החברים של ג'ורג'

ללא מורא, ללא משוא פנים?

אהרן ברק, חופשי מכבלי השררה, העז להציג אמש (ה') את דעותיו האמיתיות. הוא הצהיר את המובן מאליו: שהוא תומך במדינת כל אזרחיה. מובן מאליו – משום שמי שאיננו סבור שישראל צריכה לנהוג שוויון בכל אזרחיה, סבור שהיא צריכה להיות אתנוקרטיה, לא דמוקרטיה. מדינה שמעדיפה קבוצה אחת על פני אחרת מבין תושביה איננה נוהגת בהן שוויון.

ברק הוסיף, אבחנה שאין עליה מחלוקת, שיש גזענות בישראל – והחליק. הוא אמר ש"אם ישאלו יהודי, אם הוא תומך בשוויון זכויות לערבים, הוא יאמר 'כן, ודאי'. אם תשאלו אותו אם הוא בעד לזרוק את הערבים לים, הוא גם יגיד שכן, והוא אינו רואה סתירה בין הדברים".

ברק שגה כאן קשות: רוב האוכלוסיה, כפי שמעיד סקר אחרי סקר, לא תומכת בשוויון זכויות לאזרחי ישראל הערבים. "ידיעות אחרונות", מצד שני, תקף אותו מהכיוון ההפוך. כותרת העל זעקה "מכת ברק". גם הטון של הכתבה היה סרקסטי: ברק מכונה בו, בהיפוך המקובל בישראל, "השופט הנכבד", ולכולם ברור מה דעתו של העיתון על השופט אחרי זה. כאשר מובאים דבריו של ברק על מצב זכויות האדם בישראל, מבהיר העיתון ש"ברק הואשם בעבר בכך שהוא מחזיק בעמדות שמאליות". אילו הייתי איש ימין, הייתי נעלב. ממתי תמיכה בזכויות אדם היא משהו שמאלי דווקא?

בהמשך מצוטטים "בכירים במערכת המשפט" שאומרים "ברק השתגע", ומועלה פסק דין קציר – שבו נקבע שהמדינה איננה יכולה להפלות את אזרחיה שאינם ערבים בהקצאת קרקע, פסק דין שלא יושם מעולם – כדי לציין ש"אותם אנשים שהאשימו אותו אז באנטי ציוניות רואים בדבריו אתמול את ההוכחה לכך". במסגרת, מתחת לידיעה הראשית, מופיעות תגובותיהם של אריה אלדד (האיחוד הלאומי), מיכאל בן ארי (כנ"ל), ומישהו שמתיימר להיות חבר כנסת מהליכוד בשם יריב לוין. אכן, מגוון רחב של דעות.

וכדי שאי אפשר יהיה להאשים את "ידיעות" בהטיה, עורכיו בחרו דווקא בדניאל פרידמן כפרשן הידיעה. פרידמן האשים את ברק ב"התקפה חד צדדית על ישראל", וייבב שהיא "בלתי הוגנת": "מעולם לא שמעתי שאנו מבקשים לזרוק את הערבים לים", כתב.

וואלה. נראה שפרידמן כבד שמיעה: הוא לא שמע את יצחק רבין – שהיה אז ראש ממשלה ושר בטחון, ועל כן יהודי ייצוגי למדי – אומר ש"הלוואי שעזה תטבע בים". אפשר עינו עיוורת, לבו אטום – שכן בכתובות "מוות לערבים" ו"אין ערבים, אין פיגועים", הזועקות מכל קיר כמעט, הוא אינו משגיח. אולי אין שר המשפטים לשעבר מתעניין עוד בענייני המשרד, ועל כן לא שמע שבעלת הטור מ-NRG, רבקה שמעון, לא תועמד לדין – למרות שקראה להשמיד את כל הפלסטינים "כמו תולעים". (היא, אגב, לא היתה הראשונה לעשות את ההשוואה הזו).

ואחרי זה, יצא פרידמן לשוטט במחוזות ההיסטוריה האלטרנטיבית: "כל שטח שנכבש על ידי הצד הערבי [במלחמת 1947-1948 – יצ"ג] הפך ל'נקי מיהודים… ואילו בישראל חיים יותר ממיליון ערבים". וזה קצת משונה, כי פסקה קודם לכן הוא מציין את הגירוש הגדול של גרמני מזרח אירופה, שלא הורשו לשוב לבתיהם. יתכן שבאמת זכרונו של פרידמן מתעתע בו, כי הוא איננו זוכר ששלוש שנים אחרי החורבן (המוצדק לחלוטין, אבל חורבן) של פומרניה ומזרח פרוסיה, הגיע גם חורבנה של פלסטינה. ישראל טוענת שהיא גירשה 700,000 פלסטינים, אף לא אחד ממאה מהם אוחז נשק; וזהו המספר הממעיט. בכל מקום שבו עברו גדודיו של יגאל אלון, לא נשאר כפר ערבי אחד על תילו.

אולי לא נוחות העובדות הללו לפרידמן, אבל עובדות הן. הוא מציין ש"פלסטינים רבים נאבקים לבוא לישראל", ושהם נהנים בה מזכויות העולות על אלה של אחיהם במדינות השכנות. אמת ויציב: ישראל איננה מדכאת את תושביה כפי שעושה מצרים, איננה טובחת בהם כפי שעושה סוריה – נו, טוב, לא באותו קנה מידה (ומי מכם, ילדים, יבחין בגזענות הסמויה מן הסמוי במאמר האובייקטיבי לכאורה?) – ואיננה הזוועה החיה שהיא סעודיה, או הדיקטטורה-לייט של ירדן.

אבל זו בדיוק הנקודה של ברק: שערביי ישראל נסבלים בישראל. זה המקסימום ש"דמוקרטיה יהודית", כמו "רפובליקה איסלמית", מסוגלת לו. ישראל איננה מתייחסת לתושביה המקוריים כאל שווים; היא "דמוקרטית ליהודיה ויהודית לערביה". זה כל מה שאמר ברק – ופרידמן, בשחקו את תפקיד מוודא-ההריגה במחזה שהעלה "ידיעות", מסיבות שלא ברורות לי, אושש שוב את דבריו של יריבו הוותיק. לא דבריו של ברק הם שמוציאים את שמה של ישראל לשמצה; מעשיה הם שעושים זאת.

עיתונים אמורים להציב מראה מול קוראיהם. "ידיעות", כמה משונה, בחר לנפץ אותה. חבל.

(יוסי גורביץ)