינתיים, נצחק.

ועוד דבר אחד: סרבן השירות אוריאל פררה שוחרר לאחרונה, אחרי שישב בכלא הצבאי 177 יום. הוא שוחרר בשל “התנהגות רעה וחמורה,” כלומר סירובו להתאים את עצמו לצבא הכיבוש.

לשם השוואה, שני פושעי המלחמה של גבעתי שאילצו ילד בן תשע לפתוח באיומי נשק תיק אותו חשבו לממולכד, נידונו לשלושה חודשי מאסר על תנאי, והצבא התיר להם לשמור על דרגתם. כנראה שהתנהלות כזו, מבחינת צה”ך, היא לא “התנהגות רעה וחמורה” אלא פחות או יותר נורמטיבית – על כל פנים, לא מספיק לשלילת דרגה.

וזה כל מה שצריך לומר על צה”ל על רגל אחת.

גילוי נאות: אני חבר מרצ מזה כשנתיים, וביום ראשון הקרוב אתמודד על מקום בוועידת מרצ, שהיא – בין השאר – הבוחרת את חברי הכנסת של המפלגה. אם יש בין הקוראים מתפקדי מרצ, אשמח לקבל את קולכם.

הערה מנהלתית: הכתיבה בבלוג הזה נעשית ללא תשלום, והיא מצריכה זמן ומאמץ ניכרים. אם אתם מעריכים את מה שנכתב כאן, אודה לכם אם תוכלו לתרום לקרן הבעת הרצון הטוב והתודה.

(יוסי גורביץ)

או: נפתלי בנט ומשאלת המוות של היהדות

(תודה לנועם ר.)

בשנה האחרונה מדברים המון על הר הבית ועל בניה מחדש של בית המקדש. הנושא נדון מפחות או יותר כל זווית, חוץ מאחת, די קריטית: למה לכם כל זה? מה המטרה של בניית בית המקדש? מה יקרה חמש דקות אחר כך?

המטרה פשוטה למדי, ובדיוק בגלל זה לא מדברים עליה: וקץ לכל.

כדי להבין על מה אנחנו מדברים, להלן היסטוריה מזורזת (ובהכרח גסה) של היהדות. כמו כל דת אחרת, היא היתה בבסיסה דת קורבנות. במהלך מאבק איתנים בין צדוקים (נאמני כת הכהנים) ופרושים (היהדות הרבנית) על נפשה של היהדות, מתערבים הרומאים ומחריבים את בית המקדש, משלל סיבות שלא נכנס אליהן אחר כך. התוצאה היא קמילה מהירה של הצדוקים, שאין להם יותר מוקד כוח, והשתלטות טוטאלית של הפרושים, שפחות או יותר מוחקים את יריביהם מן ההיסטוריה. המצווה העיקרית של הפרושים/הרבנים, תלמוד תורה, הופכת למשהו ששקול כנגד כל שאר המצוות כולן – ובמיוחד מצוות הקורבן. המקדש נדחק, יחד עם המשיח, לקרן זווית תיאולוגית: זה משהו שיקרה בקץ הימים, תפיסה תיאולוגית של סוף ההיסטוריה שקיימת בכל דת מונותאיסטית. יום אחד, בקצרה, יבוא המשיח, ייבנה בית המקדש השלישי, והעולם כפי שאנחנו מכירים אותו ייגמר.

וזה טוען את המושג של בית המקדש במטען נפיץ במיוחד: הוא כורך אותו עם הגאולה. ויהודים היו קבוצה נרדפת הרבה יותר מדי זמן. כששואלים איכר אנגלי במאה העשירית למה הוא מחכה לביאה השניה של ישוע, הוא אומר “אני רוצה את יום הדין.” למדוכאים יש למה לצפות. אב הכנסיה טרטוליאנוס תיאר, במאה השלישית, את הנוצרים יושבים בגן העדן ומתענגים על יסוריהם של הפגאנים, כשהוא מתאר את העינויים בפרוטרוט. יהדות אשכנז פיתחה לה תיאולוגיה שאומרת שגאולה כרוכה בהשמדה ושעבוד של מעניה. הערב ישירו יהודים אורתודוקסים, בפעם האחרונה השנה, את השורות

חשוף זרוע קודשך וקרב קץ הישועה,

נקום נקמת דם עבדיך מאומה הרשעה,

כי ארכה לנו הישועה, ואין קץ לימי הרעה;

דחה אדמון בצל צלמון, הקם לנו רועה שבעה.

(ובהרחבה על הטקסט הזה, כאן.)

כשהציונות החלה את צעדיה הראשונים, היא לקחה את “קרב קץ הישועה” והפכה אותו למטרה שלה, כש”ארכה לנו הישועה, ואין קץ לימי הרעה” הוא המוטו שעולה שוב ושוב מאדמות הדמים של מזרח אירופה. אבל אם מטרתה של הציונות היתה החזרת ריבונות יהודית והחזרתם של יהודים ככוח פועל, לא רק סביל, להיסטוריה, הרי שהיה עליה טפיל. זו היתה התיאולוגיה של אברהם יצחק הכהן קוק, שהיא המדריכה היום את צעדיה של תנועה נחושה בציבוריות הישראלית, האחים היהודים.

התיאולוגיה של קוק היתה פשוטה ומהפנטת: מטרתה של הציונות היא בניה מחדש של בית המקדש, אם כי היא עצמה איננה מודעת לכך. תפקידם של החלוצים החילונים הוא לשמש כחמורו של משיח. הם, ורק הם, יוכלו להחזיר את היהודים אל חיי הפעולה, דווקא משום שהם מתנערים מעולו של הלימוד היהודי. הלימוד, וכאן הוא צולל עמוק אל הרומנטיקה הגרמנית שיורשיו אוהבים כל כך (וכאן הוא גם משתלב נהדר עם טשרניחובסקי) ממית את הנפש, או על כל פנים את החלקים הפעילים בה. היהדות הפועלת נרדמה; החלוצים יעירו אותה; ומשתתעורר, משתחזור לעצמה ותנער את האיברים הרדומים שלה, היא תוכל לבצע קפיצת דרך אל הגאולה – היהודים יבנו את בית המקדש, ובכך פחות או יותר יאלצו את יהוה להביא את המשיח. אלוהים עוזר למי שעוזר לעצמו.

ומכאן התפיסה של מדינת ישראל כ”יסוד כסא יהוה בעולם”: המדינה היא ההתחלה, היא ראשית המסלול שבסופו יש לנו בית מקדש ומשיח וקץ ההיסטוריה. ומכאן – והתפיסה הזו עדיין מהדהדת עמוקות ברבנים שמכונים “ממלכתיים,” וזה מקור הכינוי – שבכל דבר שהממלכה היהודית עושה, ודאי כל דבר שיש בו סממני ריבונות, יש קדושה. במדים יש קדושה.

יש בעיות פרקטיות מוכרות היטב עם התפיסה הזו, אבל נניח אותן לרגע בצד. בואו נתייחס לבעיית הבעיות: מה יקרה ליהדות אם החזון הקוקיסטי יתגשם? מה יקרה אם נפתלי בנט יצליח לאחד סביבו את העם – ואיחוד העם, תוך התכת הסגסוגת של הערב-רב, הוא חלק מרכזי בתיאולוגיה הקוקיסטית – וזה, מתוך התפעמות נפשית רומנטית, יבנה את בית המקדש, ולעזאזל העולם?

אז, טכנית, אמור היקום להגיע לשלב האתחול שלו. יגיע המשיח וההיסטוריה תגמר. אבל מאחר וזה לא יקרה, מאחר ולא יגיע שום משיח וגם אם יוכרז כזה, רוב היהודים לא יכירו בו, מה הלאה?

פלג גדול ביהדות יכריז בעצם על חזרה ל-69 לספירה. הוא ימחוק 1945 שנים של התפתחות יהודית (אם אפשר לקרוא לפלפולים האלה “התפתחות” באיזושהי צורה.) הוא יחזיר, בפועל, פגאניזם של קורבנות, עטוף במלל רומנטי על העוז שבחוויה הישירה של שפיכת דם בהמות במקום קדוש – ויהפוך אותו למה שאמור להיות המרכז הרוחני היהודי.

יהיה פילוג מיידי. רוב מוחלט של יהודי התפוצות יגידו שעם כל הכבוד, הם לא שמרו על הדת שלהם כדי שהנשים שלהן תיאלצנה להקריב קורבן נידה פעם בחודש, והם לא מאמינים שקורבן של כבש יכול לכפר בדרך כלשהי על החטאים שלך. ואלה לא יהיו רק הרפורמים והקונסרבטיבים: זה יהיה חלק גדול מאד מהאורתודוקסיה. רוב הרבנים לא יהיו מוכנים להשליך את היהדות הרבנית לפח ולהחזיר את הבכורה לאיזו ערימה של כוהנים עמי ארצות, רק בגלל שהם בנו בית מטבחיים שנוי במחלוקת. כאן צריך להזכיר: היהדות הרבנית העלימה לגמרי את הנסיון של יוליאנוס הכופר לבנות מחדש את בית המקדש במאה הרביעית לספירה, ובאותה עת עצמה היא הפגינה חוסר עניין בולט מאד בתכניות שלו. המקדש ההוא נחרב ונגנז. אין סיבה טובה להניח שהיהדות הרבנית תקבל בהרבה יותר התלהבות את בית המקדש של בנט.

יתר על כן, היהדות הרבנית הזניחה – במודע – את החלקים ההלכתיים שנוגעים הן לריבונות והן להלכות המקדש. אלו היו אמורות להיות בעיות של אנשים אחרים, בימות המשיח. התוצאה היא שאלה החלקים הפחות מפותחים של ההלכה, והסיכוי שהיהדות החרדית, או למעשה רוב האורתודוקסיה, תקבל את ההלכות של רבני הדרדע’לה שתומכים היום בעליה להר הבית הוא, איך לומר, זניח. הם לא אנשים בעלי משקל. איך ייראו החיים אחרי בניית בית המקדש? מה יהיו חובותיו של הפרט? איך יתמודדו בוני המקדש עם אתגר המודרנה, שליהדות האורתודוקסית אין עד כה שיעור הצלחה טוב בהתמודדות איתו? עזבו עכשיו את מעמדם של הלא יהודים, אבל מה יהיה מעמדן של הנשים? האם אנחנו עומדים להחזיר את המים המאררים? את העבדות? כלומר, בנט והחברים ימצאו את עצמם בבוא האפוקליפסה עם תשתית רעיונית בעומק של שלולית, עם קצף רומנטי נוסח רונן שובל צף על המים.

זו, יש להודות, בעיה של אנשים שאכפת להם איך תיראה היהדות אחרי האירוע האפוקליפטי של בניית המקדש. לרובנו יהיו דברים דוחקים יותר. ואפוקליפסה תהיה: אפוקליפסה, אם תלחץ את הקוקיסטים אל הקיר, היא חלק אינטגרלי מהתהליך. מלחמת גוג ומגוג, שרק לאחריה, כשאר סכנת השמדה טוטאלית תרחף על תושבי ארץ ישראל יגיע משיח בן דוד. לזה האחרון יש נטיה מדאיגה שלא להגיע כשקוראים לו. הדבר היחיד שבטוח בו הוא היעדרו.

במילים אחרות, קץ ההיסטוריה, ימות המשיח, בית המקדש – כל אלה הם שמות נרדפים למשאלת המוות של היהדות האורתודוקסית: לרצון שפועם בתוכה כל העת לאיין את עצמה, לשאיפה שלה לבטל את כל ההתקדמות שלה – כל מה שאומרים לנו שהוא ההתקדמות הרוחנית מקורבנות לתפילה, ממקדש לבתי כנסת – ולהחזיר את עצמה, בדם ואש, לימיה הקמאיים ביותר, לכמיהה שלה למוות משחרר – הנוצרים יאמרו, למוות שמשחרר מן החוק שאי אפשר לעמוד בו.

ואל דאגה, יהיו הרבה דם ואש: התפיסה המשיחית כוללת קודם כל השמדה של חלק ניכר מהאנושות ואחר כך שעבוד של השאר, ורק הרבה, הרבה אחרי זה המצב של “ביתי בית תפילה יהיה לכל העמים” – אחרי שהם ייכנעו ויבינו את האמת האלוהית, שאומרת שהאיש עם הרסיס בתחת וכיפת העבריין הוא פסגת שאיפות האנושות.

לא נראה שרוב האנושות עומדת לקבל בהבנה את החזון הזה, על אחת כמה וכמה המוסלמים. בית המקדש, הרי, עומד להבנות על חורבות אל אקצה. התוצאה תהיה מלחמת דת – ואני חושב שהגיע הזמן לומר שכאשר התומכים בהקמת מקדש מדברים על כך שכבר יש פה מלחמת דת, הם מכשירים את הקרקע למלחמת הדת האמיתית שבדרך. תומכי המקדש, לגמרי לא במקרה, נשענים על סיוע נלהב של האפוקליפטיקנים הנוצרים, שישמחו מאד אם האפוקליפסה תתרחש כאן.

והקסם הזה, הקסם הרומנטי של ליל מכשפות שמוביל לאפוקליפסה אדירה, עובד נהדר. הוא עובד נהדר כי אין לנו נוגדנים רציניים אליו. כי התייחסנו אליו בביטול, כאל לחש של מכשפים זקנים, אגדות חסרות פשר. כי היהדות מעולם לא עברה את כור המצרף של הרפורמה שעברה הנצרות, כור מצרף שהוביל אל הנאורות. השארנו את המיתוסים ללא בחינה ומאבק בהם. ולמיתוסים יש כוח, ואנחנו עומדים להכנס ראש בראש באם כל המיתוסים היהודיים, שנרקח יחד עם רומנטיקה מהמאה ה-19 לתרכובת נפיצה במיוחד.

ומול כל זה צריך לומר רק שתי מילים: ובחרתם בחיים.

לא במוות. לא באפוקליפסה. לא בקץ ההיסטוריה. בחיים. חיים קטנים, אפורים, יומיומיים. בלי וואלקיריות שאוספות את המתים לוואלהלה, בלי פורפיריון שאוגר לאיטו את הדם היהודי עד להתפרצות הזעם האלוהי המכלה, בלי חזון וואגנרי על חברה של עבדים ואדונים, בלי הרומנטיקה של הקרבה עד מוות והרטט של דם הכבש החם על מצחך והכהן בבגדי הזהב. חיים פשוטים, חיים שיש להם המשך, חיים של אושר קצר שסופו ידוע, חיים של אהבה אישית, לא לאומית, חיים שיש בהם מקום לגידול חתולים ולקניות של יום שישי ולאספרסו טוב, חיים שלא נשפכים להצטרפות מאולצת למקהלה ששרה בכניעה את שבחיו של אל נעדר על רקע נוף ירחי.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלו מספר תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

(יוסי גורביץ)

פרשנים מדברים בחדווה על האפשרות שש”ס לא תעבור את אחוז החסימה. המשמעות של המהלך הזה הוא החלשת הדמוקרטיה הפרלמנטרית, החלשה גם כך

הפרישה של אלי ישי מש”ס מעלה לראשונה את האפשרות שש”ס לא תעבור את אחוז החסימה. כמה וכמה פרשנים (בולטת בהם סימה קדמון) כתבו על כך בחדווה השבוע. ספק אם יש מהלך שיפגע יותר באמון השברירי בדמוקרטיה הפרלמנטרית הישראלית.

ש”ס קיימת יותר מ-30 שנה. היא נכנסה לראשונה לכנסת ב-1984. בהתחשב בכך שהגיל החציוני בישראל היה בסוף 2013 29.6 שנים, רוב הישראלים לא מכירים מצב שבו ש”ס איננה חלק מהמפה הפוליטית בישראל. מאז בחירות 1988, היא קיבלה שישה מנדטים או יותר. ועדיין, יש סיכוי – אם להאמין לסקרים הנוכחיים – שש”ס לא תשרוד. לא הייתי בונה על הסקרים יותר מדי, בשלב הזה הם טועים בעקביות והם כמעט תמיד מנבאים לש”ס פחות מכוחה בפועל, אבל האפשרות הזו צריכה להטריד את כולנו.

אין צורך לומר שאני לא חובב של ש”ס. היא יצגה – ודאי תחת אלי ישי, אבל גם לאריה דרעי לא חסר – כמה מהצדדים הפחות סימפטיים של הציבוריות הישראלית. ש”ס היא מפלגה קסנופובית: היא שונאת לא יהודים, מפגינה שנאה של יוצאי ברית המועצות, והיא חלק בלתי נפרד מגוש הימין.

אבל. אבל, בניגוד למה שהרבה ליברלים אוהבים לומר לעצמם, ש”ס היא לא סרח עודף. היא לא טעות חישוב. היא מייצגת פלח של החברה הישראלית שלא יילך לשום מקום גם אם המפלגה לא תעבור את אחוז החסימה. עיקר מצביעיה של ש”ס הם עניים עובדים. הייתי שמח מאד אם הם היו מצביעים למישהו אחר, כמו למשל מפלגה שלא דופקת אותם בעקביות תוך שהיא משתמשת בהפצת שנאה כלפי אחרים כדי לקיים את עצמה, אבל מי שעולץ על האפשרות ששבעה עד שמונה מנדטים של עניים עובדים יתאדו, מזמין לעצמו אסון עתידי.

נזכיר: מי שאחראי להעלאת אחוז החסימה הם בעיקרם שלושה אנשים – יאיר לפיד, אביגדור ליברמן ונפתלי בנט. שלושתם אשכנזים במובהק; לפיד וליברמן בנו את עצמם על הפצת שנאה כלפי ש”ס (מותר להאמין שליברמן, כרגיל, היה יותר ציני כאן, וניצל שנאת “השחורים” שמקובלת בקרב חלק ניכר מהאלקטורט שלו; התיעוב של לפיד כנראה אותנטי); ובנט מנסה לספח אליו חלק מהאלקטורט של ש”ס על ידי הפצת שנאה בעצמו, ובמקביל להכניס את אנשי המגזר שלו לשלל עמדות כוח (במיוחד בתחום הרבני) שמוחזקות כרגע על ידי נאמני ש”ס.

בהתחשב בכך שחלק מרכזי מהמשיכה של ש”ס, שברובו הוא מתחת לפני השטח ובחלקו מעל, הוא התחושה שהיא מתעלת את שנאת האשכנזים של ציבור שחש עצמו – בצדק או לא – כמי שנדפק על ידם, הרי שהיעלמותה של ש”ס אחרי שינוי כללי המשחק על ידי לפיד, ליברמן ובנט לא תתפס כתוצאה מצערת של פילוג בקרב מנהיגיה; היא תיראה בחוגים נרחבים כמו תוצאה של עוד קונספירציה אשכנזית. במילים חדות יותר, המהלך של בנט-לפיד-ליברמן יהיה לומר לערבים היהודים שהם קודם כל ערבים.

המטרה של העלאת אחוז החסימה לא היתה לחסל את ש”ס: היא היתה לחסל את המפלגות הפלסטיניות-ישראליות. אבל לשינוי כללי המשחק יש תוצאות בלתי צפויות. זו צריכה להיות סיבה להיות זהירים מאד בשינוי שלהם.

ההיעלמות של ש”ס לא תסייע ל”משילות” במדינה היהודית, כפי שהמחיקה של רע”מ-תע”ל או בל”ד לא תסייע ל”משילות.” המטרה לא היתה “משילות”; המטרה היתה העלמת כוחם של הלא-יהודים. זו גם המטרה שמאחורי חוק הלאום. עכשיו, החוק הזה צפוי לאייד את קולותיהם של מאות אלפי יהודים. המשחק בכללי המשחק עשוי להביא להיעלמותה של מפלגה שהיתה בכנסת לפני מפלגת הדרך השלישית של קהלני, מפלגת המרכז של איציק מרדכי, שינוי של טומי לפיד, קדימה של שרון, הגמלאים, ויש עתיד; מפלגה שבניגוד אליהן היא לא מפלגת אווירה אלא מפלגה של ממש, עם כל הבעיות שיש לנו איתה.

המשמעות, מבחינת המצביעים שעכשיו יגלו שהמפלגה שלהם נעלמה, היא שהם הפסיקו להיות חלק מהמשחק. חלק מהם יתייאשו מהדמוקרטיה הפרלמנטרית; אחרים יעברו רדיקליזציה. אני חושד שהאחרונים לאו דווקא יצטרפו לבל”ד; הם יילכו לעוצמה לישראל או למסגרות אנטי-דמוקרטיות במובהק אחרות.

התוצאה של המהלך של בנט-לפיד-ליברמן תהיה חיסולה של מפלגה ותיקה ועליה בו זמנית של המיואשים מהדמוקרטיה הפרלמנטרית הישראלית. מי שמודע לפגמים של השיטה ועדיין זוכר שהיא עדיפה על כל אופציה אחרת, צריך להזהר מלהרחיב את מעגל המיואשים.

וכשיאיר לפיד ייעלם אל המקום הראוי לו, פח האשפה של ההיסטוריה, זה יהיה כנראה המהלך היחיד שלו שייזכר: הרחבת מספר המיואשים.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלו מספר תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

(יוסי גורביץ)

כל מה שיכול היה להשתבש בפרשת מציתי בית הספר הדו לשוני, השתבש

אתמול (ג’) הודיעה הפרקליטות על העמדתם לדין של שלושת החשודים בהצתת בית הספר הדו לשוני בירושלים, שלושת פעילי להב”ה יצחק גבאי, נחמן טוויטו ושלמה טוויטו. ונראה שכל מה שיכול היה להשתבש בסיפור הזה אכן השתבש.

נתחיל מהבסיס. שלושת הנאשמים הוחזקו מספר ימים ללא גישה לעורך דין. המטרה של מניעת עורך דין מחשוד היא פשוטה: לשבור אותו כדי שימסור הודאה. המהלך הזה הוא שלילת זכות יסוד של חשוד. הנחת היסוד היא שלמערכת המשפט יש כוח עצום כלפי עציר, ושהכוח הזה מצריך ריסון. היכולת לפגוש עורך דין שיסביר לחשוד את זכויותיו היא אבן הראשה בתפיסת הריסון. ללא ידיעת זכויותיו, הוא מסתכן בהפללה עצמית. שלילת היכולת לפגוש עורך דין מיועדת לעשות בדיוק את זה: לשכנע את העציר שהוא נשכח, שאין לו זכויות, שמוטב לו לחתום על מה שרוצים שיחתום כדי להגיע לבית משפט. רבים מאמינים שאם הם מוסרים הודאת שווא, הם יוכלו לחזור ממנה כשיגיעו לפני שופט. ספק אם יש אמונת הבל מסוכנת יותר. בישראל, ההודאה היא מלכת הראיות. אין חזרה ממנה. מספר המקרים שבהם קיבל בית משפט ישראלי במשפט זוטא שהופעל לחץ בלתי סביר על עציר לגביית הודאה הוא אפס (0).

העובדה שבתי המשפט נותנים אמון כזה בהודאות, ודוחים כלאחר יד אלפי פעמים את טענתם של עצירים שהם עונו או שהופעל נגדם לחץ בלתי סביר, אומרת דרשני על הסיכוי שלכם לקבל צדק ממערכת המשפט הפלילית. יש לציין שהתרגיל של מניעת עורך דין מחשוד יעיל במיוחד נגד מי שאינם עבריינים: העבריין המנוסה כבר יודע לסתום את הפה, הוא מכיר את זכויותיו.

הסמכות לשלילת עורך דין מחשוד תלויה בחשד שהוא ביצע עבירה בטחונית. אבל, ראה זה פלא, אין כל שריד לעבירה בטחונית בכתב האישום שהוגש נגד גבאי והאחים טוויטו. כלומר, המשטרה והמשטרה החשאית טענו בפני בית המשפט שבוצעה כאן עבירה בטחונית, כשאין להם ראיות לכזו – וזאת כדי לקבל את הסמכות לרסק את זכויותיהם של החשודים. אפשר היה לחשוב שמדובר בטעות או מקרה, אלמלא זכרנו שזה בדיוק מה שקרה ליהודה לנדסברג. גם הוא היה חשוד ב”תג מחיר,” גם במקרה שלו הצליחו המשטרה והמשטרה החשאית למנוע ממנו עורך דין בתואנה “בטחונית” – וגם במקרה שלו, בכתב האישום לא היה זכר לעבירה בטחונית. היתה עוד שורה של מקרים אחרים שבהם מנעה המשטרה מחשודים באחת הקטגוריות של טרור יהודי – “תג מחיר” – פגישה עם עורך דין בתואנה בטחונית. אני לא מצליח לחשוב על עוד כתב אישום שיצא מהמהלכים הללו. אולי הגיע הזמן ששופט המעצרים הממוצע יכיר את החומר בערך כמו בלוגר ויודיע שלמשטרה החשאית שאלא אם יש לה הוכחות יוצאות דופן לעבירה בטחונית, הוא לא מאשר את הבקשה החריגה-לכאורה-ושגרתית-בפועל שלה.

ואם נעבור מהפגיעה בזכויות החשודים לפגיעה בציבור, הרי שלא רק שכתב האישום לא הכיל סעיף בטחוני למרות שמניעת עורך הדין מהחשודים היתה בשל חשד לעבירה בטחונית, הוא גם לא הכיל סעיף של פשע שנאה. החוק הישראלי מכיר בפשעי שנאה: תיקון לחוק העונשין שהועבר בשנת 2004 קובע (סעיף 144ו’):

“העובר עבירה מתוך מניע של גזענות כהגדרתה בסימן א'1 או של עוינות כלפי ציבור מחמת דת, קבוצה דתית, מוצא עדתי, נטיה מינית או היותם עובדים זרים, דינו – כפל העונש הקבוע לאותה עבירה או מאסר עשר שנים, הכל לפי העונש הקל יותר.”

מדוע הפרקליטות לא דרשה את הענישה החמורה יותר? מתגנב החשד שהבעיה שלה היא כפולה. קודם כל, נראה שיש לה ספק ביכולתה להוכיח את ההאשמות. היא מאשימה את השלושה בהצתה, פריצה, והשתחתת פני מקרקעין; בנוסף, גבאי מואשם גם בנהיגה ללא רשיון ובנשיאת סכין. כשאתה כולל בכתב האישום שלך נהיגה ללא רשיון, זה נראה מאד כאילו אתה זורק על החשודים כל מה שיש לך בתקווה להגיע להסדר טיעון – כי הראיות שלך לעבירות החשובות יותר לא משהו. אם אתה רוצה להגיע להסדר טיעון, אתה לא מכניס פנימה את סעיף פשע השנאה, כי הוא מכפיל את העונש ולך תסביר אחר כך למה הסרת אותו.

כלומר, במקרה שנטען שהוא פשע שנאה שאין מובהק ממנו, הפרקליטות לא מפעילה את סעיף השנאה. היא אומרת למציתים הבאים שאין להם ממה לפחד: הם לא יקבלו את הענישה החמורה יותר.

ואם זה לא היה מספיק, אז יש לנו את פרשת איציק הלפרין. כזכור, הכתב של הערוץ הראשון שנחשד בתמיכה בכהניסטים פרסם כתבה עמוסת השמצות על בית הספר הדו לשוני, והכתבה הזו הובילה ישירות להצתה: החשודים ראו את הכתבה ואמם של האחים טוויטו הביעה תמיכה בארגון להב”ה, כשהיא אומרת “גועל נפש יהודים וערבים שלומדים ביחד.” כפי שכבר ציינתי, המוקד בפרשה הזו הוא החשש מ”התבוללות.”

אבל הפרקליטות לא מתמקדת בכך. אחרי הכל, אם היא תגדיר את המאבק ב”התבוללות” כסיבה לפשע, היא תחתור תחת קיומה של המדינה היהודית. זו הרי מוציאה סכומים גדולים על “מאבק בהתבוללות.” אי אפשר להתעלם מזה – המציתים השאירו כתובות ברורות מאד – אבל צריך לטשטש את זה. אז מה עשתה הפרקליטות? כתבה בכתב האישום ששלושת המפגעים יצאו לדרכם, בין השאר, “לאחר שנודע לנאשמים כי התקיים בבית הספר הדו לשוני בירושלים טקס לזכרו של יאסר עראפת מספר שבועות קודם לכן.”

“נודע.” כלומר, יש עובדה מתועדת – טקס לזכרו של יאסר ערפאת בבית הספר הדו לשוני – ומשנודע למפגעים על כך, הם נמלאו זעם והחליטו לנקום את נקמת כבוד העם המחולל.

יש רק בעיה אחת: לא היה טקס כזה. לא היה ואפילו לא משל היה, רק הזיה של כתב טלוויזיה גזעני, איציק הלפרין, שכמובן לא ישלם מחיר על חלקו בפשע הזה. והנה באה הפרקליטות והופכת את השקרים של הלפרין לעובדה משפטית. ספק אם להב”ה יכלה לחשוב על מהלך מוצלח יותר מקבלת גושפנקא של הפרקליטות.

אם זה מה שאתם מסוגלים לעשות כנגד פשעי שנאה, אולי כדאי שתפשטו את הגלימות ותלכו הביתה. אתם רק מוסיפים על הפשע, רק גורמים נזק.

ועוד דבר אחד: בית המשפט לזכויות אדם של האיחוד האירופי מצא שההכרזה על החמאס כעל ארגון טרור נעשתה ללא ראיות מספיקות, אשר על כן הוא הורה רשמית על ביטולה ופרקטית השאיר את ההנחיה בפועל תוך שהוא נותן לאיחוד שלושה חודשים לספק ראיות. הדיונים בתיק הזה נמשכו ארבע שנים. יש אחד, בנימין נתניהו, ששימש לגמרי במקרה כראש ממשלה במהלך השנים הללו ושהיה לו את כל הזמן בעולם לפעול בנושא – למשל, להנחות את משרד החוץ לאסוף תצהירים מראשי שירותי המודיעין האירופאיים ולהגיש אותם לבית הדין – אבל החליט שלא לעשות זאת. היום הודיע נתניהו – ההוא שבמשמרת שלו הוכרז החמאס כלא-ארגון-טרור – ש”האירופים לא למדו את לקחי השואה.” מה הקשר לשואה? אין ולו קשר קלוש, אבל אולי, אם לשלשת עופות ינופף בדחליל המרקיב הזה, לא תשימו לב לפאשלה שלו. זה מה שהאיש הזה חושב על התבונה שלכם.

הערה מנהלתית: הכתיבה בבלוג הזה נעשית ללא תשלום, והיא מצריכה זמן ומאמץ ניכרים. אם אתם מעריכים את מה שנכתב כאן, אודה לכם אם תוכלו לתרום לקרן הבעת הרצון הטוב והתודה.

(יוסי גורביץ)

לזכותו של לשלשת עופות ייאמר שהוא הצליח לגרום נזק בלתי הפיך ליחסי ישראל-ארה”ב

ראש הממשלה, מר לשלשת עופות, נועד אמש (ב’) עם מזכיר המדינה ג’ון קרי ברומא. זו היתה פגישה רעה, עד כמה שאפשר לדעת. קודם לה, מחלקת המדינה ביטלה את התמונה המשותפת המסורתית של מזכיר המדינה עם ראש הממשלה. קודם ליציאה לפגישה, אמרו בכירים שמקורבים לנתניהו שהם מצפים שארה”ב לא תשנה את מדיניותה ותטיל, כפי שהטילה ב-47 השנים האחרונות, וטו על ההצעות הקרובות במועצת הבטחון.

אם פעם הווטו היה דבר מובן מאליו, אחרי שש שנים של נתניהו כראש ממשלה, יש מחלוקת בקרב הממשל האמריקאי בנושא. קרי נוטה להטיל וטו. היועצת לבטחון לאומי, סוזן רייס, מתנגדת לווטו אוטומטי. ההצעה הפלסטינית פשוטה למדי: היא קובעת שישראל תאולץ לסגת בחזרה לקווי 1967 בתוך שנתיים, ולא היא תחשב למפרה של החלטה של מועצת הבטחון. יש החלטה צרפתית דומה למדי.

המשמעות פשוטה, ולא מדברים עליה אבל היא תתפוצץ בלב מערכת הבחירות הזו: ה”שקט” שהישראלים רוצים כל כך, שקט שמשמעותו היא הרג פלסטינים על בסיס שבועי בלי נפגעים בקרב ישראלים, עומד להתנפץ.

זה די פשוט. אם ההחלטה הפלסטינית או הצרפתית תעבור את מועצת הבטחון, לישראל יש 24 חודשים לפנות את כוחותיה מהגדה או לעבור למעמדה של סודאן. נפתלי בנט אוהב לדבר על כך שכל מה שאכפת לעולם מישראל הוא ההייטק שלה. מר רסיס בתחת טועה, כהרגלו. ישראל נמצאת בכותרות לא בגלל כמה חברות הייטק לא חשובות במיוחד, שאף לא אחת מהן נמצאת בעשיריה הראשונה של חברות ההייטק. יתר על כן, חברות הייטק הן מטבען על-לאומיות. אם חרם כלכלי יאיים לרסק את החברות ההייטק הישראליות – שחלק ניכר מהן, אגב, כלל לא רשום בישראל – הן תדרשנה בערך ל-48 שעות כדי להתחיל את ההגירה שלהן. המשבר הכלכלי יהיה עצום, ובכלל לא בטוח שהיהודי הממוצע ישמח לשלם מחיר כזה כדי להחזיק את מעמד האדונים של המתנחלים במקומו.

וכמובן, הפרה של החלטת מועצת הבטחון משמעה שנפתחת עונת הציד על צה”ל. החמושים שלו מסתובבים כבר שנים כשהם רעולי פנים שמא יאונה להם רע כשהם יוצאים מגבולות ישראל, והם עוד לא ראו כלום.

גם אם האמריקאים יטילו וטו על ההחלטה, שום דבר לא יהיה כשהיה. המשמעות של וטו כזה היא שלפלסטינים אין מה לקוות יותר להשיג בדרכי משא ומתן. הם כבר הודיעו שהם יפנו לבית הדין הבינלאומי – פלסטין התקבלה כחברה משקיפה בו לפני כשבוע, מהלך שכלי התקשורת היהודים די התעלמו ממנו. בסוף אוגוסט – לגמרי לא במקרה, ימי צוק איתן – התובעת הראשית של בית הדין אמרה שפלסטין יכולה להצטרף ויכולה לתבוע, ופחות או יותר הזמינה אותה לעשות זאת. כאן, אין שום וטו אמריקאי שיכול להציל את ישראל.

וכמובן, וטו אמריקאי במועצת הבטחון יאמר להמוני הפלסטינים שאין להם מה לצפות עוד מתהליך מדיני. הוא מת גם כך, אבל זו תהיה תעודת הפטירה. לאבו מאזן לא יהיה מה להציע לעם שלו וגם כך הוא מתקרב לגיל 80. במצב כזה, התוצאה הסבירה היא שהרשות תחדל להתקיים בפועל. או שהיא תפורק רשמית, או שמנגנוני הבטחון שלה יפסיקו לשתף פעולה עם ישראל. ואז יתחיל בלגאן.

לא פלא שלשלשת עופות מבוהל. בשקט, בלי תשומת לב של התקשורת היהודית, הבניין הגדול של הכיבוש מגיע לנקודת המשבר של הלגיטימיות שלו. אף אחד כבר לא מאמין שישראל רוצה לנהל משא ומתן בתום לב. חלפו, אחרי הכל, כמעט 48 שנים. במשמרת של נתניהו, תקרוס הלגיטימציה של ישראל בגדה המערבית סופית – בין אם יהיה וטו אמריקאי ובין אם לא. השאלה היא רק מה יקרה למה שנשאר מהמעמד האמריקאי במדינות האיסלם.

נתניהו יודע שאנחנו הולכים לקראת הלא נודע, שיהיה כנראה אלים במיוחד, ושזה יקרה במשמרת שלו – עם קצת מזל לישראל, בדמדומי המשמרת שלו. הקשקשת של הדוברים שלו חזרה שוב ושוב על הטענה שהמהלך הפלסטיני הוא “חד צדדי.”

וואלה. כי בניית התנחלויות בלתי חוקיות (”מאחזים”) היא לא מהלך חד צדדי. כי גיבוי של צה”ל לטרור של המתנחלים באותם מאחזים – ראינו את הדוגמא האחרונה באירוע שבו מת השר הפלסטיני לענייני התנחלויות – הוא לא חד צדדי. כי הפקעת קרקעות והפיכתן לאדמות ציבור שמועברות ישירות להתנחלויות היא לא חד צדדית. כי מערכת המשפט הצבאית בגדה היא לא חד צדדית.

אין שום דבר שישראל עושה שאיננו חד צדדי בגדה. במשך 47 שנים, היא מחזיקה אוכלוסיה גדולה תחת שלטון צבאי, בניגוד לרצונה וללא הסכמתה. כל חייל שזז בגדה, כל כלי טיס שחודר לתחום האווירי של עזה, עושה את זה באופן חד צדדי. ורק כשהפלסטינים נוקטים במהלך מדיני עצמאי, רק אז זו חד צדדיות.

לפני תהליך אוסלו, שרשמית אמור היה להסתיים במאי 1999 – לפני יותר מ-15 שנה – היה לנו את מדריד. נתניהו היה אז סגן שר החוץ. הוא ידע איך הצליחה ישראל למרוח הכל. הוא ידע איך מנכ”ל משרד ראש הממשלה של שמיר, יוסי בן אהרן – כמה תיעב הדור הקודם את המומיה החנוטה הזו, שלמרבה השמחה שמה ירד לתהומות הנשיה – נהג להעביר את הישיבות עם הנציגים הסורים בשירה קולנית כל אימת שהנציג הסורי ניסה לדבר.

ועכשיו המשחקים האינסופיים האלה עומדים להגמר. במשמרת של נתניהו. לרוע המזל, זה אומר שפיכות דמים. שימו לב לזה, כי התקשורת היהודית מעדיפה לדבר על היקום המקביל שבו יוני “הנעל” שיטבון הוא מגנט קולות.

עוד דבר אחד: האפס שהתגלם בבשר, יאיר לפיד, טען בפני קהל שהעובדה שמצביעיו התאכזבו ממנו לא אומרת שהם לא יצביעו לו שוב, כי אובמה זכה בבחירות של 2012 ליותר קולות מב-2008, למרות שתומכיו התאכזבו ממנו. אממה, לפיד הטעה או שיקר כהרגלו. אובמה קיבל 69.49 מיליוני קולות ב-2008 לעומת 65.91 מיליונים ב-2012. בדיקת העובדה הזו דרשה ממני פחות מדקה בגוגל. כנראה שלפיד עוד לא התרגל לכך שבודקים את מה שהוא אומר, או שהוא חושב – ופה יכול להיות שהוא לגמרי צודק – שמי שתומך בו ממילא חי ביקום שבו לעובדות אין משמעות.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)