אני גם סלדתי מפולחן האישיות סביב דב חנין, וחשבתי שהוא היה מיותר ומזיק. דב חנין לא היה ולא יהיה המשיח, והנסיון להקצין את סגולותיו מסריח מתעמולה עיוורת. הייתי מצביע לדב חנין אם הייתי תל-אביבי (אני תושב המרכז), אבל לעיתים קרובות הקמפיינרים העצמאיים רק גרמו לי לחשוב שאולי זה לא רעיון טוב.

אני תוהה האם קמפיינים מקוונים זה משהו שיעבוד מחוץ תל אביב, או בכלל, אם זה באמת יעבוד מספיק טוב כדי לגרום לשינוי אמיתי. כרגע, נדמה לי שרוב בני הארץ מקבלים את האינפורמציה שלהם מהעיתונות המסחרית ולא מהבלוגוספירה, ועד שעניין זה לא ישתנה, בלוגרים
would be mainly preaching the choir.

hear hear

"אם הוא יפרוש מהכנסת וילך לשבת באופוזיציה של מועצת העיר הוא יצטרך בכל מקרה למצוא לעצמו פרנסה חלופית, כלומר במילא הוא לא יכולהשקיע משרה מלאה במועצה"

עזוב, אנשים לא חושבים עד לשם. הוא ברח חזרה לכנסת, וזהו. לא משנה שהוא המנהיג הנבחר של עיר לכולנו לשנים הקרובות. שהוא כבר התחיל לעבוד. לא משנה שיוסי ביילין ואהוד ברק היו יכולים להיות המנהיגים של מפלגותיהם בלי להיות בעלי זכות הצבעה בכנסת. ולא משנה שכחבר כנסת, הוא יכול גם להועיל מאוד למטרותיה של תנועה תל אביבית. לא. כי פשוט לא נאמין. וכי נאמין, לאדם שבסופו של דבר ערכו שווה לערך של מכחיש שואה?

אגב שואה, שימו לב שחנין הוא אנטי ציוני. לא לא-ציוני, כמו הרבה מאזרחי העולם, כמו לא מעט מאזרחי ישראל (אפילו בממשלת ישראל יש כאלה) – אלא אנטי-ציוני. כמו אחמדיניג'אד. כמו אחשוורוש. אדם אינו רשאי להיות משהו אחר מציוני, או סתם לא להכיל בתוכו את ערכי הציונות: מיד נהיה הוא אנטי-ציוני.

ומשהו על הצלחת הקמפיין האורגני האינטרנטי. העובדה היא שהרעש והדיון שעשינו הצליח לגלוש החוצה. לא שטף את כל גוש דן, אבל הצליח לגלוש וליצור רחש מסוים. הרחש הזה, שהתגבר מאוד לקראת הסוף, היה קריטי דווקא בשבועות הראשונים שלאחר ההכרזה – כך למדתי לאחרונה מאסטרטגים פוליטים קצת יותר מנוסי ממני. הבחש האינטרנטי השלים את פעילות השטח של עיר לכולנו ויצר תחושה של "משהו שקורה בעיר". ומשהו באמת קרה. אתם הרגשתם את זה.

אני מאוד מבין את העובדה שברשת הקטנה שלנו, בהעדר התארגנויות-נגד מהסוג האורגני, נוצר הדהוד חזק מאוד שבסופו של דבר אפילו נתפס כמציק וטורדני. "אם אני אשמע שוב פעם דב חנין" וגו'. אבל ההדהוד הזה, שכאן רעם והחריש, עשה רק קול עמום של מסיבה מחוץ לבניין שלנו. לשמחתנו, הרבה אנשים נכנסו או עברו ליד הבניין לראות ולשמוע על מה המהומה. אנחנו מאושרים על כל אחד ואחת ששמעו מבחוץ. זה לא הספיק לנו הפעם כדי להחליף ראש עיר, אבל זה הספיק כדי לייצר בפעם הראשונה מזה שנים דיון פוליטי כלשהו בעיר האדישה הזאת. גם תקשורתי, וגם אזרחי. ברחוב, בבית קפה, בעבודה.

והרי אחת הסיבות שדב חנין החליט להעמיד את עצמו היתה כדי להעלות נושאים חשובים מאוד דיון במקום שהוא שקט מדי. להציג אלטרנטיבה, גם אם לא רבת סיכויים, בעיר שיש לה דמוקרטיה של מועמד אחד.

מעבר למנדטים של "עיר לכולנו", להמוני האנשים שהצטרפו לראשונה בחייהם לפעילות שכזאת, בהצפת נושאי הדיון ובהופעתם בשיח חנין הצליח בצורה פנטסטית.

א. הנמל ושי אביבי גרמו נזק לא קטן.וגם "לא העיר שלי" גרם נזק ברור אצל ילידים תל אביבים שללא מעט מהם יש אנטי לסלבריטאות (בבחינת לא טוב לך תחזור לקרית מוצקין שבאת ממנה…).

ב. קמפיין שלילי לא מספיק – סגן של חולדאי קורא להכנסת צבא ליפו על מנת לייהד אותה, והעירייה כבר הכניסה צבא לכפר שלם לגרש דיירים בדמי מפתח, כל האלימות הזו נעדרה מהקמפיין.

ג. הדבר הכי חשוב שאשמתו מונחת בעיקר על חנין הוא התזמון המאוחר מדי של כניסה לקמפיין. זה באמת אחד הדברים הבעיתיים.

—

דבר נוסף שמשום מה נעלם מעיניהם של המבקרים, חנין הוא פוליטיקאי מקצועי, הוא מתפרנס מעבודתו בכנסת, אם הוא יפרוש מהכנסת וילך לשבת באופוזיציה של מועצת העיר הוא יצטרך בכל מקרה למצוא לעצמו פרנסה חלופית, כלומר במילא הוא לא יכולהשקיע משרה מלאה במועצה, ואם הוא ישב שם הוא יעבוד במקביל באחד מהארגונים שהוא עבד בהם בעבר. וגם אז היו אומרים שהוא התמודד ונטש.
כך כל חברי עיר לכולנו, לכולם יש משרות לפרנסתם.
ההתנשאות הזו של מי שלא סופר את הצורך של אנשים בפרנסה ומבקר אותם על כך מקוממת מאד, לחנין אין חברים עשירים שידאגו לו למשכורת חינם, וסיעת אופוזיציה במועצת העיר לא מספקת משכורת.

(ולכן כולם רצים לקואליציה הרחבה והחמימה )

יוסי צודק בענין האחוזים. היחס 37/26 הוא חסר משמעות.

אם המדד עלה בינואר באחוז, ובפסרואר בשני אחוז, האם זה "אחוז יותר" או "מאה אחוז יותר"?

ואחרי התגובה הארוכה (מדי שלי) שאלה פשוטה

אם אתה עם הנתונים של הבלוגרים – דב חנין הוא המועמד , תל אביב יפו היא העיר, עיר לכולנו בבלגן של תנועה דמוקרטית צעירה , יש עוד 3 חודשים לבחירות. מה אתה היית עושה אחרת? איך היית עושה יותר טוב. קצת ביקורת בונה.

לגבי מועמד אחר אני לא יודע.

לגבי חוסר המשמעות של הסיעה המורחבת – יש לך ביסוס לדעה מסוג זה, כלומר חוץ מציניות של פוליטיקאי בטח משקר. יכול להות שעיר לכולנו ודב חנין יאכזבו. אני חושב שרצוי ושיש מספיק סיבות להאמין שהם לא ושהם יעשו כמיטב יכולתם.

http://citydov.org/?p=1280

"האם היה טוב יותר להריץ מועמד אחר מטעם עיר לכולנו – אולי"

לדעתי (הלא-מלומדת) לא היה עדיף להרית מועמד אחר. אנחנו צריכים את דב חנין סופרסטאר. כי בחזון של 10-20 שנה, אם מדינת ישראל תתפכח מעט, או לפחות אם הנושא הסביבתי יתחזק. Zה האיש החזק והפעלתן שמדינת ישראל צריכה. במיוחד אם הוא יסכים להתפשר מעט על דעתו המדינית, בתמורה למשיכת המערכת שמאלה, ולהפעלת אג'נדה ירוקה. אם מדינת ישראל צריכה להצטרף לתנועה הסביבתית, והיא צריכה, דב חנין הוא אחד האנשים שצריכים להיות בראש.

לבחירות בת"א היו להערכתי עוד השפעה טובה — דב חנין היה קונצנזואלי כנראה יותר משהיה (או יהיה) בימי חייו. יש לזה השפעה מוראלית גדולה, עליו ועל המערכת, לראות שאדם פוסט-ציוני יכול לקבל תמיכה כזאת. אני אישית מעדיף לראות את חנין באופוזיציה מאשר את שריד בתור ראש עיר (עם כל אהבתי לשריד, שהשלהבת הפוליטית שלו דעכה בשנים האחרונות).

מה שאור ברקת אמר

נכשלנו במטרה העיקרית, הצלחנו במטרות משניות יותר כמו הכוח של עיר לכולנו

מה שלא מפריע לך (העמדה לציונות) ומה שהרבה אנשים חושבים שברור שהוא לא נכון – זה שדב חנין לא עומד בהתקווה – זה אחד הדברים העקריים ששמעתי נגד חנין ברחוב. השקר הזה הכה גלים – כי עם כל הכבוד לבלוגספרה או אפילו לעיתונות – לכסף יש כרגע הרבה יותר כוח.

לדעתי יש כל מיני אינדיקציות לכך שקמפיין האינטרנט בפני עצמו היה מוצלח – כלומר שאם היינו יכולים לעשות אותו שוב, עם כל מה שאנחנו יודעים היום, היינו עושים דברים דומים מאוד (אולי בלי המשפט על הנמל, כי רוב האנשים כולל אבירמה גולן ויחימוביץ' לא הבינו במה מדובר בכלל).

זה לא רק הנושא של גוגל טרנדס, אלא גם לדגומה ההבדלים בידע ובתמיכה בין אנשים בתוך הרשת ובתמיכה בחוץ – בפנים היתה תמיכה רבה לחנין ולעיר לכולנו. מצד 105 בלוגרים שהזדהו עם חנין, היו מעט מאוד בלוגרים שהזדהו עם חולדאי. מחוץ לרשת היית יכול לראות אנשים שיודעים על חנין שהוא קומוניסט ואנטי ציוני וזהו. ועל עיר לכולנו הם לא שמעו כלום. לא ידעו מה זה בכלל. בתוך הרשת אלו היו תופעות הרבה פחות נפוצות.

וגם – אני מסכים – הרבה מאוד תל אביבים חשבו שחולדאי הוא בסך הכל לא רע – נכון הוא לא שקוף וכו' – אבל תראה איך הוא החליף את הביוב או שדרג את השדרות וכו'.

הבלוגרים לא עבדו בחלל ריק ומולם היתה העיתונות לדוגמה, שיש לה הרבה יותר קוראים, ועשתה הרבה מאוד כדי לבלבל את הקוראים שלה, להציף אותם במידע לא נכון, להציג את עמדות עיר לכולנו בצורה לא נכונה ועוד.

דוגמא אחת:
- עיתונאים שחזרו שוב ושוב על ה"עובדה" שחנין לא עומד בהתקווה (לדוגמה בהארץ בטור של נחמיה שטרסלר יום לפני הבחירות).

דוגמה אחרת – חנוך מרמרי שטען שחנין הוא בעד אגרות גודש כפתרון ראשי (למעשה זו העמדה של פאר ויסנר ואפילו קצת של חולדאי).

דוגמה שלישית – אף לא עיתונאי אחד בשום עיתון מסחרי לא טרח לכתוב על הרקע האידאולוגי של חנין ושל עיר לכולנו – "עירוניות מתחדשת". לא טרחו לכתוב כתבה על "עיר לכולנו". תוכנית התחבורה של עיר לכולנו שהתבססה על BRT היה נושא שלא דובר בו – למרות שהוא מהווה את אחד הליבות של המצע ועוד.

ולבסוף – מי שלא עושה , אינו טועה. עם מועמד מאוד לא קל, ועם תנועה אם תקציב אפסי, הבלוגים הצליחו לדעתי בצורה חסרת תקדים – כלומר עשו את המקסימום בגבול היכולות שלהם.

האם היה טוב יותר להריץ מועמד אחר מטעם עיר לכולנו – אולי , אבל העובדה היא שלא היה מועמד כזה ואת זה הבלוגרים לא יכלו לשנות.

כרגע לתוכן מבוסס גולשים אין עדיין אותה חשיפה כמו לתוכן של עיתונות מסחרית. אנחנו עוד לא שם.

לגבי "חוסר רצינות וכו'" – אתה כותב כאן דבר והיפוכו. עיר לכולנו קיימת כשנה. במשך חלק משמועתי מהשנה הזאת היא סבלה מהבעיה של ארגונים דמוקטרייים חדשים – לא ברור מה הכיוון ובצד של הרבה אנשים שרוצים לשנות היו גם מאבקי כוח ואגו. הם ניסו לארגן מצע משותף, וגם לנסות לגבש רשימת מומעדים. לא היה ברור אם יש או אין מישהו שירוץ לראשות העיר. כסף לא היה. על רקע זה ניסו לפנות לכל מיני אנשים כמו יוסי שריד שלא רצו. לבסוף – מאוחר מידי כנראה – דב חנין שהיה מיוזמי התנועה, הסכים לרוץ. אז אולי זה מאוחר מידי, אבל זה המחיר של תנועות דמוקרטיות – הן זזות לאט. אני מקווה שהם ימשיכו לפעול ובסופו של דבר גם ישנו את הדרך בה העיר מתנהלת.

עיר לכולנו, אם לא הבנתם עדיין, היא סיפור הרבה יותר גדול מאשר דב חנין. אם היא תצליח להמשיך ולתפקד, ולהיות אפילו עוד יותר דמוקטרית ושקופה ומערבת – אז היא תצליח לא רק בריצה על ראשות העיר אלא גם בלהראות לאנשים איך אפשר להכנס לפוליטיקה בלי למות באוהל של המפלגות הקיימות.

לגבי המפה הארצית – איך שאני רואה את זה מדובר במעט מידי חשיפה, עם פחות מידי חלופות אפשריות וזמן קצר מידי – אני הייתי הולך על התנועה הירוקה, אבל עם כל התמיכה שלי אני מאוד סקפטי (עוד יותר סקפטי ממה שהייתי לגבי עיר לכונו לפני חצי שנה).