שר האוצר הוציא את עצמו טמבל, כהרגלו, אבל הבעיה היא לא העובדה שהוא מטומטם; הבעיה היא שהוא מהדהד רצון בהשמדת האחר

אחרי כמה חודשים שבהם הצליח לא להוציא את עצמו אידיוט בפומבי, הרבה בזכות התחייבות להתנזר מכתיבה בפייסבוק, יאיר לפיד הוציא את עצמו טמבל חריג. בסטטוס בעמוד הפייסבוק שלו הוא כתב שורה של כתבי הבל, ביניהם הטקסט המופלא הבא:

“אבינו שבשמיים,

היה פעם פילוסוף בשם זנון ששאל, "האם אלוהים יכול לברוא סלע, שאפילו הוא לא יוכל להרים אותו?" אז חשבו שלשאלה הזאת אין פתרון. שהיא פרדוקס. היום אנחנו יודעים שהתשובה היא כן. יש סלע כזה, וקוראים לו הפלשתינים. ונכון שאתה לא יכול להרים אותו, אבינו שבשמיים, אבל אולי תגלגל אותו קצת הצידה? מפני שהסלע הזה הוא אבן המונחת על ליבנו. אומרים שאי אפשר לעצור מטורף עם סכין הנכנס לבית ספר בירושלים ומנסה לרצוח ילדים. אבל בדיוק בשביל זה אתה כל יכול. אנחנו זקוקים לך באותו מקום שבו תמיד היינו זקוקים לך: כשכל האפשרות האחרות נכשלו. וגם אז, אלוהינו ואלוהי אבותינו, לא דיינו.”

תשמור אתנה ותציל. המקור, אגב, מטומטם משמעותיות יותר. במקור, טען לפיד שזנון היה פילוסוף שחי במאה ה-16. הנה, כאן. הוא ערך את הטקסט, אבל השאיר את זנון עם הפרדוקס הלא נכון.

חצי מהרשת הישראלית כבר חגגה על השטות הזו. הטקסט מכיל פנינים נוספות. לפיד רוצה נס בדמות נפט במדבר יהודה. הוא שוכח, אם ידע אי פעם, שרוב מדבר יהודה הוא שטח כבוש ושאם יימצא שם נפט וישראל תנסה לשים עליו יד, היא תסתבך עוד יותר. לפיד מפנטז על “שבב מחשבים שרק אנחנו נדע לעשותו,” ושוכח שהמשמעות של דבר כזה היא שאיזו חברה תקבל פטנט דורסני, שיהפוך את המייסדים שלה לעשירים מאד אבל לא יועיל כלכלית לאף אחד אחר.

אבל לא זנון ולא הפנטזיות של לפיד הן הנושא, גם לא האינפנטיליות של התפיסה התיאולוגית שאומרת שאלוהים צריך להיות השכפ”צ שלך. במאמר מוסגר יש לומר שרואים כאן התפתחות תיאולוגית אצל לפיד, כי לפני כשני עשורים הוא כתב בשכנוע שרוחו של סבו התגלגלה בציפור. אחרי הכל, מי שידע לפני בחירות 2013 שלפיד הוא אידיוט לא הצביע לו, ומי שהצביע לו עשה כל מאמץ כדי לא לדעת. הגרעין הקשה של תומכי לפיד ימשיך לתמוך בו גם אם יסתבר שהוא לא יודע לספור עד שלוש. הטקסט של לפיד הוא טקסט שראוי לנער מתבגר, ולא מהנבונים שבהם, ולא לשר אוצר; אבל לא זו הבעיה.

הבעיה היא הרצון של לפיד שהפלסטינים פשוט יתאדו. שהאבן הזו “תתגלגל הצידה” באיזה כוח אלוהי. לפיד רוצה שהפלסטינים יעופו לו מהעיניים. אין לו כוח אליהם יותר. ולפיד, כמי שנמצא בצנטרום של הפיילה הישראלית, מהדהד פה את השאיפות הכמוסות של חלק ניכר מהישראלים, אולי אפילו של רובם: שהפלסטינים ייעלמו.

יצחק רבין – שבימים לפני שהתעלה והתיישב לימין האל היה מוכר יותר בשל פקודת פשע המלחמה שלו, “לשבור להם את הידיים ואת הרגליים” – נבחר בבחירות 1992 בזכות הסיסמה “אנחנו כאן, הם שם”, שעומדת בבסיס רעיון משטר ההפרדה (אפרטהייד) כיום. אבל היתה לו אמירה אחרת, ברורה יותר: “הלוואי שעזה תטבע בים.”

היא לא טבעה, כידוע, אבל היא נמחקה מהנוף הישראלי. הח”מ גדל בתקופה שבה עזתים הסתובבו בחופשיות מוחלטת כמעט בישראל, שבה כמעט כל אדם הכיר עזתי – לא כשווים אל שווים, כמובן; אנחנו חיים במדינה יהודית, אחרי הכל – אבל הכיר. זה השתנה במהירות אחרי האינתיפאדה הראשונה ועם עלייתו של רבין, כשהתחילה מערכת הבטחון הישראלית – תחת מסך העשן של הסכמי אוסלו – להקשיח את החלוקה של הפלסטינים: אלה הישראלים, שנהנים רשמית מזכויות אזרח; אלה שבירושלים המזרחית, שנהנים נומינלית מזכויות תושב; אלה שבגדה, שחיים תחת כיבוש קל ביחס; והמדוכאים עלי אדמות של עזה. אולי אי אפשר להטביע את עזה, אבל אפשר לוודא שאף אחד לא יצא מהגטו הגדול הזה ולא יגיע אליו, ולוודא שתושבי הגדה, הרצועה ומזרח ירושלים יתקשו לבוא במגע אלה עם אלה. הבה נתחכמה לו, פן ירבה.

אבל הפלסטינים סירבו לעשות את מה שהישראלים רוצים ולהיעלם. הם עדיין כאן, הנבלות, והם מתעקשים לצוץ מדי פעם ולהזכיר לישראל את קיומם. ומאחר והישראלים, בו זמנית, לא מוכנים להקשיב להם ולא מוכנים לשחרר אותם, הרי שהדרך שלהם לצוף בתודעה הישראלית היא באמצעות משהו לא נעים, כמו חתימה על אמנות בינלאומיות. וזה מביא ללפיד את הסעיף, עד כדי תחינה לאלוהים שיעלים אותם.

כשלפיד נושא תפילה פומבית (”וכי תתפלל אל-תהי כחנפים האהבים להתפלל בעמדם בבתי כנסיות ובפנות השוקים למען יראו לבני אדם”) לכך שהפלסטינים “יוזזו” הצידה, למה הוא מתכוון? איך זה אמור לקרות? לפיד הרי יודע מה קרה בפעמים הקודמות שהציונות החליטה שאת הפלסטינים צריך להזיז. הוא יודע – אוקיי, אני אסייג את זה: אני מקווה מאד שהוא יודע – מה קרה ב-1947-1948. הוא מודע לטיהור האתני הגדול של אז, ולטיהור האתני הקטן של 1967.

צריך לצרף לאמירה הזו של לפיד את האמירות הקודמות שלו: זו על ה”זועביז” ועל כך ש”אחרי הפלסטינים נצטרך להתמודד עם ערביי ישראל, כי הם לא מתים עלינו,” כדי לקבל את התמונה המלאה. שהיא פשוטה למדי: לפיד היה רוצה שהפלסטינים – בעזה, בגדה, באל קודס, בישראל – ייעלמו. הוא לא אומר את זה במפורש כי לא אומרים דברים כאלה, אבל הוא רוצה שהם ימותו. או על כל פנים, יתאיינו.

עכשיו אנחנו מבינים מה קושר כל כך את לפיד אל האחים היהודים. ואנחנו צריכים ללמוד עוד משהו – שכאשר הישראלי הממוצע אומר “הם (הפלסטינים) רוצים שניעלם,” צריך לענות לו “כמוהם כמוך.” אבל שני הצדדים לא ייעלמו, ומשטר ההפרדה לא מעלים את הפלסטינים. אם חפצי חיים אנחנו, צריך להתגבר על הרצון ההדדי בהשמדה, שעובר סובלימציה לשאיפה שהם פשוט ייעלמו לנו מהעיניים, ולהתחיל לחיות יחדיו.

יחדיו – כי האחים היהודים כבר וידאו שהפרדה היא בלתי אפשרית. ולשם כך, נצטרך קודם כל להשליך את לפיד למקומו הראוי, פח האשפה של ההיסטוריה.

ועוד דבר אחד: בעוד היהודים חוגגים את הסדר, האוכלוסיה הפלסטינית הוכנסה לסגר, שכבר הפך למסורת. אל תשכחו. חג החירות היהודי כרוך בשעבוד פלסטיני. הגיע הזמן להפסיק את זה.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)