ארגונים מאוסים רבים יש בישראל, אבל ספק אם יש מתחרים ל"יד לאחים" בתחום. הארגון הזה, המריח באופן חשוד כארגון מסונף של חב"ד (הסיסמאות הקבועות של "אהבת ישראל" ו"אני אוהב כל יהודי" הן סימן היכר מובהק) מתמקד בהצלת בנות ישראל חסודות שנפלו בין הערלים ובהחזרתן לחיק הצאן הכשר, ופעולותיו נראות, לעיתים קרובות, כחטיפה. מעבר לכך, הם עוסקים בקשקשת בלתי פוסקת כנגד "מיסיונריות".

השבוע הם מצאו טרף חדש: הם מרחו את שמה של הנערה בת אל לוי, בת 17, שהוכתרה ככלת התנ"ך של בתי הספר החילוניים, בעיתונות הדתית. הם דורשים מן הרבנים החרדיים והחרד"ליים להחרים את חידון התנ"ך העולמי, בטענה שלוי באה ממשפחה של יהודים משיחיים ושעל כן היא אוטומטית חשודה ב"מיסיונריות". לטענת ציידי הנשמות, “המיסיונרים מתוחכמים, לקחו בחורה מיסיונרית מהיהודים המשיחיים והיא הולכת להיות מלכת התנ"ך או הסגנית. על ידי זה שהיא תקבל פרסום ככלת התנ"ך, הם ייכנסו לתודעה כאילו הם יהודים. זה פשוט ניצול, לפתות יהודים לנצרות". הרבנים, תמיד אצים להרע, מיהרו לתמוך.

נניח עכשיו לפחד הקמאי של החרדים מהנצרות – הם יודעים היטב ידה של איזו דת עליונה בשוק הרעיונות – ולחוסר הבטחון הנורא שבהנחה האווילית שאם רק ישמעו המוני בית ישראל, יהודים כשרים שכמותם, שיש נוצריה שמכירה את התנ"ך טוב מן היהודים, מיד יאוצו אל אגן הטבילה הקרוב. נניח עכשיו גם למהירות שבה ממהרים רבנים להחריב את עתידה של נערה שכלל לא פגשו ושעמה לא דיברו. אין לצפות מרבנים אורתודוקסים שיהיו אנשים הגונים; דתם אוסרת זאת וההיסטוריה שלהם לא תומכת בכך. גם מהאינקוויזיטורים של נרג מתנחלים, שפנו אל אבי הנערה וקיבלו ממנו את התשובה המחשידה מאד שהוא "אדם ירא שמיים, שמאמין באלוהי אברהם יצחק ויעקב ובכל הנביאים", אין לצפות לדבר.

אבל הפראנויה היהודיסטית – עד כמה שהיא מדאיבה ומכוערת – איננה הסיפור. גם העובדה שהפיגוע כנגד יהודים משיחיים בפורים צלל כאבן במים אדירים איננו הסיפור, לא הפעם. הסיפור הוא משרד החינוך. הגוף שעומד להגיש לכם זרם לימוד חדש, אשר לא ידע יוסף – הזרם היהודי החילוני – הודיע שהוא פשפש ובדק, חקר ומצא, והגיע למסקנה ש"התלמידה יהודיה ואין פסול בהשתתפותה בחידון".

ומכלל הן אתה שומע לאו: אילו מצאה הלשכה הקדושה של יולי תמיר שבת אל לוי נוצריה היא, אבוי, הרי היתה פוסלת אותה מלהתמודד בחידון התנ"ך הארצי על אף הצלחותיה המוכחות. העובדה שהיא גברה על כל מתחריה לא היה בה די; טומאת דמה או חרפת מינותה היתה עומדת לה לרועץ.

ואכן זו מדיניות משרד החינוך מימים ימימה. מכר שלי, ד', בן להורים נוצריים, הפך לשונא ישראל מובהק בעקבות פרשיה כזו בדיוק. הוא הצטיין, הוא עמד בתחרות בכשרונו ובכוחו – ונפסל על ידי הלשכה הקדושה בשל המינות בה החזיקה משפחתו.

ראוי לצטט כאן את דברי מרטין לותר קינג: “אתה מוצא את לשונך מתעוותת ודיבורך מתפתל, כאשר אתה מנסה להסביר לבתך בת השש מדוע אינה יכולה ללכת לפארק השעשועים שפורסם זה עתה בטלוויזיה, ואתה רואה את הדמעות נקוות בעיניה כאשר אתה מסביר לה שפאנטאון אסורה בכניסה לילדים צבעוניים, ורואה את ענני הנחיתות המדכאים מתחילים להעיב על שמיה הקטנים, ורואה אותה מתחילה לעוות את אישיותה הקטנה על ידי פיתוח, בלתי מודע, של מרירות כלפי לבנים”. ראו ההבדל בין קינג לפני ארבעים וחמש שנים ובין ממשלת ישראל כיום.

ספי רכלבסקי, שפרסם לאחרונה את "אין גבול", נבעט אתמול מוועדת הפנים של הכנסת משום שהעז לומר שחוקי האישות של ישראל, על פיהם אין יהודים יכולים לטמא את גזעם בנישואים לבני קבוצות אחרות, מזכירים את חוקי נירנברג. סביר להניח שהוא יגונה בקרוב כאנטישמי, אבל האמת איננה אנטישמית. והאמת היא שחוקיה של ישראל – גדולים כחוקי האישות, קטנים ככלל האוסר על לא יהודים להגיע למלוא הפוטנציאל שלהם בחידון התנ"ך, וגוזרים עליהם "ענני נחיתות מדכאים" – קרובים הרבה יותר לנירנברג משהיינו מוכנים להודות.

יקפוץ מי ויאמר – חובשי הכיפות טובים בפילוחי כינים שכאלה – שהחידון מיועד ממילא לבני נוער יהודים, ועל כן רשאית הלשכה הקדושה לאסור על השתתפותם של לא-יהודים בחידון. הבל הבלים: משרד החינוך ממומן מכספי התושבים כולם, והוא איננו רשאי להפלות בין האזרחים על פי מוצאם או דתם, ואיננו רשאי לממן תחרויות מפלות שכאלה. הדרווישים של מרכז הרב, חסרי המוח של הברסלבים, המיסטיקנים ההוגים ברזי מצוות נקמה בגויים של חב"ד, הקברים המטויחים של פונייביץ', עבדי גור – אלה רשאים להקים להם תחרויות משלהם, בהם יפלו לא רק יהודים אלא גם את בני הכתות האחרות. משרד החינוך הישראלי איננו רשאי לעשות כן.

ומאחר והוא עושה כן, ומאחר והזעקה הציבורית איננה על התועבה הזו אלא על כך שאיזה תמנון חורש רע בדמות ילדה בת 17 צלח את הרשת, אין מנוס אלא לומר שוב, ביום שואה זה, שלאושוויץ הרכבת שלנו עוד לא הגיעה – אבל בנירנברג היא חונה מיום יסוד המדינה.

ומלבד זאת, יש להפסיק את רצח העם בדארפור.

(יוסי גורביץ)